10. יש רק בעיה אחת עם פרק הפתיחה של "הנוכלים", הסדרה הבריטית החדשה ששודרה השבוע בערוץ הראשון - הוא היה כל כך משובח, שאין לי מושג איך אפשר בכלל לנסות ולהתקרב לרמה שלו בפרקים הבאים. הכל היה בפרק הזה: קצב מהיר, מתח, תחכום, משחק משובח, טוויסטים, מוזיקה טובה, וכיף אחד גדול, שיצרו ביחד את אחת הדברים המענגים ביותר ששודרו בטלוויזיה מזה זמן רב. אם היתה תחרות בין העשיריות של השבועות האחרונים, העשר הזה היה לוקח בהליכה, או במעשה נוכלות אחד קטנטן. מבריק.

9.5. ואם "הנוכלים" לא היתה כל כך גדולה מהחיים, "הבית הלבן" היתה בקלות לוקחת את המקום הראשון השבועי, עם פרק מרגש ונפלא, שכלל את ג'וש בגדולתו, את בארטלט במיטבו, ואת הגברת הראשונה בשיא מלכותה. סצנת ההליכה, ההמתנה שהגיעה בעקבותיה, והעזיבה, היו מהרגעים היותר טובים של העונה החמישית של הסדרה הזאת. ושוב - סורקין באמת לא שם? אתם בטוחים?

9. פרק חג ההודייה של "האו-סי" היה By far, הפרק הכי מבריק של הסדרה עד כה. זה התחיל מהניסיונות ההילאריים למנוע מקירסטן לגעת בבישולי חג-ההודייה פן תהרוס אותם, המשיך עם ניסיון השידוך של ג'ימי לרייצ'ל, דרך החלק הדרמטי יותר של הפרק - הביקור של ריאן בצ'ינו - שהכיל גם הוא כמה רגעים משעשעים (סנופי), וכלה בהיי-לייט - התמרונים שנאלץ סת' לעשות בין סאמר לאנה. נהדר.



8.5. ואלמלא שלושת האייטמים הקודמים, היה פרק הסיום של "לגדול בלי בושה" לוקח את התואר "השעה הכי מגניבה ששודרה השבוע בטלוויזיה", בעיקר בגלל פראנק שנאלץ להתחזות למת, כדי שהנושים יעזבו אותו, ומסע ההלוויה המלאכותי שנאלצו לערוך לו. הנה חלק מהדברים שכתב לי איתן "מלך המסמ"צ 2" גשם: "לגדול בלי בושה" היא אחד הדברים הטובים ביותר שקרו בטלוויזיה שלנו בזמן האחרון. מדובר בסדרה משעשעת מאוד, שנונה, בוטה ונטולת כל עכבות. נדמה לפעמים שגם חברי משפחת באנדי נראים כמו משפחת קוסבי ליד חברי משפחת גלאגר המטורפת והנפלאה. השבוע הסתיימה העונה הראשונה המשובחת בפרק ראוי ביותר, עם המון רגעים מצחיקים, קסומים ומרגשים. החל מה"מוות" של פרנק, דרך התגובה מעוררת החיוך של הנושים למוות שלו, העימותים המשעשעים עד דמעות בין פרנק לבין החברה הלסבית של מוניקה, והתגובה (ההיסטרית!) של פרנק להריון שלה (דייויד ת'רלפול, השחקן של פרנק, פשוט ענק). חוץ מזה היה גם את העימות הדרמטי בין טוני לפיונה על רקע המאסר של סטיב , הדרך המשעשעת שבה סטיב מצליח להציל את עצמו מהצרה, וכמובן הסיום המקסים והרומנטי, שמלווה בבית הבוער. מה לעשות, גם הרגע הכי רומנטי של הסדרה הזאת מלווה בשריפה גדולה, ובנוכלות לשמה. והאובססיה של פרנק עם טוני בלייר באה לכדי השלמה עם המשפט הקורע בסוף. פשוט נהדר!

8. "איציק", הדרמה שחתמה את ארבעת סרטי "ראשון בדרמה" של 2004, היתה מרתקת ומעניינת וכללה משחק מינימליסטי, אך משובח, של כמה שחקנים ישראליים אנונימיים. אם נתעלם לרגע מהעובדה שהשנה היו רק ארבעה סרטים בפרויקט המבורך הזה, ומכך שאל הסרט הראשון לא הצלחתי להתחבר במיוחד, הרי ששלושת הסרטים האחרים - "במבי קופצת למים", "להשתחרר מסוזי" ו"איציק" - בהחלט הצליחו לעשות את העבודה הנדרשת, ולרגש, להצחיק, ולהוכיח שיש לנו יצירה שאפשר להתגאות בה.

7. גם הפרק של "זהות בדויה" היה נמצא במקום הרבה יותר גבוה, אלמלא היה זה שבוע טלוויזיוני מהמוצלחים. ובכל זאת, איך אפשר שלא להתייחס למשימה המשותפת של משפחת בריסטו? איך אפשר לא להזכיר את המשחק המשובח של לנה אולין? את הקריפיות המדהימה של סלואן, שגם כשהוא נמצא במצור, אי אפשר שלא לפחד ממנו? את האווירה המסתורית ואת התעלומות שפשוט ממשיכות להיערם להן בשרשרת? עונה נהדרת, לפחות בינתיים.

6. ואחרי כל כך הרבה דברים טובים, פלא שלהומר נשאר ציון נמוך כל כך? הפרק שחתם את העונה ה-13 של הסדרה הסימפסונית היה מעולה בגלל דברים רבים, אציין כאן רק את המופלא מכולם - המשפט בו מפרט הומר את כל העבודות בהן עסק ב-13 השנים הראשונות של הסדרה. זה הולך ככה: "את יודעת, מארג, היו לי המון עבודות: מתאגרף, קמיע, אסטרונאוט, חקיין של קראסטי, נהג משאית, היפי, נהג מפלסת שלג, מבקר מסעדות, אמן קונספטואלי, מוכר שמן, נוכל, ראש העיר, אמרגן, שומר ראש של ראש העיר, מנהל תברואה, מטפס הרים, חקלאי, סמיתרז, פוצ'י, עובד תחנת כוח, כותב מזלות, זבן, הומופוב, ומיסיונר, אבל ההגנה על ספרינגפילד נותנת לי את ההרגשה הטובה מכולן". לא באמת צריך לציין שכל העבודות הללו (ובטח פספסתי כמה) אכן נלקחו מפרקים של הסדרה, נכון?



5. "פסטיבל השירים של ישראל" היה סביר, לא יותר. רוב השירים שם נשמעו אותו דבר (בלדה שקטה, סמי-מרגשת, לחן אירוויזיוני משהו), מלבד השירים של הראפרים, שגם בפזמון שלהם, הזכירו כל כך הרבה שירים אחרים. שום דבר באמת מיוחד או באמת מרגש. חבל. ההנחייה היתה סבירה במקרה הטוב (ארז טל) והיסטרית (במובן הרע של המילה) במקרה הפחות טוב (עדי אשכנזי, שפעם דווקא היתה נסבלת). גם ההבטחות החוזרות ונשנות ש"מייד אחרי הפרסומות נקבל את ארץ נהדרת", רק כדי לגלות שבחלק הלפני אחרון של הערב נקבל שידור חוזר לרצף הלהקות שאסור להן לעשות קאמבק, לא העלה במיוחד את הקרדיט לשידורי קשת.

4. כולם מדברים על הביטול של "משפחת קמיצ'לי" כעל אקט מפתיע. הדבר שבאמת מפתיע הוא איך לא ביטלו את הפרויקט הלא מצחיק הזה עוד בשלב הפיילוט?

3. ואפרופו קשת ו"ארץ נהדרת" - אין שום בעיה עם תוכנית לקט, אבל למה לא להודיע על כך מראש? כמו שליש מתושבי המדינה התיישבתי ביום ראשון בשעה 20:58 מול ערוץ 2 רק כדי לקבל את "המיטב". קשת, את מעצבנת את.

2. לחובבי "סמולוויל" נכונה השבוע הפתעה לא נעימה: "תקציר הפרק" ב-EPG של yes, לפרק ששודר השבוע ב-yes Weekend, גילה ללא בושה את הטוויסט העלילתי שהיה בבסיסו של הפרק, ואשר הסביר למעשה, את כל השתלשלות האירועים שהביאה לחזרתה של אחת הדמויות החשובות בסדרה. אין ספק, שחוויית הצפייה בפרק ללא ידיעת אותו טוויסט היא חוויה אחרת לחלוטין מאשר הצפייה בו לאחר קבלת המידע ש-yes סיפקה, באדיבותה, למנוייה. חבל. כי בדרך כלל פירוט זה אינו מכיל ספוילרים (איתן גשם).



1. 70%. מדובר, ללא שום צל של ספק, בבדיחה מאוד לא מצחיקה. "משמעות עליית הערוץ החדש היא ירידה של 30% במינון התוכן הזר בערוץ 3, ושידור סדרות מבוקשות קודם כל בערוץ בתשלום", כך ממכתב של חברות הכבלים למועצת הכבלים והלווין. זוכרים את 5 פלוס ואת ערוץ הספורט? זוכרים את ערוצי הסרטים של HOT ואת מה שהיה פעם "ערוץ 4, ערוץ הסרטים"? צפו לגורל דומה גם עבור ערוץ 3, הערוץ שהביא לנו, עד לפני לא כל כך הרבה זמן, את הסחורה הכי חמה מארה"ב. עצוב.