העידן הרב-ערוצי הביא איתו, מלבד מספר גדול של ערוצים, גם כל מיני ספיחים שצופה הטלוויזיה הממוצע או המכור היה יכול להסתדר טוב מאוד גם בלעדיהם. זה התחיל בקטן, יחסית, פופ-אפ פה, באנר שם, אבל מהר מאוד עבר לחזיתות חדשות, לבעייתיות קשה ואמיתית.

בתור מופרע טלוויזיה לא קטן, לא נעים לי להגיד את זה, אבל פשוט אין ברירה - הטלוויזיה התחרפנה. לחלוטין. ירדה מהפסים. רובה ככולה. הערוצים המסחריים, הערוץ הארכאי, ערוצי הכבלים - כולם השתגעו. למעט ערוצי הבית של yes שעוד איכשהו מצליחים לשמור - בקנאות, יש לומר - על שפיותם, הרי שכולם השתגעו. בפאניקה, אם תרצו.

וזה לא רק המכרז, שאין ספק שיש לו חלק גדול במה שקורה בערוץ 2 בימים אלה ממש. זו לא רק התחרות בגלל שלל הערוצים, זה גם, ואולי בעיקר, כי בניגוד לכל מה שמנסים למכור לכם, בישראל לא באמת יודעים לעשות טלוויזיה. לא כמו שצריך, בכל אופן.

קחו לדוגמא את טלעד, הזוכה בתואר "חביבת הקהל" בקטגוריית טלעוד הסדרות. כשעלתה עונת החורף הנוכחית עם עונות חדשות של "הבית הלבן" ו"זהות בדויה", נשאלה השאלה מה קורה עם "הסופרנוס" (שאף שולבה בפרומו הידוע "אף פעם לא מאוחר מדי"), "הפרקליטים", "סקרבס" ו"פרייז'ר". התשובה הקבועה לכל שאלות ה"מתי" נענתה ע"י אנשי טלעד ב"במרץ" אופטימי. בטח במרץ. במרץ מקבלת טלעד שלושה ימי שידור, ושם הרי לא תהיה בעיה לשבץ כל סדרת רכש שרק תרצו, נכון?



מה שקרה בפועל יכול וצריך להילמד בבית ספר לטלוויזיה תחת הכותרת "ככה לא בונים ערוץ". סדרות הרכש ששודרו עד כה בנוחות מסוימת בשני ובחמישי רוכזו להן יחדיו ביום שלישי החל מהשעה 23:10, וכאילו לא היה די בכך, הרי שבשבוע הראשון של המעבר, ביום שלישי ה-1/3/05, שובצה "הבית הלבן" ל-23:40 (חצי שעה מאוחר מהלוח החדש ה"רגיל" שתוכנן) ו"זהות בדויה" שובצה ל-00:40 (שוב, באיחור של חצי שעה). אותה חצי שעה הפכה עד מהרה לשעה, כשטלעד החליטו להוסיף חטא על פשע על עוון על הטלעוד הרגיל שלהם ו"דחפו" ראיון חשוב עם ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר מייד אחרי תוכנית ההדחה של "דרוש מנהיג". בואו נחזור על מה שקרה בהילוך איטי: לא מספיק שהסדרות עברו יום, לא מספיק ש"הבית הלבן" שודרה יום אחרי יום ברציפות (לכאורה אירוע מבורך, בפועל - אירוע שיכול לבלבל צופים), לא מספיק ש"אליאס" שובצה אחרי "הבית הלבן" (עוד בלבול של הצופים), לא מספיק שהשיבוץ המקורי הוא מאוחר - הרי שהפעם גם היתה דחייה נוספת. ביום הראשון של שינויי ימי הזכייניות. כשרוב הצופים בכלל לא מודעים לשינוי. פלא שמעריצי הסדרה זעמו על טלעד?

הדבר האבסורדי בכל הסיפור הזה הוא שאותו זעם מוצדק של הצופים יחזור אליהם כבומרנג, כשבעקבות התלונות הללו עלולה טלעד להחליט לדחות את שיבוץ העונה השלישית של "זהות בדויה" למועד בלתי ידוע, מה שרק יגדיל את הפער מארה"ב. ככה זה כשקונים סדרות רק כדי לשים קטעים מהם בפרומואים מגרים.

אבל לא רק טלעד מתנהגת בטיפשות. גם לקשת לא חסר. הפרק השני בסדרה "תרגיע", שארבע העונות הראשונות שלה כבר שודרו בביפ, שובץ לו באופן מפתיע לשידור ביום חמישי ה-17/3/05. בשעה סבירה - 23:10. נניח שהשאלה המתבקשת "איפה הפרק הראשון?" תקבל תשובה הגיונית כלשהי, אבל למה בכלל להביא את "תרגיע" קרוב לחמש שנים אחרי שידורה בארה"ב? האם באמת יש לה יותר סיכוי למשוך קהל, מ - נניח - העונה האחרונה של "חברים" (שגם ככה תסתיים כאן אחרי ש"ג'ואי" תעלה)? מה הקטע שלכם, קשת?

"ברבעון השני של 2004", כך הבטיחה רשת לגבי שיבוצה של "ניפ/טאק". קרוב לשנה אחר כך והשיבוץ אפילו לא נראה באופק. יצא למילואים. התאדה בשלל תוכניות הריאליטי ששטפו את לוחות השידורים של ערוץ 2 כאילו היתה זו שנת מכרז, או משהו.

אה, רגע. שנת מכרז. כן. בעוד כחודש נזכה לשמוע איזו משלוש הזכייניות הללו תעוף מערוץ 2 בעוד כחצי שנה. זו עדיין לא סיבה מספיק טובה לכך, שלוח השידורים מלא בכל מיני תוכניות עלאק מתוחכמות, עלאק מעניינות, עלאק חשובות, ועלאק מלטפות את האגו של הזכייניות. אם הייתי חבר בוועדת המכרז הייתי מוריד נקודה על כל ערב שידורים שבו היה מופיע תיאור של תוכנית שנשמע כמו המפרט הטכני של מייבש כביסה מצוי.

להלן מקבץ קטן מלוח השידורים של ערוץ 2 בשבוע שמתחיל ב-13/3/05. אני נשבע לכם שלא המצאתי את זה: יום שני, 21:45, קשת, "עשרת הדיברות עם רונאל פישר", 22:40 - "שיחות על עשרת הדיברות" (כלומר, תוכנית שמסבירה לצופים מה הם ראו קודם לכן). 23:25 - "רוח קדים - כרוניקה מרוקאית". יום שלישי, טלעד, 22:20 "עסקה אפלה בדרום" - מיני סדרה תיעודית המספרת את סיפורו של דרום הארץ והאוכלוסייה המתגוררת בו. יום רביעי, רשת, 23:00 - "תישכח ימיני - ירושלים של יהודה עמיחי". ואלו רק דוגמאות אקראיות.

שינויי שיבוץ של הרגע האחרון הם דבר שבשגרה. ועם כל הכבוד לתקנות של הרשות השנייה, הן צריכות להיות מחמירות הרבה יותר. לוח שידורים לא יכול להשתנות ככה סתם. גם לא עבור ראיון עם טוני בלייר. כמו ששידור מספר גדול יותר מהמותר של פרסומות עולה לזכייניות כסף, כך צריך לעלות להן כסף כל שינוי שלא מדווח מוקדם מספיק (כאשר אירועים חדשותיים חריגים צריכים להיות סוג של יוצא מהכלל). הגיע הזמן גם שהרשות השנייה תבין שהזכייניות צוחקות עליהן בפרצוף עם "השגריר - ההדחה" ו"דרוש מנהיג - קובי מידן אוכל שווארמה"

וכל זה עוד מבלי להזכיר את הבאנרים, את הפרומואים המייגעים, את הכתוביות שמכסות חצי מסך כדי להזכיר לצופה המבולבל והאבוד שהוא יכול להירגע, כי הוא עדיין נמצא על ערוץ 2. אופס, הזכרתי. סליחה. פרסומות. עוד דקה נשוב.



אבל ערוץ 2 הוא לא היחיד שאיבד לגמרי את הצפון. הערוץ הראשון, שגם הוא מתפאר בזה שהוא "עושה טלוויזיה", לוקח סדרות, מזיז אותן, מעיף אותן בפליק-פלאק כפול באוויר, תוך כדי פרשנות מטורללת של אורי לוי, שמסביר למה השופט טעה. לא הבנתם את הפיסקה האחרונה? זה בסדר, גם בערוץ עצמו עדיין לא מבינים. שלמו את האגרה, אולי יחזרו אליכם עם תשובה אחרי החגים.

דוגמאות? "לאס וגאס" שודרה בימי שני בשעה 20:00 בערב, עד שלפתע נעלמה לחלוטין מהעין, רק כדי לחזור בימי חמישי ב-22:45. וה"זכייניות של ערוץ 1" אפילו לא החליפו ביניהן ימים! מה זאת אומרת "בערוץ 1 אין זכייניות?" שרון וכסלר היא לא זכיינית? וחיים יבין גם לא? טוב, לא יודע. אל תבלבלו אותי עם עובדות, הן בכלל שייכות לטלעד. או לאילנה דיין.

אחרי חבלי לידה קשים ראתה העונה החדשה של "חוק וסדר" אור בימי רביעי בשעה 21:30. הפרק הראשון שודר, ואחריו גם הפרק השני, כשיום קודם לכן משודר פרק הפתיחה של "אמריקן איידול" בשעה 23:00. בשבוע שלאחר מכן, בהתראה של הרגע האחרון, התחלפו ביניהן "חוק איידול" ו"אמריקן סדר" בשיבוצים, מבלבלות כבדרך אגב את כל ארבעת הצופים שעוד נותרו להם.

גם ערוץ 10 לא טמן את ידיו בצלחת ומצליח השכם והערב להבהיר לנו את הפאניקה שהוא מצוי בה: העברתה של "אי אר" לקראת סוף העונה מחמישי לשבת, אי קניית עונות חדשות של "ג'ורדן" ושל "אד", ביטול ההחלטה להמשיך את "בנות גילמור" ברציפות לעונה רביעית, ההחלטה לשדר לפתע פתאום את "ללא עקבות" החל מאמצע העונה בשידור יומי - כל אלה הם מהלכים של ערוץ שלא ממש יודע מה הוא רוצה מעצמו או מצופיו.

אתם חושבים שערוץ 3 מתנהג טוב יותר? חשבו שוב. 47 פרקים ברציפות משודרת אנג'ל ביום שלישי ב-21:15. שתי עונות רצופות ועוד שלושה פרקים, רק כדי ליפול קורבן לחוקים של בוסטון, שהיא סדרה, שבאופן אירוני לחלוטין, מכור הסדרות הכבד כלל לא רוצה לראות עדיין על המסך שלו. לא לפני שטלעד תשבץ את העונה האחרונה של "הפרקליטים", כמובן.



אותו ערוץ 3 אחראי להפסקתה של סדרה אחת ("הסניגור") שלושה פרקים לפני סיומה המוחלט למשך כחודש ולקטיעתה של סדרה אחרת ("טרו קולינג") כדי להביא עוד איזה ריאליטי מטופש לקיץ. שלא לדבר על כתוביות הסיום של כל פרק, שמכוסות באופן קבוע באורחים של יצפאן, ולאחרונה גם בעפר שכטר, שמצליח אפילו לעלות על שם המתרגם שהוסט לאמצע המסך.

בתחום הזה, המצב ב-Xtra HOT אפילו חמור יותר. מישהו יודע מי מתרגם את "ג'ק ובובי"? את "ורוניקה מארס"? את "אבי מחבבני"? כנראה שרק המתרגם עצמו, מפני ששמו נעלם לחלוטין מתחת לשמות אורחיו של דיוויד לטרמן. גם AXN נוקטים באותה טקטיקה מלבבת, ואף מזדרזים לחפש את הנקודה המדויקת בה שורת התרגום האחרונה של הפרק נעלמת, כדי להפציץ את הצופה האומלל בפרומו כזה או אחר. האם אי פעם ראיתם כתובית שכזאת ב-yes Weekend או ב-yes+?

לא יעזור מה שתגידו, זו התנהגות של טלוויזיה היסטרית, שמשדרת מיליון דולר (עטיפה נוצצת ויפה, לוגואים מושקעים), אבל עמוק בפנים היא מפחדת. מהתחרות, מעצמה, מהמפלצת הזאת שנקראת רייטינג, מהצופים, ואפילו מהתכנים שהיא משדרת.

רק דבר אחד נותר בטוח בכל הסיפור הזה - שיש לנו ארץ נהדרת, שתמשיך לקבל 157 אחוזי צפייה אפילו בשיבוצה החדש מול משחקי הכדורסל של מכבי.