25 מיליון אמריקנים צפו בפרק הפותח של העונה השניה של הבית הלבן. 25 מיליון צופים הפכו את התוכנית לנצפית ביותר באותו השבוע, והזרימו מספיק מצלצלים לראשי NBC בשביל שיבינו שאולי זה נדוש לעשות פרק "מי ירה במי?", אבל, נדוש או לא, זה עדיין מביא כסף, ומה שטוב לג`יי.אר טוב גם לנשיא ארה"ב. התוכנית, שרק בעונה השניה התבססה באמת, תפסה את נישת התוכנית הטובה ביותר בטלוויזיה האמריקנית, להוציא את הסופרנוס. הדיאלוגים, הדמויות, האמונה שטובי העם מנהיגים את האומה האמריקנית ומושלים תחת רצונו של האל על המעצמה היחידה בעולם.

הקסם של הבית הלבן נעוץ בקאסט מרשים, הקאמבק של הזקן (מרטין שין) ושל חובב הקטינות (רוב לאו), בדיאולוגים של הגאון (ארון סורקין) ובאמריקני מספר אחד בעולם (הנשיא). הקסם של הבית הלבן הוא באריזה טלוויזיונית מהוקצעת, שכמו הסופרנוס העבירה את הפורמט הטלוויזיוני שלב אחד קדימה. ההנחה שהצופים הם לא רק עדר, הם גם עדר חכם. נדרש הרבה אומץ להציב מראה (יפה ככל שתהיה) מול הצופה האמריקני, נדרשת הרבה תעוזה להביא דיאלוגים שרוב הצופים לא ישכילו להבין. וסורקין, שכותב את שלד הטקסט ומותיר לכל השאר לעשות השלמות, שידרג את הטלוויזיה האמריקנית לשלב הבא. חכם יותר, מהיר יותר, תפור יותר, הכל יותר. יותר יותר.