הו, עונה שביעית.

מרושע העולם הזה, פשוט מרושע. כל-כך הרבה אנשים שלא הבינו אותך. כל-כך הרבה אנשים שלא העריכו אותך. פשוט גורם לך לרצות לעזוב את הכל וללכת למצוא בית אחר, מקום להירגע בו מכל הרדיפות, הדרישות וההשמצות. גם אם הוא קצת תפוס כרגע על-ידי מישהו אחר, זה לא ממש משנה, כי ממילא העיפו אותך מ...
רגע, איפה הייתי?

במשך שש שנים עסקה הסדרה בתהליכים ובאספקטים שונים של התבגרות. לאורך העונות השונות, באפי והסקוביז נלחמו בדברים רבים: אהבה, אנוכיות, ממסד, חוסר שליטה, אלים, חברים, התמכרות. עם תחילת העונה השביעית, החלה "באפי" לעסוק בחיים, ביקום ובכל השאר מנקודת מבט שונה - ובוגרת. בצירוף הנטייה של "באפי" להראות דברים בשחור ולבן (באופן יחסי, לעומת "אנג'ל"), קל להתייאש מהעונה הלא-ברורה הזו. אבל לא אנחנו, Gentle viewers, נכון?

הפרק הנוכחי יתקוף את הנושא בשתי חזיתות חדשות - אחת בראשות פיית' ליהאן, תמיד מספר שתיים, והשנייה בהנהגת וויליאם ד'ה בלאדי, תמיד מאוהב. הראשונה תייצג את כל מה שאנחנו, בתור צופים, תמיד רצינו לראות בבאפי עצמה. מנהיגות, החלטיות ופאנצ'ליינים שנונים - אמנם בגרסה פיית'ית, אך עדיין שם. השני ייצג את באפי כפי שהיא לא מסוגלת לייצג את עצמה - תוך אהבה, הערצה והערכה. כששתי החזיתות האלו, הצורך והכוונה, ייפגשו, באפי תוכל לחזור למקומה הטבעי.

לאחר סיום הפרק הקודם, בו באפי מועפת בהחלטה דמוקרטית מהבית ע"י כל מי שהצילה את חייו בשלב זה או אחר, המצב כאוטי. למען האמת, כאוטי עד כדי כך שאפילו הצלם בבית סאמרס לא מסוגל להחזיק את המצלמה באופן יציב. כאשר בכל-זאת מטה בית סאמרס מגיע להסכמה כלשהי, האורות נכבים כאקט סמלי להורדת מסך, שהחל ב"Showtime", עם הדלקתם. עם אותו כיבוי אורות, מתחילה המערכה האחרונה בפרק האחרון, לילה לפני הקרב הגדול.



לא לחינם התחוללו מאבקי הכוחות בפרק הקודם. בעוד עיקר ההתרחשות בעונות הראשונות התרכז באופייה של בלונדינית בת-עשרה לא ממש טיפוסית, וכיצד הוא "התנגש" עם ייעודה שוב ושוב, התעורר הצורך להעלות מחדש את באפי, הדמות והאופי, במקום באפי, המצביאה-בעלת-נאומי-המוטביציה-הארוכים-בהיסטוריה. נאומים שנדמה כי היא עצמה לא מאמינה בהם, או בכוחם לשכנע את הפוטנציאליות בנחיצות מותן עבור הצלת העולם. במקום מסוים, נדמה כי באפי ויתרה על אופייה לטובת הצלת העולם, ובעונה הזאת הדבר מציק יותר מתמיד. אם החלטותיה של באפי בעבר נראו הכרחיות וגורליות, כמו ההקרבה של אנג'ל בעונה השנייה, ההקרבה העצמית בעונה החמישית, או את מי לשים בעמדות המפתח בקרב, עתה כמעט כל פוטנציאלית חסרת ניסיון בטוחה ביכולתה לנהל את העניינים מתוך חוסר היציבות. לכאורה, זו ההזדמנות שלהן להוכיח עצמן לאחר שהשתחררו מעול האחות הגדולה, אך האם הן מוכנות לכך? כעת, לילה לפני הקרב, ההזדמנות מתאפשרת ופיית' תופסת את מקומה של באפי.

המשפט הראשון בפרק, "Power to the people", נאמר בהתרסה על-ידי ג'יילס כלפי פוטנציאלית זו או אחרת. רוב מטה בית סאמרס עדיין דבק בחוקי המשחק הישנים, קרי, דמוקרטיה, אך ג'יילס, אניה, פיית', זאנדר, ווילו ודון מבינים שוב כי החוקים השתנו. הנהלת מטה בית סאמרס ניצבת בפני אנרכיה בהתהוות, ודווקא הפעם המצב הדחוק פועל לטובת הצד המבולבל: החוסר בזמן ותכונותיה של המנהיגה החדשה גורמים דווקא לקיומו של סדר מסוים, ואפילו לא מתוך כאוס, אלא מתוך הכרח. למי שלא הבין - אנחנו במלחמה. בעוד הפוטנציאליות מניחות כי עתה הדברים יהיו שונים, ותהיה להן אמירה בכל הקשור לעיתוי מותן, פיית' אוספת אותן תחת פיקודה. נאמנה להנחיותיה האחרונות של באפי, "אל תפחדי להוביל אותן", פיית' נמצאת בעמדה חדשה לגמרי מבחינתה - היא הודפת בהצלחה ניסיון אחר ניסיון של קנדי להנהיג את החבורה, ממשיכה בכך מגמה שהחלה עוד בפרקי העונה הרביעית של אנג'ל.

כבר לאחר אות הפתיחה ניתן לראות את פיית' בתור מנהיגה: ממעמדה הנוכחי מתגלה דמות יוזמת, בעלת אחריות ומפרידה בין עיקר לתפל, תכונות שללא ספק חשובות למנהיג. במהלך השיחה פיית' מעלה את התוכנית ללכידת הברינגר. זו התוכנית הראשונה שלא נועדה לפגוע ברוע הראשוני באופן פעיל, אלא למען איסוף מידע, ותוכנית שייתכן שלא היתה יכולה לקרות כאשר באפי, מנהיגת השחור והלבן, היא הגיבורה בראש המחנה. בנוסף, הצבת קנדי בתור הפיתיון מאפשרת לה התנסות בצד הפגיע של המציאות הסאנידיילית, וכנראה מתוך רצון להשקיט מעט את האסרטיביות המתפרצת של הפוטנציאלית האמורה.



מלבד נתינת המושכות בידיה של פיית', המהפך מאפשר לבאפי ולווילו להגיע למקום רחוק יותר מאשר בסידורי השלטון הקודמים. במהלך הפרק שתיהן יגלו עצמאות דומה באמצעות דמות נאמנה אליהן, אשר תוביל אותן לאותו הגילוי. באפי פולשת לביתו של אדם זר. התנהגות זו מאוד לא אופיינית לה, והשאלה כמעט זועקת מכל סצינה בפרק: אם היא אינה מנהיגה, מגנת עירה או חיילת פשוטה יותר, מי היא כעת ומהו מעמדה?

לאחר תפיסתו של הברינגר ובמהלך סצינת החקירה המנוהלת על-ידי פיית', ג'יילס וקנדי, ההבדל בין הצבאות היוצאים לקרב מעולם לא נראה גדול יותר. בעוד כל אחת מהפוטנציאליות מראה אישיות ועצמאות, הברינגר מדגיש כי הוא חלק מהאפלה, מהבאד-גאיז. אין לברינגר לשון, כיוון שלא מתפקידו לדבר או להביע דעה - תפקידו לשרת את הרוע הראשוני. באותו ההקשר, גם נאמנותו חסרת הגבולות של כיילב אל הרוע הראשוני בדמותה של באפי, מודגשת לעומת סטירת הלחי שבאפי המקורית קיבלה עם העפתה מביתה שלה.

עוד לפני כן חוזרים ספייק ואנדרו ממסע החקירה שלהם. ספייק, החייל הנאמן ביותר של באפי, ניגש מיד לדווח למפקדת על ממצאיו. לאחר שהוא מגלה מה קרה בזמן העדרו, הוא עושה את מה שסביר להניח שכל צופה של באפי רצה לעשות: הוא מתרעם על זריקת באפי מהבית, קורא לנוכחים "בוגדים", הולם במספר דברים (כולל במנהיגה החדשה), ויוצא בשאט-נפש.

ספייק מאתר את באפי ומבשר לה בשמחה שהיא צדקה, שכיילב אכן מסתיר משהו ממנה. אך דבריו אינם מנחמים את באפי, מכיוון שזה לא מספיק להיות צודקת - במיוחד כעת, כאשר היא המנהיגה המודחת. ספייק שומע מבאפי על הדחתה, ונאמן למילוי תפקידו בפרק, טוען בפניה שזו לא סיבה לפרוש. הוא ממשיך במגמתיות להוות יסוד כלשהו של צדק ושפיות, שנראה כעת נחוץ במיוחד. הרי אם היא צודקת, מדוע לא מקשיבים לה? מדוע הבמה נלקחת ממנה?



שיחת העידוד של ספייק נמשכת, ובמהלכה עולה אותו נושא שנדון גם ב-"ללא-עצמי" וב"שיחות עם אנשים מתים". אם הקוטלת היא החוק ללא עוררין, עליה להישאר מנותקת מחבריה. באפי אומרת שזו אשמתה שהיא נשארה כך. עכשיו, נדמה שיש לה את ההזדמנות לתקן את הדברים ולהתחבר מחדש אל הסקוביז, אך אפילו בשיחה הזו היא מצליחה להרגיז את ספייק, שטוען כי הדברים אינם כפי שהיא רואה אותם בלעדית. הקוטלת אינה מנותקת לגמרי ואינה בודדה לגמרי בכל הנוגע להחלטות ומעשים: כפי שנאמר - No man is an island. בדרכו הספייקית ושטופת הרגש, ספייק מצליח להבהיר לבאפי ולצופים את מקומה ואת החיבור שלה לעצמה. שוב באפי חוזרת על מנגינות עבר: "אני לא רוצה להיות האחת", אך הפעם, אנחנו, ספייק ובאפי יודעים שאין ברירה. כי זה יפה מאוד שיש ייעוד, אבל אם שכחת מי אתה, מה מניע אותך ומה מקומך בעולם, תאבד הדרך.

וזה בדיוק מה שהרוע הראשוני (בדמותו של ראש העיר) מנסה לשכנע את פיית' במהלך ביקור אצלה. שאין לה מקום, הצדקה או אפילו זכות קיום בקרב שוכני הבית האלו. במהלך השיחה עמו נגלה פרט חשוב לצופים: זה לא שהרוע הראשוני משחק כל-כך משכנע, אלא השימוש שהוא עושה בדמויות עצמן. כלומר, אם הרוע הראשוני יודע היכן ווילקינס החביא את העוגיות במשרדו, מדוע שלא ידע כיצד באפי תפעל?

המסר מ"לסיים עניין" חוזר על עצמו, ועתה על באפי להפתיע את עצמה. היא תשושה ופגועה, וזה הזמן להיזכר מי זו בדיוק באפי, באדיבות החייל האמיץ ספייק. גם פיית', באותו הזמן, מקבלת תובנה או שתיים על מי זו באפי, באדיבות אותו גורם קצת יותר עוין: עברו ארבע שנים מאז שבאפי כמעט הרגה את פיית', וכעת היא תפסה את מקומה בקרב הפוטנציאליות. מדוע שבאפי לא תהרוג את פיית', אם זהו רק עניין של אינטרסים?



לאחר שסיים את תפקידו, עוזב הרוע הראשוני לטובת ווד. בתחילה, פיית' מתקיפה אותו על רצונו לעזור לה, באותו אופן בו תקפה אחרים שניסו לעזור לה בעבר. אך אלו לא חוקי המשחק של העונה הזו, והיא עד מהרה מתאוששת. ווד ופיית' מתחילים לשוחח, ופיית' מבהירה את רצונה לווד, אשר נענה לה ברצון.

חדר או שניים לצדם, ווילו מגיעה ומוצאת את קנדי מחכה לה עם כוונות מאוד ברורות. ווילו מהססת מרוב פחד. לא מהאפוקליפסה, גם לא מהמוות. אלא מעצמה הפוטנציאלית, אם תרצו. שנה לאחר מות טארה, היא עדיין לא החלימה לגמרי. קנדי היא זו שגורמת לה לבטוח בסופו של דבר, ולשחרר את עצמה משנה שלמה של כאב ואשמה. כאן נסגר מעגל של שנה: ספייק ובאפי בניגוד מוחלט לכל מערכת היחסים ביניהם בעונה שישית, ווילו וטארה, זאנדר ואניה. אם מישהו היה זקוק לאישור נוסף, כבלי העונה השישית מונחים באופן רשמי מאחורינו, והתחום ה"אפור" בבאפי גדל מעט.

בנוסף, הגילויים של ווילו ובאפי בפרק הם נקודות מפתח לחייהן ולהבנתן בתור דמויות: ספייק וקנדי עוזרים להן, כל אחד/ת בדרכו/ה, לגשת לחלק בתוכן שהיה חסום. זהו מצב מלחמה, ככלות הכל, ויש להשתמש בכל המשאבים. וכרגע, אהבה נמצאת בראש הרשימה.

לאחר סצינת הסקס/שחרור/אמפתיה (מחקו את המיותר), אנו שומעים הצהרה מפתיעה מהרוע הראשוני בדמותה של באפי: הוא מקנא. האם מדובר ביכולת לגעת? כמו המאסטר בעונה הראשונה, הרוע הראשוני כלוא ואינו פועל באופן מוחשי. הוא בכל מקום, אי אפשר להכחיש את קיומו, אך גם אי אפשר לאשש אותו. "אני רוצה לחוש", אומר הרוע הראשוני. ייתכן כי הדבר עליו הוא מדבר, הוא פשוט ההזדקקות לסוג מסוים של אהבה והכרה - או ליתר דיוק, הרגע בו אותה הזדקקות זוכה למענה, להכרה מהסביבה. הרוע הראשוני מוקף בהערצה עיוורת, שכנראה לעיתים פשוט אינה מספיקה. להשוואה מהצד האחר, ברגע שסביבתה של באפי דחתה אותה, נדמה שלא היתה יותר זכות קיום לבאפי כדמות. האם זו כל מהות הבאפי? מנהיגה נערצת ותו לא? כאן מונחת ההזדמנות לבחון את תפקיד האדם הפשוט בבאפיוורס, ואת בחירותיו. בין אם מדובר בבחירתן של הפוטנציאליות בפיית', או בחירתו של כיילב ברוע הראשוני, נושא הבחירה החופשית ויתרה מכך, בחירה במנהיג, הוא אחד מהנושאים שדווקא נדון בעונה המקבילה של אנג'ל ביתר פירוט. נכון לעכשיו, נדמה כי ב"באפי" משחקים "הרצל אמר".

עד עתה לא ידענו הרבה על המניעים של הרוע הראשוני לצאת למלחמה בכל כוחות הטוב ובאפי בראשם. כן, היה רמז על קוטלת שהוחזרה מהמתים על-ידי חבריה ובכך נפתח פתח לרוע הראשוני לצאת למלחמת חורמה, אך רק עכשיו נחשף המניע האמיתי. הרוע הראשוני שכל-כך אוהב לשנוא את האנשים על הבחירה החופשית שמונחת בידיהם, משתוקק לחלק מן הזכויות שיש בידיהם. לרוע הראשוני צבא של ברינגרים ושדים מרושעים חסרי מצפון ונשמה שישעו ללחישתו, אם יבחר - אך לא מבחירה מודעת. תמונת המראה של אותו ענק מרשים ומפחיד מצויה בקוטלת משומשת במצב טוב, שאמנם נדחתה על-ידי רוב מכריע, אך קיבלה שיעור בהערכה עצמית.



הבוקר מגיע, וכוחותינו יוצאים אלי קרב מחוזקים מליל אמש. נדמה שעם השינה חזרה גם מעט דאגה לשלומה של באפי אל אנשי בית סאמרס, ופיית' מבקשת מהסקוביז לבדוק מה שלומה של באפי, תוך כדי שבפיית'יות רבה, היא טורחת להתייחס בקרירות אל ווד.

באפי מחליטה לבקר חברים ישנים ואהובים, בדמות כומר פסיכוטי, רק על-מנת להיווכח בצדקתה. ואילו פיית' והפוטנציאליות יוצאות לקרב. בעוד הן נופלות אל תוך מארב, באפי המאוששת נלחמת בכיילב ובפעם הראשונה גוברת עליו, גם אם למספר דקות. פיית', שהחליטה את כל ההחלטות הנכונות ופועלת בדיוק כפי שבאפי היתה פועלת במקומה, מחפשת במקום הלא-נכון. באפי פועלת לבדה, כנראה מתוך השלמה עם מצבה: אולי היא אינה מנהיגה יותר, אך היא עדיין קוטלת, ולא סתם קוטלת. היא קוטלת הבוטחת בצדק, וקוטלת שמתה פעמיים למען העיקרון הנ"ל. כיילב נחוש בדעתו לא לתת לה לנצח, למרות שהנבואות, כפי שהוא אומר, לרעתו.

אך כפי שכבר נאמר, אנחנו במערכה האחרונה בסצינה האחרונה, וכצופים נאמנים, מגיע לנו סוף טוב, גם אם לא במובן המקובל של המילה, או לפחות זה שאנו רגילים לקבל. המנהיגה החדשה תגלה פצצה, והקוטלת הבלונדינית, שהרוויחה את אמון הצופים מחדש, תגלה גרזן. ליתר דיוק, גרזן מיוחד.

אותו גרזן נראה עד אז רק אצל קוטלת שונה מהמקובל, ארבע מאות שנה בעתיד. אצל פריי.