לא תמיד אני מתפקד כאדם טוב, מודה. לפעמים אני קטנוני מידי, לעתים אין לי סבלנות לאמא שלי, שמתקשרת אלי לעבודה בשעות השיא והלחץ ושואלת בנינוחות "מה אכלת היום?", ולפעמים אני גם לא הולך לבית הכנסת ביום כיפור, סתם כי אין לי כוח. (ולפעמים אני גם מגיב כמו מטומטם בפורומים, אבל זו כבר סליחה אחרת)

אבל דבר אחד, בזוי במיוחד, לא עושים: בגידה בבת הזוג. כבר פגשתי לא מעט נהגי משאיות מיוזעים שגיחכו בהקנטה לגבי קיבעון האמינות בחיי האישות שלי, אבל נכון לעכשיו - אני בהחלט עומד בסטנדרטים הנוקשים שקבעתי לעצמי בגיל צעיר, ואין מצב שזה יקרה גם בעתיד. בהחלט אין מצב.

אז כיצד אמור כל אדם יקר, נפלא ואמין כמוני, להגיב על סדרה כמו "אי הפיתויים" שהחלה את דרכה על המסך הישראלי ביום חמישי האחרון בערוץ "ביפ" הפרוע? איכס, גועל נפש, טפו, זוועה, חוסר צדק משווע, עוד הפעם טפו, ושאר מילים מכובסות ונקיות למשעי.



אז זהו, שלא ממש. האיצטלה שעוטים על דמותם הרבה מהמתנגדים לסדרה, היא, איך לומר, אולי אמיתית ובעלת כוונות טהורות, אבל לא ממש תואמת את המצב האנושי-תרבותי של ימינו, בו כל ילד בן 16 בעל פני מלאך הולך ודופק את החברה של החבר הכי טוב שלו, בו חלק מהנשים הנשואות מחפשות סטוצים בעבודה עם עמיתים ומנהלים מקדמים, וכך גם שאר הזבלונים הלא-אנושיים למיניהם. אין מה לעשות, זה שיט, זה גועל נפש - אבל זו המציאות, ומהי טלוויזיה אם לא שיקוף המציאות, ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בתכנית ריל טי.וי מוצהרת?

כמובן שלא צריכים להעלות אל הטלוויזיה כל תכנית חסרת עכבות מוסריים, גם אם היא תואמת את המציאות (תארו לכם סדרה רפואית המתרכזת במכון הפתולוגי באבו כביר, שם, ע"פ תחקיר "ידיעות אחרונות", מוציאים למתים את העצמות ומכניסים במקומן מקלות מטאטאים... בררר), אולם התופעה הבזויה הזו כל כך מוכרת, כל כך שוקקת חיים, עד שאין ברירה, אלא להקרין את הגועל הפומבי הזה - תראו אותם, תראו אותנו, אין מה להתפלא, זה לא כל כך רחוק מהמציאות הרקובה שלנו, אולי להיפך.

כאמור, מבחינת העיקרון - אין צורך לצנזר מאום. אם כבר לצנזר, עדיף בהרבה להעלים מהמסך את טל מוסרי ודנה דבורין המעצבנים, שבכל דקת נוכחות נוספת שלהם על המסך גורמים לעוד היווצרות של תא-מוח מת בקרב שכלם של הצופים הקטנטנים (הנה, פרקתי עוד עול). והרי מה? אין עסקינן במשתתפים קטינים ב"אי הפיתויים", אלא במשתתפים בוגרים, שאמורים לדעת מה הם רוצים מעצמם ולהיות הגיוניים, אז על מה הטרוניה? באופן אישי - הייתי מוכן לעמוד במבחן כזה.



הכל טוב ויפה, צודק וזך (גם אם צהוב להפליא), עד שצופים בסדרה עצמה: למרות הפוטנציאל המציצני הגלום בה, היא לא ממש מספקת את הסחורה, ביחס להבטחה הגדולה שנשמעה. העריכה הורסת הכל, ממש הכל, והופכת את הסדרה להזוייה, סהרורית, לא מובנת ואף מבלבלת. גם הצילום המחופף לא תורם בהרבה לעניין - דבר המציב את הסדרה בעמדה אטרקטיבית פחות ממה שמשתמע משמה ומהפורמט המעניין בו נתברכה.

כל המילים היפות שקראתם בעד הפורמט הצהוב, מתגמדות תחת העריכה הקלוקלת. רעיון טוב, ביצוע גרוע, והוא מוציא את כל החשק לצפות בסדרה - מעניינת ככל שתהיה. ב"הישרדות", לדוגמה, היה סדר בבלגן, היתה עריכה נכונה וקולעת, היו משתתפים קצת פחות נבובים מעמיתיהם ב"אי הפיתויים", היתה יד מכוונת חכמה ונכונה יותר. היה טאץ` אחר.
ואתם יודעים מה? אני מעדיף לקבל עשרות שיחות טלפון מאמא שלי ("מה אכלת?") מאשר לצפות בקשקוש הזה שנית.