מי מאיתנו שזוכר איך עוברות להן שמירות בשירות הצבאי (מילואים או סדיר) יכול, ואפילו רצוי, שיעבור לפסקה הבאה. אלה שלא, אפרט ברחמים. בעצם השמירה הצבאית כל שניה שעוברת משמעה - הגאולה קרבה. הסבלנות העילאית הנדרשת למשימה בלתי נתפסת בעליל זו הופכת התמשכות משביזה לייאוש נוראי. זה לא שזה בלתי נסבל, זה שאתה פשוט רוצה מאוד (מתפלל אפילו) שהזמן ידדה קצת יותר מהר, שיקרה כבר משהו שיוביל אותך לסוף. אך למרות הכל אתה מחויב אליה.





כך נוהגת בנו גם "רוזוול", סדרת הנוער התורנית החדשה של הטלוויזיה האמריקאית שמשודרת בערוץ הכבלים UPN (ביתם של "אנג`ל", "באפי- ציידת הערפדים"). הסדרה מתבססת על גילוי החללית שהתרסקה בשטחה של העיירה רוזוול, ניו-מקסיקו ב- 1947, (או מה שנקרא אזור 51) והוסתרה בנבכי הצנזורה הממשלתית האמריקאית לדורותיה (מאלדר וסקאלי חגגו על הקונספירציה הנ"ל). הסדרה יוצאת מנקודת הנחה ששלושה תינוקות חייזריים שרדו את ההתרסקות, נמצאו ואומצו על ידי משפחות אומנות מהעירייה רוזוול (שניים כאחים). הכל טוב ויפה עד שיום אחד נתגלה מחזה מוזר שחווה גיבורתנו ליז (והיא דיי משלנו, השחקנית שירי אפלבי - בת לישראלית לשעבר). היא נרפאת מכדור אקדח שנורה לבטנה בעזרת מגע ידיי הפלא של מקס, אחד ה"חייזרים" (שכבר גדלו להיות טין אייג`רים לתפארת). מהנקודה הנ"ל העלילה (ובעצם הסדרה כולה) מסתבכת, מסתעפת ונחלקת לכמה סיפורים עיקריים. בראש ובראשונה החבאת הסוד שנגלה ואחריו (כמובן, איך לא) פרשיית הנאהבים של מקס וליז ומה שמסביב (לפחות בעונתה הראשונה).





למרות שיש לסדרה פוטנציאל נעורי ממכר היא אינה מנצלת את כולו. הסיפור הראשי הוא כששלושת החוצנים האנושיים (מקס, אחותו איזבל והחבר מייקל) מתאמצים לגלות את שורשיהם האמיתיים, מקום הולדתם ומה לעזאזל הם עושים בכדור האנושי ועוד עם כוחות על-טבעיים. יחד עם העל טבעי מגיעים החשדות המשונים שנאספים סביבם מכיוון הממשל הפדרלי (שישלחו את הסוכנים האמיתיים) בקאוור של מורי בית הספר ומצדו של השריף הטקסני המקומי.

המישור המסתורי (אקס פיילסי משהו) מתגלגל בצורה כבדה ואיטית להרגיז. כל פרק אומנם מגלה עוד חלק בפאזל הגלקטי של השלושה אך החלקים מתגלים כחלק שולי, אט אט, פיסונת בכל פרק. אוקיי, לא חייבים לפצח את כל החידה בפרק יחיד (מוטיב "החזקת הצופה" מחייב) אך יחד עם זאת חייבים להפסיק לנצל את סבלנות הצופה שמתפלצת לאיטה.

ולמה סבלנות? הקטע הרומנטי-דוסוני מסוגל לגרום להתפקעות עצבים מתפרצת. ההתאהבות של מקס החוצן ושל ליז האנושית מגיע כל פרק מחדש לאזור המעצבן של ה-כמעט (נשיקה, כאילו וואו) המיוחל, אבל בכל הזדמנות כזו יש הפרעה מכיוונים שונים. פעם זה חוסר התאמה מבחינה מיקומית, פעם זה הפרעה מהאקס ופעם זה אלוהים יודע מה. המסטיק יקרע ואיתו גם הצופה.





הסדרה כולה מבוססת על מעין "צירופי מקרים" של התקלויות במסדרון/כיתה/מסעדה או עם האקס המיתולוגי שבמקרה הוא גם הבן של השריף.

אין ספק שהסדרה מיועדת למעריצי הסדרות הקיטשיות מהז`אנר הנעורי (סטייל "דוסון- פיילס", או משהו) אך הם חייבים להיות גם בעלי עצבים חזקים במיוחד להתפתחות עלילתית-דמותית, וכעסקת חבילה גם להפסקות הפרסומות האינסופיות של הערוץ המשדר, Star World. אם להתבסס על העונה המשודרת בארה"ב, הרי שלסדרה יש לא מעט מעריצים שסבלנותם - ברזל היא.