10. בעיתוי מושלם, שלושה ימים בלבד לפני סופרבול 2005, שידרה טלעד את פרק הסופרבול 2003 של "אליאס". "המקבילה הטלוויזיונית להעפת כל כלי השח בלוח לרצפה והתחלת משחק חדש", כך תיאר את הפרק הפוטון קריטיק, כשבחר אותו למקום השלישי ברשימת 50 הפרקים הגדולים של 2003. וזה בדיוק מה שזה היה. כל כללי המשחק הבלתי כתובים של הסדרה נשברו בפרק הזה: בין סידני לווהן יש מתח מיני? נגרום להם להתנשק. כל הסדרה בנויה על כך שאף אחד לא יודע שג'ק וסידני הם סוכנים כפולים? הצחקתם את סלואן, שידע על זה כבר מזמן. לפרנסי אין תפקיד ממשי בסדרה? נסדר לה איזה רומן קטן עם וויל, נרצח אותה, ונביא אותה שוב בתפקיד אחר לחלוטין. מטורף? מופרע? נסו "מדהים", "נהדר", ו"שומט לסתות". כמה דברים נוספים שאי אפשר לא להזכיר: הפתיח המיוחד של הפרק (שגרם לי לפרצי צחוק בלתי נשלטים - בדיוק ככה משאירים את צופי הסופרבול דבוקים למסך); מה הקטע של ג'יי ג'יי אברהמס עם מטוסים מתרסקים?; סידני מספרת את האמת לדיקסון (באותו לוקיישן בו סיפרה את האמת לדני בפיילוט של הסדרה), שמצידו, מודיע לה בסיום הפרק שהוא לא רוצה לשמוע ממנה יותר; הסיום של הפרק, בו גילינו שסארק וסלואן עבדו יחד כדי להפיל את הברית, וש"הנכס החדש" הוא בעצם פרנסי שירתה ב"עצמה". פרק מדהים בעוצמתו, שבנוי בצורה מושלמת - גם עבור הצופים הוותיקים וגם, ואולי בעיקר, עבור צופים פוטנציאליים חדשים.

9. הפרק השלישי של "ורוניקה מארס" כבר היה שיפור ניכר מקודמו. הכל התחבר שם כמו שצריך: העלילה המרכזית של הפרק היתה מעניינת ומלאת תהפוכות (ג'סטין שחיפש את אביו, וגילה שהוא בעצם מליסה ליאו, קיי האוורד המצוינת מ"רצח מאדום לשחור"), הרומן בין ורוניקה לטרוי התחיל לצבור תאוצה, מערכת היחסים בין ורוניקה לדאנקן ממשיכה להתפתח, דמותו של דאנקן עצמו תופסת נפח (והחלום שלו על אחותו היה קריפי ומרתק), המוזיקה היתה מתאימה ואפילו אפשר לראות ניצנים לרומן עבור קית' מארס. עוד פלוס: דמותו הקצת מעצבנת של ויביל לא נצפתה בפרק. שרק ימשיך ככה.

8.5. שוב אנחנו עם קלישאת "אוי, הבריטים האלו עושים הכל כל כך טוב". העונה השנייה של "נשות הכדורגלנים" הסתיימה לאחר שאלמוני דחף את קפטן הנבחרת ג'ייסון טרנר אל מותו. העונה השלישית נפתחה בצילום של טניה טרנר, אלמנתו, מדברת למצלמה / לצופים, מזכירה לנו את אירועי הפרקים הקודמים (הבריטים המסכנים נאלצו לחכות שנה. הצופים בארץ המתינו שבוע). לאחר שסיימה, אמרה האלמנה הטרייה לצופים: "טוב, יש לי הלוויה ללכת אליה". קאט להלוויה ובה אנחנו רואים ארון מתים בכרכרה. הארון נשלף מהכרכרה ועליו השם... שרדוניי! מה?! כן. מסתבר שעברה חצי שנה מאז הפרק האחרון. ג'ייסון טרנר כבר נקבר ועכשיו זו הלוויתה של שרדוניי, חברתה של טניה טרנר ואשת כדורגלן בפני עצמה. שרדוניי נפלה קורבן למחלת האנורקסיה מסתבר. ועוד לפני שהספקנו לעכל את מותה, הגיע הפלאשבק בסוף הפרק - שרדוניי היתה זו שלקחה את בקבוק היין וחבטה באצבעותיו של ג'ייסון טרנר, ובכך גרמה למותו. כבר אמרנו שהבריטים עושים את זה טוב יותר? (assafTV)



8. אחרי המתנה ארוכה מדי חזרה השבוע "חוק וסדר" לערוץ 1 בעונה חדשה, ואפילו בשעה הסבירה של 21:30 (21:37 למעשה). הפרק, שעסק בנער שהתאסלם וכמעט הפך לטרוריסט, הזכיר את הסיבה לכך שהסדרה הזאת רצה כל כך הרבה שנים. פרק מרתק, חשוב ומעורר מחשבה. תנו לנו עוד טלוויזיה משובחת כזאת (Bosco)

7. הסיפור של קווין סמית' על המעורבות שלו בהפקת סרט הסופרמן החדש היה אחד ההזויים והמצחיקים ביותר שנשמעו בזמן האחרון. המפיק עמו אמור היה סמית' לעבוד ביקש ממנו שלוש בקשות: 1. שסופרמן לא ילבש את התלבושת שלו, 2. שהוא לא יעוף, ו-3. שבסרט יהיה עכביש ענק. למה? "כי זה עכביש ענק, Dude!". הציניות בה סיפר סמית' את הסיפור הזה, ופרצוף הפוקר עליו שמר במשך כל הסיפור לפני שהגיע לפואנטה, הפכו את כל העסק לאחד הדברים המהנים ביותר ששודרו בעת האחרונה בטלוויזיה.

6. מיה דגן התארחה ביום שלישי אצל אסף הראל בראיון לא הכי שגרתי. איך הוא יכול להיות כאשר מיה מבקשת לערוך את הראיון בעמידה כדי שהבגד שלה לא יתקמט? ואז מיה מחליטה לשכב על הספה, מרטיטה לבבות לא מעטים. אסף הראל שאל אותה על העובדה שבעלה הטרי הולך לשחק בטלנובלה של המתחרים בכבלים. "במה תצפו?" שאל "בשלי. רק בשלי. אצלנו יש רק yes. yes יותר חזקה". אז איך אפשר שלא לאהוב אותה? (assafTV)

5. שלושה פרקים כבר שודרו בדרמת הפוטבול של ESPN, "חוקי המשחק", והאמת היא שלפחות בינתיים לא מדובר בטלוויזיה נפלאה במיוחד. כן, יש קריינות דרמטית. כן, יש סיפורים אנושיים. כן, יש מתח באוויר. כן, יש חלום אמריקאי לצד ניפוץ חלומות לצד עוני פשע וסמים. אבל לפחות בינתיים קשה לי להתחבר לדמויות, הדרמה לא מספיק דרמטית, וההתרשמות מהצפייה בפרקים היא מעורבת. זו סדרה שמציגה תמונה עגומה למדי של מאחורי הקלעים של הספורט האמריקני הפופולארי ביותר, ועושה את זה בחריפות ובבוטות, אבל לפחות בינתיים לא ראינו שם משהו באמת יוצא דופן, אלא רק סיפורים שכבר ראינו במקומות אחרים.



4. מר לפיד היקר: אתה, לא, יכול, להרוג, בן, משפחה, של, דמות, בכל, פרק, של, חדר, מלחמה! (שלמקו GRAS)

3.5. "קצרים" היתה קצת חלשה השבוע. רוב המערכונים היו ממש צפויים, חלקם סתם נמשכו זמן רב מדי, ואחד היה ארוך במיוחד ואפילו לא היתה לו פואנטה (הבחורה שמשתפכת במסעדה באוזני הבחור, שמבקש מהמלצר שיחליף אותו כי הוא צריך לשירותים).

3. טיפשות חלק ראשון: טלעד. ביום חמישי האחרון בשעה 23:43 שודר פרומו שקרא לצופים: "צפו בסרט "הילד של דיאנה" שישודר הערב וענו על השאלה". אה, טלעד? הסרט כבר שודר, כאילו?

2. טיפשות, חלק שני: הערוץ הראשון. התוכנית "ראשון בשער" מסכמת מדי מוצאי שבת את משחקי הכדורגל של השבת. תקצירי המשחקים הם התקצירים של משחקי "שבת של כדורגל", שבהם מופיעים התוצאה והשעה מצד שמאל למעלה. אלא שהחלק השמאלי העליון של הערוץ הראשון שייך ללוגו הנצחי של הערוץ, ואסור לו לרדת בשום פנים ואופן, גם אם הוא מסתיר את התוצאה והשעה מהצופים. יופי, רוממה.

1. נקודת השפל של השבוע שייכת מבחינתי דווקא לפרסומת של חברת מזון מסוימת. הטרנד הנוכחי של חברות הפרסום הוא ניסיון לתכנת את הצופה ע"י קישור (חסר בסיס כמובן) של המוצר שלהם עם רגשות, אהבה, משפחה, בית, קוטג' (מה, זה לא אותו דבר?). הטרנד הנלוז הזה הולך ומתגבר אבל בפרסומת החדשה הגיע לשיא של טעם רע. ילד קטן (איך אפשר להתנגד לזה) מספר סיפור נוגע לב על פרידה מכלב קטן (ולזה בכלל אי אפשר), ואחרי סיפור שלם פתאום מוסיף משהו בנוסח "אבל אמא אמרה שהכל יהיה בסדר אם רק נאכל עוף". מדובר בפרסומת הנצלנית והמגעילה ביותר שראיתי זמן רב - שרק חושפת את מערומי הטכניקה. כי כשמסתכלים על הפרסומאי, מדובר בילד שלא הקשיב טוב בשיעור והעבודה שלו מלאכותית ומלאה תפרים. המקצוענים עושים אותו דבר, מפעילים אותו סוג מניפולציה מבחיל, אבל בליטוש כזה שקשה יותר להבחין בו - ואנחנו קונים. וקונים (אסף רזון).


בשולי הממיר
יאיר לפיד ממשיך להפוך את "חדר מלחמה" לסוג של אגו-טריפ אישי. בפרק שבו נחקרת יעל ע"י פסיכולוג של בטחון שדה, מגלם לפיד עצמו את אותו פסיכולוג. למי שצפה בסצנה לא ברור לרגע אם יש כאן איש צבא שחוקר את היועצת, או יאיר לפיד שמראיין את איילת זורר בתוכניתו. אבל הפסיכולוג הידידותי (שכמו נגנב מאחד הפרקים הזכורים והמשובחים ביותר של "הבית הלבן") מתגלה בהמשך כחוקר קשוח כשצריך. נראה שאת כל האגרסיביות שלפיד חוסך ממרואייניו, הוא משאיר לעולם הפנטזיה הדמיוני שהוא ברא - וחבל, אולי באמת כדאי שלפיד ילמד קצת מעצמו. וכאילו לא די בכך, בפרק האחרון ששודר מתברר שבנו של מפקד היחידה נקרא יואב(י) כשם יורש העצר בשושלת לפיד, ואילו דמות אחרת שהדוברת מכנה "אביה הרוחני" הוא אדם אירופאי מבוגר שנשוי למישהי בשם שולמית. ולא הספקתי לשים לב אם קראו לו יוסף (טומי) (אסף רזון).

השבוע השני של שידורי Xtra HOT נתן לנו לראשונה את ההזדמנות לצפות בפתיח של "ג'ק ובובי" ובזה של "מתים במשרה חלקית". בעוד הפתיח הראשון נראה כגירסה חיוורת, משעממת וקיטשית לפתיח המשובח של "הבית הלבן", הרי שהפתיח השני הוא מבחינתי אחד הפתיחים המשעשעים והמוצלחים ביותר שנעשו עבור סדרת טלוויזיה.

השחקן אריק דלומז הוא לא השחקן המוכר ביותר בעולם, אבל צופי "רצח מאדום לשחור" יכולים לזהות אותו כלות'ר מאהוני, הארכי-נבל המוצלח. בימים אלה מופיע השחקן בעונה השנייה של "הסמויה", ונראה שם שונה לחלוטין.



סוף סוף גילינו את הזהות האמיתית של כריס ב"מכושפות" - אחיו הקטן של וויאט, שבעתיד יהיה שייך לכוחות הרוע. הייתכן שהצליחו לבנות שם קשת עלילתית מעניינת סוף סוף?

פול סורבינו, שהיה אבא של לידיה דה לוקה ב"יש לה את זה", הגיח במפתיע בפרק השלישי של "ג'ק ובובי" כנשיא שקדם לבובי.

ג'נין גארופלו התארחה ב"מלך השכונה" השבוע והיתה ליטרלי מגניבה.

אנדרה בראוור, הלא הוא פמבלטון ב"רצח מאדום לשחור" היה שופט ב"המושבעים" של השבוע.

לוק פרי התארח בתפקיד עצמו ב"איש משפחה".

הזמרת שריל קרואו התארחה בתפקיד עצמה בדוסון... סליחה, ב"מגרש ביתי".

גרג גרונברג, שון מ"פליסיטי", אייג'נט אריק וויס ב"אליאס", התארח ב"החצי האפל" בתור חבר ילדות של השריף וולט.

ב"פשע מן העבר" חקרו הפעם את מותם של גבר ואישה שנרצחו ב-1969. הבחורה הצעירה שנרצחה גולמה ע"י אמבר בנסון. גם פה היה גורלה למות מיריית אקדח. לפחות אף אחד לא פשט את עורו של הרוצח.