המסך המפוצל

הממיר 20/3/05

לגדול בלי בושה הבריקה, ארץ נהדרת מעולה, אברווד מקסימה, השיר שלנו ומופע שנות השבעים פתחו עונה, והחצי האפל סיימה עונה

מאת: ברק דיקמן

פורסם: 20-03-2005
191 תגובות
10. השבוע היו הרבה דברים מהנים בטלוויזיה, אבל על כולם מתעלה הפרק של "לגדול בלי בושה" שהיה שיעור מצוין ב"איך צריך לעשות טלוויזיה". הכל היה שם - דרמה, הומור, אקשן, איגרוף, קללות, אהבת אמת. סצנות זכורות במיוחד: ה"חטיפה" מבית הספר, השוטרים שפורצים באישון ליל, שיעורי האיגרוף ולימוד הקללות, שריפת הרכב של המאהב ה"איטלקי". זה היה פרק מופתי, לא פחות, בסדרה בריטית מהטובות ביותר שנראו על המסך.

9.5. אז - נכון שמדובר בסך הכל בתוכנית בידור שמבוססת על חיקויים; אז - נכון שעם צוות כל כך מוכשר די קשה לפשל; אז - נכון שכבר אמרנו את זה המון פעמים, אבל "ארץ נהדרת" פשוט מעולה. מפרק לפרק מצליחים לקחת את הפורמט ולרענן אותו, מצליחים לסחוט עוד איזה משהו מהדמויות המוכרות, ולהביא פה ושם דמויות חדשות ונפלאות לא פחות. החיקויים האחרונים של הרב עובדיה יוסף, שלמה בניזרי, בטי רוקאווי ומיקי בוגנים היו פשוט היסטריים, והתוכנית עצמה מהווה מדי שבוע ההיי-לייט של שידורי ערוץ 2 (וזה דבר לא כל כך קל, אגב. כי גם "מילואים" של רשת הצליחה לכבוש אותי, וגם "קצרים" של טלעד, שהיא אמנם לא תוכנית מבריקה במיוחד, אבל היא בהחלט תוכנית מערכונים מהנה לפרקים. טוב, מחר מתחיל "כוכב נולד 3")

9. כוכבי "הוואלי" שבאו להתארח אצל החבר'ה של "האו-סי" הכינו את הקרקע לאחד הפרקים היותר מצחיקים של הסדרה - סאמר שלא רוצה לשמוע ספוילרים על הסדרה; סת' שצופה במקביל הטלוויזיוני של עצמו, "היא אמרה איו!"; ההומור העצמי לגבי לצאת גם בסדרה וגם בחיים האמיתיים. ואלו רק חלק מהרפרנסים ומהבדיחות הפנימיות שהיו בפרק. קולין הנקס סגר כאן סוג של מעגל כשלפני פרוץ הסדרה, כיכב ב"מחוז אורנג'". בכלל, דמותו בפרק היתה שונה להפליא ממה שיצא לנו לחזות בשתי עונות של "רוזוול"

עוד 9. העונה השנייה של "אברווד" אימצה לחיקה את מרשה קרוס, בדמותה של לינדה, אחותו של הרולד אבוט. אין ספק שלינדה היא משב רוח רענן בסדרה. הפרק של אתמול, מלבד הצגת דמותה, הכיל רגעים מקסימים, החל מהפתיחה והסיום שהיו פלאשבקים אל ילדותם של צמד האחים, דרך העימות בין ברייט לאיימי במסיבת האחווה, הרגע המקסים בין אפרם לאביו, שבעצם הראה שהאבא סומך על שיקול דעתו של הבן, ועד לסיפור "מועדון הסקס" של בני ה-13. זו סדרה נהדרת ומקסימה, ועדיין לא מאוחר להצטרף אליה



8.5. ערוץ 10 העלה השבוע את "בעקבות הגביע האבוד", סדרה תיעודית על כדורגל בהנחייתו של עמנואל רוזן. הפרק הראשון היה פשוט מרתק, והציג את ההבדלים המהותיים בין הכדורגל בארץ והיחס אליו, לבין הכדורגל בחו"ל. הראיונות עם אנשי המקצוע היו מעניינים, העריכה היתה נכונה, ההתעסקות בכישלון של הנבחרת להעפיל למונדיאל 2002 היתה עצובה אך מהפנטת ממש, והתובנות העולות מהפרק חשובות ומפתיעות (בעיקר זו המסבירה מדוע גם אלה שלא אוהבים כדורגל אמורים להבין כמה חשובה הצלחה של הנבחרת). ויש גם תובנה אחת שלא קשורה רק לכדורגל: בישראל של 2005 יש אנשים שיודעים איך עושים טלוויזיה טובה. וזו לא רק התוכנית של עמנואל רוזן.

8. העונה השנייה של "השיר שלנו" נפתחה השבוע - גדולה יותר, נוצצת יותר, משעשעת יותר, ומלאה הרבה יותר בבדיחות פנימיות, בקריצות לצופים וברפרנסים על התעשייה. אנחנו ממש לא צריכים יותר מזה כדי לקבל את מנת הבידור היומית שלנו. מילה על הדמויות החדשות: גולן אזולאי הוא תוספת מבורכת. תמיד. מדובר בשחקן נהדר. קצת פחות נהדרים הם הצאצאים של לילית נגר. שרון ואריאל, חוץ מהיותם הרעים העונתיים החדשים, לא מצליחים בינתיים לספק את הסחורה, והמזימות המרושעות שלהם לא מצליחות להרשים במיוחד. אבל רגע, הולד איט! לא באמת אכפת לנו מהעלילה של "השיר שלנו", הרי. העיקר שנינט תשיר.

7.5. פארודיית השבוע שייכת לסטואי מ"איש משפחה" על הגירסה החדשה ל"ברד ירד בדרום ספרד" בחינוכה של התינוקת הבריטית עם האנגלית המשובשת. נפלא.

7. "זירת הפשע" היא בעצם שלוש סדרות, שצופה מהצד עלול לחשוב שמדובר באותה סדרה. אלא שלכל אחת מהסדרות - זו שבווגאס, זו שבמיאמי וזו שבניו יורק - יש לוק אחר. אלו אותן עלילות, אבל עם פיניש שונה. הפרק של השבוע ב"CSI: ניו יורק" הוכיח שוב שמדובר בסדרה טובה יותר מאחיותיה. הדילמה האם להרוג את הסוס על מנת להתקדם בחקירת רצח השוטר, הרצח עצמו של השוטר, שבוצע כנקמה. וכבונוס קיבלנו את מק'מנוס מ"אוז" (השחקן טרי קיני, הופעה שנייה בסדרה). מה צריך יותר מזה?

עוד 7. גם "הבית הלבן" סיפקה לנו פרק טוב השבוע, שבמרכזו תרחיש של ניסיון התקפה באמצעים לא קונבנציונליים. ההסגר אליו נכנס הצוות הבכיר של הבית הלבן אילץ את הדמויות להיכנס לקונפליקטים כאלה ואחרים בינם לבין עצמם. הדיאלוגים זרמו ונושאי השיחה היו מרתקים, במיוחד מכיוון שהציוות של האנשים הכלואים בחדרים היה חריג: דונה עם סי ג'יי, וויל עם טובי, ליאו עם אבי. היה נחמד לגלות את ריד דיאמונד (קלרמן מ"רצח") כרופא שבודק את הנשיא, וגם הטוויסט בסיום היה מוצלח. סצנה דרמטית במיוחד: טובי מופל לרצפה ע"י איש ביטחון.

עוד 7. זה לא חדש ש"זהות בדויה" היא סדרה מופרכת, אבל היא לפחות יודעת את זה וממשיכה לספק את הסחורה: שעון שמשדר טקסט שונה מזה שסידני אומרת, הצופן Russia, פיצוץ המכונית. כיף. וגם כריסטיאן סלייטר חזר. רגע ביזארי במיוחד: המוזיקה של טטריס במשימה במוסקבה. את המוזיקה של "טטריס" שמענו גם בפרק של "הסימפסונז" השבוע באחת הסצנות היותר מצחיקות בסדרה.

עוד 7. אחרון. "החצי האפל" שיחקה אותה עם קליף-האנגר מותח במיוחד. אי-שם באמצע הפרק כשרבקה "תכנתה" את ג'ון שיחשוב שהוא רואה בחיזיון אותה קונה עוגת יומולדת, גרם לחשד ש"משהו קורה שם". כשהבנו בסיום שרבקה קנתה בעצם אקדח כדי לירות בסטילסון, אחרי שג'ון פוגש את ג'יי ג'יי ואת עצמו מהעתיד, התחבר הפאזל, וג'ון איבד את הכרתו עד לפתיחת העונה הרביעית, שנמצאת עדיין בשלבי הפקה. אנחנו במתח. במיוחד כי הסיום הזה חתם את העונה הטובה ביותר בסדרה, לטעמי.

6. זה היה צריך הרי לקרות מתישהו, וג'ון מ"חברים לנצח" גילה סוף סוף על הרומן בין קארל ואמה - והגיב בהתאם - אגרוף נזעם לפרצופו של קארל. שניות קודם לכן, כשצעק "!Him", בפתח ביתה של אמה, סיפק ג'ון את הרגע הטוב בפרק.

5. "בוסטון ליגל" נראית כמו סדרה מאוד מעניינת, אלא שלצערי, אני לא מתכוון לצפות בה לפני צפייה בעונה השמינית של "הפרקליטים". אז תודה, ערוץ 3, על כך שאתם ממהרים להביא את הסדרה, אבל לא תודה לכם, טלעד, שאתם ממשיכים עם הטלעוד הבלתי נסלח הזה שלכם. עד מתי?



4. שום דבר מרגש אין ב"עשרת הדיברות", למרות השבחים שהסדרה המשעממת הזאת זוכה להם. רונאל פישר הוא אכן נוף חריג בתרבות הרייטינג, אפילו המכרזית, של ערוץ 2, ולמרות היותו חריג, ולמרות שהמקומות אליהם הוא הולך, כמעט שלא נחקרו בעבר, הרי שהתוצאה - לפחות הפרק הראשון - לא מעניינת ואפילו קצת פתטית.

3. ואם כבר פתטית, למה שלא נדבר על פרק פתיחת העונה החדשה של "מופע שנות השבעים"? פעם - סדרה קומית שנונה, אלגנטית ומבדרת. היום - אפילו להגיד שהיא הצל של עצמה יהיה האדרה של מה שקורה על המסך. אם רגע השיא של הפרק היה חשיפת צבע השיער החדש של דונה (שממש לא מחמיא לה, אגב), אז כנראה שהסדרה הזאת ממש במצב גרוע. ואל תתחילו אפילו לדבר איתי על "זיווגים" האמריקאית.

2. יחד עם השדרוג החדש (והמבורך, אגב. המעבר בין הערוצים מהיר מאי-פעם) של הממיר הדיגיטלי של HOT, החליטו בערוצי הבית של החברה החמה להעלות את הכפתור האינטרקטיבי שלהם (משחקים, בעיקר) בכל פתיחה של תוכנית חדשה. לפעמים אפילו גם באמצע פרק. כדי שלא נשכח, חלילה. אם בעבר זה היה סתם מעצבן, הפעם זה כבר גובל בהתעללות בצופה, שבסך הכל רוצה לצפות בסדרה האהובה עליו, בלי לראות מלבן בגודל כזה או אחר בפינה השמאלית העליונה של המסך שלו. האם מדובר בבקשה כל כך מוגזמת?

1. ב-yes Weekend עלו פרומואים חדשים ומושקעים לעונה השלישית של "סמולוויל" ולעונה השנייה של "מגרש ביתי". הפרומואים הללו אכן יפים, אבל לשדר את זה של "מגרש ביתי" לפני שידור פרק סיום העונה הראשונה, זו החלטה מאוד לא חכמה, בלשון המעטה, במיוחד כי הפרומו הזה מספיילר התרחשויות שקורות רק בסוף העונה. חבל.



בשולי הממיר
שתי דמויות מ"הקרב על הרייטינג" הופיעו בפרקים ששודרו השבוע בסדרות אחרות: קווין דוראנד, קליף הנוירוטי, התארח ב"מתים במשרה חלקית" וג'יי ג'יי בן העשרים ב"החצי האפל" היה קארי מאלון.

אנריקו קולאנטוני, אבא של ורוניקה מארס, הופיע אמש ב"סטארגייט".

קוריוז תרגומי אחד לסיום:
ב"באפי", אומר אנדרו: "I'm bored. 'Episode I' bored" ומתייחס כמובן לזה שהשעמום שלו משתווה רק לחווית הצפייה ב"אימת הפאנטום", החלק הראשון בטרילוגיה החדשה של "מלחמת הכוכבים". בביפ דווקא חשבו שאנדרו מתייחס לפיילוט של הסדרה ותרגמו את זה עם איזה "משעמם כמו בפרק הראשון" לא מחייב.