10. השאלה הבוערת ביותר בעקבות פרק הסופרבול של "אליאס" היתה קיומית. משהו בסגנון: "?Where do we go from here". הפרק השבוע הוכיח שלסדרה יש עוד כיוונים רבים להתפתח אליהם. כל שיחה בין סידני לסלואן, כל אינטרקציה ביניהם, טעונה במתח לא אנושי. שיחת הטלפון ביניהם היתה מצמררת ממש, אבל כשנפגשו פנים אל פנים בבנק בשוויץ, אפשר היה להרגיש את החשמל באוויר גם מהמקום הבטוח של הכורסא שמול הטלוויזיה. כריסטיאן סלייטר שהתארח בפרק לא נתן הופעה מדהימה במיוחד, אבל סגר רצף של שלושה כוכבים אורחים ראויים בשלושת הפרקים האחרונים. ולפחות בינתיים, העונה השנייה מתעלה על הראשונה.

9. "ורוניקה מארס" הפכה להיות אחד מההיי-לייטס השבועיים שלי. לא רק בגלל ההומור המשובח ("?Dude, where is your car"), לא רק בגלל הטוויסטים (טרוי בסיום, באחד מרגעי המפנה היותר מפתיעים שנראו לאחרונה בטלוויזיה), אלא גם בגלל האנושיות. פתאום ורוניקה לא מושלמת. היא נשברת, מתעצבנת, טועה, לא מצליחה למצוא מה שהיא רוצה, אבל מתגברת על הכל בסיום כדי להיות צעד אחד לפני הצופים בנוגע לטרוי. אחד הדברים היפים בסדרה הזאת זה התמהיל בין כל מרכיבי הסדרה, שהופך כל פרק לחוויה של ממש.



8. כמה רגעים קטנים ומשעשעים: קודם כל, הפרק של "משפחת סימפסון" שכלל התייחסות לטלוויזיה ולתוכניות ריאליטי. קטע נפלא אחד היה הפארודיה "חוק וסדר: יחידת מפקחי המעליות"; ב"מלקולם באמצע" היתה סצנה אחת גאונית - לכידת הסנאי בליווי מוזיקה בניצוחה של לויס; וב"איש משפחה": קטע הפתיחה שהיה פארודיה משעשעת על "בית קטן בערבה" וסצנת ההזיות של סטואי הקודח מחום.

7. ב-HOT שיבצו את "אבודים" ואת "ג'ואי" (החל מאפריל), בטלעד תתחיל העונה השנייה של "אברווד" כבר בעוד שבועיים, בימי שבת בשעה 16:00. שיבוץ סביר, בניגוד לשיבוצים אחרים של טלעד, אבל על כך בהמשך.

6. השבוע שודרה תוכנית המאה של "כל לילה" עם אסף הראל בערוץ 10. האמת? אם מישהו היה כותב מערכון קצר: "60 שניות על 99 התוכניות הראשונות של אסף הראל", סביר להניח שזה היה יותר מצחיק ומוצלח מהתוכנית המאכזבת שלו. זה לא שהראל אינו איש מוכשר, הבעיה היא שהוא פשוט לא הצליח ליצור פרסונה טלוויזיונית שאפשר לחבב או להזדהות איתה, כמו קונאן או'בראיין, לו הוא כה רוצה להידמות. אבל תוכנית המאה, בה נתקלתי ממש במקרה, היתה דווקא די מוצלחת. הראיון עם גיא זוהר (הנהדר!) היה קולח וזורם, מירי בוהדנה לא פלטה יותר מדי שטויות, וגם המערכונים היו הפעם לא רעים בכלל, כשמעל לכל עמדה המחווה החביבה והנוסטלגית של אהרון קפלן, במאי התכנית, לדמות המיתולוגית שאותה גילם בסדרה ללימוד האנגלית בטלוויזיה הלימודית (זוכרים? הילד שמסדר את האותיות על הסולם?), תוך כדי שירת "שיר הטלמסר" היומי. היה אחלה. אז מה, אסף? אולי כדאי שמעתה והלאה כל תוכנית תהיה ספיישל, מה אתה אומר? (איתן גשם)

5. רצועת "סיפור מהסרטים" של טלעד עוד לא זכתה כאן להתייחסות. מצד אחד, מדובר בפרויקט מבורך של הפיכת מספר ספרים לסרטי טלוויזיה קצרים. מצד שני, מבין ארבעת הסרטים שכבר שודרו, רק אחד הצליח לרגש ממש - זה ששודר ביום חמישי האחרון, "המכשפה מרחוב מלצ'ט" - וגם הוא לא היה חף מבעיות (המשחק הלא מדהים במיוחד של הילדים, הקריינות הקצת אנמית של הגיבור הראשי). אז השאלה היא מה עדיף? להפיק רצועה כזאת שתהיה סבירה בלבד או לוותר על ההפקה לגמרי כדי לא להרוס את הטעם מהספרים עצמם? התשובה הנכונה היא, כמובן, להעלות את הרמה של הסרטים הללו, בקשה שהיא מן הסתם קצת מוגזמת במציאות ישראלית זו.

4. הסדרה "ניו-יורק/לונדון" (או בשם החיבה שניתן לה, ניילון) שהסתיימה השבוע היא אחת מאותן חידות טלוויזיוניות גדולות. לכאורה, יש לה הכל: שחקנים יפים ומקסימים, עלילה רומנטית, קונספט של הליכה אחורה וקדימה בעלילה תוך כדי שימוש במסך חצוי, הרבה דמויות משנה מעניינות וחביבות (לפחות על הנייר), שלל מבטאים סקסיים, וכמובן נופים בלתי פוסקים של שתי הערים המגניבות ביותר בעולם. אז איך קרה שהסדרה פשוט לא טובה? ובכן, אולי זה לא מסתורין גדול כל כך. הכתיבה, גבירותיי ורבותי, לוקה בחסר. ל"ניילון" היו כוונות טובות שלא באו לידי ביטוי מעבר לדיאלוג שנון אחד לפרק, והרבה טיולים מהורהרים לאורך נהרות מפורסמים בעולם. מצד אחד, הדמויות חמודות ויש פוטנציאל אדיר למריבות-והשלמות, ומצד שני, יש הרגשה שהכותבים נכנסו ללחץ בכל פעם שפרק חדש התחיל. העלילה הלכה במעגלים, מערכות היחסים הלכו צעד קדימה שניים אחורה, כל ויכוח הכי קטן הפך למשבר ולחילופין, הבעיות הבאמת קשות שנובעות מהמצב הבעייתי לא ממש טופלו עד סוף הסדרה. דמויות המשנה (הרבות מדי לסדרה כל כך קצרה) לא פתרו עלילות שנפתחו בפרקים הראשונים, אך פתחו עלילות חדשות לגמרי עוד בפרק האחרון. ולמרבה העצבים, הדמויות הראשיות נסעו מלונדון לניו-יורק וההפך הרבה יותר מדי מכדי שזה יהיה אמין.
הדבר היחיד שהיה יכול להציל את העלילה הילדותית של הפרק האחרון (אשר שלא כמו שאר הפרקים, היה טיפשי ומעצבן), ולהזכיר לנו שזוהי סדרה בריטית, היה לסיים באופן לא-הוליוודי, ושאחרי כל ההצהרות (בסגנון !get out, get out, get out) של אידי, לדאוג שאכן היא ומייקל לא יתגברו על הבעיות ביניהם, ובאופן הגיוני לא יישארו ביחד. והנה, זה אכן קרה, ואפילו זה לא עזר. עד הרגע האחרון, כל הכוונות הטובות וכל הגורמים החיוביים בסדרה הזו לא הצליחו להתגבש לכדי משהו טוב (Which Witch).

3. קלישאה טלוויזיונית היא אף פעם לא דבר רצוי בסדרות, וכשאותה קלישאה חוזרת על עצמה פעמיים במהלך פרק אחד (שהחלקים האחרים בו היו דווקא חביבים) זה לא דבר חיובי במיוחד. ב"מגרש ביתי" של השבוע החליטו ללכת עד הסוף עם ה"דמות אחת שרואה שתי דמויות אחרות בדיוק ברגע הכי לא נכון, כשבאמת קרה משהו תמים לחלוטין" ועשו זאת, כאמור, פעמיים. פעם עם לוקאס שרואה את פייטון ונייט מתנשקים, ופעם עם דן שרואה את אשתו בפוזה לא מחמיאה במיוחד. תסריטאים יקרים, ימי "שלושה בדירה אחת" עברו-חלפו להם. השאירו את אי ההבנות המטופשות הללו במוחכם הקודח, בסדר?

2. אז טלעד מקבלת שלושה ימי-שידור במקום שניים, ומה היא עושה איתם? משבצת את "הבית הלבן" ב-23:40 ואת "זהות בדויה" ב-00:30. בימי שלישי. במה חטאנו? ואיפה "סקרבס"? ו"הפרקליטים"? ו"פרייז'ר"? והמשפחה ההיא של המאפיונר ההוא, נו, זה עם עסקי הניקיון והפסיכולוגית? זה מהפרומואים?



1. ממש בדקה התשעים החליטו בערוץ הראשון להחליף מועדי שידור. הסדרה "חוק וסדר" עברה יום אחד אחורה ושעה וחצי קדימה, בדיוק שני פרקים אחרי תחילת העונה החדשה, ואילו "אמריקן איידול" זזה אף היא, מחליפה את השיבוץ של "חוק וסדר". אז יתכן מאוד שהשיבוץ החדש מתאים יותר לשתי התוכניות הללו, אבל למה לעשות את זה פחות מיממה לפני השידור עצמו? פלא שאנשים בורחים מהערוץ הזה? פלא שאנשים לא מוצאים את ערוץ 11 בשלט?

עוד 1. רשת, ערוץ 2. מוצאי שבת. השעה 22:35. הרגע הסתיים פרק של "חדר מלחמה". בחצי העליון של המסך מופיעות כתוביות הסיום. כל החצי התחתון של המסך מופקע לטובת כתוביות מתחלפות: "בשבוע הבא, פרק הסיום. איך הדרמה תיגמר?", "מייד: אור ישראלי מצטרפת למשחק מכור", "רשת, זה אנחנו, אל תשכחו". תרבות הבאנרים שמוביל ערוץ 2 חצתה כבר את כל גבולות ההיגיון, אבל כמה שמרגיז לראות את הפרומואים הללו בערוצים המסחריים, אין בכלל מה להשוות זאת לבאנרים המיותרים להפליא שמתרגשים ובאים על הצופה המסכן חלקיק שנייה לפני סיומו של כל פרק שמשודר ב-Xtra HOT. "הערב אצל לטרמן" באקסטרה, והמקבילה הערוץ שלושית שלו "הערב אצל יצפאן" הן תופעות שחייבים לעקור מן השורש. הרי ממילא בסיומו של כל פרק באקסטרה משודר פרומו "הקרקס בעיר" של לטרמן, למה אי אפשר לשים על הפרומו את הכתובית שמיידעת מי מתארח בתוכנית הספציפית הזאת? למה מתרגם הפרק לא זוכה לקרדיט המגיע לו? למה לצופה בבית לא מגיע לצפות בקרדיטים של הפרק עצמו כמו שצריך? מדובר על ערוץ בתשלום, וככזה, הוא חייב להיות משודר בצורה "נקייה". ההשוואה הבאה אולי נראית מרגיזה, אבל אני לא רואה שום באנרים נוראיים כאלה לא ב-yes+ ולא ב-yes Weekend. למה לעצבן את הצופה?
והנה עוד כמה מילים בנושא.


בשולי הממיר
עברי לידר כבר חצה את ה-30. התבגר. רוצה לשנות כיוון. אז הוא החליט להוציא דיסק אקוסטי. שיהיה לו בהצלחה. איפה ראיתי את האייטם הנ"ל? לא, לא אצל גיא פינס או Y בעשר. האייטם הזה הופיע במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 10 ביום רביעי האחרון. האם היה לעברי לידר משהו חשוב לומר? משהו שאפשר לקרוא לו חדשות? לא. האם הדיסק החדש שלו מביא איזושהי בשורה מוזיקלית פורצת דרכים שמצדיקה אייטם במהדורת חדשות? לא. אז נכון, האייטם הופיע בחלק האחרון של המהדורה, חלק שאמור להיות קליל ומגזיני יותר, אבל גם השיבוץ הזה לא מצדיק את העובדה שהוא הופיע שם ולא אצל גיא פינס או אסף הראל או כל מגזין בידור שהוא. "חדשות 10" תמיד היו קלילות יותר משאר הערוצים אבל זו לא סיבה לייחצ"ן ככה סתם וללא בושה את הדיסק של לידר. זה לא חדשות (assafTV).

לאחר ארבעה פרקים הוחלף "מיסטר ספיקר" ב"אדוני היו"ר" ("ג'ק ובובי"). הגיע הזמן.

בסצנה מרגשת במיוחד ב"מתים במשרה חלקית", נפרדנו השבוע מבטי, רבקה גייהארט. נתגעגע.



השחקן רודולף מרטין, מי שהיה דרקולה ב"באפי", ג'ונתן ב"24" וניקי קראסניקוב ב"הקרב על הרייטינג" התארח בפרק פתיחת העונה של "זירת הפשע". גם השחקן ג'וש הולווי מ"אבודים" המתקרבת היה שם.

לוק מ"האו-סי" נהיה בנאדם סוף סוף. הפרק של השבוע הביא את המגמה שהתחילה בפרקים הקודמים לשיא. אנחנו בעד.

בזפזופ אקראי התגלה השחקן ג'ון או'הרלי, מיסטר פיטרמן מ"סיינפלד", בפרק של "סברינה" ששודר בערוץ 3. "איליין!"