10. פרק סיום העונה השלישית של "עמוק באדמה" העניק לנו, מלבד התשובה המתבקשת בדבר גורלה של ליסה, רגע מיוחד אחד: המפגש של קלייר עם ליסה ועם התינוק שלא נולד. דבריה של ליסה לקלייר, "אני אשמור עליו, אבל תבטיחי לי שאת תשמרי על מיה", מרכזים בתוכם את כל מה שמיוחד בסדרה הזאת. זה המפגש של הדימיון עם המציאות, של הכתיבה הנכונה עם הסיטואציות המיוחדות, של הדמויות שקל לאהוב על אף מורכבותן ושל הכאב והצער עם השאיפות והתקווה. מקסים, מיוחד, וסוגר נכון את העונה הכל כך דיכאונית הזאת.

9. ובמעבר חד, אל משהו שונה לגמרי: הפרק השבועי של "שמונה כללים פשוטים" כלל מחווה משעשעת ומוצלחת לסיטקום הקודם של ג'ון ריטר המנוח, "שלושה בדירה אחת". קודם כל בשם הפרק, שהוא השורה הראשונה של שיר פתיחת הסדרה הישנה, אבל הקטע המוצלח במיוחד הגיע אחר כך עם החיקוי המדויק להפליא לדירת שלושת השותפים ההוללים, כשבתפקידי כריסי וג'נט כיכבו הבנות של פול, בריג'ט ואיימי, ועשו זאת בחינניות רבה. ג'ון ריטר, פול, שיחק בתפקיד מר רופר המטורלל, אבל את ההצגה גנב קייל שעשה את תפקידו של ג'ק טריפר בצורה מושלמת. הפרק הסתיים עם הופעת אורח מלבבת של דון נוטס שהיה ראלף פרלי ב"שלושה בדירה אחת".



8. "חברים לנצח" כבר צוינה כאן בעבר בהקשר חיובי, והפרק ששודר השבוע המשיך להצדיק את השבחים. גם טוויסט עלילתי שמתאים יותר לאופרות סבון - החבר שמנשק לפתע את הארוסה של החבר הכי טוב שלו - נראה כאירוע הגיוני להפליא כשהוא עשוי כהלכה. ההתמודדות של ג'ון עם מחלת הסרטן של אימו נעשתה בצורה עדינה ומעניינת דרך הצגת תמונות משנים מוקדמות יותר (דבר שאופייני לסדרה הזאת). יהיה מעניין לראות לאן זה יתקדם משם.

7.5. קירסטי אלי התארחה אצל ג'יי לנו, ויצאה מגדרה כדי להוכיח שלמרות מה שחושבים בהוליווד, אפשר להיות שמנה וסקסית. למרות המאמץ הניכר, המשימה הוכתרה בהצלחה, ואילו הראיון הקליל-לכאורה צייר תמונה עגומה של המצב בעיר החלומות. החל ממפיקי "חופשי על הבר" שלטענתה דרשו ממנה לרזות כשעוד היתה במשקל אנורקטי, ועד העובדה שכולם, אפילו ג'יי בעצמו השתעשעו בבדיחות אכזריות על חשבונה. קירסטי מפיקה לעצמה תוכנית בשם "שחקנית שמנה" בה היא משחקת (כמעט) את עצמה, ומנצלת את הבמה הבדיונית-לכאורה כדי לשאת מונולוגים נוקבים "מה זאת אומרת קודם לרזות? אולי תשיג לי עבודה ואז אוריד במשקל? זה חוק רק לגבי נשים! ג'ון גודמן קיבל סיטקום חדש. ג'ייסון אלכסנדר נראה כמו פאקינג כדור-באולינג! ג'יימס גנדולפיני? הבנאדם לוויתן! יותר שמן ממני! למה לא מבקשים גם ממנו להוריד?". והכל ללא כחל ושרק, בלי איזה "עודף משקל" או "איתגור כבידתי" פוליטיקלי קורקט. "אני שמנה. וסקסית" היא מכריזה, ולסיכום גם מדגימה מה היתה עושה לג'ון טרבולטה אם לא היה נשוי לחברתה הטובה, ומפלרטטת עם כוכב "עקרות בית נואשות" שהתראיין לצדה. מההופעות הטובות ביותר שנצפו בטוק-שואו השנה (אסף רזון).

7. הפרק הרביעי ב"ג'ק ובובי" הכיל בתוכו כמה אירועים מעניינים: הקונפליקט של גרייס עם הסטודנטית הערבייה, ההתלבטות של בובי בין הדתות, יחד עם המידע אותו אנחנו מגלים במהלך הפרק שבעתיד הנשיא יהיה גם כומר. הניגוד הזה בין דעותיה הנחרצות של גרייס לבין העקשנות של בובי וההתקוממות של אגודת הסטודנטים, יצרו כמה סצנות טעונות ומרתקות. כנראה שבכל זאת יש פוטנציאל לסדרה הזאת. וברכות לברדלי קופר, וויל מ"אליאס", על הופעתו הראשונה בסדרה.

6. עוד פרק מהנה עבר על צופי "האו-סי" השבוע ולאו דווקא בגלל המשולש "ריאן-מריסה-אוליבר". דני, החבר החדש של סאמר, היה האחראי הישיר לכמה מהסצנות היותר משעשעות לאחרונה בטלוויזיה, בעיקר בגלל התגובות של סת' ושל סנדי לבדיחות הלא מצחיקות בעליל שלו. בזכות רגעים כאלה אנחנו ממשיכים לעקוב אחרי הסדרה הזאת.



5. ביום ראשון האחרון שודרה בסטאר וורלד תוכנית האיחוד האמיתית של כוכבי "סיינפלד" אצל אופרה ווינפרי ובניגוד לאזהרות החמורות שקיבלתי מחברים על הרמה הנמוכה של התוכנית, הצלחתי ליהנות ממנה. ארבעת המופלאים ישבו לשיחה קלילה ונעימה על תשע השנים הנהדרות שעברו עליהם, אשתו של ג'רי סיפרה מה היא מצאה בו והדבר היחיד שטיפה פגם בחוויה היה הקהל המשולהב-מדי שצרח בהיסטריה בכל הזדמנות, גם כזו שאינה קשורה לחלוטין ("שלוש העונות של הסדרה ניתנות לרכישה בדי-וי-די" - צווחות אושר של שתי דקות ברציפות, "אחרי הפרסומות יהיה כאן מייקל ריצ'רדס" - שמונה דקות של רעש בלתי נסבל מהקהל, "אכלתי מסטיק עלמה היום" - הקהל קם על רגליו, מוחא כפיים וצורח. שלוש מהצופות מתעלפות לעיני המצלמה). צ'יל.

4. מישהו יכול להסביר לי מדוע גיליון "ערוצים" של ידיעות אחרונות קבע ש"השיר שלנו" היא סדרת פעולה? נינט לבשה באיזה פרק פאה בצבע אדום ורצה ברחובות אמסטרדם? זוהר נחטף ע"י טרוריסטים ערביים לאחרונה? ירדנה טמיר הצטרפה לקאסט של "ווקר"?

3. ביום רביעי האחרון הכניסה קשת לרשימת המדרוג היומית לא פחות משלוש תוכניות שונות של "השגריר". כשירות לזכיינית אובדת העצות, מגיש "המסך המפוצל" כמה רעיונות נוספים לפיצול תוכניות לקראת העונה החדשה של "כוכב נולד": באחת התוכניות הראשונות, אפשר לעשות "כוכב נולד - השנתיים הראשונות", עם פוטנציאל לשתי תוכניות מיוחדות נוספות "כוכב נולד - נינט", ו"כוכב נולד - מלחמת ההראלים". בשלב מתקדם יותר אפשר ללכת על "כוכב נולד - הסולו הראשון", "כוכב נולד - הסולו השני" ו"כוכב נולד - הדאחקות של אסף וצביקה" וזאת מלבד החלוקה הרגילה ל"התוכנית" ול"התוצאות". הערב עצמו יכול להיפתח כבר ב-19:15 עם "ערב נולד" בה ידבר מני פאר במשך 45 דקות ברציפות על הצפוי בהמשך הערב, ויראה קטעים נבחרים מהתוכניות הקודמות. ואם זה לא מספיק, תמיד אפשר להכניס איזה "כוכב נולד - איך הכל התחיל?", "כוכב נולד - החזרות", ו"כוכב נולד - מה שלום גבסו?". במקרים קיצוניים אפשר ללכת על קרוס-אובר "כוכב נולד - אתה חמוד אתה" שבו ילך עוזי כהן לאודישן אצל אומלטה.

2. נכון שהשיבוץ החדש של "לאס וגאס" - חמישי, 22:45, מייד אחרי המשחק של מכבי - יכול להביא לה צופים רבים, אבל הוא יוצר בעיות, בעיקר בשבועות בהם המשחק עצמו מתחיל רק ב-21:30. אבל בעוד שבמקרים כאלה אין לנו שום טענות לערוץ הראשון, הרי שאין שום הצדקה לכך שגם ביום חמישי הקרוב לא ישודר פרק, מכיוון שבמקום מכבי שלא משחקת השבוע, ישודר סרט קולנוע.

1. זה לא חדש שמגזיני הטלוויזיה הישראליים "רייטינג" ו"פנאי פלוס" הם לרוב דוגמא ומופת לחוסר טעם, אבל המגמה של הזמן האחרון, של ריטוש תמונות השער עד שכבר אי אפשר לזהות את הסלב השבועי שמופיע בהן, שוברת שיאים של טעם רע. על שער "פנאי פלוס" בשבוע החולף כיכבו מגישי yes Y, הילה נחשון ומיכאל הנגבי, אבל למצוא את פניו של הנגבי בתמונה הזו היה ממש אתגר - הם היו כל כך שונים מהמקור. לפני כמה שבועות התנוססה על שער "רייטינג" תמונתה של בחורה בלונדינית צעירה ומקסימה, שהקשר בינה לבין אילנה דיין, מי שאמורה היתה להיות, הוא מקרי בהחלט. האם לא מספיק לכם שדיין היא אשת טלוויזיה מדהימה, מעולה, אינטליגנטית ופורצת דרכים? היא צריכה גם להיות זוהרת בשבילכם? היא צריכה להיראות בת 16 למרות שהיא ממש לא? המחשבה שצריך לשפר ולשפץ את פני האנשים שמתנוססים על העיתון היא מקוממת מאוד - האם באמת צריך לרטש את פניהם עד שממש לא ניתן לזהות אותם? (Which Witch)


בשולי הממיר
קשה להאמין, אבל אחרי שבשבוע שעבר התלוננו כאן על הסתרת תוצאת המשחקים בתוכנית סיכום המחזור של הערוץ הראשון, השכילו החבר'ה ברוממה להעביר בתוכנית ששודרה אתמול את לוגו הערוץ מצד שמאל לצד ימין. מי אמר שהדברים לא זזים ברוממה?

ג'יי מור היה מושלם בתפקיד שדר הטלוויזיה טיילור ריד שנלחם (והפסיד) מול סי ג'יי. גם רוב מאלון מ"הקרב על הרייטינג" (השחקן בריאן קרווין) התארח בפרק בתפקיד בן, המחזר לשעבר של סי ג'יי.



כריסטופר ריב, סופרמן המקורי, התארח ב"סמולוויל" והביא איתו אפילו את המוזיקה המקורית של ג'ון וויליאמס. היה מרגש, כמובן.

ג'ק אוניל הצעיר ב"סטארגייט" היה לא אחר ממייקל וולש, לוק ג'רארדי מ"ג'ואן מארקדיה".

הפושע ב"חוק וסדר: מדור מיוחד" היה לא פחות מאשר הנרי וינקלר, הידוע בתור פונזי.

במוצ"ש התקיים טקס ה-BAFTA, טקס פרסי האקדמיה בריטית. בקטגוריית פרסי ה-Orange, קטגוריה בה הקהל בוחר את הזוכה, עלתה לבמה מישה ברטון, הלא היא מריסה קופר מ"האו-סי" להגיש את הפרס. אולי היה זה מכוון, אולי לא, אבל ברטון הכריזה "ופרס ה-Orange County הוא..." (assafTV).

דני רופ עבר לערוץ 10, ואולי בגלל זה קיבלנו גם מזג אוויר סוער השבוע. במהדורת יום רביעי, אותה הגישה לבדה מיקי חיימוביץ', הגיש דני רופ את התחזית מהר החרמון ובסופה שאל "נו, איפה יעקב?" ואז התגלה לנו יעקב אילון בחרמון, מכייף לו עם דני רופ בשלג. היה משעשע לצפות ברופ דוחף את יעקב אילון ולשמוע את הלה משחרר צווחה. מיקי חתמה את המהדורה באומרה "יש אנשים שצריכים לעבוד ולהגיש את המהדורה, ויש אנשים שנהנים". גם הצופים נהנים מכם, מיקי, גם הצופים (assafTV).

ערוץ yes Y העלה השבוע עונה חדשה. תהרגו אותנו, אבל לא ממש זכרנו, או שבכלל היה אכפת לנו, מהעניין. אז מי שמצפה להתרשמותנו, היא תבוא, אולי, מתישהו. אבל עד כה, ולפחות ממה ששמענו מחברינו (ואני מדבר על חברים-חברים, לא על מבקרים למיניהם שקוטלים בעיניים עצומות לפעמים), לא הפסדנו משהו מיוחד. להיפך. אפילו הרווחנו (assafTV).

ואילו המתרגמת של הסרט "אהבה על הדשא" הרגישה שהסרט לא מספיק מובן, והוסיפה בתרגום משפטים שלא נאמרו. כשפול צועק מהחלון:
!Will you please, please, please, please fucking sod off
You have arrived at the worst 60 seconds of my life and I really don't want to talk to you, הוא לא יודע על מי הוא צועק, רק שהפריעו לו בדקה האחרונה של משחק הכדורגל. המתרגמת הוסיפה: "בבקשה בבקשה בבקשה, מי שלא תהיה..." ו"אני ממש לא יודע מי אתה, אבל אני ממש לא רוצה לדבר איתך". טיפשי ומיותר, כשהפואנטה בקטע הייתה שזו שהוא צועק עליה חושבת שהוא באמת צועק עליה. אחד הרגעים המרגשים ביותר בסרט נהרס בגלל טיפשיות התרגום, וחבל כי ברובו היא עשתה עבודה מעולה.

"כשאין לי מה להגיד, אני שם את היד על הכתף", חדר מלחמה, פרק 7. "המסך המפוצל" מזמין את גולשיו לעזור ליאיר לפיד למצוא משפטים יותר מטופשים מזה, לשיבוץ אקראי בפרקי העונה השנייה.