מי היה מאמין שחייהם של גרושים ו/או גרושות יכולים להיות באמת כאלה מעניינים? למי יש כוח להתעסק בעורכי-דין, בהסכמי גירושין, בענייני מזונות ובביקורי ילדים (בימים מסוימים או רק בסופי שבוע). שלא נדבר על הטראומות של הגוזלים,שיקום שני הבתים והתא המשפחתי החדש. תתפלאו, זה אפילו מעניין מאוד, אולי בגלל יצר החטטנות הישראלי או בגלל העובדה שבישראל זוג אחד מכל תשעה מתגרשים.





סדרת הדרמה "להתחיל מחדש" מתאימה עצמה לתיאור ההשלכות הנ"ל ככפפה ליד או אולי כגירושין לגט בכל הנוגע לסיום עונתה הראשונה. הדרמה מחממת הלב שעונתה הראשונה הסתיימה זה מכבר (22 פרקים) אצל הזכיינית טלעד, שינתה לצופה הממוצע כמה סטיגמות והכללות כאלה ואחרות, שהתבררו כבדויות ומצוצות מהזרת, כי האמת היא ש:

1. למקשישים בני ארבעים פלוס דווקא יש סיכוי לא קטן לחזור לימי החיזורים הנעורים (והילדותיים?) שלהם לאחר פגישונת מקרית בביצפר של הילד/ה ולהתחיל להתלבט בשאלות הרות הגורל בסגנון ה"אני אתקשר או הוא יתקשר..." ולהפך.

2. למבוגרים בני ארבעים פלוס (ובעיקר מבוגרות) אין כל קושי במציאת עבודה בהתאם לנתוניהם כמוכרי ספרים. (נראה את מיסיס מנינג מיישמת זאת גם בארצנו המובטלת...)

3. אחיות קטנות וחמודות ממצות עצמן בהתבכינויות חסרות גבול. הן מסוגלות להפוך למפונקות ומעצבנות כאחד. החטטנות והנאיביות המאוסה הן מאפיינן העיקרי. תמיד, אבל תמיד יהיה להן מה לומר ולמי.





הסדרה מתבססת על שתי משפחות שדרכן מצטלבות עקב פירוק ביתם. אומנם זה נשמע קיטשי, משעמם ובנאלי, אבל זה ממש לא. הסדרה מתבלטת לטובה בזכות הקירבה המופלאה שנוצרת בין הצופה לדמויות באופן אישי. כל- כך אישי עד שאי אפשר שלא להתחבר אליהן ולאהוב אותן. (ולא, לא בזכות המונולוגים קורעי הלב שהם מקיימים...)

בפרקים הראשונים מתמקדת הסדרה בקשר הזוגי החדש שנוצר ונבנה בין גרושינו הטריים והמקשישים, ריק ולילי, אך לאחר שהיוצרים אדוארד זוויץ ומרשל הרסקוביץ` ("שלושים ומשהו" המיתולוגית ו"אלו הם חיי" האגדית) הבינו שהרעיון הכללי נטחן עד דק, הם הרחיבו את היריעה. השניים, שקידמו בעשור את גיבוריהם מאז ההצלחה האחרונה, יחד עם גילם הכרונולוגי, החליטו לפתח את העלילה לרוחבה. במקום הזוג הטרי, הופכות הדמויות המשניות, עם התגלגלות הפרקים, לדמויות מפתח מעניינות עוד יותר, שמשפיעות על כל השאר. מעין קשת אירועים אישיים שמתפרשת החל מג`ודי, אחותה של לילי, גרושתנו, דרך אהבות הנעורים הראשונות של הקטנים, גרייס או איליי, ועד יחסי ביזנס- משפחה בין אביה (הז"ל) של לילי לגרושה הבוגד, ג`ק.





לסדרה סצינות "אישיות" יוצאות דופן, ולאו דווקא לטובה. בין סצנה לסצנה, ולפעמים גם תוך קטיעה אכזרית באמצע, צצה הדמות המדוברת בשחור- לבן, יושבת ונחשפת, שופכת ליבה (ליומן? בפני פסיכולוג? מול המראה?!) ומספרת על רגשותיה, מחשבותיה ויחסה לנושא המדובר. הקטע האפרורי- פסיכולוגי משהו, מגלה לנו את הדמות ואולי אף נותנת לנו להבין אותה לעומקה, אך יחד עם זאת גורמת לה כאילו להצטדק על מעשיה. אותו "וידוי" מקשה על הצופה לקבוע באובייקטיביות טלוויזיונית את יחסו לסיטואציה (לעומת אלי ב"אלי מקביל" שתחושותיה השקופות גורמות לנו לחשוב ולהגיע לבד לשאלה "טירוף אמיתי או שיגעון רגעי?"). הרי אנחנו אמורים לצפות מהצד ולא מבפנים. קיטשי בטירוף.

הפרק האחרון לעונה, ששודר ביום חמישי שעבר, סגר עונת מופת לסדרת הדרמה. הפרק נבנה באופן רטרו- אקטיבי, כלומר בדיעבד. בהתחלה הוצגה קצה הסצנה הסופית ושניונת לפני שהיא מגיעה לשיאה אנו חוזרים אחורנית לעשרים השעות שלפני. שיאו של פרק הסיום הוא במפגש הרשמי הראשון של שתי המשפחות לאחר ההכנות המרובות וההרהורים האינסופיים. רק שכאן בדיוק הפרק נגמר ומגיעה לקיצה העונה הראשונה.





עונתה השלישית של הסדרה משודרת ברשת ABC האמריקאית זה מכבר ושומרת על ממוצע רייטינג נכבד.

הנה עוד כמה עניינים שלא נסגרו בעונה הנ"ל:

1. ג`ק ולילי גרושים רשמית או שהחליטו לבסוף להישאר פרודים?
2. מדוע מלכתחילה נשארו ילדי משפחת סמלר, איליי וג`סי, אצל אביהם ולא אצל אימם? מוזר...
3. איך המשיך (או שמא נגמר) הרומן בין ג`ודי לגבר הנשוי?

יש למה לצפות.

הישארו עמנו.