רק הסתיימה לה הקרנת הסדרה "בוב ורוז" מבית היוצר של ראסל טי. דיוויס וכבר ממקמים בלוויין במשבצת שהתפנתה את הסדרה הקודמת שלו, "קוויר בעיר", שגרסתה האמריקאית מוקרנת בכבלים. זה בדיוק הזמן והמקום לתהות קמעה על הסדרות ומסריהן.

"קוויר בעיר" היתה הסדרה הראשונה שהציגה בלי בושה, בלי צנזורה כמעט, הומואים, כאן ועכשיו, לא מיוסרים, לא מתלבטים ובהחלט לא מתביישים במי שהם.

"בוב ורוז" נראית, על הנייר לפחות, כהיפך הגמור ממנה. הומו שמתאהב באשה? זה בדיוק הדבר שגורם לאנשי ימין ודת שמרנים לחייך מאוזן לאוזן ולסנן איזה `אמרנו לכם` שמח לאיד, ידענו שאתם סתם פסיכים וכל מה שאתם צריכים זה את האישה הנכונה ואז מיד תתוייקו כזוג סטרייטי משעמם עם תינוק. כמו שצריך.







אבל האם אכן זה המסר של הסדרה? או אולי ניסה דיוויס להביא לנו קלישאה רומנטית - ככלות הכל `בוב ורוז` היא דרמה רומנטית - שלא חשוב במי אתה מתאהב כל עוד מדובר באהבה אמיתית וטהורה? אז אם כך אפשר היה להראות גם סיפור של גבר סטרייט מתאהב בגבר. גם היה מעביר את המסר על אהבה וגם ממשיך בקו של הצגת הומואים כדבר טבעי.

לדעתי ניסה דיוויס להעביר מסר אחר שיועד לחברי קהילתו. מסר שטפטף ב"קוויר בעיר" ופרץ ב"בוב ורוז".

רבים תפסו את "קוויר בעיר" כסדרה שכולה סקס-סמים-סקס-סקס-בילויים-סקס, ואה כן, סקס. האמריקאים אכן לקחו את הסדרה לכיוון הסקס-סבוניה-סקס, אבל קוויר הבריטית היא הרבה יותר מכך. היא סדרה על התבגרות. וינס וסטיוארט עומדים על סף גיל 30, גיל הפנסיה אצל ההומואים הרודפים אחרי הנעורים. במידה מסויימת נשאר סטיוארט אותו נער שגילה את מיניותו וחוגג אותה בלי סוף עם אין ספור גברים צעירים שחולפים ביעף בדירתו המעוצבת.

וינס מאוהב בסטויארט, אבל הוא יודע שאין לו סיכוי כל כך `לתפוס` אותו ולהתמסד. (`למצוא חתן`, בפולנית). סטיוארט נחרד רק מהמחשבה על התמסדות. "אני עדיין אסתובב ברח` קנאל בגיל 60, עם מכנסי עור ו-וויאגרה ביד" אומר בחצי חיוך סטויארט לוינס באחת הסצנות בסדרה.







הסוף של "קוויר" הוא מעין התפשרות. סטויארט מוכן להתמסד באופן חלקי, קרי, מסכים להיות עם וינס, אך רק בתנאי שהם כל הזמן ינועו, יטיילו ויזוזו ממקום למקום. העיקר לא להתיישב במקום אחד ולהזדקן כמו זוגות סטרייטים. רק לא לגמור כמו ההורים שלו.

ואז באה "בוב ורוז".

בוב הוא מעין וינס. בחור חביב, תמים משהו, מחפש אחר אהבה, אבל בינתיים, כמו כל הומו מצוי בסביבתו, יוצא ערב ערב לפאב במרדף אחרי הסטוץ הבא.

בחבורה של בוב נמצא גם קארל, החבר לשעבר שלו. רב שגל כמעט כמו סטיוארט מ`קוויר`. (צופיה האדוקים של `קוויר בעיר` שמו לב בודאי שבאחד הפרקים קארל מתגאה שהוא שכב עם מיקי בלייק - הבחור מ`קוויר בעיר`, שאמנם מעולם לא ראינו אותו או שמענו את קולו, אבל זה הבחור שמשיג לוינס את כל הפרקים הנדירים של הסדרות שהוא אוהב, הסמים הכי הכי וכל מה שקשה להשיג. מתברר שגם הבחור עצמו קשה להשגה, לכן קארל כל כך מתגאה על זה ששכב עמו).

בוב פוגש את רוז. הם מתחברים להם, יש להם נושאי שיחה משותפים, הם מוצאים חום אחד אצל השני. בשביל רוז הוא גבר מתחשב ונחמד, חכם, חמוד ומתוק, כל מה שאישה מחפשת, אבל מה בוב עושה איתה? מה גורם לו להימשך אליה?

בוב פשוט נואש מהמרדף. נמאס לו מהסטוצים. נמאס. הוא רוצה אהבה וחום. כמו כל אחד מאתנו. אבל בסביבתו אין הוא מוצא זאת. כולם סביבו רצים אחרי הזין שלהם, מתפארים בכיבוש סקסואלי זה או אחר. אהבה? לא פה דארלינג.

בוב מתאהב ברוז, לראשונה הוא נמצא בקשר שבו המין לא נמצא במרכז. סוף סוף יש מישהו - מישהי - שלא מתייחס אליו כאל חתיכת בשר אלא כאדם.

רוז היא לא האישה היחידה בסביבתו של בוב. וגם לא היחידה שמאוהבת בו. הולי, חברתו לעבודה המכירה אותו עוד מימי הקולג`, מאוהבת בו כבר מאז. אבל מרוב אובססיה אליו היא פשוט מוחקת כל סממן מיני ממנה. היא מתפקדת כחבר ההומו שלו, רק בלי הסקס. היא כל כך מחקה את עצמה בפניו שהוא לא מבחין ברגשותיה כלפיו. לא פלא, האמת, כיוון שהיא הדחיקה אותם כל כך.

הולי וקארל, כל אחד מסיבותיו, מעונינים להפריד בין בוב ורוז. הולי חושבת שאז בוב יפנה אליה, קארל פשוט נהנה מעצם `כיבושו מחדש` של בוב.






הדבר מצליח באופן חלקי. קארל ובוב מתנשקים, לאחר שקארל משכר אותו כהוגן, אך לא יותר מזה. הולי היא זו ש`פולטת` זאת לרוז, ונותנת לה להניח שהם שכבו. רוז הפגועה עוזבת את בוב.

בוב הפגוע יושב בביתו, הוריו עמו, גם הם פרודים טריים השוקלים להפרד סופית. בוב זועם עליהם "זה מה שאתם באמת רוצים? להתחיל הכל מחדש? שוב להיפגש, להתפשט בפני אדם זר, להיפרד, לחפש שוב וחוזר חלילה שוב ושוב עד שדי! נמאס!".

נמאס.

נמאס לבוב.

נמאס גם לסטיוארט.

עד כמה אפשר לרדוף אחרי הזין שלך?

הסדרה מסתיימת עם מסר השינוי. הולי, שכל הזמן נותרה בצלו של בוב, התעשתה וסיפרה את האמת לבוב ורוז. שנה אחרי זה היא אשה שמחה ומשוחררת יותר, יוצאת עם חברות, לא מסתגרת לה בביתה המבולגן - שכבר לא מבולגן יותר. בוב ורוז חיים יחדיו ומגדלים תינוק.

בוב בוחר ברוז כי היא היחידה שמציעה לו אהבה אמיתית. לא עוד כיבוש מיני. אהבה. ובשביל אהבה הוא מוכן להתיישב, לגדל תינוק. ועוד עם אישה. לאורך כל הסדרה אנחנו מקבלים שוב ושוב את המסר שבוב הוא הומו שנמשך לגברים וכלל לא נמשך לנשים. רק לרוז. היא היחידה שמציעה לו את מה שחיפש.

ובקהילה? קארל שוב בסיבובי מועדונים, מזיל ריר על גברבר שרירן. הוא לא השתנה.
הוא - ולא סטויארט - ימשיך להסתובב ברחוב קנאל בגיל 60 עם מכנסי עור וכדור ויאגרה ביד.

זה לדעתי המסר שראסל טי. דיוויס מנסה להעביר. צריך להמשיך הלאה. להפסיק לרדוף אחרי הזין שלך ולהתנהג כמו נער מגודל. די. תתבגרו.

זה המסר שהתחיל בקטן ב"קוויר בעיר" ומתעצם ב"בוב ורוז": הומואים - תתבגרו!





"קוויר בעיר" משודרת בשידורים חוזרים ביס פלוס בלווין, בימי שלישי בשעה 21:55.