אח, איזה כיף לחזור לקומנטריז של ג'וס. אחרי שלושה סיקומים של אנשים שמה שאפשר להגיד עליהם זה שהם בעיקר לא ג'וס, הגיע קומנטרי שמזכיר לי למה בכלל התחלתי עם הפרויקט הזה. כבר בהתחלה, מאשש הג'וס את תחושותיי, ומבטיח שבפנינו עומד קומנטרי מרתק. לאור העובדה שהוא מאוד ממעט להשתמש בסרקאזם, אני מאמין לכל הצהרה שלו.

ג'וס מודע לעובדה שהוא לא יצר את "האזרח קיין" ("כי זה סרט בשחור-לבן על בחור קירח"), אם כי הוא טוען שמכיוון שתהליך היצירה כל-כך מייגע, הוא נוטה לשכנע את עצמו שהוא כן עובד על יצירת-מופת גאונית. ההצהרה שלו היא אירונית מעט, לאור העובדה שאני מכיר לא מעט אנשים שלא מוצאים את הגאונות שב"האזרח קיין", אבל בטוחים שכל מה שג'וס מוציא תחת ידיו ראוי לסגידה. כמו-כן, אם אתם מחפשים אנקדוטות מצחיקות על ההתנהגות המטורפת של השחקנים, לא תמצאו אותם בקומנטרי הזה (או בכלל, בעצם), כי אין ממש זמן למשחקים או לבדיחות על הסט מפני שכולם עובדים מאוד קשה ובצורה רצינית בתוכנית הזו. למעט טוני הד, שלרוב מסתובב בלי מכנסיים.

אזהרה אחרונה לפני שהקומנטרי באמת מתחיל - בזמן ההקלטה, עבד ג'וס על העונה החמישית, מה שאומר שהזיכרונות מהפקת העונה השנייה לא ממש טריים אצלו בראש. תוסיפו לזה את העובדה שהוא עייף מאוד, ותקבלו את מה שג'וס קורא לו (שוב, ללא טיפה של סרקאזם) "חוויה של פעם בחיים".

נראה שהוא הקליט את הקומנטרי לאנשים שלא שמעו קומנטרי של הסדרה מעולם, ולכן הוא שוב מספר את הסיפור המוכר על "באפי" הסרט, על הנערה הבלונדינית שתמיד נהרגת בסרטים. אחד המאפיינים הבולטים של אותה נערה הוא שהיא תמיד קיימה יחסי-מין לפני מותה. ג'וס חשב שזה מאוד לא הוגן כלפיה, ולכן יצר את דמותה של באפי כאנטי-תיזה לנערה הזו. כשהוחלט להפוך את הסרט לסדרה, הם ידעו שהם יהיו חייבים לעסוק בנושא יחסי-המין, והפרק הזה מהווה את ההתמודדות שלהם עם הנושא. בעצם, מה שהם עשו זו גרסת סרטי האימה של "שכבתי עם החבר שלי, ועכשיו הוא לא מתקשר אלי יותר. וגם רוצח זונות בסמטאות בנוסף לכל". זה, אגב, מביא אותי לשאלה - איך אנחנו אמורים לדעת שהאישה שאנג'ל עישן היא זונה? האם כל מי שמעשנת בסמטאות היא בהכרח זונה? האם זה קשור לזה שהיא בלונדינית? It’s a conundrum.

אמנם, ג'וס לא רצה לשחק לתבנית ה"להרוג את הנערה שמקיימת יחסי-מין", אבל למרות זאת, הוא העניש את באפי די בחוזקה על הלילה שהיא העבירה בזרועותיו של אנג'ל. זה די מטריד אותו כי הוא לא רוצה להעביר את המסר ש"סקס=רוע". מצד שני, הוא גם לא רוצה ללכת לקיצוניות השנייה, ולומר ש"כל הנערים והנערות צריכים לשכב זה עם זו! תעשו את זה עכשיו! כן!". בעצם, הוא לא רוצה להעביר שום מסר. הוא רק רוצה לעשות סדרת-אימה, בה הדמויות נענשות על כל פעולה שלהן, בשביל לקיים את מוטיב האימה. הדבר החשוב הוא שהעונש יהיה רגשי, פנימי, ושהדמויות ילמדו ממנו לעתיד. כי אם עונשה של דמות מסוימת יהיה מוות אלים, אין לה ממש מה ללמוד מזה. נושא השכר והעונש לא נשאר רק בגבולות העולם הפנטסטי של הבאפיוורס. קחו את רוביה לה-מורט, לדוגמא. שחקנית מצוינת, על פי ג'וס, שעשתה עבודה מעולה בפרק הזה. ואיך הם הודו לה על זה? נכון, הם הרגו אותה.



אחד הדברים הכי חשובים ב"באפי", לטענתו של ג'וס, הוא המציאותיות שלה. נכון, יש בה ערפדים, שדים ורוחות, אבל הם נמצאים שם רק כהגזמה של בעיות וקשיים של החיים האמיתיים. אם הם לא יוכלו להעביר את המטאפורה שמאחורי המפלצות, הצופים לא יתחברו אל הסדרה, והיא לא תוכל להשפיע עליהם. שני הדברים החשובים ביותר עבור ג'וס בעבודה שלו על הסדרה הם ההשפעה הרגשית ומשגרי טילים. קחו את "שולחן לחמישה", לדוגמא. סדרה מצויינת, שהרבה פעמים גרמה לג'וס לדמוע, אבל בסופו של דבר היא סבלה ממחסור חמור במשגרי טילים, שהיא לא הצליחה להתגבר עליו.

משגר הטילים נכנס לפרק לאחר שהם פשוט לא ידעו איך יצליחו להרוג את השופט. השורה “No weapon forged” כבר נכתבה, והיה צריך למצוא דרך לעקוף אותה. ואז דייויד גרינוולט, ההוא מ"אנג'ל" והקומנטרי ההו-כה-משעמם של "נער לטאה" העלה את רעיון משגר הטילים. הם ידעו שאין סיכוי שאפשר יהיה להכניס את זה, ואין להם תקציב עבורו, ולכן זו חייבת להיות התשובה.

הפרק הזה הוא כנראה הפרק החשוב ביותר ב"באפי", לטענתו של ג'וס. אם זה מסיבות טכניות (הסדרה עברה לשעה חדשה, ביום חדש, בפרק הזה), או מסיבות תוכניות - זה פרק עם מטען רגשי מאוד כבד, שהראה עד כמה הדמויות והעלילה התקדמו בעונה וחצי. זו הזדמנות מצויינת עבורו להתחיל ללהג על השחקנים, ועל העבודה המושלמת שהם עושים. בתור יוצר הסדרה, אני מניח שיש לו מחויבות גדולה יותר לשפוך עליהם מחמאות מאשר שאר מקליטי הקומנטריז. עם זאת, אני מקווה שתסלחו לי אם אני אחסוך מכם את זה.

ג'וס מדבר על ההטבות שבעובדת היותו המפיק בפועל, התסריטאי והבמאי במקביל, ועל כך שזה בעיקר נותן לו לצלם "Oners" - שוטים ארוכים בלי חיתוכים, בניגוד למה שרואים בדרך כלל בסדרות טלוויזיה. זה מאפשר לסצנה לזרום הרבה יותר, וזה מאוד מלהיב אותו. אבל, כמובן, הוא מבלה שעות על גבי שעות בצפייה בסרטים בחדר חשוך, ואין לו כמעט חברים. אז, לתשומת לבכם.

ועכשיו, קצת דיבורים על Big Bads. ספייק ודרו הוכנסו לסדרה, כי ג'וס רצה רשע שונה מהמאסטר של העונה הראשונה. הוא רצה מישהו יותר צעיר, שיהיה חלק מהחיים של הגיבורים, שישפיע עליהם. בגדול, הוא רצה מישהו שהתפקיד שלו יתמצה ביותר מ"אני רוצה להרוג את באפי". אנג'ל, או אנג'לוס (במלעיל. לא, רק שיהיה ברור. כי עד שהוא קיבל סדרה משלו, כמעט אף אחד לא קרא לו בהטעמה הנכונה) נכנס לתוך הזוגיות של ספייק ודרוסילה, והכניס את הרשעים העונתיים הרבה יותר עמוק לחייה של באפי. כך הוא הפך את המלחמה נגדם לטעונה מבחינה רגשית עבורה, בניגוד לשאר האויבים מולם היא צריכה להילחם בדרך כלל, כמו השופט, לדוגמא. אבל אז ג'וס מבין שגם השופט הוא ייחודי, בכך שיש שתי מטרות לקיומו: האחת - הנה יצור כל-כך נורא, שבאפי מעדיפה לשכב עם אנג'ל מאשר להתעמת איתו. והשנייה - הוא היווה עבור ג'וס דרך להראות לספייק ודרו, וגם לצופים, שאנג'ל הוא באמת רע ונטול-אנושיות, ולא רק משחק.

מעבר לזה, הוא מזכיר גם את ההתפתחויות במערכות היחסים מהעונה הראשונה לשנייה. מערכת היחסים בין ג'יילס לג'ני, שהיתה כל-כך אופטימית עד עכשיו, נהרסה לחלוטין לנוכח ההתפתחויות בפרק. קורדיליה וזאנדר (המשוחק ע"י ניק ברנדון, שפשוט נראה טוב מדי עבור התפקיד של הלוזר הכיתתי), כל-כך לא מתאימים זה לזו, עוד מתחילת הסדרה, שהם חייבים להיות ביחד. ככה זה בתיכון - אף אחד לא נשאר אותו דבר במהלך התקופה הזו. ברקע הנשיקה שלהם, אנו רואים את ווילו מבחינה בהם, ולפי ג'וס אין דבר יותר מצער מאליסון "אלי" הניגן פוערת עיניים לרווחה. כשהעיניים שלה נפתחות ככה, זה הורג אותך.



בסצנה שנחתכה מהפרק, נראית באפי יושבת בכיתה, ומבינה שהיא קיימה יחסי-מין בפעם הראשונה. יש משחק עם האורות, וזה קטע מאוד אומנותי שכזה. אבל ג'וס חשב שאנשים לא ממש יבינו מה הוא מנסה להעביר, אז הוא חתך אותו. הוא מרגיש שהוא פשוט לא טוב בהעברת דברים בצורה אומנותית, ועדיף שהוא פשוט יספר את הסיפור.

מאוחר יותר בפרק, בחלום של באפי על ליל האהבים שלה ושל אנג'ל, הקולות שנשמעים ברקע אינם של שרה מישל ודייויד, כי ג'וס היה מספיק נבוך בזמן צילומי הקטע ולא רצה לבקש מהם לעשות קולות בנוסף לכל. לכן ההתנשפויות שנשמעות בסצנה שייכות ללא אחרים מאשר ג'וס וסינדי ראבידו, עורכת הסאונד הראשית.

הסצנה בה באפי פוגשת את אנג'לוס לראשונה היתה אמורה להתרחש בחצר ביתה. להזכירכם, הפרק מתרחש בחורף, וכולם לובשים מעילים צמריריים, כך שבטייקים הראשונים ג'וס לא הצליח להעביר את האינטימיות שביניהם, עד שהוא הבין שהסצנה חייבת להתרחש בחדר השינה שלו, במקום בו הם קיימו יחסי-מין, ושאנג'ל יהיה כמה שפחות לבוש. העובדה שג'וס גרם לאנג'ל להגיד לבאפי את מה שאמר לה גרמה לו לתחושת גועל פנימית. אך עם זאת, היא גם העצימה אותו. זה היה דוחה ומלהיב בו-זמנית. זו עדיין סצנה מאוד כאובה עבורו, וכנראה הטובה ביותר שהם צילמו, לדעתו.

ובאופן מוזר, הסצנה הבאה מהווה עבור ג'וס הישג תסריטאי גדול יותר מהקודמת. לא, זו לא "הסצנה המשעממת עם הצועני", אלא "הסצנה בה אלמנטים סיפוריים מקבלים סוף סוף הסבר. עם הצועני". כל הרעיון לפיו אם הוא יחווה רגע של אושר, אנג'ל יהפוך להיות רע שוב, וימשיך להרוג אנשים. חוץ מזה, ג'ני הרי נשלחה לסאנדייל בשביל לוודא שאנג'ל סובל, אבל לפי כל מה שראינו, היא לא עשתה כלום, בעצם. הציניקנים מביניכם יגידו שזה בגלל שלפני הפרק הזה, העבר הצועני של ג'ני כלל לא היה קיים, אבל אני דוחה טענות כאלה מכל וכל. זה ג'וס, הרי. הוא אלוהים. הכל נכתב מראש, ולכל דבר יש סיבה. בסופו של דבר, זו פשוט לא תוכנית טובה.

אז היו לג'וס אלמנטים שלא מתחברים, והוא היה חייב למצוא איזה חוט מקשר בין כולם. כאן ניתנה לו הזדמנות להביא לידי ביטוי את כישוריו כ"רופא תסריטים" (מי שמכיר את פועלו של ג'וס יודע שהוא אחראי לריפוי סרטים כגון "צעצוע של סיפור", "הנוסע השמיני: התחייה" ועוד), ובמהלך סיור בסנטה מוניקה, בעודו תוהה איך לעזאזל יעשה את הסצנה הזו, הוא עלה על הרעיון ש"נקמה היא דבר חי!". או, מאז החיים שלו נהיו הרבה יותר פשוטים. עכשיו, הפעולות של כל הדמויות נהיו מובנות. כשאתה עובד אל מופשט, שרצונותיו לא הגיוניים, פתאום לכל מה שאתה עושה יש משמעות.

בסצנה הבאה, אנג'לוס מראה את פרצופו האמיתי לחבורה. ג'וס אומר שכבר בפרק הראשון של הסדרה (הוא קרא לו “Episode I”, מה שהעלה בי קונוטציות לא כל כך נעימות) הוא למד עיקרון מאוד חשוב - אם יש לך ספק, העמד את ווילו בסכנה (נכון, ילדים. באנגלית זה נשמע יותר טוב). אבל, הוא מוסיף, אין לו מושג למה אנשים כל הזמן חושבים שווילו תמות (כנראה בעקבות השמועות הזדוניות שנפוצו לפני העונה הרביעית, שאחת הדמויות הראשיות תפגוש את יוצרה). הוא הרי בחיים לא יעז להרוג אותה.



הפיכתו של אנג'ל לאנג'לוס לא רק שנתנה לג'וס קשת עלילתית מצויינת, היא גם נתנה לו דרך להתחמק ממה שהוא קורא לו "בעיית סם ודיאן". בכל סדרה בה יש מתח מיני בין שתי דמויות, המתח חייב להישבר מתישהו. הבעיה הגדולה היא שלרוב, ברגע שהמתח נשבר, הסדרה הופכת להיות משעממת וצפויה, כמו במקרה של סם ודיאן ב"חופשי על הבר". לכן הגיע ג'וס למסקנה שבמקום להוביל את הסדרה בדרך הצפויה, הוא יעשה את הטוויסט, ויהפוך את אנג'ל לרשע המרכזי בחייה של באפי, וכך ייתן עוד חיים לסדרה. היתה התמרמרות רבה מצד הצופים למהלך הזה, אבל ג'וס עדיין שמח שהם ביצעו אותו. ואני לא מכיר אף אחד שיטען אחרת.

הבסיס הצבאי אליו חודרים זאנדר וקורדיליה הוא לא אחר מאשר המחסן בו מצולמת רוב הסדרה. הם מצאו איזו פינה מרוחקת שלו, צילמו אותה בלילה, ולמזלם אפילו ירד גשם באותו זמן, כך שהאווירה הכללית היתה שונה לחלוטין מסאנידייל המוכרת לנו. הם בנו גדר, הוסיפו כמה אנשים בתלבושת חיילים, שניים-שלושה האמרים, ו-Voila! בסיס צבאי! האמירה הזו כמובן נאמרת בציניות ע"י ג'וס, שיודע שצריך הרבה יותר מזה בשביל לבנות בסיס אמיתי, אבל היא מתארת פחות או יותר במדויק כל מוצב צה"לי מרוחק, כך שהם היו הרבה יותר קרובים מכפי שנראה להם.

הסצנה הזו משמעותית מבחינת התפתחות דמותו של זאנדר. זו הפעם הראשונה בה הוא עצמו (ולא איזה אלטר-אגו שלו, או שד שהשתלט עליו) היה "קול". לג'וס היתה בעיה קלה עם כתיבת הטקסטים לסצנה הזו, מפני שכל מה שהוא יודע על חיילים הוא שהם צועדים לפעמים. לכן הוא הזדקק לעצת אנשים אחרים, שיגידו לו מה יישמע משכנע. הוא עדיין לא יודע אם התוצאה הסופית משכנעת או לא, אבל היא נראית טוב, אז מה זה משנה?

בעוד זאנדר וקורדי פורצים למחסנים צבאיים, ומנהלים שיחות רבות-משמעות על לינוליאום, סצנה חשובה אחרת מתרחשת בואן של אוז. ג'וס קיבל הרבה תגובות שליליות על הכנסת דמותו של אוז. הצופים חשבו שווילו צריכה להיות עם זאנדר, כי זה ברור שהיא מעוניינת בו, ונראה שהבחור הקול הזה פשוט לא מתאים לה. אז ג'וס כתב את הדיאלוג ביניהם בואן של אוז כדרך לגרום לצופים להתאהב באוז, כי זה הרגע בו ווילו מתאהבת בו.

סצנת הקרב הגדול של הפרק מתרחשת בקולנוע, למקרה שלא שמתם לב. הסט עצמו היה בעברו חנות כלבו, שננטשה עד לזמן הצילומים. את המדרגות שלא מובילות לשום מקום הוסיפה ההפקה, כי כשאתה עומד לפוצץ דברים, עדיף שהם יהיו פריטי תפאורה, ולא חנויות אמיתיות. בעוד השופט הורג ניצבים, שזה תמיד כיף, באפי נעמדת בפוזת הגיבורה, לקראת העימות הסופי, כמו במערבונים הטובים. ג'וס מעולם לא אהב אותה יותר מאשר כשהיא הניפה את משגר הטילים על כתפה. למרות שהיה צורך בקצת אש ממוחשבת שתסתיר את העובדה שהטיל פגע בבובת השופט שעמדה על המדרגות וקפץ ממנה, הקטע הזה עדיין נראה טוב. ג'וס השתמש בטריק שהוא למד מ"ליאון" של לוק בסון - שימו לב שבזמן הפיצוץ המצלמה נעה לאחור, מה שנותן הרבה יותר נפח לתמונה.



מיד אח"כ יש לנו קרב קצת יותר פרטי בין זוג האוהבים לשעבר. הקרב המשמעותי ביותר בסדרה עד אז, לטענת ג'וס, בגלל ההיסטוריה של שני הצדדים המעורבים בו. כל ההקנטות של אנג'ל את באפי קשורות למערכות-יחסים, כך שהקרב אולי מרגיש אפי, אבל עבור באפי, הכאב הוא אינטימי. בסופו של דבר, באפי מסיימת את הקרב עם בעיטה ישירה ל, אה, Goolies של אנג'ל. המעשה הזה, כתגובה לכל הכאב שאנג'לוס גרם לה, הוא מאוד חשוב. הוא קדמוני, הוא די מעצים, וג'וס די אוהב אותו.

בסצנה הלפני אחרונה של הפרק, ג'יילס מסיע את באפי הביתה. הקטע צולם בלילה בו המפגש הראשון בין באפי לאנג'לוס צולם, עוד לפני השינוי במיקום. שרה היתה מאוד נרגשת בגלל שהיא לא הצליחה להעביר את הסצנה כמו שצריך. ואם זה לא מספיק, אז טוני, כרגיל, היה נטול מכנסיים. לכן לא היה לה קשה להיכנס למצב הרוח של באפי באותה סצנה.

באפי יושבת בבית על הספה, ורואה סרט ישן, בו מישהי שרה לילה טוב לאהובה. זה קטע שאנשי ההפקה מצאו עבור ג'וס, שהעביר בדיוק את התחושה אותה רצה להעביר, את אבדן התמימות. אז כן, לשם הפרק יש משמעות (לא! באמת?!). אבל מעבר למשמעות הבולטת - אבדן התמימות של באפי - יש גם משמעות נסתרת. באפי, למרות הכל, נשארה תמימה, חפה מפשע. למרות תהליך ההתבגרות המהיר והכואב שעברה, היא לא איבדה את האנושיות שלה. לכן ג'ויס אומרת לה שהיא עדיין נראית אותו דבר עבורה. וג'וס, שלמרות שהסצנה עם משגר הטילים גרמה לו לקפוץ על הסט כמו ילד קטן, מודה שהסצנה האחרונה גרמה לו להרבה יותר אושר. היא פשוטה, מלאת מתיקות, והיא השאירה אותו, בדיוק כפי שרצה, עם הרגשה של חרטה, של אבדן ושל אהבה.


חזרה אל ספיישל הקומנטרי