פגוש אותי בקהל
אנשים אנשים
פזר אהבתך סביב
אהוב אותי אהוב אותי
קח את זה לעיר
שמח שמח
שים את זה באדמה
במקום בו פרחים צומחים
זהב וכסף נוצצים
(מ. סטייפ)

עד כה, כתבתי לא מעט סכפ"שים של "באפי" ו"אנג'ל". אני עדיין זוכר את הסכפ"ש הראשון שלי, "לסלוח", מלא בבגידות, עצב, שנאה, ואלימות. שם הפרק היה אירוני כי אף אחד לא סלח בו באמת לאף אחד אחר. גם הסכפ"שים האחרים שלי תיארו מצב של אנשים שאוהבים אחד את השני כחברים, כעמיתים, כאהובים וכחברי משפחה אבל לא מסוגלים לממש את אהבתם. במקום זאת הם מתעמתים אחד עם השני ומענים את הנשמות של עצמם ושל אחרים.

על כן, כתיבת הסכפ"ש על קורותיה של האישה שבאה כדי לגרום לנו אושר ולהיות שלמים עם עצמנו מסב לי אושר על סף דמעות. אמנם גם בפרק הזה יש הדים לאלימות ולשנאה האופייניים לפרקים בסדרה, אך גם תקווה לעתיד טוב יותר, בו הרשע יוכחד ויושתת גן עדן עלי אדמות. מילותיה של זו המביאה בכנפיה את השלווה: "לא יהיה עוד ספק, לא דאגה, לא פחד, כי תדעו שאין לנצח אתכם" מזכירים את התיאור של באפי את גן עדן ב"מההתחלה עם רגש": "לא היה כאב / לא פחד, לא ספק / עד שהם משכו אותי החוצה / מגן עדן". באפי גם שרה על רצונה למצוא את מקומה "בעולם הנוצץ הזה". אני בטוח שאם היא היתה באה ללוס אנג'לס בשלב זה, היא היתה מוצאת את מקומה בקרב האנשים הנוצצים השמחים.

כבר כמעט עונה שלמה משתדלים יוצרי "אנג'ל" לעשות כל שביכולתם להפתיע את הצופים, ללכת נגד הציפיות, להדהים. אבל, כמו שאנג'ל עצמו אומר, לשם שינוי אין מדובר ביצור גדול, מזוויע ומרושע שמנסה להשמיד את העולם. מדובר באישה מדהימה, כוח עליון שהיה קיים לפני שהגיעו השדים, ושחיכה כל השנים לזמנו, לצירוף המקרים שיאפשר לה להגיע למקום בו כוחותיה המופלאים ייגלו לבני האנוש, שבאופן טבעי יעריצו אותה.

מובן שבואה של האישה בעלת העור בגוון המוקה מעלה תהיות לגבי האירועים שקדמו לפרק זה. גם האישיות שלה, מלאת הבנה למצב האנושי, מעודדת שלום ואחווה בכל מקום, שונה בתכלית מזו שהפגינה קורדיליה מאז חזרתה ועד הגיעה למקום של שלווה נצחית. לא שאני מעודד שאלות במקום שבו באופן די ברור ישנו מוצא ממעגל האלימות הבלתי פוסק של העולם, אך האישה הנפלאה המקרינה אושר על העולם רומזת שדברים אלו נעשו בשמה, כלומר שבלידתה מחדש היו מעורבים מספר גורמים עליהם לא היתה לה שליטה.

מובן שהיכן שיש מקום להרמוניה בין בני האדם יש כאלה שירצו להפר את ההרמוניה. ג'ון סטולר תוקף את האלה חובבת ריח היסמין המשכר ללא כל פרובוקציה. בבית החולים הוא חולק עם פרד, גם היא אכולת אובססיות מזיקות וכאב, את הדרך שבה הוא רואה את בתה המופלאה של קונור וקורדיליה: יצור מגעיל, מרקיב, מדמם, בית גידול לתולעים. זהו מעין דימוי לעולם שלפני בואה של אלת השלום והברכה, עולם אטרופי, מנוון, בו הריקבון במערכות השלטון ובחיי היום יום מביא מדי פעם להתפרצות של דימומים רבים, בצורת מלחמות. גם פניו של סטולר מראות שגופו דוחה את בשורות הגאולה, את מגע החמלה, רוצה להיות כמו השדים והערפדים בהם נלחמת הפאנג-גאנג כיחידה משומנת. הוא אמנם טוען שהמגע של האלה שופעת הטוב גרם להשחתת פניו, אך זה בבירור לא נכון כיון שהיא נוגעת באנג'ל ובקונור, ובצורה ארוכה וממושכת, גם בידיו החשופות של לורן.



פרד פונה לווסלי, אותו היא אוהבת ומעריכה, כדי שיעזור לה במאבק נגד כוחות הטוב שמציפים את העיר, מושכים אחריהם את האנשים אל עבר הנחמה שהיא חלק מובנה במציאות החדשה שיצרה הוד קדושתה.

פרד תמיד מצטיירת כשה תמים, אך ניכר באופן הדיבור שלה ובמימיקה של הגוף שלה שהיא מנצלת את קסמיה הנשיים בשביל להשפיע על ווסלי. היא אומרת לווסלי, "אני רוצה אותך", מילים שכל גבר מאוהב היה רוצה לשמוע. עם שפתיה הנשיות המושכות ועם עיני העגל שלה, גם גבר פחות מאוהב מווסלי בוודאי היה מתקשה להתמודד איתה, אבל מהר מאוד פרד מבינה את הטעות שלה. אף לא אחד מאלו שנחשפו לכוחה המיטיב של מתקנת הנשמות השבורות לא מעוניין לעזור לפרד לפגוע במלכת האהבה והחסד.

ניתן לראות באופן ברור את ההבדל בין אלו שתחת השפעתה הברוכה של המנהיגה העתידית של העולם החדש לבין אלו שמתכחשים לה. פרד יורה בה חץ ואחר כך מאיימת בסכין על לורן שמעולם לא עולל דבר רע לאיש. לעומת זאת, קונור דואג לאביו, שולף ממנו את החץ ועוזר לו לעמוד. ווסלי וגאן מודאגים עד מאוד מהתנהגותה המוזרה של פרד. מסתבר שקשה יותר להיות בצד של הטובים מאשר בצד הרשע. בעוד פרד ממוקדת במעשיה ולכן גם מצליחה להתחמק, שאר החבורה אינם רודפים אחריה, מנסים לשמר את הטוב שבמפגש הרוחני שלהם, מנסים להבין אותה.

פרד נרדפה בפייליאה, בלי יכולת לפנות לאף אחד עד בוא הפנג-גאנג להציל את קורדיליה. עכשיו, פרד מביאה על עצמה שוב בדידות, מה שמוכיח את הכלל, לפיו דברים רעים שקורים לנו אנחנו מביאים על עצמנו. בצורה דומה, גם עם השפעתה הברוכה של האישה המוארת המייצגת רוחניות בעולמנו, אנג'ל עדיין אכול בשנאה כלפי עצמו וכלפי אחרים. השלווה שנסוכה על אחרים עדיין לא חדרה לחלוטין את עור הערפד העבה שלו, והוא כמעט הורג את התוקף של המנהיגה המבורכת. הוא גם מציע להרוג את פרד, אותה אהב כאחות. נראה שקשה לאנג'ל עם כל השינויים המבורכים הללו, מה שמבליט את השד הפנימי שבתוכו. למרות הכל, אנג'ל הוא ערפד, ולכן כנראה קשה לו לקבל את השמחה ואת האהבה השוררים סביבו גם בהיותו מצויד בנשמה. מבין חברי הפאנג-גנג הוא היחיד שמתנהג בצורה שונה מההתנהלות הרגילה שלו, אולי חוץ מקורדי, שעצם השארתה מחוץ לתמונה הוא כבר מתנה גדולה מאוד לצופי הסדרה.

דווקא קונור, שלא כל כך ברור מה הוא, מציג את הצד האנושי שלו בפרק. למרות ההתלבטויות, הוא עומד באופן חד-משמעי לצד אביו ולראשונה נרגע, וחוזר לאישיות שהציג בתקופה בה היה אנג'ל בחופשה תת-מימית. רק כשהוא הורג ערפדים ומפלצות אחרות ניכר מבט של שנאה על פניו. גם שנאה זו בתוכו עשויה להימס עם הזמן, לאורה מחמם הלבבות של בתו.



סוף הפרק חושף בפנינו את שמה הארצי של מי שעתידה להיקרא על שם הפרחים האהובים עליה הפורחים בלילה, ג'סמין. היא מתארחת במקום בו יש כוח אמיתי בעולם האנושי - בטלוויזיה. זה מראה שגם למדיום בו נהנים לחבוט ולבקר בשל הרדידות והמסחריות שבו - בוודאי בתוכנית בוקר - יכולים תוכן מועיל ושיעורים היסטוריים להיות גם מועילים ומרתקים לציבור וגם בעלי רייטינג גבוה לא פחות מאירועי ספורט, סיטקומים ותוכניות ריאליטי.

ג'סמין מציגה פנים אחרות של ישות קדומה בבאפיוורס. מעניין להשוות אותה לגלורי, האלה האחרת שהביע עניין באנושיות. אבל בעוד גלורי רצתה להסיר את המחיצות בין העולמות, ג'סמין רוצה לשפר את העולם הנוכחי. מבחינת האישיות, שתי הדמויות קוטביות: גלורי שנאה את האנושיות שלה אבל גם התמכרה לה, להיותה אישה בעולם צרכני, בו הנעליים והבגדים שלה חשובים לא פחות מכל דבר אחר. לעומתה, ג'סמין אינה מייחסת חשיבות לחולצתה שהוכתמה בדם. סולם העדיפויות שלה מאוד ברור ואינו מושפע מגורמים חיצוניים, גם כאלה הגורמים לה לעצב רב. בניגוד לאירועים שהביאו לעלייתה, שהיו מפוזרים ואף מנוגדים, ג'סמין עצמה חדה וממוקדת, אך עם זאת טורחת לשמור על העקרונות שלה גם בלהט הפעילות, ומשתדלת לעשות כל הזמן את הדבר הנכון.

כמו בכל דת, גם בצודקת ונעלה כמו זו של ג'סמין, המאמינים עלולים להוות נקודת תורפה. בבקשה שלו להעניש אותו, מזכיר אנג'ל בתחילת הפרק את המשרתים המתרפסים של גלורי. השמות שגאן ווסלי מעלים מריחים ממלחמות יווניות. הלן, כהצעת גאן, מזכירה את הלנה מטרוי, עליה נלחמו במשך כעשר שנים. איפגניה, השם שמציע ווסלי, היא בתו של אגמנון, אחיו של מנלאוס, שהיה בעלה של הלן מטרוי. אגמנון הקריב את איפגניה לאלים כדי להבטיח לעצמו מסע בטוח אחרי הקרב על טרויה.



גם הדתות המונותיאיסטיות המתקדמות יותר שמקורן ברעיונות נפלאים ונעלים נפלו בפח של שכרון הכוח. אני מניח שידה של "וולפראם והארט" היתה מעורבת במעשי הרצח הרבים שאפיינו את העם שקיבל את הדיברה: "לא תרצח". אני מניח שהם גם היו מעורבים בהפיכתה של הנצרות מדת אוהבת אדם שמטיפה לסובלנות ולהפניית הלחי השנייה, לדת שטופת אלימות, שרצחה, חיללה ואנסה את כל אירופה וחלקים נבחרים אחרים בעולם.

מזלה של האנושות שנפלה בחלקה מנהיגה צודקת וחכמה, מלאה באהבת אנוש שתדע להוביל אותה לעידן חדש וטוב יותר, עכשיו כש"וולפראם והארט" אינם בתמונה כדי להפריע בדרכה.