העלילה העונתית נסגרה כבר בפרק בקודם, הביג באד חוסל, הכול שב על מקומו בשלום, וכעת הגיע הזמן לפרק סיום עונה קצת אחר, כזה שמתאר את ההשלכות של הדרך בה התמודדו גיבורינו עם האיום, מתעמק בדמויות הקבועות ומשאיר פתח מסקרן לגבי הבאות. זו המסורת שיצר ג'וס עם "רסטלס" של "באפי", וכעת ממשיך אותה טים מיניר בכישרון רב בפרק סיום העונה הרביעית של "אנג'ל". אבל שתי הסדרות לא זהות ואחת מנקודות השוני העיקריות ביניהן מתבטא בנטייה של "אנג'ל" לספק קווי עלילה רב או על-עונתיים. על כן, לוקח על עצמו הפרק המיוחד הזה גם את המשימה של סגירת קו העלילה של קונור שהתחיל בעונה השלישית, וגם פתיחה מחדש של קו העלילה הוותיק של "וולפראם והארט", שבילה את רוב זמנו בעונה הזו על הספסל. שמו של הפרק מגלה את אחד מהנושאים הבולטים אותם הוא מעלה לדיון - בית. ואל נושא זה מצטרפים דיונים גם על משפחה, שקרים, מנהיגות, פיתוי והקרבה. הרבה עבודה בשביל פרק אחד, אך אל חשש, הוא עומד במשימה בהצלחה מרובה.

הפרק הקודם הסתיים עם הופעה מפתיעה של ליילה, והפרק הנוכחי ממשיך מאותה הנקודה. החלק הראשון של השיחה נסב על חוסר האמונה, בעיקר של ווסלי, שזו אכן היא. "יש שטר חתום של דולר בארנקך שמוכיח אחרת" היא עונה. "It's a lie. Na, It's a Lilah". לול. אבל מעבר למשחק המילים המשעשע יש פה ניסיון של ווסלי להתחמק מהאמת - שזו אכן ליילה, שמערכת היחסים ביניהם אכן היתה משמעותית בעיניו, ששטר הדולר עדיין נמצא בארנקו, והתעקשות של ליילה שזו כן היא, שזו תמיד היתה היא ושהוא תמיד ידע בדיוק מיהי ומהי, ושלמרות זאת עדיין אכפת לו ממנה. כמה טוב שניתן לסמוך על חוש הריח הערפדי של אנג'ל כדי לסגור את הוויכוח, אחרת עוד היינו נמצאים פה הרבה זמן. זו ליילה, שהחוזה שלה עם "וולפראם והארט", כמו זה של הולנד מאנרס, לא מסתיים עם מותה. היא באה להציע לחבר'ה הצעה, אותה הם ייקחו בין אם הם ירצו בה ובין אם לא, מכיוון ש"זוהי הצעה של פעם בחיים. רק לא, אתם יודעים, שלי". אוף ליילה, כמה חסרת לי!



חוסר האמון בזהותה של ליילה, מוחלף בחוסר האמון בהצעתה - כל סניף לוס אנג'לס של "וולפראם והארט" עומד לרשותם. בין אם מעשה מיגור שלטונה של ג'סמין היה מוצדק ובין אם לא, הוא אינו עומד בפני עצמו ויחד איתו מגיעה ההכרה של "וולפראם והארט" בכוחם של אלה שניצחו את האויב המשותף, והחזירו אותם חזרה למשחק. הוויכוח שמתנהל באשר לשאלה של משמעות המעשה - סיום השלום העולמי או לא, לא נועד לקבוע את המוסריות שבו, שכן זה כבר נעשה בפרק הקודם, אלא להבהיר שבין אם הוא טוב ובין אם הוא רע - למעשה בסדר גודל שכזה יש השפעה ומחיר. מה גם, שצריך להשאיר את כוחותינו סקרנים. אחרת, איזו סיבה תהיה להם להיכנס ללימוזינה ולבוא לסיור?

הראשון שמתחיל לשקול את העניין הוא גאן. מאמצי החיפוש המייאשים משהו שלו ושל ווסלי אחר קונור וקורדיליה גורמים למשאבים הרבים שברשות וולפראם והארט להיראות מאוד מפתים. תוך כדי ויכוח עם ווסלי, קולט גאן שהוא מפגין חוסר רגישות ומתנצל. זה הרי בטח לא היה קל לווסלי לראות את ליילה ככה. "אה כן, זה היה מביך, לא? כשאתה עורף את ראשם של אנשים אהובים, אתה לא מצפה שהם יחזרו לבקר. אנשים אהובים? זה רק ביטוי". ווסלי עדיין מסרב בתוקף להודות באמת, בטח לא בפני גאן, יריבו הרומנטי המושבע, וזאת למרות שגאן באמת מנסה להשאיר את משקעי העבר ביניהם מאחור, ולהביע עניין בצורה כנה.

גם אצל אנג'ל קיימת הכחשה, ולמרות אווירת הפסימיות ששוררת סביבו הוא מתעקש - הוא ימצא את הבן שלו והוא לא צריך את עזרת "וולפראם והארט" כדי לעשות זאת. רמז ששולח גאן נקטע על ידו באופן מיידי, והוא מכריז שההחלטה להיכנס ללימוזינה לא תלויה בו ושזו לא החלטה שהוא יכול לקבל עבור אף אחד מהם. אך הוא מזהיר אותם, שיידעו שעוד לפני שהם יעברו בדלת, הם כבר יושחתו. ועם התקווה שהאף הערפדי שלו יציל שוב את המצב, הוא יוצא לחפש את עקבות בנו, וכל השאר פורשים לישון.

או שלא. בשקט בשקט מתגנבת פרד "אני לא מאמינה שאתם שוקלים את זה" ברקל לכיוון הלימוזינה, רק כדי לגלות שהיא ממש לא היחידה. ווסלי כבר שם ועד מהרה מצטרף גם גאן, והתירוצים מתחילים להתעופף לכל עבר. צריך לבדוק מה "וולפראם והארט" זוממים, הם הרי נכנסים לזה בעיניים פקוחות וזה רק סיור ו... "נו שיהיה", אומר אנג'ל, שעמד מאחוריהם כל הזמן הזה, ונכנס ללימוזינה. לורן מסתבר, כבר יושב בפנים וחוגג על המשקאות. טיול משפחתי, ווהו!



ברכות "בוקר טוב מר אנג'ל!" לבביות מקבלות את פני החבר'ה, ומבהירות להם היטב מי לדעת אנשי "וולפראם והארט" נמצא בראש הפירמידה. לאנג'ל ברור שכל זה ייגמר ברע, והרעיון שכל אחד מהם יקבל מדריך נפרד לא משפר את הרגשתו. ליילה מתרצת זאת בכך שלכל אחד מהם תחום נפרד של מומחיות ושההפרדה נועדה רק להגברת היעילות. אנג'ל מתעקש על כך שהם כולם יישארו ביחד, אבל גאן רוצה סיור פרטי עם המדריכה החתיכה, ווסלי סבור שהם לא נמצאים בסכנה ופרד מחמשת את עצמה ברובה אוטומטי גדול מעגלת הנשקים של "וולפראם והארט", ובטוחה שזה כל מה שהיא זקוקה לו. כנראה שמשפחת אנג'ל לא כל כך מאוחדת, ועושה רושם שרק המלאך עצמו מבין שהסכנה שמעמידה טקטיקת ה"הפרד ומשול" הזו היא לא פיזית, אלא פסיכולוגית. הרבה יותר קל לנגוס בתפוח כשאין אף אחד מסביבך לראות זאת.

אך הדברים לא פשוטים עד כדי כך, ומסעם הנפרד של חברי הקבוצה מגלה שלכל אחד מהם סיבות משלו ללכת סולו. טוב, אולי לא כל אחד. את מסעו של לורן אנחנו לא ממש זוכים לראות וכל תפקידו מכאן ואילך מתמצה בהבעת התלהבות מרשימת הלקוחות של מחלקת הבידור. המחשבה על זיגפריד ורוי תחת ניהולו מספיקה לו והוא מוכן ומזומן לעלות על סיפון ספינת השעשועים. קצת חבל שזה כל המקום שהוקצה לו בפרק, אבל כמישהי שלא ממש חובבת פרקים המתמקדים בדמותו, אני לא מצרה על כך יותר מדי. לעומת המסע שלו, מסעות שאר החברים מצריכים בחינה קצת יותר מדוקדקת.

נתחיל מווסלי ווינדהם-פרייס. הצופה לשעבר זוכה לליווי של צופה לשעבר עם שם נפוח לא פחות, רת'ארפורד סירק. ואיפה יבלו את זמנם שני צופים אם לא בספרייה? במהלך סיורם מגיעים השניים אל אגף הנבואות הקדומות, שם מחזיקים "וולפראם והארט" ספרים מאד מרשימים שמתמלאים בתכנים המתאימים על פי דרישת הקורא. רק שאת ווסלי יותר מעניינת העובדה שסירק החליט לנצל את השמדת מועצת הצופים כדי לחצות את הקווים ולעבור אל הצד השני. "אלה זמנים מורכבים, קווים הופכים למטושטשים" זו התשובה של סירק. כן, מי כמו ווסלי יודע זאת. ללא הינד עפעף הוא חובט בראשו של סירק עם אחד מאותם ספרים מרשימים ומוצא דרך סודית אל ארכיבי חברת עורכי הדין. הוא עובר שורות שורות של ארוניות תיקים, עד שהוא מוצא את זו שהוא חפץ בה. השגת הסודות המלוכלכים של "וולפראם והארט" היתה מטרתו לאורך כל הדרך.

או כך לפחות סבורה ליילה, שלא מופתעת כלל מנוכחותו שם. היא הרי מכירה אותו היטב, לא? כנראה שלא עד כדי כך טוב, ואפילו היא לא שיערה לעצמה עד כמה באמת לווסלי אכפת ממנה. שכן הסיבה בגינה הצטרף ווסלי לסיור והעדיף לעשות זאת לבדו, היתה על מנת למצוא את החוזה של ליילה ולשרוף אותו, במטרה להעניק לה סוף סוף את השלווה שמגיעה לה לדעתו. בפני מי שהיו פעם חבריו הטובים לא היה מוכן ווסלי לחשוף את רגשותיו. למרות כל מה שעבר עליהם בעונה האחרונה הוא עדיין מרגיש מנותק מהם, לא שייך למשפחה. אולי הוא גם מתבייש במערכת היחסים הזו, אליה הגיבה פרד אהובתו באופן מאד לא נלהב, ורק בפני ליילה הוא מוכן להודות שהיא באמת חשובה לו. בהרבה מובנים ליילה בשבילו היא כמו דרלה לאנג'ל - היא אמנם לא ערפדה אותו, אבל היא בהחלט עזרה לסלול את דרכו אל העולם האפור, וכעת מרגיש ווסלי שאם הוא יצליח להציל אותה, אולי הוא יצליח להציל גם את עצמו. אבל כוונתו האצילית אינה מספיקה ובמקום החוזה השרוף מופיע מייד חוזה חדש. "להבות לא היו נצחיות אם הן היו באמת מכלות משהו, אבל יש לזה משמעות עבורי, שניסית". כעת משמבצע ההצלה נכשל, כבר לא אכפת לווסלי במיוחד לחצות שוב את הקווים בעצמו ולעשות שימוש במשאבים שמוצעים לו. לאיזו מטרה? את זה כבר לא נגלה היום.



צ'ארלס גאן קיבל את לייסי, החתיכה השחורה בה הוא חשק. מסתבר, שהוא דווקא הבין את מטרת הבידוד שלהם, רק שלדעתו הדבר נעשה כדי להשפיע על אנג'ל ואנג'ל לבדו. הוא הרי הערפד עם הנשמה שהסתתו אל עבר הצד האפל תעניק ל"וולפראם והארט" כוח רב. לייסי מודה שאנג'ל הוא העדיפות הראשונה, אבל הוא לא העדיפות היחידה שלהם. היא חוזרת על דבריה של ליילה, שלכל אחד מהם יש כישורים מועילים. גאן מבין מה יש לאחרים - המוח של פרד, קריאת המחשבות של לורן, האימונים שווסלי עבר, אבל מה כבר יש לו להציע?

בדיוק ברגע הזה הם עוברים ליד משרד האבטחה וגאן בטוח שזה התפקיד שמיועד לו. הוא הרי איש השרירים, תמיד היה, תמיד יהיה. כמה מהר נשכח ממנו הלקח שלימדה אותו גוון, שיש בו הרבה מעבר לכך. חוסר הביטחון שלו טבוע בו כה עמוק, עד כי חליפה יפה והאמון של בחורה יפה עוד יותר לא מספיקים כדי להעלימו. כמו ווסלי, גם גאן בטוח שהוא לא חלק מהמשפחה, שהוא לא תורם לה. וזאת הסיבה בשלה לא היה אכפת לו ללכת לסיור לבדו. הוא לא חשב שהוא נמצא תחת סכנה משום צורה שהיא, מכיוון שהוא נטול חשיבות. יותר מזה - לא היה אכפת לו להיכנס ללימוזינה, מכיוון שהוא לא באמת לקח את כל העניין ברצינות. כל זה היה בשבילו רק רעיון משעשע ועל כן ההתייחסות המשועשעת והלא רצינית שלו. זאת עד לרגע שלייסי מבהירה לו שדווקא יש להם תוכניות רציניות בשבילו, שאין להן שום קשר לאבטחה.

הם עולים במעלית, כשברקע מתנגנת המוסיקה שליוותה את אנג'ל והולנד בסצנת המעלית המפורסמת שלהם. היעד שלהם - החדר הלבן. אותו חדר שראינו כבר פעמיים קודם, פעם אחת כשאנג'ל חיפש בטירוף את קונור (יש דברים שלא משתנים, הא?) ב"לסלוח" ופעם שנייה כשכל החבורה חיפשה מילוט מהזומבים ב"צו הבאה" (וגם אז המטרה היתה להציל את קונור). פתאום כל העסק כבר מאוד לא מוצא חן בעיני גאן. הוא רק רצה שיחזרו אחריו קצת, זה הכל. הוא חשב שיהיה כיף, אבל כשהדברים נהיים רציניים, הוא מתמלא בפחד ובגעגועים למקום בו לאף אחד לא היה אכפת ממנו והוא לא היה חשוב. אבל כבר מאוחר מדי, הוא כבר נמצא בחדר, ואת פניו, כתחליף לילדה הקטנה, מקבל פנתר שחור. הפנתר מתקרב אליו לאט לאט ונעצר. הם מסתכלים אחד על השני ובעיניו של הפנתר משתקפת דמותו של גאן.

מה בדיוק קרה שם ביניהם? אין לדעת. אבל כשגאן חוזר מהסיור משהו בו שונה. פרד מציינת שהוא נראה גבוה יותר. הראשון שהעלה את רעיון ההצטרפות ל"וופלראם והארט", שלא ברצינות, הוא הראשון לקבל את ההצעה והפעם הוא מתכוון לזה. "אני עושה את זה. אני מקווה שזה לא רק אני, אבל אם כן, זה גם בסדר". הוא לא מתיימר לחשוב שההחלטה שלו מחייבת מישהו אחר, הוא לוקח אחריות רק על עצמו. הוא מקווה שהמשפחה שלו תבוא איתו, אבל אין לו בעיה להיפרד ממנה ולהמשיך הלאה בדרכו לבד. הוא כבר עשה זאת פעם עם החבורה הישנה שלו והוא מוכן לעשות זאת שוב. את המשפחה האמיתית שלו - אחותו אלנה, הוא איבד מזמן, הוא ופרד כבר לא ביחד, קורדיליה נעלמה והיחסים בינו לבין ווסלי בעייתיים ביותר. כך שאין לו קשרים חזקים מספיק, אשר יגברו על הפיתוי שבהצעתם של וולפראם והארט, תהא אשר תהא.



פרד מקבלת את נוקס, מדען חנון וחינני שתפור למידותיה. את נוקס מגלם לשמחת כולנו לא אחר מאשר ג'ונתן וודוורד, הזכור עלינו לטובה כהולדן מהפרק "שיחות עם אנשים מתים" ב"באפי", והוא מקסים פה לא פחות ממה שהוא היה שם. עושה רושם שגם פרד חושבת ככה, וגם הרעיון של להיות ראש מחלקת המדע, על שלל הגאדג'טים המתוחכמים שבה, קוסם לה עד מאוד. הרי לפני שהיא נעלמה נחשבה פרד לעילוי בעולם המדע. פרופסור סיידל גזל ממנה את מה שמגיע לה והיא רוצה לקבל זאת בחזרה. וזאת בדיוק הסיבה בגללה פרד רצתה לסייר לבד. היא הבינה טוב מאוד למה הפרידו אותם, זה פשוט משחק לטובתה.

כשהיא מוקפת באנשים שהיא מחשיבה כמשפחתה לא נעים לה להודות שהיא רוצה את מה שיש ל"וולפראם והארט" להציע. היא מוחה בתוקף נגד ההצעה של ליילה ומעמידה פנים שהיא ממנה והלאה, אבל היא מתגנבת לבדה אל הלימוזינה, דואגת שמא יתפסו אותה. היא באמת ובתמים מופתעת לגלות שהיא לא היחידה שם, אבל זה עדיין לא מאפשר לה להודות באמת. בניגוד לווסלי ולגאן, היא לא כל כך ממהרת לנתק את הקשרים. היא חוותה הרבה לבד, הן בפייליאה והן כיחידה שידעה מהי ג'סמין, והיא מאוד לא אהבה את זה. היא מפחדת להיות היחידה שרוצה לקבל את ההצעה, חוששת שיגנו אותה שוב, ועל כן רק כשהיא מרוחקת מהם היא מרשה לעצמה להביע התלהבות.

כשהיא חוזרת אליהם לאחר הסיור, היא ממשיכה בהעמדת הפנים ונותנת לאחרים להחליט. למרות רצונה העז בתפקיד, היא לא תעשה זאת בלעדיהם. ההפתעה שלה לנוכח נכונות האחרים לקבל את ההצעה לא שקרית גם הפעם. היא כל כך מתביישת ברצון שלה עצמה, שהיא לא מעלה על דעתה שהאנשים שהיא כל כך מחשיבה, חשים כמוה. היא הולכת עם הזרם, אבל לא לוקחת אחריות, לא מודה שבתוכה פנימה גם היא רוצה בזה.



זה משאיר אותנו עם מר אנג'ל. ועם ליילה. "קדימה צ'ארלי, תן לי להראות לך את מפעל השוקולד". הבוס, כפי שהיא מכנה אותו, לא יקבל איזה מדריך אנונימי, ואין כל ספק בכך שאנג'ל הוא הבוס. לשאר החבורה מוצעים תפקידים חשובים כאלה ואחרים, אבל אנג'ל מיועד לקבל את ראשות הסניף, על כל המשתמע מכך. למשל, משרד גדול עם מעלית פרטית, 12 מכוניות וחלונות שמאפשרים לערפד המצוי ליהנות מאור השמש מבלי החיסרון הקטן של עלייה בלהבות. אבל אנג'ל כבר רחוק מימי פייליאה העליזים והפעם הוא מגיב ב"אני לא עולה בלהבות" יבשושי ומסרב להצעה. ליילה היא לא הבחורה שתיכנע כל כך בקלות והיא משנה טקטיקה. אם פיתויים חומרניים לא ישכנעו את אנג'ל, אולי יעשה זאת הצורך שלו להפוך את העולם למקום טוב יותר. היא משתמשת באותן המילים עצמן שהוא הפנה כלפי בנו הסורר בפרק הראשון של העונה, "שום דבר בעולם הזה הוא לא כפי שהוא אמור להיות, הוא קשה והוא אכזרי ולכן יש אותך, אנג'ל. אתה חי כאילו שהעולם הוא כפי שהוא אמור להיות". היא מסבירה לו שהעולם לא זקוק לגיבור בלתי גמיש, אלא לאדם שיודע ערכה של פשרה מהי, שיודע לנצח את המערכת מתוך בטנה של החיה. אבל אנג'ל עדיין לא מתרשם, ולכן ליילה מחליפה את הטקטיקה בשלישית, הפעם בכזו שמערבת אנשים שאנג'ל אוהב. ליילה מציעה לו תכשיט שאמור להיות מכריע במאבק של באפי בסאנידייל. "באפי יכולה לדאוג לעצמה. אבל זה לא יותר כיף כשאתה דואג לה? (כן! כן! כן!)" גם זה לא עובד. הגיע הזמן לנשק האחרון, הסופי, והאמיתי. "מה עם אנשים נעדרים?" זה עוצר את אנג'ל במקומו ופה בעצם מתחיל המשא ומתן. ליילה ידעה טוב מאוד שכל הפיתויים שהיא זרקה לכיוונו של אנג'ל לא יעבדו ושאנג'ל נמצא שם בשביל סיבה אחת וסיבה אחת בלבד - למצוא את הבן שלו ואת קורדיליה. לרגע נדמה כי גם הטקטיקה הזו נכשלת, אבל ליילה שולפת עוד קלף אחד אחרון ומראה לאנג'ל שהבן שלו נמצא בצרות צרורות.

בינתיים משוטט קונור ברחובות לוס אנג'לס אשר שרויה בתוהו ובוהו מאז שנשבר כישופה של ג'סמין. למרות כל אשר עבר עליו, הוא מצליח לגייס מספיק אמפטיה וניגש לעזור לשוטר הפוסע הלוך ושוב על שפת גג בניין, כשהוא נראה אבוד לחלוטין. הוא מנסה לעזור לאיש שחווה את אבדן אהבתה של ג'סמין ומסביר לו שאין מה לעשות, הוא כבר לא יקבל זאת חזרה. כשהשוטר מכוון אקדח כלפי עצמו, הוא רץ לעצור אותו ומנסה לשכנע אותו לא לעשות זאת. "אתה תלך הביתה ולא תעשה שום דבר טיפשי, אוקיי? הביתה? כן, יש לך אחד כזה, לא?" השוטר נזכר שאכן יש לו דבר כזה והוא מוציא תמונות של משפחתו. בשבילו, כמו בשביל הרבה אנשים, המשפחה היא הבית. בבת אחת משתנה כל הגישה של קונור. הוא מתרגז על השוטר על כך שזה היה נכון לעזוב כך את משפחתו, ושהוא לא חשב על איך ירגישו אשתו ובנו בנוגע לכך. הוא נכנס לאמוק ומתחיל להכות אותו מכות רצח.

הרעיון של "משפחה" זר לקונור. הולץ גזל ממנו את המשפחה האמיתית שלו ושימש כתחליף עלוב ומעוות. הוא מילא את ראשו באמיתות למחצה ובשקרים מכוערים. כשהיתה לקונור הזדמנות לחזור חזרה אל חיק אביו, השתמש שוב הולץ בשקריו ולקח ממנו בעת ובעונה אחת את משפחתו האמיתית והמזויפת. לבסוף, חשב קונור שקורדיליה ותינוקם ישמשו לו כמשפחה, אבל זה היה רק עוד שקר, שהוא נאלץ להרוס במו ידיו (תרתי משמע). וכך נותר קונור שוב ללא בית וללא משפחה שתעניק משמעות לחייו. פלא אם כן, שכשהוא נתקל באדם שיש לו משפחה ומוכן פשוט לנטוש אותה ללא מחשבה נוספת, הוא מאבד את זה לגמרי? לא ממש. המכות שהוא הפליא באותו שוטר אומלל היוו רק את הפתיחה וכעת לקח לו קונור בני ערובה והוא מאיים לפוצץ את כולם.



ואת זה ליילה מראה לאנג'ל. זה מצדו מפגין את אותו מזג חם שירש ממנו בנו, ותופס בגרונה תוך שהוא מטיח אותה כלפי הקיר. הוא טוען שכל זה באשמתה, היא טוענת שכל זה באשמתו. שניהם טועים. אין ספק שקונור סבל מאוד וקשה שלא להבין אותו, אבל הבחירות שלו הן הבחירות שלו. כפי שהיה זה הוא שבחר להקריב את הבחורה הבתולה כדי להביא לעולם את ג'סמין, כך זה גם הוא שבחר לעטות חומר נפץ על חבורה של אנשים חפים מפשע. כעת על אנג'ל לבחור, האם הוא יעשה משהו כדי להציל את בנו? אמו של קונור החליטה להקריב את חייה למען בנה, אנג'ל מחליט להקריב את עקרונותיו. הוא צורח ובועט, מכריז שהוא לעולם לא באמת יצטרף ל"וולפראם והארט", לא כפי שליילה חושבת בכל אופן, ושהוא זה שקובע מה תהיה העסקה. אבל זה לא משנה את העובדה שהוא מקבל את ההצעה של האויב. באמת שהוא לא רצה בכך וכשהוא ניסה להניא את שאר הקבוצה מלעשות זאת, הוא היה כן. אבל הוא לא הצליח למצוא את קונור בכוחות עצמו, ולמען בנו - הוא מוכן לשבור את כל החוקים.

אותו בן יקיר צועק על אחד מבני הערובה להיות נחמד אל הילדה שהוא מחזיק בזרועותיו. אז מה אם הוא שבר לו את היד ומאיים על חייהם? בני משפחה צריכים להיות נחמדים אחד לשני. בזמן שהוא בודק את חומרי הנפץ הוא חש בנוכחות אביו, אשר עומד מאחוריו. הוא מאיים עליו שלא להתקרב, אחרת הוא יפעיל את הפצצה, ואז מגלה שלא רק בני הערובה מחוברים אליה, אלא גם הוא. וקורדיליה. אנג'ל מנסה לגרום לו להקשיב, מסביר לו שזה בגלל האבדן של ג'סמין, רק כדי לשמוע את קונור אומר שהוא מעולם לא הרגיש את אהבתה. הוא לא מוכן לקבל התנצלות מאנג'ל, ואת האמירה של אביו, שהוא אוהב אותו, הוא פוטר בכך שזה שקר. אנג'ל כנראה לא אהב אותו מספיק, אחרת הוא לא היה נותן להולץ לקחת אותו ממנו. כשאנג'ל מנסה להסיט את האשמה חזרה לכיוונה של ג'סמין, קונור רותח ומתעקש שאהבתה של ג'סמין היתה אמיתית, אך אנשים אוהבים את הסבל ועל כן לא ראויים למה שהיא רצתה לתת להם. אנג'ל מבין את זה, הוא רוצה לתת לקונור הכל, התחלה חדשה. אבל קונור לא מאמין בהתחלה חדשה, לדעתו רק דבר אחד משנה וזה המוות. "כל דבר אחר הוא שקר, אתה לא יכול להינצל באמצעות שקר, אתה לא יכול להינצל בכלל". או, כמה שהוא צודק. וטועה.

קרב מתחיל להתנהל בין האב והבן, אשר במהלכה מנוטרלת הפצצה והם נשארים רק שניהם (וקורדי חסרת ההכרה). בשלב כלשהו לוקח אנג'ל סכין ותוקע אותו ברגלו של קונור, הוא שולף אותו החוצה, מחזיק אותו מעליו ואומר לו שהוא באמת אוהב אותו. "אז מה אתה הולך לעשות בנוגע לכך? אני אוכיח את זה". וכך הוא עושה. הוא מניף את הסכין ומשסף את הגרון של בנו יחידו אשר אהב. בדיוק כפי שעשתה ג'סטין לווסלי. לא בכדי נלקח ווסלי אל הנבואות הקדומות. אותה נבואה מזויפת, בגינה שוסף גרונו שלו ואבדה לו משפחתו, סוף סוף התגשמה והאב הרג את הבן. אך כדרכן של נבואות, גם זו מתגשמת באופן שונה מן המצופה.

אנג'ל חוזר מהסיור שלו ומכריז שהוא קיבל את ההצעה. בניגוד לגאן, הוא לא מתייחס רק אל עצמו, "זו היתה החלטה מנהלית" הוא אומר בפשטות. לא רק "וולפראם והארט" רואים בו את מנהיג הקבוצה, אלא גם הוא. והם. עובדה היא, שאף אחד מהם לא מוחה. הם קצת לא מאמינים, אבל הם לא מערערים על סמכותו. נכון שגם הם רוצים בכך, אבל אין להם שום בעיה לתת לאנג'ל להיות זה שמקבל את ההחלטה בשבילם. הרבה טלטלות עברו על משפחת אנג'ל, אבל בסופו של יום תמיד היא מתקבצת חזרה סביבו. היא אולי מעורערת, אבל היא עדיין פה ואנג'ל יודע שזה תפקידו להחזיק אותה יחד. הוא עומד בראשה והוא לוקח על עצמו את האחריות עליה.

אז מה בדיוק כוללת העסקה? את כל מה שליילה הציעה - המשרד, התכשיט שיעזור לבאפי, קורדיליה חסרת ההכרה מטופלת היטב ולימוזינה שתיקח אותו לראות את קונור. "מי זה קונור?" שואלת פרד. מה קונור? שואלים אנחנו. הוא הרי מת, לא? לא. לא בדיוק בכל אופן. הקונור שהכרנו עד כה, אכן מת, הוא לא זוכר אף אחד ואף אחד לא זוכר אותו. אף אחד חוץ מליילה ומאבא שלו. קונור צדק, מוות הוא אכן הדבר היחיד שיכול לשנות דברים, אך הוא גם טעה, שקר כן יכול להציל אותך. שקריו של אביו המזויף הכניסו אותו לצרות ושקריו של אביו האמיתי הצילו אותו מהן. כשאנג'ל הרג את בנו, הוא בעצם העניק לו חיים, הוא לא הקריב את בנו בשביל אמונתו כפי שאברהם עמד לעשות עם יצחק, אלא הקריב את אמונתו למען בנו. הוא כרת עסקה עם השטן, וכפי שהוא עשה בעבר עם באפי, הוא לקח ממנו את הזיכרונות הכואבים והעניק לו זיכרונות טובים יותר. כאלה שכוללים בית ומשפחה, שהם אולי מזויפים במקורם, אך אמיתיים במהותם. כאשר קונור לכד אותו בארון המתכת וזרק אותו לים צעק לו אנג'ל לא לשכוח שהוא אביו ושהוא אוהב אותו. כעת הוא מבין שאושרו של קונור יותר חשוב מכך. מעבר לחלון, הוא מציץ אל בנו ומשפחתו, יודע שהוא כבר לא חלק ממנה.



הפרק הראשון של העונה, "עמוק בפנים", נפתח עם חלום של אנג'ל. בחלום הזה יושבת המשפחה יחד סביב שולחן עמוס באוכל. כולם שם - אנג'ל, קורדיליה, גאן, פרד, לורן, ווסלי וקונור, הם מאושרים מאוד יחדיו, ו-ווסלי מרים כוסית לכבוד ה-"משפחה". החלום הזה מתגשם, סביב השולחן העמוס באותו אוכל יושבת המשפחה המאושרת, אך זו לא אותה המשפחה. את החלום שהיה לאנג'ל למען עצמו, הוא הקריב למען קונור, שמחליף את ווסלי ומרים כוסית לכבוד ה-"משפחה". לשמע הדברים מחייך אנג'ל חיוך עצוב, מסתובב והולך.

הוא עשה זאת שוב. כמו בפעמים קודמות רבות בחייו, קיבל אנג'ל החלטות עבור האנשים שהוא אוהב, כשהוא משאיר לעצמו את כל הכאב. הוא הביס את ג'סמין מכיוון שאושר מזויף לא שווה מבחינתו את היעדר חופש הבחירה, ואז הוא העניק אושר מזויף תוך לקיחת חופש הבחירה. אך בניגוד לג'סמין אין אנוכיות במעשיו. היא עשתה את אשר עשתה כדי לזכות באהבה, הוא עשה את אשר עשה מתוך אהבה.