10. רשת NBC "השיגה" הישג נדיר: בתוך שנה, הצליחה הרשת לרדת מהמקום הראשון לרביעי בממוצע הרייטינג בפריים-טיים (ע"פ נתוני הסוויפס של פברואר). קונאן או'בריאן, המשדר את תוכנית הלייט-נייט שלו ב-NBC פשוט לא יכול להפסיק לצחוק על זה. ביום ראשון האחרון הוא יצא במעין קמפיין להביא את הרשת למקום החמישי, ואף העלה מספר הצעות משעשעות למדי איך אפשר לעשות את זה. בין היתר: החלפת פס-קול הצחוק ב"וויל וגרייס" בצרחות אימה, ושינוי הטקסטים המתחלפים ב"חוק וסדר" בכל מיני משפטים כמו "למה אתם צופים בזבל הזה?", "תעבירו ל-WB”, ו"הפרק של גילמור היום אמור להיות מוצלח במיוחד". את המערכון הנפלא הזה, סיימה הלהקה עם השיר "We will be five" על משקל "I Will Survive". ענק.

9. "ג'ק ובובי" אמנם התחילה קצת חלש, אבל הסדרה פשוט משתפרת מפרק לפרק. הפרקים הקודמים עם אחיה של גרייס היו חביבים, והפרק האחרון היה כבר ממש מעניין, בעיקר בגלל הסיפור על הפציעה של ג'ק והעובדה שפחד לברוח ממי ששדד אותו בסוף הפרק שעבר, אבל גם בגלל ההתחבטות של בובי האם לספר על כך לאמו, הרומן המסתבך בין גרייס לטום, ומושא האהבה החדש של קורטני, בדמותו של לא פחות ממייק ארווין, מי שהיה קולין ב"אברווד". בתפקיד האורח בעתיד קיבלנו את שילינגר מ"אוז" שסיפר לנו סיפור מעניין, לשם שינוי, שהשתלב היטב במאורעות הפרק.

8. שלוש ה"מכושפות" שלנו סיימו עונה בפרק כפול, שדווקא היה עשוי בצורה מעניינת. לא שלא ראינו כבר את רעיון היקום המקביל, או את רעיון שינוי האיזון שמביא לשינוי המצב בעולם, אבל באופן מפתיע, הצליחה הסדרה לעשות את זה בצורה יחסית מעניינת, שהצליחה לחתום עונה גרועה למדי בצורה סבירה, ואף חביבה-לפרקים. ומה יעלה בגורלו של כריס?



7. פרק הפתיחה של "אנטישמיות: לא מה שחשבת" התחיל בצורה מרתקת. הוא הציג אדם ששונא יהודים סתם ככה כי בא לו לשנוא יהודים. כי הוא חושב שהם השטן והוא מפחד להסתכל ליהודי שראיין אותו בעיניים. גם האדם השני שהוצג, הגרמני שנלחם בממשל הגרמני כדי לתת לגיטימציה לנאציזם, היה דמות מרתקת, שהאיר את האנטישמיות העכשווית בצורה הברורה ביותר. אפילו ההמשך, שהציג לנו משפחה שזנחה את הדרך הזאת, אך עדיין מחזיקה בביתה דגל עם צלב קרס עליו, היה מעניין ואפילו מפתיע. זו סדרה חשובה ומעוררת מחשבה, אבל יש לי הרגשה שאפשר היה לקחת אותה למקומות קצת יותר רחוקים, לשאול את המרואיינים שאלות קצת יותר נוקבות. אולי הפרקים הבאים יעשו את זה.

6. היו לי ציפיות די גבוהות מהסדרה החדשה של מייק בולן, היוצר המוערך של "רגליים קרות", אבל "החיים מתחילים" התגלתה כסדרה סבירה וחביבה במקרה הטוב, ואולי אפילו טיפה משעממת במקרה הפחות טוב. הסדרה הבריטית, שמספרת את סיפורה של משפחה, בה מחליט הבעל יום אחד לקום ולעזוב, מצליחה לבנות את הדמויות בצורה אמינה, אבל משהו חסר בדרך הצגת הסיפור, עדיין לא ממש ברור לאיזה הכיוון הסדרה הזאת מנסה לקחת, או למה זה אמור לעניין אותנו, ובסיכומה של צפייה מתקבלת הרגשה כללית של פספוס.

5. הפרק האחרון לעונה השניה של "הסמויה" ששודר אמש, הביא אל סיומו את הפרשה עם תיק סגור. בדומה לעונה הראשונה, גם כאן השמחה היתה רחוקה מלהיות שלמה, כשלמרות שהוגשו כתבי אישום והשמות האדומים הרבים בלוח הפכו לשחורים, העומדים בראש כל הסיפור הזה נמלטו באלגנטיות. טוב, ככה זה בחיים. העניין הוא שאחרי עונה איטית ותובענית, מגיעה לנו הצופים מנחה קטנה, תשורה על נאמנותנו, והיא לא ממש הגיעה, וזאת דווקא בשונה מהעונה הקודמת. לא שהיה בילד-אפ מטורף שלא בא על מימושו, אבל זהו מין הסכם לא חתום בינינו לבין הטלוויזיה שלנו, במיוחד כשהיא באה מ-HBO - נצפה ונתמסר, אבל את סיפוקנו המלא נקבל לפחות בסופי העונות. עם זאת, קטע אחד חזק במיוחד היה שם, בסיקוונס שבסוף, בזמן שניק אחז בגדר ועברנו בין סיכום אחד למשנהו. אחד מהם היה שורת בנות שמורדות ממכולה, עוד סחורה שהגיעה ונפרקת. לאמור, ככה זה התחיל וככה זה נגמר, כשבאמצע כמה דגי רקק נכנסו לכלא והאחראים האמיתיים המשיכו ליעד הבא. אכזבה? טוב, ככה זה בחיים (עידו ישעיהו).

4. עם כמה שהעונה הנוכחית של "24" היא טובה (ובינתיים היא מצוינת), קשה שלא לשים לב לעובדה שנשיא ארה"ב הנוכחי הוא אחד הנשיאים הכי פחות כאריזמטיים שיכולים להיות, אפילו אם משווים אותו לנשיא פאלמר, שמוצלח הרבה פחות מהנשיא בארטלט, למשל.

3. ושוב פאשלה בביפ, כשבמקום לשדר בשידור חוזר את פרק פתיחת העונה השלישית של "תרגיע", כפי שצוין בממיר הדיגיטלי ובכל לוח שידורים שקיים, חזרו שוב אל פרק פתיחת הסדרה, "אוהל המכנסיים". הו HOT, מה יהא הסוף?

2. "מתים במשרה חלקית" הצליחה לסדר לנו את אחד הפרקים היותר עגומים בסדרה. לא רק הפלאשבקים המעצבנים הפריעו, אלא גם ובעיקר, הסיפור על המוות הצפוי בכתובת בית הוריה של ג'ורג'. נדמה כאילו ניסו לבנות מתח בדיוק איפה שאין. מבט אחד על שם העומד למות היה מספיק לג'ורג' כדי להבין שלא מדובר באף אחד מבני משפחתה, שלא לדבר על כך שרוב מנע ממנה בכוונה להעיף מבט נוסף בפתק, רק כדי למתוח אותה יותר, והיה עסוק במשך רוב הפרק בהמצאת במשפטי חוכמה סיניים עתיקים ולא מובנים לחלוטין ("זה עדיין לא היום שלך לעשות את הבחינה, ג'ורג'" וכאלה). פרק סתמי ומאכזב להפליא בסדרה שהיא בדרך כלל כיפית.



1. תגידו מה שתגידו על תוכניות ריאליטי, אבל לזכותן יאמר שמי שמשתתף בהן הם אנשים בוגרים, מיושבים בדעתם (נניח), ובכל מקרה מדובר באנשים שיודעים בדיוק למה הם נכנסים. מי שלא יודע למה הוא נכנס הוא אדם שמצולם בלא ידיעתו. ז'אנר המצלמה הנסתרת הוא-הוא הז'אנר הבזוי ביותר בעיני. לא משנה אם זה יגאל שילון המערים על אנשים שהם במדינת אויב, יצפאן כקופאית משוגעת או אשטון קוצ'ר מגחגך על סלבז. כולם כולם לוקחים אדם תמים ומעבירים אותו מסכת ייסורים. אבל כנראה שזה לא מספיק ויש תוכניות ש"מסכת ייסורים" זה בדיוק מה שמונח לנגד עיניהם כשהם באים להכין את התוכנית. מה תגידו אם תגלו אישה נעולה בארון קבורה ועד שתזעיקו עזרה כבר קברו אותה? או שמספרים לכם על רוצח סדרתי באזור, חבר שלכם ננעל מחוץ לבית ואיש במסיכה וסכין נראה מהחלון? סביר להניח שלא תגידו כלום. הכאב החד שיתקוף אתכם ביד יבשר לכם על התקף הלב שאתם עוברים ברגע זה ממש. אם אתם אוהבים לראות אנשים שמתעללים בהם נפשית, אם אתם אוהבים לצפות באנשים הרועדים מפחד אמיתי, אתם מוזמנים לצפות ב"פחד! מצלמים" שעלתה השבוע ב-yes Y. ברכותיי, הגעתם לתחתית החבית הטלוויזיונית, המקום אליו אפילו רשת FOX לא מגיעה (assafTV).


בשולי הממיר
השחקנית ג'סיקה הכט, שהיתה סוזן מ"חברים" קפצה להופעת אורח בפרק פתיחת העונה השלישית של "חוק וסדר: כוונה פלילית".

את העונה השנייה של "ללא עקבות" פתח הביצוע המרגש של גארי ג'ולז ל"Mad World". מלבד זה פגשנו שם את הילד אנטון ילצ'ין (היה, בין היתר ב"Taken", ובפרקים של "תרגיע" ושל "הפרקליטים"), בתפקיד ג'וני. את אמו גילמה השחקנית ג'יין ברוק, ד"ר דיאן גראד מ"שיקאגו הופ".

שמתם לב, שביג אד דיליין מ"לאס וגאס" (ג'יימס קאן) לא מפספס אף קרב של "המתמודד"?