אני זוכר פעם, כשלמדתי בתיכון, שבה ריכזו את כל התלמידים ביום הזיכרון לחללי צה"ל והקריאו להם את הקטעים המקובלים שמקריאים בטקסי זיכרון מסוג זה. בין השאר עלה מנהל בית הספר והקריא קטע מנאומו של יצחק רבין ז"ל ובו מדבר רבין, אז רמטכ"ל, על כך שהתפיסה הישראלית החברתית שמסתכמת במילים "יהיה בסדר", הגישה על פיה נחצה את הגשר כשנגיע אליו, היא זו שתכשיל את צבא ההגנה לישראל יותר מכל אויב. המנהל שלי חידד אפילו והוסיף כי מבחינתו מדובר כאן במגפה של "חביביזם", מעין הסכמה כוללת של לא לעשות עכשיו את מה שאפשר לעשות מחר ולהתרכז בלחייך אחד לשני עד הגשר ובמציאות שלנו לחכות עד שהאוסטרלים יחצו אותו. מה שרבין והמנהל שלי ניסו להסביר הוא שהיום ישנה איזושהי עצלנות המלווה באמונה כי בסך הכל התסריט הטוב ביותר יתרחש והכל יהיה יופי טופי.

ערוץ yes Y כבר נמצא כמה שנים טובות במצב של "יהיה בסדר". הערוץ בוחר לעבוד בדרך הבנויה על שלושה שלבים: 1. אש קטנה 2. "פרויקט Y" עונתי 3. אש קטנה - וחוזר חלילה. אחת מהשניים: או שתקציבו של הערוץ הוא כה זעום שהם מסוגלים להשקיע רק בתוכנית אחת גדולה ובשאר הזמן להבהב על המסך עם תכנים לא ראויים לשידור, או שהנהלת הערוץ כבר שכחה איך לעשות פרוגרמינג.

נכס צאן הברזל של הערוץ הוא כאמור "פרויקט Y", כנראה התוכנית היחידה שאפשר להתגאות בה בצורה כלשהי בגלל יצירת תקדימים ובאזז היסטרי בכל הנוגע לז'אנר הריאליטי בישראל. התוכנית הצליחה גם לשחרר תחתיה כמה אושיות בידור שוליות דוגמת צ'ינו אלמיזרק ("צ'ינו פרודקשן" הוא לייבל ההיפ-הופ שהקים), קמילה פאליי (שלאחרונה נצפתה מדגמנת חזה ב"חשיפה") ואליענה בקייר (דנה שניר מ"השיר שלנו").

כאמור, הכל טוב ויפה בפרויקט, אבל זה לא מכסה את כל הערוץ, ופה מגיעה נקודה שחורה במיוחד לרעת הערוץ, כאשר לאחר הפרויקט צצו להם כל מיני תוכניות לוואי שנועדו לכסות על החלל הריק שהשאירה התוכנית אחריה. כך נוצרו להן תוכניות כמו "צ'אט פרויקט Y" שהיא לא יותר מאוסף קליפים המשודר על אוסף הודעות חסרות תוכן של צופים אשר משקיעים את מיטב 70 האגורות שלהם למען הודעה בנוסח "רוני הפ33ה!!1 אני חולה עליך".

אוסף אחר הוא "האוסף של יוסף" שאפילו מבזה יותר מקודמו. כי כאן עוד יש ניסיון להסוות את העובדה שלערוץ פשוט אין משאבים. מדובר בתוכנית שהיא למעשה הבמה הפתוחה של כל מיני פליטי "פרויקט Y" לדורותיו אשר מרבים להעלות מול מסך כחול וזול מונולוגים (ובמקרה הטוב דיאלוגים) שנועדו להצחיק. וכאילו שאין גבול לבושה גם כאן נדרשים הצופים להשקיע את מיטב ממונם ולהצביע בעד או נגד המערכונים השונים. כשחושבים על זה, נראה כי הפרס ב"פרויקט Y" - להנחות בערוץ - הופך יותר ויותר לעונש מאשר פרס.



ערוץ yes Y, לשעבר ערוץ YTV, החל את דרכו עם עליית הלוויין ומטרתו העיקרית היתה לשמש כאלטרנטיבה ראשונה לערוצי הילדים, שלא טרחו לפנות לקהלי הנוער, ובעיקר להוות תחרות לקראת עליית ערוץ מתחרה בחברות הכבלים - "ביפ: ערוץ הנוער". בתחילת דרכו סיפק הערוץ בעיקר את יעל בר זוהר בכל מיני דברים לא חשובים (העיקר היב"ז כנראה), את חברה דאז גיל ססובר ואת צוות מנחי "Y בלילה" שהיוותה העוגן של הערוץ ותפקדה על תקן "תוכנית הייעוץ המגניבה". באותה תקופה דאג הערוץ לספק תוכניות מד"ב דוגמת "פארסקייפ" וכל מיני דרמות נעורים שונות שעוד איכשהו סיפקו את תחום הרכש בכל הנוגע לנוער ("מכושפות", "בברלי הילס 90210", "הקונפליקט האחרון"). מיותר לציין שבתחילת הדרך עוד נאבק הערוץ על החוזה של "קומדי סנטרל" (סאות'-פארק, ד"ר כץ, ג'ון סטוארט והדיילי שואו שלו וגם "רינו 911" והמופע של דייב אטל) עם הנהלת "ביפ" והפסיד, לא לפני שטרח לפרסם את לוח השידורים של הערוץ כולל התוכניות האלו.

כיום הערוץ לא נוחל הצלחות רבות בתחרות מול "ביפ" שבכלל הפך לערוץ הצחוק ולאחד הנכסים החשובים ביותר של חברת HOT. רוב תוכניות הרכש הן למעשה תכני ערוץ המוזיקה האמריקאי MTV דוגמת "פאנק'ד" של אשטון קוצ'ר, "זוג טרי" של ג'סיקה סימפסון והקלישאה שלה ניק, וכמובן "משפחת אוסבורן". שאר התוכניות הן בעיקר גרסאות בריטיות ליגאל שילון ("וודג'ה קוג'ה", "לא בלונדיניות" ו"העוקץ" של גיא ריצ'י).

מדובר כאן על צעד רכישה שגוי. אין ברכש הזה כל פנייה לקהלים השונים של הנוער, כמו שניסו לעשות בעבר עם דרמות ותוכניות מד"ב למיניהן. נראה שקו החשיבה הנוכחי במחלקת הרכש של הערוץ היא "בואו נקנה תוכניות שמשודרות גם ככה בערוץ אחר בחבילת הבסיס, רק שאנחנו נשדר אותן חצי שנה אחרי!" - לא צורת החשיבה המוצלחת ביותר.

הפקת המקור היחידה שמושכת איזושהי ביקורת היא מגזין התרבות והבידור "Y בעשר" אשר עתידה להיות ספינת הדגל של הערוץ תחת פיקודו של מיכאל הנגבי. הנגבי, שבעברו פיקד על ספינה אחרת, זאת של "EXIT" עתירת ההורמונים והעפר שכטר, הוא המגיש המנוסה ביותר בתוכנית מבחינת אינטראקציה עם המצלמות ורואים בבירור כיצד היתרון הזה מעלה את הנגבי מעל שאר מנחי התוכנית. לצערנו, מיכאל הנגבי הוא נקודת האור היחידה בתוכנית, שכן שאר מנחיה הם במקרה הטוב עטיפה של ממתק ובמקרה הרע פשוט מיותרים.

לצידו של הנגבי על דסק המנחים הראשיים יושבת הילה נחשון-דומב, שהיא בעיקר כוסית וקצת אשתו של הכדורגלן אסי דומב. הילה יכולה בקלות להיעלם בצל שמטיל עליה הנגבי עם אישיותו המשכנעת, שלעיתים נראה כאילו היא מוחבאת רק כדי שיוכל לתקשר ברמתה של נחשון. חוץ משני המנחים העיקריים ניתן גם למצוא את יעל דואני ודניאלה זמיר על תקן "המבזקניות" שמטרתן העיקרית היא לדווח לכם על המתרחש בסצנות התרבות השונות. לשתיים יש את הגישה הנכונה והן מתקשרות לא רע עם המצלמה, אך התוכן איתו הן מתעסקות אינו אקטואלי ומאוד לא מושך, מה שהופך את שהותן על המסך למעט מיותרת. ובכל זאת, הן מהוות נוף יפה לתוכנית.

חוץ מהם ישנו גם עמית אלדר, שלפחות כרגע לא ברור מה תפקידו בתוכנית, אבל העובדה שיש לו מיקרופון ושנותנים לו לדבר מרמזת על כך, שכנראה משהו חייב לצאת ממנו. על תקן הכתב המשוטט יושב דודו ארז, אלא שבינתיים לא ראינו אפילו ראיון אמיתי אחד והוא בעיקר עסוק בלעשות מערכונים על כתב מאוד לא מקצועי. מה שעושים כתבי "הדיילי שואו" סטיבן קורבט ורוב קורדרי בחן רב, לא מצליח לעבור בגרסה של דודו ארז, וחבל שהוא בכלל שם.

עוד נמצאת שם - הילה טוביאן, המנצחת אדומת השיער של "פרויקט Y" השני, שהפרס על זכייתה הוא ליהוקה ככתבת לענייני נשים (בעיקר חזקות), שזה רק נשמע מעניין, אבל בפועל כל מה שהיא עושה זה להסתובב בכל מיני מקומות כמו אולמות פול ומטווחי ירי ולהגיד שנשים חזקות יותר ואז להוכיח בעצמה שהכל יחסי. לא מרשים במיוחד.

מנגד עומדות יפעת הללי וליהי שלו, הלא הן "הבלונדיניות" המוכרות למאזיני "רדיו חיפה". השתיים נכנסו לנעליהן של איה ושירלי ואמורות "לפרגן" בסיקור משלהן על אירועי הבראנז'ה השונים. דווקא כאן ניתן לציין התרשמות מסוימת, אבל היא בעיקר מכמות הסקנדלים שהשתיים מצליחות ליצור סביב הפינה שלהן. ראוי לציין שהפוטנציאל של השתיים מנוצל ולפעמים מצליח אפילו להיות אפקטיבי ברמות שלא היו מביישות את צוותו של הפינס מהכבלים.



אגב פינס, התוכנית שווקה כתשובה הבועטת והצעירה יותר של המגזין המפורסם בהנחיית גיא "לפחות לא קוראים לך וגינה" פינס. ולמרבה הפלא דווקא הסתמנו סימני לחץ אצל המתחרה מ-HOT כשצוות התוכנית הציב לצוות "Y בעשר" מכשולים רבים בכל הנוגע לסיקורים ולבלעדיות על אייטמים. כך שהתוכנית לפחות זוכה להכרה כלשהי בתעשייה, שזה כבר יתרון שיש לה על פני שאר הפקות yes Y.

אז מה אפשר להגיד על "Y בעשר"? נו, יהיה בסדר. מתישהו הצופים יתרגלו לזה וגם אם לא, לא נורא. עוד מעט יהיה "פרויקט Y" השלישי ונוכל לקחת את הילה נחשון להנחות במקום עדן הראל או משהו. יהיה בסדר, לא?