נדמה כאילו ג'ון ריטר (1948-2003) תמיד היה בטלוויזיה, בתפקיד זה או אחר. הוא אפילו הספיק להגיח לפרק "טד" בעונה השנייה של "באפי קוטלת הערפדים" שם גילם את הרובוט שהתאהב בג'ויס והתנכר לבאפי. אך נראה כאילו ג'ון ריטר לא הצליח לשחזר את הצלחתו כג'ק טריפר מ"שלושה בדירה אחת" אי שם בסוף שנות השבעים.

בראיון שנערך עימו פעם, חשף ג'ון ריטר את רצונו העמוק ביותר, שיזכרו אותו לא רק בתור ג'ק טריפר מ"שלושה בדירה אחת". ריטר, שנצרב בתרבות הטלוויזיה האמריקנית בתור ג'ק המגושם והחרמן במשך שבע שנים בסדרה, תמיד פחד להילכד בתדמית הבחור המצחיק עם הפאסון הבלתי נגמר, שלא תאפשר לו להתפתח ולהשיג תפקידים יותר רציניים בתעשייה בהוליווד.

באופן אירוני, עבודת המשחק הראשונה של ריטר היתה דווקא דרמטית מאוד, הוא שיחק את הכומר פורדוויק בסדרת הדרמה הנשכחת "משפחת וולטון", אותה סדרת דרמה שעליה אמר ג'ורג' בוש האב "אנשים צריכים להתנהג יותר כמו משפחת וולטון, ולא כמו משפחת סימפסון". טוב, לא כולם אוהבים טלוויזיה.

כשהסדרה ירדה, פנה ריטר לחפש תפקידים נוספים בטלוויזיה. אחד הרגעים המכריעים בחייו היו האודישן לתפקיד ראשי בקומדיה על בחור שמתחזה להיות הומו כדי שיוכל לשכור דירה עם שתי בנות נוספות. באודישן עצמו הוא הקסים את המלהקים בגלל סדרה של טעויות שגרמה לו להגיע באיחור, ליפול על כל מיני דברים ולדבר בהתלהבות מוגזמת במיוחד. כך נולדה דמותו של ג'ק טריפר וכך החלה הסאגה של "שלושה בדירה אחת".

אל ג'ון ריטר הצטרפו ג'ויס דוויט וסוזן סאמרס שגילמו את דמויותיהן של ג'נט וכריסי, שותפותיו של טריפר לדירה. כשהסדרה עלתה היא הפכה ללהיט מיידי ובמשך עונותיה היתה אורחת קבועה בטבלת עשר התוכניות הנצפות ואפילו זכתה להיות התוכנית הנצפית ביותר בעונתה השנייה. זה קרה בעיקר בזכות כמות הסקס-אפיל שנטפה ממנה והקהל הצעיר שנמשך אליה. הסדרה נהייתה לאייקון קאלט עבור הקהל ההומוסקסואלי, בעיקר בזכות המשחק הכפול של ריטר כשנאלץ להסתיר את זהותו המינית האמיתית מבעל הבית, מר רופר (השחקן הוותיק נורמן פל).



למרות ההצלחה הרבה של האנסמבל, ג'ון ריטר סומן מיידית ככוכב הסדרה. מה שיצר לא מעט פרובוקציות הן מול המצלמה והן מאחוריה. בסוף העונה החמישית דרשה סוזן סאמרס לקבל העלאה במשכורת, כך שתרוויח יותר מריטר. כשהמפיקים סירבו נוצר וויכוח ארוך וממושך בין ההפקה לבין סאמרס, דבר שהוביל בסופו לפרישתה של סאמרס מהתוכנית והחלפתה בשחקנית ג'ני-לי הריסון, שגילמה את בת-דודתה של כריסי.

לאחר שמונה עונות הגיעה הסדרה לקיצה (לא לפני שהנפיקה שני ספין-אופים). מכל השחקנים נדמה היה שרק סוזן סאמרס, שנואת ההפקה, היתה זו שבנתה לה קריירה. ג'ויס דוויט נעלמה לחלוטין וג'ון ריטר עצמו הידרדר למשחק במספר רב של סרטים זניחים ובתפקידי אורח בסדרות טלוויזיה ("פליסיטי", "אלי מקביל", ו"סקרבס", למשל).

למעשה, עד 2002 נדמה היה שריטר נועד להגשים את חששותיו ולהישאר רק בגדר זיכרון טלוויזיוני של ג'ק טריפר, אותה דמות ממנה פחד שתסמן אותו. אבל אז הוא קיבל שיחה מטרייסי גאמבל.

גאמבל, וותיק קומדיות טלוויזיוניות כגון "נשואים פלוס", "בנות הזהב", ו"שפץ ביתך", עבד באותו זמן יחד עם טום שאדיאק (רוב הסרטים המטופשים של ג'ים קארי, "אייס ונטורה", "שקרן שקרן") על קומדיה חדשה למשבצת TGIF - ימי שישי של ABC. הסדרה היתה מבוססת על הספר "8 כללים פשוטים לדייטים עם הבת המתבגרת שלי וטיפים אחרים לאבות מודאגים (לא שהטיפים עובדים)", שאיגד את לשון ההורות החדשה ואת ההתמודדות עם הדור הצעיר החדש.

העלילה סבבה סביב אבי משפחה שפורש מעבודתו כדי שאשתו תוכל לחזור לעבוד והוא ייקח את האחריות על הילדים המתבגרים שלהם. ריטר לוהק לתפקיד פול הנסי, אבי המשפחה, כשלצידו בתפקיד אישתו קייט לוהקה קאטי סיגל (פגי באנדי, "נשואים פלוס" וגם לילה מ"פיוצ'רמה").

"שמונה כללים פשוטים", שעלתה בשנת 2002, אמנם לא הפכה ללהיט עצום, אבל היא היוותה שינוי מרענן בהשוואה לתואמות הז'אנר האחרות. בנות המשפחה, ברידג'יט וקרי (קלי קאוקו ואיימי דיווידסון) הן בנות מתבגרות שמתעסקות במה שבנות גילן מתעסקות, פופולאריות וסקס, וכשפול מתחיל להבין את זה, מתחלף מזגו הרגוע. פול הוא דמות האב הפרנואיד שיודע יותר מדי טוב כמה זה מסוכן שהבנות היקרות שלו יסתובבו בחוץ. קייט דווקא מנסה להיות ההורה היותר מתקדם ומשתדלת לחנך את בנותיה לקיום יחסי מין בטוחים, בעוד פול היה מעדיף לו חינכה אותן להתנזרות.

הקסם של הסדרה נבע מכך שהיא לא התיימרה להיות משהו שהיא לא - זו סדרה על משפחה ועל יחסי הורים ונוער, ולכן היא בחרה להראות איך בדיוק נראים היחסים האלה. לא אחת הביע פול מרמור על כך שקרי הפכה לפופולארית (שלא נגיד, רחמנא לצלן, "שאפה") ומתגעגע לתקופה בה היתה סתם חנונית של הביה"ס.

למעשה, רוב האירועים בסדרה הובאו כמעין פארודיה על סדרות אחרות מאותו סוג, כאשר פול מנסה בכל זאת להיות האבא המגניב שהבנות שלו יוכלו לאהוב ובכל פעם מחדש הוא מתבדה. "8 כללים פשוטים" היתה סדרה עם מודעות עצמית לא קטנה בכל נושא הדינאמיקה בין הנפשות הפועלות.



הסדרה עצמה היתה מעט יותר בוטה מקומדיות משפחתיות אחרות ששודרו בטלוויזיה, דבר שהקנה לה קהל מעריצים אדוק יותר. הסדרה הצליחה להקנות לריטר פרסום מחדש וגררה המון באזז בין המבקרים.

אבל לא לכל סיפור הצלחה יש סוף טוב. ב-11/9/03, במהלך צילומי פרק מהעונה השנייה התמוטט ריטר על הסט. הוא נפטר ממחלת לב, באופן אירוני, שבוע לפני יום ההולדת שלו. לאחר התייעצות משותפת עם צוות השחקנים, החליטו מפיקי הסדרה לא להפסיק את צילומיה, והמשיכו לצלם את העונה. מותו של ריטר הוכנס לסדרה והוצג בפרק מיוחד בן שעה הנקרא "Goodbye" (הפרק חולק לשני פרקים וישודר היום ובשבוע הבא בערוץ yes weekend).

אל הסדרה הצטרפו שני שחקני חיזוק בדמויותיהם של אביה ואחיה של קייט, שגולמו על ידי ג'יימס גארנר ודיוויד ספייד ("תהרוג אותי וזהו"), ולאחר מכן אף נמשכה עונה נוספת, שלישית במספר, שלא זכתה לנתוני רייטינג מרשימים בהשוואה לשתי העונות הראשונות, כנראה כי הקהל הספיק לעכל את מותו של ריטר והמשיך הלאה. בתום עונה זו החליטה רשת ABC לבטל את הסדרה והיא לא תחזור בעונה הבאה.

באופן עצוב ביותר, ג'ון ריטר זכה להגשים את השאיפה שלו והוא באמת לא ייזכר לנצח בתור ג'ק טריפר, רק חבל שהוא יישאר בגדר זיכרון בלבד.