"רחמו על ילדינו!" זעקתי את גרוני החוצה בהפגנה של לפני יומיים, מול משרדי הזכיינית "רשת", בגריסה לביטולה המיידי של זוועת הטלוויזיה הישראלית המקורית החדשה, מה קוראים לה "סיטי טאוור". "משחיתי דור העתיד!" צעקו כרזות האמהות הבוכיות, שהסתירו מעיני מצלמות התקשורת את הגברים שבחבורה, עוטי זיפי אבל קדחניים. נערות-אחיות בנות 20 קרעו את בגדיהן לעיני אנשי החליפות שבהו מהחלונות הגבוהים המומים אך מרוצים ובחורינו הטובים, שנרתמו למלחמת הקודש, זרקו חול על ראשם ואיימו עם אמ16 מקוצר בכניסה השבלונית.

ואומנם, הפגנה שכזאת לא היתה ולא נבראה מעולם, אבל לא ממש קשה לי לדמיין אותה, או אולי אפילו ליזום אותה, כי מישהו צריך להגן על הדור הרך מזוועות המסחור.

"לגעת באושר", הטלנובלה הישראלית הראשונה שהיא הסיבה לכל הזוועות העתידות לבוא עלינו (ושהיתה זוועה לא קטנה גם בזכות עצמה) נקלטה היטב בסדר היום הישראלי. גם שידורה היומיומי וגם העובדה שהיא היותה אתנחתא מצרות מהדורת החדשות של שמונה – שבשרה לרוב על עוד הרוגים, עוד פיגועים ועוד טנקים (לא שמשהו השתנה היום) – היו גורמים שתרמו לאפקט החממה הכולל, שבסוף עוד יהרוג את כולנו. אומנם ימי הזוהר של שרון דורני מאחוריה, וכבר רואים פחות חולצות של נדב ועופרה על ילדים שטרם סיימו גן-חובה, אבל אנשים שכל מה שחשוב להם בחיים זה ההתעשרות המהירה וההעשרה השלילית של לוח השידורים בישראל לא שוכחים במהרה את הקנאה שבערה בעורקיהם כשחשבו לי ולא לו.

ועכשיו, מציג בפנינו ברוב הדר ומופת (אל תשכחו לה את זה), "סיטי טאוור" (ראשון, 20:30 ערוץ 2). הסיפור? כרגיל. בן לוקח בת, בת לוקחת בן. הבת היא האחות של הבן, והאמא הביולוגית היא האמא החורגת, והאבא בכלל בגד לפני שלושים שנה, וכל מה שנשאר זה להוסיף לזה שתי דמעות, כוכב עבר דועך ולערבב היטב.



למען הבטחת הצלחתה של הסדרה (מה מבטיח בזה?) לוהקו מספר שחקני חיזוק. הראשון מבינהם, , שזכורה לחלקכם מ`גלגל המזל`, שמחליפה את עופרה, המתולתלת האם), עשיר כקורח וחתיך מתמיד.

קראו לה.



האחרון והרטוב מכולם, , עדיין משוכנע שהוא הדבר הכי חם בסצינה הישראלית, מגלם, באשלייה, את עצמו – כוכב רוק מוקף בנות 16 (שלטונות, תעשו משהו) ופופלרי מתמיד. באופן מעשי, פיק, לבוש גופייה חסרת שרוולים שלא משאירה מקום לדמיון, מציג תמונה מעוררת בחילה של אדם מזדקן שלא יודע מתי לוותר, והופך באופן רשמי לבדיחה של ישראל.



בהנחה (בתקווה?) ש"סיטי טאוור" תהפוך פופולרית, כיצד יכול לוותר אב טוב על הבטחת זוהר ופרסום לילדיו? לא יכול, כמובן. כמו ב"רמת אביב ג`" וב"אקסימו לימון – החגיגה נמשכת", הפקתיו הקודמת של גלובוס, גם ב"סיטי טאוור", בנו של יורם גלובוס, מככבת וממתינה בתור לתורי מעריצים משתרכים, בתפקיד הבת טובת-הלב-מזילת-הדמעה והמתוקה.



המשחק בסיטי טאוור, כמו המשחק בלגעת באושר, לא מפתיע לטובה, ואולי בכלל התרגלנו לבינוניות הישראלית הזאת ככה שאין לנו כבר הכוח לקטר בנושא, או אולי בכל זאת. כדי לפלפל את האוירה זורקת אילנה אביטל את צביקה פיק לבריכה כבר בפרק הראשון; כדי לחמם את האוירה סצינות דביקות של "דנוש דנדוש" מורעפות עלינו כבר בפרק השני בו הילדה המרדנית כמעט מתה מטביעה (בפרק השני פוד גאד סייק!) וכדי לעניין ולסקרן אותנו כבר מתגלה לנו איזה פרשיית משפחה לא סגורה. נו, הכל רגיל.

בזכות העובדה שהסדרה משודרת אחת לשבוע, כפי שכבר צויין ברשימת התפוצה הנהדרת שלנו, מביני דבר לא צופים ל"סיטי טאוור" קליטה נעימה. ועדיין, הסדרה משודרת בשעה זמינה לכל נפש, והופכת אותה נגישה לפעוטות רכי לבב ומוח, שחלילה וחס יושפעו באופן בלתי הפיך מזוועות התסריט הישראלי (צביקה פיק לאביטל: "לפחות לי יש מעריצות, לך יש קורי עכביש בין הרגליים!"), ויצרו, ישמור השם, בהלה בסדר גודל של "לגעת" המנוחה, עם קלסרי תמונות של האליטה הסלברטאית החדשה וכל הפחד הזה. עדיף כבר תמונות של חושך עם ריצודים ירוקים מאפגניסטן.