10. ברי, לינט, סוזן וגבריאל, ארבע עקרות הבית הנואשות, הגיעו השבוע אל מסכי +yes. ואיך היה? נהדר. ואל תתנו לאף מבקר חצי-מאוכזב לקלקל לכם. מדובר בסדרה נהדרת, קולחת, מהנה, ושנונה, שרק הולכת ומשתבחת. הסצנה בה גבריאל מכסחת את הדשא בלילה כדי לחזור למסיבה כשפיסת דשא בשערה, הריסון העצמי המוגזם שמפגינה ברי, המלחמה העזה בין אידי לסוזן על ליבו של השכן החתיך, ההתמודדות האינסופית של לינט עם אינספור ילדיה, והמתח המתלווה אל הסוד הגדול שטמון בהתאבדותה של מרי אליס - הם רק חלק מהדברים שעושים את ההצלחה הכל כך משמחת של הסדרה. נעים להכיר.



9. על ביטולה של "חלום אמריקאי" למדנו לפני מספר שבועות, אבל ההכרזה הסופית, הרשמית והעצובה הגיעה השבוע, בדיוק במקביל לאחת הסצנות הכי מרגשות והכי מקסימות שקיבלנו בסדרה: מג חוזרת מליל הוללות סוער עם כריס, רק כדי לגלות את משפחתה שבורה לחלוטין, עקב ההודעה על היעדרותו של בנם האהוב. העוצמה של הסצנה רק התגברה כשגם בת' הגיעה לבית משפחת פריור כדי לקבל את הבשורה המרה. כמעט ללא מילים הצליחה הסצנה לרגש, להמם, וליצור בצופה הזדהות כמעט מוחלטת עם המשפחה המקסימה הזאת שלמדנו להכיר במהלך שלוש העונות שלה. אנחנו ננסה להתענג על מעט הפרקים שעוד נותרו לסדרה.

8. גבריאל וג'יי ג'יי הצליחו לגבור השבוע על "ורוניקה מארס", אבל זה לא אומר שלא קיבלנו שוב פרק מקסים ומענג. שוב התקדמות בעלילה העונתית, שוב דיאלוגים שנונים, שוב עלילה חד-פעמית מרתקת, ושוב - הסדרה שאני הכי מצפה לה במהלך השבוע. הסצנה האהובה: החוקר הפרטי ויני ואנלו מגלה את המיקרופון בתוך העט שהשאירה לו ורוניקה, רק כדי ליפול קורבן למזימה הכפולה שלה.

7. טלעד החזירה השבוע את "זהות בדויה" (בפער קטן משידורה של העונה השנייה), ואת "הסופרנוס" (בפער בלתי מתקבל על הדעת משידורה של העונה הרביעית - 15 חודשים), שיחד הביאו לנו ערב משובח. זה התחיל עם סידני, שחזרה עצבנית ובועטת מתמיד, לאחר שאיבדה שנתיים מחייה, במהלכן עסקה, בין היתר, בחיסול של איזה מישהו, אותו היא אפילו לא זוכרת. אווירת הביזארו-וורלד שאפפה את כל הפרק - ג'ק עם זקן ארוך במיוחד בכלא, סלואן כמציל האנושות, ווהן נשוי - רק הוסיפה למיליון השאלות (סליחה, סידני, הלוואי שהיו רק מיליון. אני יודע) שכל צופה ותיק שאל את עצמו שוב ושוב.
כשסידני הפסיקה לרצד על המסך, הגיע טוני, האיש והמאפיה, והביא עימו פרק סטנדרטי במושגים של "הסופרנוס" - טוני מבין סוף סוף שהוא מאוהב במלפי ומחזר אחריה בעקשנות, עד שהוא מבין שאין לו סיכוי, ואז הוא חוזר להתנהגות האלימה הרגילה שלו, כריס ופולי במסלול התנגשות, שנגמר במותו של מלצר תמים, קיבלנו אזכור לפרק הנפלא בשלג, וגם דוב אחד קטן, שכנראה חיפש את זהבה.



6. שלושה פרקים בתוך העונה השנייה של "האו-סי" והפאן עדיין כאן. סת' משחזר את ימיו הגדולים בחיזור אחרי אהובתו הנצחית, ובתוך כך מסדר לנו את הסצנה הכי משעשעת העונה: סצנת קבלת העבודה במועדון, כשריאן מתבונן בו במבט מוזר, וסת' פוסע בשריקה לכיוון הלא-ידוע של השירותים.

5. הפרק של השבוע ב"סמולוויל" לא היה יוצא דופן במיוחד - סתם עוד פרק בסדרה לא מזעזעת מדי, אבל גם לא מוצלחת בצורה יוצאת דופן, אבל מה שכן קיבלנו היה משחק משובח של מייקל רוזנבאום, לקס לות'ר, שעשה את המעברים התכופים בין רוגע בהגנה על תינוק דמיוני לטירוף חושים בהשפעת הסם שנתנו לו, בצורה מעוררת הערכה.

4. ערוץ "ישראל 10" ממשיך להתנהג כמו לוזר, אחרת איך תסבירו את היעלמותה של "חוק וסדר: כוונה פלילית"? הפרק הראשון בעונה החדשה שודר באותו שבוע בו עלתה העונה החדשה של "24", כשהפרק השני שודר מספר שבועות לאחר מכן, ומאז בלתי אפשרי למצוא אותה בלוח השידורים. פעם בגלל חול המועד פסח, פעם בגלל איזה בספיישל עצמאות, ובפעמים האחרות היה זה איזה סרט כזה או אחר, ועכשיו - רצף של חמשת סרטי "מלחמת הכוכבים", שידור מבורך לכשעצמו, אבל למה על חשבון סדרה שנפתחה לא מזמן?



3. טלעד החליטה להתחיל את "אברווד" דקה לפני הזמן, קשת עשתה זאת דקותיים לפני הזמן עם "חברים", ואנחנו לא יכולים שלא לתהות - בפעם המי יודע כמה - למה, לעזאזל?

2. אנשי הצוות הטכני של yes, או מי-שלא-יהיה-שאחראי על הנושא, תפסיקו להביך את עצמכם. אחרי הפיאסקו של סרטי ה"מטריקס" ו"הסמוראי האחרון" אשר שודרו בפורמט שרק בעלי מסך רחב היו יכולים ליהנות מהם, שודר ביום שישי ב-yes 1 הסרט "ניחוח אישה" במסך רחב. רחב? אולי במקור. הסרט שודר כשהפריים מתוח לאורך המסך - אפילו הלוגו של הערוץ היה מעוות. מביך. פשוט מביך. לא, אל תשלחו אותי לבדוק את ההגדרות בממיר. הן היו בסדר גמור. הסרט היה מתוח גם כשהממיר כוון על מסך 4:3 וגם על 16:9. באותה שעה בדיוק, שודר הסרט "בליסטיק" ב-yes 2. הסרט שודר בפורמט ה-Letterbox בו כל הפריים נכנס למסך. אולי תחליטו סוף סוף איך אתם משדרים סרטים בפורמט רחב ותפסיקו עם הבושות הללו? (assafTV)

1. אבל ל-yes אין בלעדיות על החלמאות. צוות Xtra HOT מתעקש להמשיך ולהכניס את כתובית הפרומו לדיוויד לטרמן בצורה כזו שתסתיר את כתוביות התרגום של "ג'ואי". תגידו, אתם גם צופים בפרקים שאתם משדרים, או שאתם רק קונים אותם להנאתכם? לא נמאס לכם כבר עם הטיפשות הזאת?


בשולי הממיר
שימו לב: סקרבס חוזרת השבוע לעונה שנייה וחדשה: החל מיום שלישי הקרוב, בשעה 16:27 (שמן הסתם, תהפוך אצל טלעד ל-16:24 או משהו), פעמיים בשבוע - שלישי ושישי. אל תפספסו!




בטי וויט היתה סילביה מ"מלקולם באמצע", אשתו הנוספת של ויקטור, והפכה רשמית למתארחת הסדרתית החדשה, כשהיא לוקחת ממיס לנינגהאם את המקום הראשון.

ויני מ"ורוניקה מארס" הוא השחקן קן מרינו, שבין השאר היה גם פרופסור ווילדר בעונה החמישית של "דוסון קריק".

ג'יימס ארל ג'ונס חזר ל"אברווד" כדי לגלם את המורה לפסנתר של אפרם, שנפצע באסון המכרה לפני מספר פרקים - עושה זאת בעיתוי מושלם לרגל צאתו של "מלחמת הכוכבים - נקמת הסית'"

ניל פטריק האריס (דוגי האוזר) היה פרסטון פלפס בעתיד של "ג'ק ובובי".

דיאן דלנו, מי שהיתה המורה המפחידה ב"פופיולר" ("צעירים לנצח"), התארחה השבוע בתור מורה לספורט מפחידה לא פחות ב"ג'ואן מארקדיה".

מייק מ"אד", השחקן ג'וש רנדל, התארח השבוע ב"ג'ואי".

מנדי פטינקין (רוב מ"מתים במשרה חלקית", איניגו מונטויה ב"הנסיכה הקסומה") התארח השבוע ב"חוק וסדר".




ג'ולי בנץ (דרלה מ"אנג'ל") התארחה השבוע ב"זיווגים" והשחקנית ג'ינה בלמן, מי שהיתה ג'יין מ"זיווגים" הבריטית המקורית, הגיחה ברקע למספר שניות.






סיקור אירוויזיון קצר
אתמול התקיים האירוויזיון ה-50, ושודר גם בערוץ הראשון וגם ב-BBC Prime, שכרגיל סיפקו את השידור המהנה יותר, בזכות טרי ווגן הציני והמשעשע. האירוויזיון השנה התאפיין בתופים ומתופפים. מכל הסוגים, מכל הצבעים, מכל המינים, כולל סבתא משועשעת אחת. כמה דברים שצריך להגיד:

הנציגה של מלטה היתה כנראה אמא של סלין דיון. אחרת אי אפשר להסביר את לקיחת השיר מטיטאניק, בתוספת מספר שינויים קטנים, והרבה נצנצים. וצריך להגיד את זה: זו כנראה היתה הזמרת השמנה ביותר בכל 50 שנות האירוויזיון.

נציגי הלהקה הרומנית שניסו לחקות את "סטומפ" כל כך השתעממו במהלך השיר, שהם החלו לעסוק בעבודות רתכות.

הזמר הנורבגי הצליח להעלות בטקס פגאני את רוחו של פרדי מרקורי תוך כדי שאגות קצובות: "Come on come on come on". תגובתנו: לך מכאן, לך מכאן, לך מכאן.

הטורקים הביאו כרקדני ליווי את סעיד מ"אבודים" יחד עם אחד מחברי להקת "השמחות". הם השאילו חלק מהמתופפים הרומנים והרקידו את הקהל בשירת "ליי לה ליי ליי ליי". בינתיים, החליט סעיד שהוא רוקד ללא שום קשר למוזיקה, גונב את תוף המרים של אחת מרקדניות הליווי ובאופן כללי עושה בבמה כבשלו. הזמרת, לכעצמה, החליטה שהיא צורחת אחת לכמה שניות, כדי שלא ישכחו שהיא שם.

מולדובה היתה ללא ספק השוס של התחרות, עם סבתא זפטה שהתנדנדה על כיסא הנדנדה שלה בשמחה, וקמה רק לקראת סוף השיר כדי לתופף ולחשוף את שיניה בחיוך משובב-נפש, כשמאחוריה רקדני הליווי משחקים תופסת. לאורך כל ההצבעה, יתחנן טרי ווגן בפני המצביעים "רק אל תתנו נקודות לסבתא, רק לא הסבתא!"




האלבנים שלחו עוד זמרת ששרה בשפה שהיא לא מבינה, אנגלית-במבטא-מוזר, כשמאחוריה - שינוי של ממש: שלושה כינורות ותוף אחד. הפזמון נשמע כמו ההמנון ההודי ששלט פה לפני זמן מה "נודלס תלמה קה". הטרנד השנתי לפיו איכות השיר נמדדת באיכות השואו של השנה, לא נפקד גם בשיר זה, בו הרקדנים החלו לקפץ בהתלהבות במהלך השיר בתרגילי התעמלות קלים, אך אפקטיביים.

ספרד החליטו לא להתאמץ השנה, ושלחה את שיר הקטשופ בשילוב שלוש זמרות אנרגטיות שהתרגשו יותר מדי, כשמאחוריהם שלושה פועלי בניין עם כובעי אופנוענים. היה צ'יקיטיטוס!

לוקאל-פטריוטיות בצד, ההופעה של שירי מיימון היתה אחת הטובות ביותר בתחרות. הופעה מהוקצעת, שיר כובש, ומקום טוב בחמישייה העליונה, שמבטיח שבשנה הבאה ניכנס היישר לגמר, ללא צורך בחצאי גמר למיניהם. אפשר לבקש כזה הישג בכל שנה? ואגב, עכשיו ברור לגמרי על איזה שקט דיברה שירי בשיר, "השקט שנשאר" אחרי שכל המתופפים המופרעים עזבו את הבמה.

הזמר השבדי היה בעצם שילוב של אלביס פרסלי עם טום ג'ונס. השיר שהוא שר הוא פשוט שיר הפתיחה האלטרנטיבי של "לאס וגאס".

השיר המקדוני, בדומה לשיר הטורקי, הכיל את המילים המופלאות "ליי לה, לה לה ליי לה". בחצי הראשון של השיר לא היו תופים על הבמה וכבר חשבנו שקרה משהו, אבל אז הם הגיעו, כשהזמר הראשי (לא פחות!) חובט בהם במרץ. את השיר סיים הזמר בקריאת "ייפי קה יי, מאדר פאקר" או משהו דומה. חשוב לציין: הרקדניות לבשו תחתונים בצבע תואם (ותודה ללונג ג'ון).

כשהשיר האוקראיני נפתח עם אות הפתיחה של חדשות רשת ב', כבר החלה ההרגשה הלא טובה. כשזמרי הליווי עלו לבמה קשורים באזיקים (כנראה כדי שלא יברחו במהלך השיר), הבנתי שזה הולך להיות אפילו גרוע יותר. אבל כשהזמר החל בראפ עצבני ברוסית עם מבטא כבד, הבנתי שכלו כל הקיצין. סאבלימינל והצל האוקראינים המשיכו לצעוק על הצופים האומללים, לרקוד בהיסטריה ואפילו פרצו בשלב מסוים את האזיקים, משתחררים מאותו משהו נגדו מחו, כנראה.

הנציג הקרואטי היה מוטי גלעדי. במקום שרי צוריאל הוא הביא מתופף שעשה עמידת ידיים והמשיך לתופף עם הרגליים זו בזו. שלוש זמרות הליווי ניסו לכשף את מוטי במהלך השיר, כנראה שישחזר את ימי התהילה של "יבוא יום", אך נכשלו, למזלנו.

השיר של בוסניה הרצגובינה נשמע כמו חיקוי לשיר השבדי שזכה ב-1999 שהיה בעצמו חיקוי של להקת אבבא.

המנחה היתה אלי מריאנו שמחופש לפנינה רוזנבלום ופרצה אחת לכמה זמן בשאגות "הא-הא!" חסרות פשר. כשלא היתה עסוקה בזה, היא דיברה בהילוך איטי ובהילוך מהיר לסירוגין. האנגלית שלהם היתה סבירה, אבל האנגלית של צמד המתאגרפים המופלא שהביאו במיוחד כדי שיכו בגונג היו הכוכבים הגדולים של הערב, עם אנגלית שלא מביישת את... טוב, נו, היא כן מביישת.

ההצבעה שהתחילה בצורה מותחת, נהפכה חד-צדדית כשיוון החלה לקבל דוז פוואה-ים מטורפים מכל העולם ואשתו. עד שלפתע הופיעה הנסיכה ליאה בדמותה של קוראת התוצאות המקדונית.

ארבע המדינות המערביות הגדולות, שמממנות את האירוויזיון, הן גם ארבע המדינות שהגיעו למקומות האחרונים (ספרד, בריטניה, צרפת וגרמניה). מדברים על כך שבשנים האחרונות המדינות ממזרח אירופה כמהות להצטרף לאיחוד ולכן הן מצביעות אחת לשניה, מה שדוחק את המדינות הותיקות לתחתית הטבלה. אבל ניתוחים גיאו-פוליטיים בצד, אם ארבע המדינות הגדולות ימשיכו לשלוח שירים מחורבנים לאירוויזיון, הן תישארנה בתחתית הטבלה (assafTV).