הקומנטרי הראשון של העונה השלישית הוא גם הקומנטרי הראשון של דיוויד פיורי, האיש וכתם החרדל. זהו הפרק השני שהוא כתב ל"באפי", והראשון שכתב לגמרי לבד, אחרי שאת "יאללה דג" הוא כתב כפרילנסר, ביחד עם אשתו. הוא טוען שמכל הפרקים שהוא כתב עד כה (כעשרה, נכון לזמן עשיית הקומנטרי), הפרק הזה הוא עדיין אחד האהובים עליו ביותר.

דיוויד אומר שהתגובות שהוא קיבל על הפרק הן שהוא "כמעט מצוין". מעריצי הסדרה, לטענתו, לא אוהבים לראות מתח בין הסקוביז. הם אוהבים לראות את הסקוביז נלחמים ברשע כזה או אחר, ולא מגיבים טוב לחילוקי דיעות בתוך החבורה. לכן הם לא אהבו במיוחד את הפרק כשהוא שודר. אבל הסדרה לא היתה יכולה להמשיך לתת לסקוביז להיות חבורת גיבורי העל שהם היו, והחל מהפרק הזה, והרבה יותר בעונה הרביעית, החבורה החלה להתפרק.

דיוויד, כמו ג'וס ורבים אחרים, רואה את ייחודה של הסדרה על פני סדרות אימה ומתח אחרות, בקשתות העלילתיות שלה, שמאפשרות לפתח את הדמויות ואת מערכות היחסים ביניהן. אלה הופכות את הסדרה לסיפור אחד ארוך, והופכות אותה לדומה יותר דווקא לסדרות כמו "אלה הם חיי" ("My So Called Life"), שעוסקות בקושי שבלהיות נערה מתבגרת, ולא בהתמודדות עם יצורים כאלה ואחרים.

דיוויד שופך מעט אור על תהליך העבודה על הפרקים במהלך הקומנטרי. העבודה על כל פרק מתחילה בישיבת תסריטאים, שעובדים על הסיפור ביחד וכותבים את הסיפור הכללי, ואת נקודות המפתח בו. אז מסתכל ג'וס על החומר, מתקן, מייעץ ומוסיף את רעיונותיו. לאחר מכן, התסריטאי שממונה לכתיבת הפרק כותב תסריט כללי, עליו שוב יעברו ג'וס והמפיק בפועל (באותה עונה זה היה דיוויד גרינוולט). לאחר ההערות שלהם, התסריטאי כותב את התסריט המלא לפרק, אותו הוא צריך להגיש תוך כשבוע, בתקווה שיעברו עליו עוד פעם אחת לפחות לפני שג'וס יקבל אותו לליטוש אחרון, בשביל לתת לו את הקול הייחודי לג'וס.

את הבסיס לפרק הזה הגה פיורי בעצמו. אמנם, פרטים רבים בו שונו בסופו של דבר, אבל הרעיון הכללי נשאר זהה. דיוויד הציע רעיון לפיו באפי הוזה, ומדמיינת שחבריה ומשפחתה הפכו לערפדים. אולם, לאחר שהרעיון לפרק "המשאלה" עלה, ההפקה לא יכלה להשתמש באלמנט הזה פעמיים בעונה, ולכן ג'וס הציע את הרעיון שבאפי תצטרך להתמודד עם ערפד אחד חזק במיוחד, וזה גם הרעיון שהתקבל, בסופו של דבר.



דיוויד חשב על הערפד הזה כעל מעין חניבעל לקטר, ורצה ששמו יעביר את הפסיכוטיות והסכנה שבו. לאחר מחשבה מרובה, הוא העניק לו את שמו של אחיינו בן ה-4, זכארי קרייליק. אם תשימו לב, ברוב התסריטים לסדרה, של דיוויד ובכלל, לרשעים יש שמות המכילים הרבה צלילי "ג" ו"ק", כי שמות כאלה נשמעים מאיימים במיוחד.

פיורי חושב שמה שמכר לג'וס ולחבורתו את הרעיון לפרק, היה עצם העובדה שג'יילס, דמות האב האהובה של באפי, בוגד בה בצורה כל כך בוטה. הוא מהפנט ומסמם אותה, לצורך מילוי תפקידו. דיוויד הקביל את זה לתהליך ההתבגרות אותו כל אדם עובר, בו הוא מגלה שהוריו לא יכולים לעשות הכל כפי שחשב, אלא שיש להם בוסים, ושהם צריכים לבצע עבודות המוטלות עליהם.

טוני הד אהב את הפרק הזה, כי הוא נתן לו הפסקה מהתפקיד הרגיל שלו לאותה תקופה - נתינת אקספוזיציות ארוכות ואיבוד הכרה זמן קצר לאחר מכן. הפרק הזה נתן לו מספר סצנות נהדרות, שדיוויד מאוד גאה בהן.

הפרק מתחיל במקבילה של פיקניק עבור באפי ואנג'ל. מכיוון שהם לא יכולים להוציא שמיכה וסל פיקניק לכר דשא שטוף-שמש, הם צריכים להסתפק באור נרות אפלולי שיספק את האווירה. זו היתה הפעם הראשונה שדיוויד כתב סצנה משותפת לבאפי ואנג'ל, מכיוון שב"יאללה דג" לא היו להם רגעי השקה. לטענתו, הסצנה היחידה בה הופיע אנג'ל בפרק ההוא היתה גרועה למדי.

דיוויד לא מאכזב, וכמו בפעם הראשונה של כל מקליט קומנטרי, מדבר על מגרש החנייה המוכר של ההפקה, ועל הסטים השונים שנבנו עליו. הפעם ממוקם עליו מגרש משחקים, בו נלחמת באפי בערפד ומאבדת את כוחה. שימו לב: ספוילר קל ל"להציל את טוראי ריאן" - הדקירה של באפי ע"י הערפד קיבלה את ההשראה שלה מהסרט הנ"ל, כאשר חייל גרמני דוקר את אחת הדמויות באופן דומה. הסצנה מאוד הטרידה את דיוויד, והוא הרגיש צורך להכניס אותה לפרק הזה.

שמו של ראש מועצת הצופים היה צריך להקביל ל"רופרט ג'יילס", או להתעלות עליו מבחינת האנגליו?ת שלו. בסופו של דבר, השם שנבחר התקבל, למיטב זכרונו של דיוויד, משילוב של קוונטין קריספ (שחקן אנגלי. לפי השמועות, עליו מבוסס שירו של סטינג "Englishman in New-York". תודה לאל על הימד"ב), והאישה שכתבה את "מרי פופינס", ששמה פרח מזיכרונו (פמלה לינדון טראברס. "תודה לאל על הימד"ב 2: המחפש מכה שנית"), מה שהביא לבאפיוורס את קוונטין טראברס. הכוונה המקורית היתה שקוונטין יהיה מעין דמות אב לג'יילס, בדומה לג'יילס עבור באפי, אבל ג'וס החליט שאין מקום לפתח את מערכת היחסים שלהם במהלך פרק יחיד, והוריד את הדימוי הזה, מחוסר עניין לציבור. דיוויד מוסיף שהם מאוד אהבו את הופעתו של האריס יולין, ושמחו שהוא חזר להופיע בתור קוונטין גם בעונה החמישית (בפרק "נקודת ביקורת"), למרות זקן התיש שצץ על פניו בשנים שחלפו.



דיוויד חטא לחשוב, כמו הרבה כותבים בתחילת דרכם, שלהפקה יש תקציב של סרט, כך שכשהוא דמיין את הבית בו נמצא קרייליק בעיני רוחו, הוא ראה בית גדול ורחב, ולא את החורבה בה השתמשו בסופו של דבר. הוא חוזר ואומר שהבית יצא בסדר גמור בסופו של דבר, אבל עדיין נשארת תחושה שהוא לא מרוצה לחלוטין מהתוצאה.

כשג'יילס נכנס לבית, אחרי שקרייליק השתחרר מכלאו, דיוויד ראה בעיני רוחו דם בכל מקום - שביל של דם מרוח עד הכניסה למטבח, והמטבח עצמו מלא בדם על הקירות. אבל, כמו מרטי בזמנה, הוא גילה שבמעבר לטלוויזיה, כמויות הדם נוטות להצטמצם. אם בגלל קשיי הפקה, ואם בגלל המדרוג. בסופו של דבר, ראינו קצת סימני דם פה ושם, ויד על שולחן. לא משהו שיגרום לנו או לצופה ותיק בחילה.

את הרעיון שקרייליק זקוק לתרופות בשביל לשלוט על כאבי הראש שלו, הכניס ג'וס לתסריט. זו, כזכור, היתה מפלתו, כאשר עם הכדור האחרון שלו גרמה לו באפי לשתות מים קדושים. אנשים רבים לא אהבו את צורת המוות שלו, כי מים קדושים מעולם לא הרגו ערפדים. אבל מכיוון שלפני הפרק הזה לא ראינו אף ערפד שותה אותם, דיוויד מאמין שאין כאן סתירה עובדתית עם הידוע לנו על הבאפיוורס. כמו-כן, דיוויד מאיר את תשומת לבנו למהירות בה הצליחה באפי להחליף את המים שבכוס המים של קרייליק למים קדושים, ותוהה איך היא ידעה שהוא ייקח וישתה אותם.

אפקט המוות של קרייליק היה אמור להיות שונה מזה של הערפד הרגיל. קרייליק היה אמור להיאכל מבפנים, בגלל המים הקדושים ששתה, אבל הם לא ממש הצליחו להעביר את המראה הזה. אמנם, מראים מעט שלד, מה שעוד לא היה כלול באפקט האיבוק הסטנדרטי בעונה הזו, אבל קשה לראות את השוני אם לא מפנים את תשומת לבנו אליו.

הרבה מאנשי הצוות של הסדרה, ובראשם ג'וס, הם חובבי קומיקס נלהבים, ולכן דיוויד ידע שחייב להיכנס כאן איזשהו אזכור לסופרמן ולקריפטונייט שגוזל את כוחותיו בפרק. אבל מכיוון שהוא לא נכלל בין החובבים, הוא לא זכר איזה סוג של קריפטונייט עושה את זה. זו הסיבה שהוא כתב את הויכוח בין זאנדר לאוז, מתוך ידיעה שמישהו מהם בהכרח צודק (הצדק היה עם אוז בסופו של דבר. הקריפטונייט הזהוב מרוקן את סופרמן מכוחותיו, בעוד לאדום יש בעיקר השפעות נפשיות, שמשתנות מסיפור לסיפור).

את הסצנה בה באפי מקבלת את מתנת היומולדת שלה מאנג'ל דיוויד מאוד אוהב, למרות שלצערו, הוא לא כתב אותה. הוא מודה שסצנות באפי-אנג'ל הן הקשות ביותר לכתיבה עבורו, ולכן כל שנותר מהגרסה הראשונית שלו לפרק זה קבלת הספר, וההקדשה "Always". דיוויד מגיע מרקע של קומדיה, ותמיד מנסה להכניס אווירה קומית לסצנות שלו, מה שעלול לפגוע בתחושה שסצנות מסוימות אמורות להעביר. הוא, מצידו, מאוד מעריך את הכותבים האחרים, כמו ג'וס ומרטי נוקסון, שיודעים גם הם להכניס הומור לכתיבה שלהם, ביחד עם סצנות רגשיות ולא ציניות. דיוויד אהב את הסדרה עוד לפני שכתב עבורה, וחוץ מהעובדה שהוא מאוד התרגש לכתוב סצנה משותפת לבאפי ואנג'ל, הוא חושב שכתיבתו השתפרה בעקבות זאת, גם אם לא נעשה שימוש במילותיו בסופו של דבר.



הסיפור המפורסם, על הלב של באפי שהוצג לראווה, ואנג'ל שרצה לעטוף אותו בליבו שלו, נכתב גם הוא, למרבה ההפתעה, ע"י ג'וס. דיוויד אוהב במיוחד מקרים כאלה, בהם הרגש מועבר, אך בסופם הדרמה נשברת ע"י הומור (במקרה הזה, כשבאפי אומרת "זה יפהפה. או, אם מפורש באופן מילולי, מגעיל ביותר").

מטאפורת כיפה אדומה היתה הרבה פחות מודגשת בתסריט המקורי. זה היה רעיון של ג'וס להלביש את באפי במעיל אדום, ולתת ל"זאב הרע" לקחת ממנה את המעיל וללבוש אותו, ממש כפי שהזאב המקורי עשה לסבתה של כיפה. את המשך הסצינה ג'וס מאוד אהב, כי הוא הפך את באפי לאותה בלונדינית מבוהלת וחסרת אונים מסרטי האימה, עליה דמותה של באפי הייתה מבוססת.

ג'יילס מציל אותה עם הסיטרואן החבוטה שלו, ודיוויד מזכיר לנו, ממש כמו דיוויד גרינוולט לפניו, שכעת יש לג'יילס מכונית חדשה, אחרי שהקודמת נהרסה. הוא מוסיף שמכונית הספורט האדומה, כביטוי למשבר גיל העמידה שג'יילס עבר, היתה רעיון שלו.

הסצנה החשובה ביותר בפרק הזה עבור דיוויד היא הסצנה בה באפי מגלה את בגידתו של ג'יילס בה. היא צולמה כמעט ללא שינוי מהטקסט המקורי של דיוויד, למרות שהיא לא סצנה מהסוג שהוא נוהג לכתוב, ולכן הוא מאוד מעריך אותה.

בתסריט המקורי, פיטוריו של ג'יילס התרחשו בסוף המערכה השנייה של הפרק, אבל הרעיון קסם בעיני ג'וס (וגם בעיני דיוויד גרינוולט, אבל אחרי "נער לטאה" אני לא כל כך אוהב לקשר אותו לקומנטריז) והוא החליט להכניס את פיטורי ג'יילס לקשת העלילה העונתית, ולכן שידרג אותם ע"י העברתם לסוף הפרק. דיוויד מאוד התלהב מהרעיון, כי סוף סוף משהו שהוא כתב השפיע על המשך הסדרה - הפעולה הזו גרמה לכך שג'יילס היה מחוסר עבודה או כיוון בחיים לעונה וחצי, ובנוסף, היא הביאה את ווסלי לבאפיוורס.

הפרק מסתיים בקודה, קטע מסיים שהמעריצים מאוד אוהבים. היא מראה את הסקוביז משוחחים, מתבדחים, ובאופן כללי מתנהגים כחברים טובים, וזה מסיים את הפרק בהרגשה טובה. חוץ מזה, היא גם נותנת הזדמנות להציג את זאנדר כלא-יוצלח, כשהוא לא מצליח לפתוח צנצנת, וזה תמיד רצוי. אל תבינו לא נכון, דיוויד אוהב את זאנדר, וכמו ג'וס, זו הדמות איתה הוא הכי מזדהה, אבל הוא גם אוהב לרדת עליו. זה קטע מזוכיסטי כזה.




חזרה אל ספיישל הקומנטרי