יאיר לפיד החל למצב את עצמו כ-All-Israeli-Male עוד בתחילת שנות התשעים. ניתן לומר כי האשמה בכך היתה דווקא ממציאת האישה הכל-ישראלית החדשה, עירית לינור, שכן לא היה מישהו יותר מתאים מלפיד לשחק את עופר שטרסברג, התל-אביבי המצוי, ב"שירת הסירנה". אם יאיר לפיד היה כותב את התסריט, שטרסברג היה כמובן מעוברת לאיזה "משעול" או משהו בסגנון - לא יאה לישראלי כה יפה להסתובב עם שם ייקי. ואכן, מאותו רגע הפך יאיר לפיד הן למראיין מבוקש והן לדמות מופת שרירית לצבר של שנות ה-2000. את המסמר האחרון בארונו של לפיד כבן-אדם לא סטריאוטיפי תקע דווקא אביו, מבשר האירופאיות, שאמר שבנו הוא תמצית הישראליות בעיניו. ואנחנו מאוד אוהבים תמציות של ישראליות. מסעודה מתמוגגת מכל שערת ערווה הנופלת באלגנטיות על מנגל יום העצמאות, היא אוהבת גברים חסונים וחזקים (ורצוי במדים) שמרביצים לערבים ברגש בשביל לספר על זה אחר-כך בתקשורת במין "סליחה שניצחנו" כזה, והיא מתה על "משואה לתקומה" (סוג של סדרת חינוך ניאו-פאשיסטית). וכשהיא רואה את טומי ויאיר - הנה הם, האבא הגלותי מול הבן הצבר, שלא מפחד לקרוא למבקרי טלוויזיה "קקי". אכן, נוצרה כאן תדמית!

ובזמן שתדמיתו של יאיר לפיד בצבצה על מסכינו וסיפרה כמה כיף יהיה לכל מי שיעביר את כספו לידיה של שרי אריסון, יאיר עצמו, שמכר את תדמיתו תמורת כסף טוב, השתעשע בכתיבת תסריט על מטה סודי במשרד ראש הממשלה. המטה הוקם בשביל לייעץ לראש הממשלה (אני לא קורא לו רוה"מ! די כבר!) מה לעשות עם הצבא, לאן לשלוח את שירותי הביון – וראש הממשלה מאזין בקשב רב לעצותיו של המטה, ועושה את מה שנוח לו מנקודת מבטו של העסקן הקטן ממרכז הליכוד. כך הצופה מבין מלכתחילה שהעצה היחידה של המטה המשוכלל שתתבצע ללא דיחוי תהיה העצה "לא לעשות כלום". זה הגיוני, ובולט כבר בפרק הראשון - ובכל זאת, הצופה מתעניין, מי הם הדילברטים האלה שעובדים בקוביות הקטנות והמשוכללות, המבהיקות בחדשנות של המאה ה-21? ברור מיד - לפיד לא ביקר אף פעם במטה של שירות מודיעין - אך באולפני ה-CNN (או לפחות "חברת החדשות של ערוץ 2") ביקר גם ביקר, ומשום מה מזכיר החמ"ל דווקא חדר חדשות טלוויזיוני.

ובכן, במשרדי ה-CNN, סליחה, החמ"ל, עובדים סוכנים חשאיים. מחד, ברור שעכברי פיקוד ומטה הם לא בדיוק ג'יימס בונד, ואפילו לא ג'ניפר גארנר, ולכן אין לצפות לשום טריקים של מק'גייוור בתקציב הצנוע של "רשת" - אך מאידך, כל הסוכנים כל-כך פוטוגניים ורגשיים, שאפילו "המכון" (עוד סדרה עם ששון גבאי) לא משתווה לקרסוליים של החמ"ל. ובכל זאת, במקום ג'ניפר גארנר יש לנו את פינטו (אלי פיניש), שהקדיש מחצית מחייו הבוגרים להוצאת הודאות מעצורים פלשתיניים תחת "לחץ פיזי מתון". לא ברור מהו אותו לחץ מתון, בהתחשב בזה שפינטו הועבר לאן שהועבר לאחר שאחד הנלחצים נפטר בשעה טובה. חוץ מפינטו (הבהמה המזרחית הייצוגית ממשפחה מרובת ילדים, וזה לא אני הגזען פה - זה מישהו שקורא לעצמו "ישראלי") ומששון גבאי (המזרחי הרגיש עם חכמת החיים, שמעון פרנס כזה) - יש לנו גם אנשים שלדעת לפיד יותר מתאימים לעבוד בחמ"ל. למשל, ראש המטה רענן (ליאור אשכנזי), הלבוש במיטב אופנת קיץ 2004 של "קאסטרו", וסגנו מיכאל סורק (רוני פינקוביץ'), שמתקיל סוכנים חדשים בתסריטים אידיוטיים של טרור איסלאמי, שצפויים להתרחש לא יאוחר מהשעה שבע באותו ערב. ואיך אפשר בלי הנשים, שאחת מהן מתלוננת לשנייה כבר עם היכרותן, שלא הזדיינה זה שנה וחצי. נעים מאוד, קוראים לי ולדי, וחיי המין שלי בסדר, תודה.



אז מה יש לנו מברווז שעלה מאתיים וחמישים אלף ירוקים לפרק? יש לנו חמ"ל חדש עם ציוד משוכלל, ששירות ריגול אמיתי ישיג בעוד כ-20 שנה משיקולי תקציב, יש לנו גישה חופשית למערכת הריגול הלוויני האמריקאית "אשלון" (מה עוד? אולי תרצו גם עוגה לקינוח?), וסוכנים פוטוגניים, העושים יומם ולילה למען הצלת נפשותינו החוטאות. ומה מסתבר? גם השחקנים טובים, גם משחקים לא רע, גם התסריט זורם כמיטב מסורת ספרי טיסה - אבל משהו כאן לא אמין. סטניסלבסקי היה חוגג על זה, אבל אני לא סטניסלבסקי. אני רק אומר שזו לא ישראל, למרות שהם מנסים כמיטב יכולתם להיות ישראלים. זו לא ישראל שאנחנו מכירים, כי כאן קוראים לראש הממשלה "אריק" ולא רוה"מ. אולי ליאיר לפיד יש גלובוס שונה?

כמה שאלות שצריכות להישאל:
האם ג'ניפר גארנר מנצחת את פינטו בלחץ פיזי מתון אחד על אחד?
הלעד ישחק ששון גבאי מזרחים מזדקנים עם חכמת חיים - טייפ קאסט מ"רמבו 3"?
יאיר לפיד בתפקיד הפסיכולוג - לא קצת, אהם-אהם, נדוש?

והערה לסיום: אם אתה התסריטאי, יאיר, זה לא אומר שאתה יכול להביא את החברים שלך (עופר שלח, דפנה שפיגלמן) לחלטר בתפקידים דרמטיים. בעצם, קווין סמית' עשה את זה - אבל אצלו זה לפחות מצחיק...