חשבתם שפקחתם את העיניים וראיתם את האור? חשבתם שמצאתם את הדרך הנכונה? את האידיאולוגיה שתספק לכם את כל התשובות לכל השאלות ובמיוחד לשאלות המציקות במיוחד, כמו למה אתם פה? מה אתם בעצם אמורים לעשות בעולם הזה? ולמה החיים שלכם היו, בלשון המעטה, די מחורבנים בשנים האחרונות, למרות שאתם ממשיכים להציל את העולם? תחשבו שוב.

אז הרגשתם כמה רגעים של אושר מזויף, האמנתם לשקרים של מפלצת שטוענת שהיא ישות עליונה, חוויתם תחושה של "ביחד" שמזמן לא היתה ביניכם, ולרגע אחד הייתם באמת ביחד, ולא מופרדים על ידי חילוקי דעות ישנים או אהבות קדומות, על ידי השנאה שרוחש בן לאביו או על ידי האשמות הדדיות וזכרם של פשעי עבר.

אבל אז, כמו בכל חלום מתוק וקצת מטריד, הגיע הזמן להתעורר ולפקוח את העיניים למציאות שבה אתם היחידים שיודעים את האמת וכל שאר האנשים בעולם, או לפחות במדינה, עוד ישנים. וכמו אידיאולוגיות רבות שאנו ממהרים לאמץ מבלי להטיל בהן ספק, גם זו של ג'סמין מתגלה כאחת שאנו מתגעגעים לשקריה ברגע בו נחשף פרצופה האמיתי.

חברי "אנג'ל חקירות" התעוררו בסוף הפרק שעבר לעולם האמיתי, וכפי שאישה מזויפת השכיבה אותם לישון כך תושייתה של אישה אחרת העירה אותם מחדש. למרות שהוא היחיד שלא משמיע מחאות קולניות על ההתעוררות הזו לאורך הפרק, נראה אנג'ל בסוף הפרק הקודם כשרוי בתוך חלום. אותו חלום שבו הוא ובנו, שמעולם לא חלקו הרבה רגעי אושר והסכמה, עדיין שרים ביחד "מנדי" בגרסה החדשה. בסוף הפרק הקודם מצהיר אנג'ל שלא יעזוב את המלון ללא בנו, אך גם הוא מתפכח, כי בעוד שאר חברי "אנג'ל חקירות" פוקחים את עיניהם לשקר שהוא ג'סמין, משהו בקונור גורם לו להמשיך להאמין בה ולהסגיר את אביו ואת שאר החבורה. עם קריאתו של קונור לג'סמין ולמאמיניה, חוזרים גם כל הכעס והכאב שליוו את אנג'ל בחודשים שקדמו להופעתה של ג'סמין. בדיוק כפי שקונור מעולם לא החשיב את אנג'ל לאב מושלם, כך גם אנג'ל מבין שהוא היה מעדיף לעיתים שקונור יהיה אדם אחר. רגע ההתפכחות הזה קשה עבור אנג'ל שמגיב באלימות ומכה את קונור באופן שמעולם לא הכה אותו קודם לכן, ומייד אחר כך הוא עוזב את קונור ברחוב.



הקורבן המופיע בשם הפרק אינו רק הקורבן שמנסה השד מהיקום המקביל להעלות לג'סמין כדי שזו תבחין ביקום אותו זנחה, אלא גם, ואולי בעיקר, הקורבן הסופי שנאלץ אנג'ל להקריב למען רווחת אנשיו ושלום העולם, ההכרה בחטאיו של בנו, והוויתור על קונור שלעולם לא יהיה הבן שאנג'ל קיווה שיהיה. קורבן נוסף מתרחש מאוחר יותר בפרק עם הוויתור על קורדיליה, כשאנג'ל מורה לחברי הצוות לשכוח ממנה ואף מכונה כתוצאה מכך על ידי לורן "חסר-לב". התנהגותו של אנג'ל מביאה את פרד לשאול האם זהו העולם עליו הם נלחמים? האם הם נלחמים על הזכות להיות קליפות חסרות-לב, להיות מתים מבפנים? שהרי אם האהבה היא קורבן (כדברי השד התורני של הפרק), משתמע שויתור על האהבה שלך הוא אולי הקורבן הגדול ביותר, קורבן שיכול לגרום לך לאבד חלק מעצמך. על רקע זה בולט הקשר בין אנג'ל לילד מת'יו, אותו מוצאת החבורה ביחד עם האנשים המתחבאים בביבים. מת'יו מזהה את אנג'ל כמנהיג ושואל אותו מדוע דמו של קונור על ידיו של אנג'ל. כמו קונור, גם למת'יו יש טראומות מהעבר - הוריו נאכלו על ידי ערפדים אל מול עיניו. כמו קונור, גם מת'יו לא מרוצה מפרצופו האמיתי של אנג'ל והגילוי הזה מוביל אותו, שוב בהקבלה, למציאת האושר שהוא ג'סמין. לכן, זה סמלי שבשיחתו עם מת'יו, אנג'ל מדבר על קונור בזמן עבר - קונור הוא כעת רק עוד מישהו שניסה לפגוע בחבריו.

ובעוד אנג'ל מקריב את קונור ואת קורדיליה למען רווחת העולם ואנשיו, ג'סמין מקריבה את מאמיניה למען רווחתה שלה. דומה שכוחה של ג'סמין בפרק גדל, לא רק בשל סמכויותיה והקשרים שהיא מתחילה לפתח עם השלטון, אלא גם ביכולת שלה לשלוט במאמיניה ולדבר באמצעותם. מאמיניה של ג'סמין הופכים לחלק מגופה של ג'סמין, דבר המומחש בסוף הפרק כאשר בשרה של ג'סמין נחתך ומתרפא מחדש במקביל לקרב המתנהל בין "אנג'ל חקירות" לבין קונור והחיילים. ג'סמין גם מודה בפני קונור שעם כל רגע שעובר היא מתקרבת יותר ויותר למאמיניה, מרגישה את מה שהם מרגישים, ורואה את מה שרואות עיניהן. לטענתה הם מתמזגים זה לזו כמו תאי אותו גוף ולכן הם משמשים אותה כעיניה ואם צריך גם כאגרופיה. גם חברי "אנג'ל חקירות" מכירים בכך שמאמיניה של ג'סמין הם חלק ממנה והם לא בוחלים להשתמש באלימות נגדם. זה אף מגיע לידי ביטוי באופן קיצוני כשגאן מכה את מת'יו, הילד, כדי להגן על עצמו ועל פרד. חברי "אנג'ל חקירות" שבים ומזכירים לאנשי העולם שמסביבם, אבל בעיקר לעצמם, שגם אם הם נוקטים כלפיהם באלימות הרי שהם עושים זאת לטובתם בלבד. מצד שני, משהו בהתנהלות הזו מזכיר קצת את דרכיה של ג'סמין עצמה.

בכל זאת, נראה שעל שניים ממאמיניה ג'סמין לא יכולה לוותר כל כך בקלות - קונור וקורדיליה, "אביה ואמה" כפי שהיא ממשיכה לכנות אותם. נראה שהשליטה של ג'סמין בשניים האלו עדיין איננה מוחלטת מאחר שהיא חוששת לאבד אותם. מקונור, שמראה סימנים של פקפוק, היא דורשת להיכנע לה בצורה מוחלטת, לשתף אותה בכל מה שהוא, אפילו בדבר הפרטי לו ביותר, בכאב שלו. ג'סמין מכאיבה לקונור רק כדי להראות לו שהכאב שלהם משותף ושהיא יכולה לרפא אותו. את קורדיליה מעבירה ג'סמין למקום מבטחים כדי שלא ישתמשו בדמה לרעתה. בסופו של הפרק נראה שג'סמין השיגה את שתי המטרות האלו - קורדיליה נעלמת, עד שאפילו קונור אינו יודע מה נעשה איתה, ואילו קונור, בסצנות החותמות את הפרק, כבר אינו בעל קול משלו והוא מדבר בקולה של ג'סמין ממש כאילו היה אחד משאר מאמיניה.



בפרק מאופיינת ג'סמין עם העולם החיצון ועם השמש, בעוד החבורה נאלצת לרדת לביבים, עולמו של הערפד שהופך לעולמם של הטובים ולמקום מפלטם. ממש כשם שהשמש מסוכנת לערפד בגלל קרניה, כך השמש הופכת למסוכנת עבור חברי "אנג'ל חקירות" בגלל קרני השפעתה של ג'סמין על העולם שמעל. באופן אירוני, דווקא בביבים חוזרים חברי "אנג'ל חקירות" לייעודם המקורי כשהם יוצאים להילחם בשד שתובע קורבנות, שממבט ראשון נראה כאילו אין לו קשר למה שקורה למעלה. הם גם פוגשים שם את החבורה לה הם עוזרים - אותם אנשים שירדו מפחד הלילה הנצחי שהשתלט על העיר בתקופת "החיה". חברי "אנג'ל חקירות" מחליטים לא לספר להם על השמש שחזרה והביאה איתה את ג'סמין, מתוך אותה סברה שזה נעשה "לטובתם האישית".

דווקא שם מוצאים חברי "אנג'ל חקירות" את התשובה לחיסולה של ג'סמין, תשובה הטמונה בשמה. כוחו של שם זה מזכיר את הכוח המיוחס לשם באמונה היהודית המופיע במיתוסים שונים של היהדות, למשל זה של הגולם מפראג. השד שמגלה להם את הפרט המעניין הזה עסוק בסוג של פולחן כדי להחזיר את ג'סמין למאמיניה האמיתיים. הוא חש עוינות כלפי עולם בני האדם רק מפני שהוא זוכה לשליטתה של ג'סמין. השד מזכיר לנו, שאולי עולמה של ג'סמין הוא עולם מושלם שבו אנשים מחייכים זה אל זה ומרעיפים אהבה אחד על השני, אבל ייתכן מאוד שלא ירחק היום ומאמיניה האנושיים של ג'סמין ינסו להוכיח גם הם שהם טובים יותר ממאמינים אחרים ויפנו לפעולות ייאוש, מה שאומר שייתכן שהשלום בעולמה של ג'סמין הוא רק זמני. בסוף הפרק, ממש כמו אנג'ל ששלח את החבורה בתחילת הפרק מחוץ למלון בעוד הוא נשאר להתמודד בגפו עם קונור, כך ווסלי שולח את אנג'ל ליקום המקביל לגלות את שמה של ג'סמין בעוד החבורה נשארת להתמודד עם קונור.

קשה לאהוד את קונור בפרק הזה, וקשה עוד יותר להבין מדוע הוא עושה את הדברים שהוא עושה, מדוע הוא פונה כנגד אביו וכנגד אלו שעמדו לצידו, מדוע הוא מפנה עורף לעולם כולו ומניח לו להיות נשלט על ידי ג'סמין. בתחילת הפרק קונור טוען בפני אנג'ל, שאנג'ל וחבורתו הם אלו המלאים בשקרים ובשנאה. והאמת המרה היא שאם נסתכל על מה שעברה החבורה בשנים האחרונות, קונור לא לגמרי טועה. המאבק של החבורה לאורך העונה הרביעית ברעים התורנים החל מ"החיה", דרך אנג'לוס, קורדיליה ולבסוף ג'סמין, איחד ביניהם והשכיח את חילוקי הדעות והמתחים שהיו מנת חלקם בעונה הקודמת ובתחילת העונה הנוכחית. ההתפכחות הכואבת מאשליית ג'סמין מעוררת גם מתחים ישנים: האכזבה של אנג'ל מקונור, המתח הישן בין גאן לאנג'ל בנוגע למה שנכנס לפיו של אנג'ל והמתח הפחות ישן בין גאן לפרד על הרצח המשותף.

קונור טוען שהוא סוף סוף חלק ממשהו, והוא לא ייתן לאף אחד לקחת את זה ממנו. דבריו של קונור מתכתבים עם דבריה של ג'סמין בהמשך הפרק שטוענת שהיא תשחרר את מאמיניה מבדידותם ומהאימה שהיא חייהם. התחושות של קונור מאפיינות הרבה מהמאמינים של דתות ואידיאולוגיות שונות. רבים מאיתנו מאמצים אידיאולוגיות כדי לזכות בתחושת השייכות והמשמעות לחיינו. קל לשפוט את קונור, אבל למעשה לכולנו יש אידיאולוגיות אותן אימצנו, וכדי לשמור על חיינו ולהגן על עצמנו אנו לא מטילים בהן ספק, למרות הבעייתיות שבהן, והעובדה שהן מהוות מוצא קל.



אך חמור יותר - לעיתים אותן אידיאולוגיות אחראיות לדברים נוראים. בכל יום שעובר בעולם מופרות זכויות אדם בשמן של אידיאולוגיות כאלו ואחרות. וגם אם אנחנו לא יכולים להילחם ברעות העולם ברמה הגלובלית, הרי שגם ברמה היומיומית אנו מתעלמים מהאיש שדורש נדבות ליד הרמזור, אנו לא נחלצים לעזרתו של ילד שבריונים מציקים לו ואנו לא עוזרים לקשישה לחצות את הכביש. אנו לא עושים את כל אלו כי בדיוק כמו נתיניה של ג'סמין נוח לנו לחיות באשליה שאין רעבים ללחם בסביבתנו, שהילדות היא התקופה המאושרת ביותר ושלעולם לא נזדקן.

אז אולי זוהי הסיבה שקל לנו כל כך לשפוט את התנהגותו של קונור, משום שהוא מזכיר לנו דברים לגבי עצמנו שהיינו מעדיפים לא להודות בקיומם. למעשה, אם נחשוב על כך, התנהגותו של קונור לא שונה מהתנהגות האנשים החיים בבאפי-וורס, שבו מפלצות, שדים, ותאגידים מרושעים שולטים בעולם והאנשים ממשיכים לחיות את חייהם מבלי להכיר בקוטלת או בערפד שמצילים את העולם בתדירות של אחת לשנה לפחות. אותו עולם שקיבל את השראתו מהעולם שבו אנו חיים יום יום. לכן, ולמרות שקונור הוא דמות שקל לשנוא אותה, הייתי רוצה לנצל את הבמה ולבקש משהו - אתם לא חייבים לתת צ'אנס לשלום המדומה של ג'סמין, אבל אתם כן חייבים לתת עוד צ'אנס לדמות הזו. אולי אם תתנו, תבינו שלמרות כל הדברים הנוראים שהוא עשה, הוא פשוט לא היה יכול להתנהג אחרת.