ההיי-לייט של השבוע
10. שלושה רגעים זוכים בתואר ההיי-לייט של השבוע: הראשון הוא הרגע בו מחליט צביקה פיק בשידור חי ב"כוכב נולד 3", בספונטניות אמיתית, לתת לצביקה הדר את חולצת הנצנצים המופלאה שלו, השני קרה יום קודם לכן, כשמכבי לקחו את הגביע. אבל הרגע הטוב ביותר בשידור משחק האליפות של מכבי הוא לא אחד ממהלכי המשחק, הוא גם לא רגע הזכיה או הנפת הגביע. הרגע הטוב ביותר התרחש לאחר המשחק, בראיון עם פיני גרשון מאמן הקבוצה. פיני מתרגש, מדבר קצת על הזכיה, קולט משהו בזווית העין, מסתובב, קורא: "אהלן מושוווון!!" ומחבק את נשיא המדינה. השיחה שנערכה אחר כך עם ראש הממשלה היתה הזויה רק קצת פחות, והרגע השלישי היה תוכנית סיום העונה של "ארץ נהדרת". איך שלא תסתכלו על זה - רייטינג, מודעות האנשים ברחוב, ציטוטים - "ארץ נהדרת" היא הקלף המנצח של קשת. זו תוכנית שהצליחה העונה לחדש את עצמה בכל פעם מחדש. תוכנית סיום העונה אפילו הציגה עלילה (הזויה, ולא מורכבת במיוחד, אבל עדיין עלילה) חביבה, שבמרכזה מרגול שמגיעה למקומות שונים בזמן. ראויים לציון מיוחד בתוכנית הזאת: צדי צרפתי מבקר את משחקה של מכבי ת"א לצד מאיר אינשטיין, החיקוי לדן כנר, המהדורה הראשונה של "מבט", שמעון פרס (האמיתי) מבקש "עזוב אותי, באמא שלך" והשיא של הערב: החומוס החדש של אחלה, עם גרגירי הג'דיי בהשגחת אבו וואן קנובי. יאללה! סולחה!! (ותודה ל-Bosco)



עוד היי-לייט
9.5. השבוע גם קיבלנו את אחד הפרקים הטובים ביותר בעונה השלישית של "איש משפחה". לאחר שפיטר מרגיש צורך להביא ילד נוסף לעולם, מחליט סטואי לעצור את זה בכל מחיר. מגוון הרעיונות לטרפוד מאמציהם של פיטר ולויס הזכיר את סטואי המניפולטור של העונה הראשונה, כשהשיא היה כמובן החדירה אל תוך גופו של פיטר כדי לחסל את כל הזרעונים בגופו, והפגישה עם הזרעון וואלאס שון (ויזיני, "הנסיכה הקסומה"). הקרב ביניהם כשנפגשו, והחברות האמיצה ביניהם בהמשך (שסופה היה רע ומר), ייזכרו אצלי לנצח כאחד מהרגעים הטובים ביותר בסדרה.

הסלע היציב
9. שבוע שלישי ברציפות מצליחה "ורוניקה מארס" להיות הסדרה הכי מעניינת על המסך. בדיוק מאותן סיבות שפורטו כאן לאחר שידור שני הפרקים הקודמים. גם תחכום, גם פאן, גם חלק מעלילה עונתית סוחפת. ככה אנחנו אוהבים את הטלוויזיה שלנו.

גם טוב
8. לפחות בינתיים, מספקים הפרקים החדשים של "חלום אמריקאי" את הסחורה. בפרק ששודר השבוע (שהחזיר לסדרה את לוק עם זקן מוזר ואת הסמל של ג'יי ג'יי) זכינו לראות התקף עצבים לא אופייני של ג'יי ג'יי בחקירתו של היינג, שרק העמיקה את דמותו של החייל המושלם של המשפחה. הרגע המהנה של השבוע: ההצגה עולה סוף סוף, ומהווה ביקורת על מלחמת וייטנאם, בניגוד להסכמתו של מנהל בית הספר, שממהר לעצור הכל, מה שלא מפריע לכריס ולמג להמשיך בשלהם. הרגע המרגש של הפרק: "היו שלום". ג'יי ג'יי נפרד לשלום מהמשפחה שלו, לפני יציאה לקרב, באמצעות מכתב קולי שהוא שולח להם.

7. "חברים לנצח" סיימה עונה שנייה בדיוק כמו שאפשר היה לצפות: עם פיתרון הקליף-האנגר מהשבוע שעבר, עם פיצוץ של כל מה שנבנה במהלך העונה, עם סצנה מרגשת אחת - המרדף של קארל נגד השעון, כדי לעצור את ההפלה, ואפילו קיבלנו מבט קדימה עם התינוק המשותף. איזו סדרה קטנה ונהדרת.

6. הרבה אקשן ומתח היו בפרק הנוכחי של "24", אבל אין ספק שהשיא היה חזרתו של "האדם היחיד שאפשר לסמוך עליו", ספיישל אייג'נט טוני אלמידה. התגעגנו, טוני.



סתם מגוחך
5. במהלך שידור משחק הגמר בערוץ הראשון, אמר בוני גינצבורג באולפן ש"כולם אומרים שאנחנו לא יודעים טלוויזיה, אבל היום אנחנו מוכיחים לכם אחרת". בוני היקר, הרעש שגרמו הצלצולים בטלפונים הסלולאריים במהלך השידור מהאולפן, הוכיחו אחרת שוב ושוב ושוב ושוב. תגיד, בוני, אתה מסנן אותי?

קצת מקומם
4. תגידו, קשת, מה הטעם לצאת ל"פרסומת אחת וחזרנו" אם כשחוזרים מאותה פרסומות, מקבל הצופה את תשדיר ה"נה נה נה נה נה" המפורסם שלכם, עם הקריינות "מייד אחרי הפרסומות, ספיישל סיום העונה של ארץ נהדרת"? בתוכניות הקודמות, כשזה היה קיציס שסיפר מה עומד לקרות אחרי הפרסומות, זה עדיין היה מעצבן, אבל הרבה יותר הגיוני. זה אפילו "הרגיש" כאילו היה חלק מהתוכנית. הפעם קיבלנו את אותו זלזול מרגיז בצופים שלכם, אלו שמביאים לכם את הרייטינג הגבוה הזה, שאתם כל כך אוהבים.

רע
3. אף פעם לא היינו ממעריצי הלוגואים הגדולים, אבל דומה שהפעם שוב נשברו שיאי הטעם הרע. היום עולה בערוץ +yes עונה חדשה (ובאמת מוצלחת), אלא שכבר ביום רביעי התווספה כתובית מתחת ללוגו הרגיל ש" עוד 4 ימים העונה החדשה", כתובית שליוותה את כל השידורים של הערוץ ופגמה בהנאת הצפייה. מיותר ומרגיז.

עוד יותר רע
2. לאחר פרק פתיחת עונה לא רע בכלל, הגיע הפרק השני של העונה האחרונה של "חברים" שאותו ניתן להגדיר כ"מופע האימים של רוס". דמותו של רוס תמיד היתה מוקצנת, אך בפרק הזה לקחו אותה אל גבול המד"ב - דמות מוקצנת, מאוסה ובלתי אפשרית. כל סצנה בה ראו את התגובות שלו היתה מעצבנת וגרמה לי להתפלל שכבר תגיע הסצנה הבאה. רק הזמן יראה, אם מדובר בפאזה חולפת או במקרה קיצוני של סדרה שקפצה הרבה מעל הכריש (טיימר).



הכי רע
1.5 הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות. וכוונות טובות היו לאנשי yes שהריצו פרומואים המתגאים שהסרטים החדשים אותם הם משדרים (טרילוגיית מטריקס, הסמוראי האחרון וכד') משודרים בפורמט המסך הרחב, עם יחס מסך 16:9, כמו שכבר נהוג זה שנים מספר בחו"ל. אלא שהשיטה בה הם משדרים, פוגעת באנשי המסך הרגיל, אלו שטרם שדרגו למסך הרחב, שהם, הבה נודה, רובנו. אז לא, אנחנו לא רוצים שב-yes יפסיקו לשדר סרטים במסך רחב, אנחנו צריכים הרי לפנטז על טלוויזיה רחבת מסך שנציב יום אחד במרכז החדר, אלא שבינתיים אנחנו נאלצים לצפות בדלת של ניאו כשעינו מבצבצת בצד הפריים או בקצה אף של דמות אחרת (או אף חמור מכך, תמונה שלמה בה לא נראית אף דמות, אבל שתי הדמויות שמדברות בסצנה, עומדות משני צידי המסך - מחוץ לו). ולמרות שלדלת של ניאו יש יותר כשרון משחק והבעות פנים מאשר לקיאנו ריבס, אנא התחשבו בבעלי הטלוויזיות הרגילות המעוניינים לצפות במלוא הפריים. למשל, לשדר את הסרטים בפורמט הלטרבוקס (Letterbox) בו תחום הפריים בפסים שחורים, או בפורמט Pan-and-Scan, בו משודר פריים מלא אבל כזה שזז על פני הפריים ומעביר לצופה את ההתרחשות המרכזית, ולא "סתם" פריים מלא של מרכז המסך בו לא קורה כלום. אז תמשיכו לשדר סרטים במסך רחב, אבל תתחשבו באנשי המסך המלא שאינם מעוניינים לצפות בשני קצוות אף המשוחחים ביניהם. שדרו את הסרטים בפורמט הלטרבוקס, לפחות עד שנשבור את תוכנית החיסכון מהבר מצווה (assafTV).

1. לשידורים חוזרים יש מטרה, והיא מאוד ברורה: לאפשר לצופים להשלים צפייה במשהו שהם רוצים לראות, ולא הספיקו בשידור הראשון. מדובר באופציה מאוד חשובה בעידן הרב-ערוצי הנוכחי. אבל עוד יותר חשוב זה לשמור על שעות קבועות גם בשידורים החוזרים. כפי שזה נראה עכשיו, השידור החוזר של "אבודים" ביום ראשון בשעה 18:45 בוטל (באופן קבוע או חד-פעמי). העובדה שיש שידור חוזר לחמשת פרקי הפתיחה של הסדרה ביום שישי הקרוב לא מפצה על הביטול של השידור היום. אבל המקרה החמור יותר הוא מה שקרה לפרק של "מלקולם באמצע" בביפ. באופן רגיל, יש שני שידורים חוזרים לסדרה - בימי שלישי בשעה 19:25 ובמוצאי שבת בשעה 20:05. ובעוד ביטול השידור החוזר של יום שלישי היה הגיוני השבוע (בשל ערב יום הזיכרון), אין שום הצדקה לביטול השידור של מוצ"ש, בגלל ספיישל, חגיגי ומוצלח ככל שיהיה, של "אלי ומריאנו". מדובר, שוב, בזלזול בוטה בצופים, שמשלמים ממיטב כספם על שני ערוצים שעולים לא מעט כסף. ואלו דברים שקורים שוב ושוב, וחוזרים וקורים כל כך הרבה פעמים, שכבר נמאס לנו להמשיך ולהגיד את זה.


בשולי הממיר
"סטארגייט אטלנטיס" התחילה כשתי דקות לפני הזמן המפורסם. בימים כתיקונם, הערוץ הראשון היה מקבל את הציון הנמוך ביותר האפשרי, אבל השבוע הזה היה מעצבן במיוחד, אז לשטויות הרגילות של רוממה פשוט לא נשאר מקום.

במבט הראשון לא זיהיתי את הילדה החמודה שהגיעה ל"דדווד". בסצנה השנייה בהשתתפותה ציינתי בפני מסך הטלוויזיה שמולי, שהיא נורא דומה לורוניקה מארס, אבל מה יש לה לחפש באותה עיירה שכוחת האל? בסצנות הבאות היכתה האמת בפרצופי ההמום: קירסטן בל התייצבה בדדווד לתפקיד אורח שונה לחלוטין מתפקידה כורוניקה מארס (טוב, זה היה לפני שידענו שהיא עומדת להיות מקסימה ומגניבה ב-UPN).



גארי בסארבה (השוטר ריי מ"בומטאון") הגיע להתארח ב"אברווד" כאביו של המתאבק עם הפרעות האכילה.

סוזן קרייר (אשלי ה"אחת" מ"שניים ועוד אחת") היתה מולי, האקסית החכמה מדי של פטריק ב"אני איתה".