שם הפרק "Peace out" הוא ברכת פרידה. הפרידה בפרק הזה היא הפרידה מג'סמין ומהעולם שיצרה, עולם אוטופי לכאורה בו שולטים אהבה אחווה ושלום. מה שמתקשר גם למשמעות המילולית של השם - אם תרצו "שלום - תצא בחוץ". מה שנפרדים ממנו, או למעשה מגרשים אותו, הוא השלום העולמי שג'סמין הביאה איתה.

אבל הפרידה היא גם הפרידה מהעונה. ג'וס, כשנחה עליו הרוח, אוהב לשמור את הפרקים האחרונים באמת של עונות לפתיחת הסיפור של העונה הבאה, ולכן עול קשירת הקצוות של העונה הנוכחית נופל על פרק זה, הלפני אחרון. ואכן, הפרק הקודם הסתיים כשהגיבורים כולם נראים כערוכים לקרב האחרון, הסופי והמכריע - ווסלי, גאן, פרד ולורן מול חיילי הצעצוע של ג'סמין, שבראשם עומד קונור, ואנג'ל מול צבא חרקי אנימציה ממוחשבת כחולים ביקום מקביל.

אבל ב"אנג'ל", שלא כמו ב"באפי", האיום העונתי הגדול הוא לרוב לא מסוג הארכי-נבל מבשר האפוקליפסה, או בקיצור, דברים שאפשר לפתור במכות. ב"אנג'ל" לרוב מעדיפים לדבר על זה. ולכן, מאוד הולם שאנג'ל בכלל אינו טורח להילחם בחרקים שמקיפים אותו, אלא רק מרתיע אותם עם כדור הקסמים הבין-מימדי, ויוצא לטפס על מסך כחול בחיפוש אחר מילה. או יותר נכון - שם.



הרעיון של שמות כבעלי איזו משמעות מיסטית וכוח על נושאם אינו חדש ונזכר בתרבויות רבות. מספר פעמים בוורס מחליפה דמות את שמה כשהיא עוברת שלב בחיים. כך ליאם התערפד והפך לאנג'לוס, שהתקצר לאנג'ל אחרי שהוא קיבל נשמה. כך אוד הפכה לאניאנקה עם הפיכתה לשדה, ולאניה (כריסטינה עמנואלה ג'נקינס) כשחזרה להיות בת אנוש. שינוי השם מסמל שינוי בזהות ובמהות. וזה למעשה מה שאנג'ל יצא לחשוף - את מהותה של ג'סמין. כי כשהוא משחרר את השם משפתיו המתות של השומר, התוצאה הישירה והמיידית היא חשיפת פניה האמיתיים, במובן המילולי ביותר האפשרי של המילה. למעשה לא ברור מה עשה השם מעבר לכך, אם בכלל. כשהם נפגשים על הגשר, מתייחס אנג'ל לאבדן כוחותיה של ג'סמין (לפחות אלו שאינם כרוכים בלקרוע לו את הצורה) אבל אילו כוחות היו לה בכלל? חוץ מעיכול אנשים, נראה שעיקר כוחה, לפחות מאז שלבשה צורה גשמית, קשור בתקשורת שלה עם חסידיה, ביכולותיה לשלוט בהם ולהפעיל אותם. הקשר הזה התבסס על האשליה שהיא נסכה עליהם, אשליה שהתנפצה עם הגיית שמה וחשיפת פניה האמיתיים. ולכן, אולי, היה די בשם בלבד בשביל לגזול את עיקר כוחה.

אז מה היא בעצם מהותה של ג'סמין? מי היא באמת? מעבר ל"כוח שהיה", יפהפיה ורקובה חליפות, השאלה הזו לא באמת נענית ישירות. בסכפ"ש של "קליע הקסם" ניסה שלמקו לענות על השאלה על בסיס תגובתם של אנשים אליה, ואילו אותי מעניינת יותר תגובתה של ג'סמין לאנשים, ממנה אני מקווה ללמוד על המניעים שלה. ולמה מעניינים אותי המניעים? בגלל שג'סמין שונה מרוב הרעים הגדולים שראינו עד היום. היא לא רוצה להרוס את העולם, היא רוצה לבנות אותו, גם אם לפי דרכה. היא לא רוצה לקחת, אלא להעניק. היא רוצה מחוייבות לטווח ארוך. ואם את המניעים להבאת אפוקליפסה אפשר לפטור ב"הוא רע ולכן רוצה להשמיד את האנושות, כלומר אותנו, כלומר את הטובים", מה שג'סמין מנסה לעשות מורכב ומסובך הרבה יותר, ודורש הרבה יותר זמן והשקעה, ולכן צריכה להיות לה סיבה ממש ממש טובה. נתינה אלטרואיסטית היא תמיד דבר חשוד, במיוחד כשהיא כרוכה בשיעבוד של עולם שלם. מה היא מנסה להשיג עם כל האהבה הזו? כשכתב שואל אותה במסיבת העיתונאים הגדולה מה הם יכולים לעשות כדי להראות לה את אהבתם אליה, היא מבקשת רק שיאהבו אחד את השני. אה, וגם איזה מקדש עצום מימדים יכול להיות נחמד. את המקדש הזה היא הזכירה כבר, בשיחה עם קונור ב"קורבן", וגם היצור בביוב ציין שבעולמו בנו עבורה כזה. למה לה צורך במקדש, ובמיוחד באחד שיגרום לפרמידות בגיזה להיראות כמו מצבות בבית קברות של אביונים?

את הבקשה למקדש ג'סמין עושה בשיא כוחה, אבל הסיבה לבקשה מתגלה אולי בשיא החולשה שלה. בעימות עם אנג'ל היא שואלת אותו "למה אתה שונא אותי?". זוהי שאלה מוזרה, במיוחד בגלל הטון הנואש והכמעט מתחנן שהיא מושמעת בו. מעט אחר כך היא מתייחסת אל עצמה כ"כלום". כשמעריציה המפוכחים בורחים ממנה היא ממש מתחננת - "אל תעזבו אותי". לא בדיוק ההתבטאויות שהיינו מצפים להן מארכי-נבל, גם אם מובס. זה נראה כאילו כל הדיבורים של ג'סמין על אהבה נובעים מאיזה חסך גדול. כאילו היא באמת רק רוצה שיאהבו אותה, כאילו אין דבר בעולם שמכאיב לה יותר מכך שמישהו לא. המקדש עצום המימדים הוא רק סמל למסירות חסידיה. כי הרי לאלים (שזה בדיוק מה שג'סמין, גם אם אף אחד לא אומר את זה במפורש) יש רק מה שחסידיהם נותנים להם. למעשה, בלי חסידים כמעט שאין להם זכות קיום. נסו לדמיין את גלורי בלי המיניונים שלה. מה הטעם להיות הבחורה הכי שווה עלי אדמות, אם אין מי שמעריץ אותך? אולי כל המהלך הזה של ג'סמין הוא רק ניסיון נואש כמעט של כוח שהיה להיות שוב. להיות שוב משפיעה, רלוונטית, להיות שייכת למשהו.

אנג'ל כנראה לא מבין את המניעים האלו, וחבל שכך. לא בגלל שזה אולי היה עוזר לו לא להעיר הערות מטופשות כגון "את עדיין יכולה לעזור" שרק גורמות לג'סמין לתגובה הילדותית משהו אך לא בלתי צפויה של "אם אתם לא אוהבים אותי אני אשמיד את כולכם. מו-הא-הא", אלא בגלל שאלו בדיוק המניעים של מישהו אחר שחשוב לו קצת יותר. כן, כן, עוד פעם it`s all about Connor. כך אמר גם המגן של שומר השם. אם דיברנו על מניעים, אלו של אנג'ל, כך על פי טענתו, אינם אלטרואיסטים יותר מאלו של ג'סמין. גם הוא מחפש אהבה ושייכות, אבל לא כמטרות כלליות, אלא ממישהו ספציפי, מבנו. ומה קונור רוצה?



קונור, כך עוד לטענת השומר, הגיע לעולם במטרה היחידה לאפשר את ביאתה של הישועה בדמות ג'סמין. כמו בחור נוסף שהגיע לעולם בנסיבות דומות, כ-2000 שנה קודם לכן, קונור, הכלי לגאולה, מנוע מלקחת בה חלק. הוא האדם היחיד עלי אדמות שלא נתון להשפעתה של ג'סמין, היחיד שלא זכה למצוא בה מנוחה ונחמה, אבל היחיד שנותר לו רצון חופשי. "אין דברים מוחלטים" אומרת ג'סמין לאנג'ל, "אין נכון ולא נכון, רק בחירות", אבל לקונור כן ניתנה אפשרות בחירה. והוא בחר בג'סמין. למה?

"חשבתי שהשקר הזה טוב מהאחרים" הוא אומר לקורדיליה הנמה. השקרים האחרים הן הזהויות השונות שקונור לבש בחייו - בנו של הולץ, בנו של אנג'ל, בן זוגה של קורדיליה - זהויות רבות ושונות מדי עבור מישהו כ"כ צעיר. אבל לכולן יש משהו במשותף, כולן סימנו אותו כשונה, כמיוחד, וכל אחת מהן הצריכה מאבק בקודמתה. אם כך, אין פלא שכשניתנת לו לראשונה ההזדמנות לבחור זהות, לבחור שייכות, ולא רק לקבל אחת שנכפית עליו, הוא בוחר להיות כמו כולם, ללכת עם הזרם, להאמין. לוותר על הייחוד שהעניק לו את האפשרות לבחור מלכתחילה. אבל ה"שקר" הזה שונה מכל ה"שקרים" הקודמים. בכל הקודמים קונור האמין, בזה הוא בחר. בחירה ואמונה אינן הולכות יד ביד. אי אפשר לבחור להאמין.

הסדקים ב"אמונה" של קונור גלויים מהתחלה. עוד לפני שאנחנו יודעים שהוא לא באמת נתון לשליטתה של ג'סמין, ניתן לראות שהוא היחיד שלו היא צריכה להגיד דברים פעמיים, היחיד ששואל למה, היחיד שהיא נוזפת בו. ברגע הראשון זה לא נראה כל כך יוצא דופן, כי קונור מתנהג מאוד בהתאם לאופי שלו, אבל בעצם אף אחד אחר שהיה נתון לשליטתה, אפילו אנג'ל, לא באמת התנהג על פי אופיו. ההצגה של קונור הולכת ונחלשת. אלמלא היו סדקים באמונתו הוא גם לא היה חשוף להשפעת ווסלי ושות' כשניסו לשתול במוחו את הרעיון שג'סמין אולי הזיקה לקורדיליה. אלמלא היה למעשה חופשי מהשפעתה הוא לא יכול היה לשקר לג'סמין, ללכת מאחורי גבה.

אבל גם אחרי שנטש את אהבתו החדשה כדי למצוא את הקודמת, הוא עדיין מנסה להיאחז ב"אמונתו" בכל הכוח. בתחילת שיחתו החד-צדדית עם קורדיליה הוא מספר לה על העולם החדש, העולם "כפי שהיא רצתה אותו". בכך שהוא מייחס את כל ההתרחשויות האחרונות לרצונה של קורדיליה. הוא מנסה, ולו באופן תת מודע, לשייך את ה"שקר" הנוכחי לזה הקודם, לאחרון שהאמין בו באמת, ובכך לתת לו מידה של אמינות. אבל הניסיון הזה לא צולח. "העולם הזה באמת טוב יותר" הוא עושה ניסיון נואש אחרון, אבל הרגשות שלו חזקים מכדי שהוא יוכל לדכא אותם, אם כי הוא כן יכול להשליך אותם על אחרים. אלו אנג'ל והאחרים שרוצים שהעולם יחזור לקדמותו כי הם מחפשים סיבות להילחם. זה לא, חס וחלילה, הוא שמחפש לתת לחייו משמעות. הוא רק רוצה לנוח, אבל לא יכול, כי לבסוף הוא נאלץ להודות במה שידע כל הזמן. הוא ניסה להאמין, אבל זה פשוט לא עובד. כי ג'סמין היא שקר, כי כן יש דברים מוחלטים, כן יש נכון ולא נכון, ועם כל כמה שקונור אבוד ומבולבל, יש בו גרעין של זהות אמיתית ועצמאית שמכריח אותו לבחור את הבחירה הנכונה, גם אם הוא שונא את זה. הוא נענה לקריאה של ג'סמין, וכשהיא שואלת אותו, בניסיון אחרון ונואש מצידה, אם הוא עדיין אוהב אותה, עדיין מאמין בה, הוא עונה שכן. אולי כי לא אכפת לו ל?ש?ק?ר ל?ש?ק?ר, ואולי כי הוא באמת עדיין רוצה להאמין. תהיה הסיבה אשר תהיה, שניה לאחר מכן הוא הורג אותה, ולא במקרה הוא עושה זאת ע"י אגרוף המנפץ את ראשה, משחית את פניה, הפנים היפות שיצרו את האשליה, הפנים הרקובות שחשפו אותה.



אנג'ל, כרגיל, לא מבין את המניעים למעשים של בנו, ומנסה לתמוך בו, לעודד אותו, לקבל אותו בחזרה לחיקו. אבל הבחירה של קונור להרוג את ג'סמין לא היתה בחירה באנג'ל על פניה. היא היתה בחירה לנטוש את כל האשליות והשקרים, אשר אנג'ל, בעיני קונור, הוא אחד מהם. וכמי שכל חייו התבססו על שקרים, עם חיסולו של האחרון שבהם, נותר קונור חסר-כל, וכל מה שהוא יוכל לעשות זה רק להתרחק, בדממה ובייאוש.

במהלך כל הסאגה המשפחתית המורכבת הזו, הכוללת אב בן ונכדה, נשארים שאר החבורה - ווסלי, גאן, לורן ופרד - מחוץ לאקשן. במשך כמעט כל הפרק הם נמצאים בשבי ו/או בכלוב, ומנועים פיזית מלהתערב. כל שהם יכולים לעשות זה לדבר, וכך הם מתפקדים כמעין מקהלה יוונית לטרגדיה שמתהווה סביבם - הם מחווים דעה על ההתרחשויות, מספקים פרטי רקע, מסבירים אירועים, מדי פעם משוחחים עם השחקנים הראשיים ועוזרים להם להתוות את המשך צעדיהם, ומוסרים את העמדה המוסרית / ערכית כלפי האירועים.

גם הם מתעסקים בהשתייכות, ויש להם פרספקטיבה מעניינת לעניין. הם לבד, הם אלה שנותרו בחוץ, לא שייכים. כך מטיח בפניהם קונור, נהנה לרגע מחילופי המקומות. "זה רק אנחנו עכשיו", מעיר גאן לשמע התרועות הגלובאליות לג'סמין, ובכך הוא מדגיש נקודה מעניינת אחרת - יש "אנחנו". העונה החולפת היתה אולי הקשה ביותר על החבורה וערערה כמעט את כל הקשרים בה במידה זו או אחרת. המתחים בין פרד לגאן ובין גאן ללווסלי גרמו לכל העסק להיראות פחות ופחות כמו משפחה, או אפילו קבוצת חברים, ויותר כמו כמה אנשים שבמקרה עובדים ביחד, וגם זה בקושי. אבל דווקא עכשיו, כשכולם כלואים בחדר אחד, אין זכר למריבות הישנות. הרדיפות, מאבק ההישרדות, והניתוק שלהם מכל שאר העולם, עזרו להם למצוא שוב זהות קבוצתית משותפת, גם אם זו זהות של אאוטסיידרים.

והאחדות החדשה הזו היא אולי מה שנותן להם את הכוח להמשיך ולהיאבק כנגד כל הסיכויים. את הפרק הם פותחים בקרב אבוד מראש, שאין להם סיכוי לנצח אותו, ושהסיבה היחידה שבכלל שרדו אותו היא שג'סמין זקוקה להם חיים. ובכל זאת הם נלחמים. בדיוק כמו שהם ממשיכים לנסות להבין את החשיבות של קורדיליה לג'סמין, ממשיכים לתכנן איך למצוא ולהעיר אותה, בלי להתייחס לעובדה שהם צריכים לצאת מהכלוב קודם. כלומר, חוץ מגאן, שממשיך לבעוט במנעול בעקשנות סיזיפית. לעולם לא לוותר, לעולם לא להיכנע. גם, אולי במיוחד, אם זה נראה שאין שום סיכוי. כי אם אין משמעות בשום דבר שהם עושים, המשמעות היחידה היא שהם עושים משהו, לא?



ולא במקרה אני מזכירה את הלקח הזה שלמד אנג'ל לפני שתי עונות, כי בו יכולה להימצא התשובה להרס גן העדן למראית עין. אם אי אפשר להביס ולהכחיד את הרשע, אם אפשר רק להילחם בו בצעדים קטנים, מה בעצם עשתה ג'סמין כשהיא יצרה את גן העדן שלה? אם מקור הרוע הוא בטבע האנושי, האם יצירת עולם שכולו טוב אינה שקולה להשמדת האנושות?

האנושות אינה מרושעת מטבעה, אך קיים בה פוטנציאל לרשע עצום-מימדים. אבל אם פוטנציאל זה לא היה קיים בה, לא היה קיים בה גם הפוטנציאל לטוב. אנשים ש"נוקו" מדחפיהם האפלים אינם אנשים טובים יותר, הם פשוט אינם אנשים יותר, הם במקרה הטוב בובות. יתכן שבלי עזרתה של ג'סמין העולם אכן ימשיך לטבוע במלחמות, במגפות ובמוות. אבל מה עדיף - עולם שלא יזכה לשלום כולל אף פעם, או שלום עולמי שלא נותרה בו ולו נשמה אנושית אחת ליהנות ממנו? עולם שנכבש לחלוטין ע"י כוחות ה"טוב" הוא אסון בדיוק כמו עולם שנכבש לחלוטין ע"י כוחות הרוע. זו פרשנות אפשרית לדבריו של הולנד - הרוע אינו ניתן להכנעה משום שזו לא המטרה, משמעות הקיום האנושי אינה בהגעה לטוב ניצחי, אלא בבחירה התמידית, כל פעם מחדש. הוצאת כל אחד משני המרכיבים מן המשוואה, הרע כמו הטוב, מבטלת את אפשרות הבחירה, שהיא, כפי שאומר אנג'ל, בדיוק מה שעושה אותנו לאנושיים. אבל בדבר אחד הוא טועה - בחירה זו אינה זכות, אלא חובה, כפי שמוכיח קונור. כשאתה מודע לאמת, אי אפשר סתם ללכת עם הזרם. אבל עם הבחירה באה אחריות לתוצאותיה. מה ההשלכות של חיסול השלום העולמי? ומה הקשר של ליילה לעניין?