סכפ``ש אנג`ל: מבפנים החוצה
פרק שבעה-עשר בעונה הרביעית: Inside Out
מאת: אורלי
פורסם: 29-12-2004
53 תגובות
על פניו, מזכיר קצת הפרק הזה את "מצפה" מהעונה הראשונה - בשני הפרקים קורדיליה בהריון, מעשיה נשלטים על ידי פרי בטנה והם כולם מכוונים להבטחת הלידה, לא משנה במי היא תפגע בדרך. ההבדל הבולט לעין בין שני הפרקים הוא שהפעם הלידה אכן יוצאת לפועל, שלא כמו בפעם הקודמת. אולם למרות המוטיב החוזר של הדמוניזציה של פוריות האישה (גם אצל דרלה, שמהווה את הקצה השני, "שד" שהוליד אדם, ההריון השפיע כל כך שהיא היתה מוכנה לעשות הכל כדי להבטיח את הלידה, כולל להרוג את עצמה), ההבדל בין שני הפרקים גדול מאוד, מפני שעיקר הפרק הזה הוא לא בעלילה המותחת והמרתקת בפני עצמה, ולא בהתפתחות הדמויות, כי אם בדיון ברעיונות הפילוסופיים שהפרק מעלה. ובכך יתמקד גם הסכפ"ש.
אולם רגע לפני שנעבור לעסוק ברעיונות אלה, משהו על אחד המסרים העולים מן הפרק: זו אינה הפעם הראשונה, שבה דמות שלא היתה מעורבת בתוכנית הכללית של כולם, חיבלה בה. רוב ההחלטות "הגרועות" של הדמויות התקבלו בשעה שהן הרגישו מבודדות משאר האנשים בחבורה, וזה לא פלא שאם בפרק "מצפה" ההצלחה של ווסלי ואנג'ל לשתף פעולה, ולמנוע את הלידה של קורדיליה "הולידה" את המשפחה שלהם, הרי שבפרק הזה, דווקא פירוק המשפחה שלהם, הוא זה שמביא לכך שהלידה תצא לפועל, והעובדה שאנג'ל, ווסלי, פרד, ואפילו גאן, מצליחים להתעלות ולשתף פעולה, אינה מבטיחה הצלחה, לא כל עוד אחד מבני המשפחה המורחבת מרגיש לא ממש שייך אליה, ויכול לצאת נגדה. זו אחת הסיבות שמתחילת הפרק ועד סופו מעדיף קונור את הצד של קורדיליה על פני זה של אנג'ל וחבריו, וזה מעיד על חשיבותה של תחושת השייכות. מי שלא מרגיש מספיק בפנים, אין להתפלא אם יבחר להיות בחוץ.
חופש הבחירה
"We make our own choices", אומר גאן לסקיפ, שטוען שמאז שקורדיליה קיבלה את חזיונותיה, הרבה מאוד ממה שקרה לכולם, כמו עזיבתו של לורן את פייליאה, מות אחותו של גאן, התחברותם של ווסלי וליילה, ופתיחת הספר הלא נכון ע"י פרד, כוונו מלמעלה. הם אולי יכולים לקבוע בדברים הקטנים כמו אכילת סנדוויץ' גבינה, ומתי לנקות את השיניים, אך בדברים הגדולים כמו שני ערפדים שמביאים לעולם צאצא, אין להם את היכולת להתערב.
ההנחה שיש תוכנית-על אינה זרה לצופי "אנג'ל". אנו זוכרים את קייט אומרת לאנג'ל בפרק "התגלות", ש"כנראה שאנחנו לא לבד בזה, כי לא הזמנתי אותך להיכנס", והמחשבה על כך, שיש מישהו טוב שם למעלה, שמכוון את התנועה ונותן לנו הנחות ועזרה (בצורת נבואות וחזיונות) בזמנים קשים, היא מחשבה שלרובנו לא היה קשה להתרגל אליה.
מדוע קשה לנו אם כך לקבל כי יש גם כוחות-על מרושעים עם אג'נדה משלהם? מדוע דבריו של סקיפ והמשתמע מהם נראים לצופים רבים כסותרים את העונות הקודמות? יתכן מאוד שבעוד שהמחשבה על כוחות-על חיוביים יכולה להוות גורם מנחם (ואפשר אף לראות זאת בפרק הנוכחי כשווסלי מביע בפני אנג'ל את תקוותו שה-PTB יבואו לעזרתם), יש משהו מאיים במחשבה, שאלה שמכוונים אותנו לא תמיד לטובתנו. אבל יש בזה גם קצת יותר מכך.
בכתבה המסכמת את העונה הרביעית (עד העונג הבא) נטען שתכנון-על שכזה, המגיע מכוחות לא אנושיים, סותר את המסקנה שעולה מהחיזיון של אנג'ל עם הולנד בפרק "התחלה מחדש", כאילו מקור הרוע בעולם הוא האדם. גם אם נתעלם מהעובדה, שייתכן בהחלט שהחיזיון הזה היה שיקרי (בפרק "התגלות" שמגיע מיד אחריו, לינדסי מספר לדרלה, ש"וולפראם והארט" עבדו חצי מהלילה כדי לבטל את הכישוף על הטבעת בה השתמש אנג'ל כדי לגלות את מקור הרוע בעולם, ולא ברור לנו אם הם הצליחו לעשות זאת לפני או אחרי החיזיון של אנג'ל), הרי שאין בכיוון מעל של כוחות מרושעים לא-אנושיים להסיר את האחריות למעשיהם מבני האדם, אלא אם כן כמובן, הטענה היא, שבני האדם שחשבנו שהם השחקנים (Players, כמו שם הפרק הקודם) הם בעצם רק כלי משחק שכוחות אחרים מזיזים על גבי הלוח ממקום למקום והם חסרי יכולת התנגדות.
וזה מביא אותנו לשאלה העיקרית העולה מן הפרק - שאלת חופש הבחירה, המורכבת משלושה חלקים:
א. חופש הבחירה מול עתיד קבוע מראש.
האם האדם קובע את מעשיו? האם יש לו בחירה או שמא מעשיו מוכתבים מראש? מדוע הדברים בכלל סותרים? ברור לנו שיש דברים שהם מעבר לשליטתנו, אולם הידיעה כי מעשה שלנו, שלכאורה אמורה להיות לנו בחירה לגביו, הוא קבוע מראש, הרי כמוה כאמירה שלא אנחנו בחרנו לעשות אותו, לא יכולנו לעשות שום דבר אחר, וממילא אנחנו לא אחראים לתוצאות.
האמונה באל יחיד כל יודע, כפי שאנו מכירים אותה, טוענת ש"הכל צפוי", וכך הופכת כל בחירה שהיא לבעייתית מבחינה פילוסופית. מכיוון שבסדרות "אנג'ל" ו"באפי", אין התייחסות לאל כזה, ולא יוצאים מנקודת הנחה על קיומו, הרי שהיוצרים משתמשים באמצעים אחרים על מנת ליצור תמונה של אירועים קבועים מראש. אחד האמצעים הוא הנבואה, שניתן לראות את שיא ביטויו בפרק "עזרה" בעונה השביעית של "באפי", שם ידעה קאסי לנבא את העתיד ולבאפי לא היתה שום אפשרות לשנות אותו. בפרק שלנו סקיפ הוא זה המנסה ליצור את הרושם שמה שאנו מתמודדים עמו בלתי ניתן למניעה, קורדיליה תלד ואין שום דרך לעצור בעדה. סקיפ גם טוען שכל האירועים שקרו קודם היו חייבים לקרות על מנת לאפשר את הלידה. אם סקיפ אכן צודק והלידה בלתי נמנעת, כמו שאר האירועים המקדימים את הלידה, הרי שגם כל האירועים שבדרך נקבעו מראש, ולכן חופש הבחירה של כל הדמויות בכל המקרים הקודמים מוטל בספק. אבל האם סקיפ אומר את האמת?
מי שראה את הפרק "עזרה" יודע בוודאות שסקיפ טועה ומטעה. ההבדל בין האופן שבו התנהגה קאסי לאופן שבו נוהגים קורדיליה וסקיפ, ממחיש היטב את ההבדל בין מי שיודע בוודאות מוחלטת שמשהו עתיד להיות, ובין מי שרוצה שמשהו יקרה. קאסי לא רצתה למות ובכל זאת היא קיבלה את מה שעומד לקרות בשלווה, כי ידעה ששום דבר לא יוכל לשנות זאת. לעומתה, סקיפ וקורדיליה רוצים בתוצאה, ולכן הם מושכים זמן, מתחבאים, מנסים לתמרן, וקורדיליה אף מגדילה לעשות ועורכת טקס הקרבת נערה בתולה, טקס שבלעדיו היא יודעת שיש סיכוי טוב שמה שהיא רוצה לא יקרה. אם קורדיליה וסקיפ היו יכולים לדעת שהלידה היא אירוע קבוע מראש, הם היו מפגינים זאת גם במעשיהם, ולא היה ניכר בהם הפחד מכך שתוכניותיהם ישתבשו.
במילים אחרות, הפתרון שהפרק מביא כאן לבעיית חופש הבחירה מול עתיד קבוע מראש, הוא בעצם עקיפת הבעיה - לא באמת מדובר כאן באירועים הקבועים מראש.
ב. חופש הבחירה שלנו מול כוחות זרים
קורדיליה אינה זו שאחראית למעשיה. היא משוללת חופש בחירה, כיוון שלא היא מפעילה את גופה עכשיו, אלא אותו כוח עלום-שם (מטעמי נוחות, נכנה כוח זה מכאן ואילך בשם "המאסטר") שנכנס בה ומחכה לצאת לאוויר העולם. אם כך, כיצד ניתן להתנגד לטענתו של סקיפ, הרומז שבדברים החשובים, כולם רק "בובות" שמישהו אחר מפעיל, ומדוע גאן מתעקש על כך ש "We make our own choices"?
הטענה של גאן אינה רק משהו שהוא רוצה להאמין בו. גאן באמת מאמין בכך - הוא לא הרגיש בכוח זר שמחליט במקומו. מה שמביא אותנו לשאלה האמיתית - האם לכוחות לא-אנושיים, בין טובים ובין רעים, יש את היכולת לאלץ אותנו לעשות מעשה ולגרום לנו להאמין שאנחנו עשינו זאת וזו היתה בחירה שלנו?
העובדה שקורדיליה משוללת חופש בחירה כרגע, אינה רעיון חדש בוורס. כבר ראינו שבהחלט יתכן שכוחות קסם יגרמו לנו לפעול מבלי שנהיה אחראים למעשינו. הטריגר של ספייק, הכישוף של וורן על חברתו בפרק "דברים מתים" והתנהגותה של קורדיליה בפרק "מצפה" כשהיתה תחת שלטון פרי בטנה, הן רק מעט דוגמאות לכך. בכל המקרים הללו, משעה שה"כישוף" הוסר, היה ברור לאדם (אם זכר את מעשיו) כי הפעולות שנעשו, לא היו פרי הבחירה שלו. החידוש ברשימת המעשים שסקיפ מציין כחלק מתוכנית העל של המאסטר, הוא שברשימה כלולים מעשים שלעושיהם עדיין יש את התחושה של בחירה שלהם, ואילו סקיפ מרמז לכך שמעשים אלו הם תוצאת מעשה ידיו של המאסטר. האם היה בכוח המאסטר לגרום לעשייה כזו?
רשימת האירועים שסקיפ מונה כחלק מתכנון העל, מערבבת בתוכה גם אירועים שאמורים להיות נתונים להכרעתו הבלעדית של האדם / שד / ערפד, וגם אירועים שהם בבירור מעבר לשליטתו, ואין אנו יודעים מי האחראי להם. עזיבתו של לורן את פייליאה, והחבירה של ווסלי לליילה, הן דוגמאות לסוג הראשון. מות אחותו של גאן, הולדתו של קונור, ובליעתה של פרד בפייליאה, הן דוגמאות לסוג השני, המתארות אירועים דו-שלביים. בשלב הראשון אמורה להיות בחירה והשלב השני הוא התוצאה של הבחירה שהיא מעבר לשליטת האדם. נראה שסקיפ מערבב את האירועים משני הסוגים הללו בכוונה, כדי ליצור בקרב שומעיו תחושה ששניהם היינו הך.
ישנו שלב תוצאה אחד שהוא פלאי לחלוטין - העובדה ששני ערפדים הביאו לעולם צאצא, היא תוצאה שנוגדת את חוקי ה"טבע" המוכרים לנו, ואין אנו יודעים מי אחראי לתוצאה זו. עמידת המאסטר מאחורי שלב התוצאה הזה, איננה ולא צריכה להיות בעייתית יותר מאשר כניסתו של אנג'ל דרך הדלת של קייט מבלי שהוזמן. בשני המקרים, מדובר בהתרחשויות פלאיות, שאם הכוחות התערבו שם רק בשלב התוצאה הן אינן סותרות את הבחירה החופשית של אף יצור. לעומת זאת, מותה של אלאנה נעשה על ידי ערפדים, והגעתה של פרד לפייליאה נגרם בשל פרופסור סיידל, כך שאם המאסטר עמד מאחורי אירועים אלה בצורה שהיא יותר מתמרון, זה יכול לסתור את הבחירה החופשית של יצורים אלה (אם אמורה להיות להם כזו).
ולכן השאלה היא אחת לכולם: האם היה בכוח המאסטר להכריח את אנג'ל לשכב עם דרלה, להכריח את ווסלי לשכב עם ליילה, להכריח את לורן לעזוב את פייליאה, ולהכריח את פרד לפתוח את הספר שלקח אותה לשם? או לחילופין, האם היה בכוח המאסטר לכפות על הערפדים להרוג את אחותו של גאן, ולהכריח את פרופ' סיידל לשלוח את פרד לפורטל? וכל זאת בשעה שהם עדיין חשים שהבחירות הן שלהם?
מכיוון שלא הראו לנו בשלבים קודמים איך וכיצד המאסטר היה מעורב, אם בכלל, ויש לנו רק את דבריו של סקיפ להסתמך עליהם (והוא לא ידוע במיוחד ביושרו הרב), הרי שהאופן היחיד שלנו להכריע בשאלה הוא לבדוק את יכולות המאסטר בפרקים שבהם ראינו אותו מתפקד, ולראות מה אפשר להסיק מכך.
סקיפ מעיד על עצמו שהוא בחר להצטרף למאסטר (כפי שאפשר להבין ממילותיו "The worst part about signing up for this gig"); על "החיה" העיד אנג'לוס, שהוא תמיד היה טיפש וצריך מישהו שיגיד לו מה לעשות, ואכן המאסטר אומר לו מה לעשות, אולם לא היה בכוחו לשלוט על כל צעד מצעדיו, והוא עדיין יכול היה לבחור את בחירותיו הטיפשיות; אנג'לוס עצמו הוא דוגמא מצוינת לכך שלמרות ניסיונותיו של המאסטר לשלוט במוחו ולכוון את מעשיו, עדיין היה לו חופש הבחירה לעשות את רצונו; גם ניסיון המאסטר להפעיל את ווילו, ולמנוע את כישוף החזרת נשמתו של אנג'ל לא עלה יפה; ולבסוף, התמונה האחרונה בפרק, בה מקריב קונור את הבתולה, מראה לנו שגם כשלאנשים נדמה שאין ברירה, הרי שבעצם יש להם.
קונור אמנם אומר שאין לו ברירה כשהוא עושה את מעשה ההקרבה, אולם כולנו יודעים שהיתה לו, כיוון שאם באמת לא היתה לו, סביר להניח שלא דרלה ולא קורדיליה היו מתאמצות לשכנעו לעשות כדבריהן, כמו שסביר להניח שאיש מאיתנו לא ינסה לשכנע אבן שהוא אוחז בידו להישאר באויר כשהוא מרפה את אחיזתו ממנה. אנו יודעים שהיתה לקונור בחירה, לא רק בגלל שדרלה אמרה לו שיש לו בחירה, אלא כי ראינו אותו מתלבט בין שתי אופציות. ראינו שני כוחות מנסים לשכנע אותו לבחור בצד שלהם, וראינו אותו מכריע. אפשר להגיד שהוא בחר בין טוב לרע, אפשר להגיד שהוא בחר בין עבר לעתיד, אפשר להגיד שהוא בחר בין האם ה"מאמצת" לאם הביולוגית, ואפשר להגיד שהוא בחר בין ההורים לבין "בחירת לבו", אולם אי אפשר להגיד שלא היתה לו שם בחירה.
כל הטריקים והקסמים של המאסטר עד כה הובילו אותו לשלול בינתיים רק את חופש הבחירה של קורדיליה, ולפחות כרגע, אין לנו דרך לדעת מה מרגישה קורדיליה בנוגע לחופש הבחירה שלה. מה שכן, קורדיליה הגיעה אל המצב הזה בעקבות תמרון שבו היתה לה זכות בחירה (אחרת סקיפ לא היה טורח עם החיזיון החלומי בפרק "יום הולדת") והיא בחרה ("Demonize me") מבלי לדעת בכלל למה היא מסכימה.
לסיכום, בכל מה שראינו אין ולו דוגמה אחת שתגרום לנו להאמין שהיה בידי המאסטר הכוח לבחור במקום האנשים, ולאחר מכן לתת להם את התחושה כאילו שהיתה זו הבחירה שלהם. ולכן המסקנה היא שאולי יש למאסטר את היכולת להשפיע, לתמרן, ולנצל החלטות שגויות של אחרים, אך לא את הכוח לבחור בפועל בשביל אחרים במקומם, באופן אליו סקיפ מרמז.
ג. איזה מן חופש בחירה הוא זה?
אנג'ל מתרעם על כך שה-PTB לא עשו דבר על מנת למנוע את כל מה שהתרחש, כשהם בטוח ידעו מה קורה, אולם אם רעיון חופש הבחירה היה מופנם אצלו היטב, הוא היה מבין שאם בכל פעם שעשוי לקרות משהו רע הכוחות שהינם ימנעו אותו, חופש הבחירה שלנו יהיה חלקי. חופש הבחירה נועד לאפשר לנו לבחור בין טוב ורע. אם אנו לא יכולים לבחור ברע, הרי שחופש הבחירה אינו שלם.
אז כן, אנו יכולים לבחור בין טוב לרע, ואין עתיד קבוע מראש, ושום כוח לא שולט על הבחירות שלנו, אבל איזה מן חופש בחירה הוא זה, אם הוא מתבסס על שקרים, ועל אי ידיעת כל האופציות האפשריות? ואיזו מן בחירה היא זו אם אנו חושבים שאנו בוחרים במשהו שיביא לתוצאה X ופתאום אנו מקבלים תוצאה Y, האם אפשר להגיע כך להחלטה אמיתית?
השאלות האלה נכונות גם לגבי ההחלטות המכריעות באמת שהתרחשו עד לפרק הזה - החלטתו של אנג'ל לשכב עם דרלה, החלטתו של ווסלי לחטוף את קונור, והחלטתה של קורדיליה להפוך לחצי-שדה - וגם לגבי ההחלטה של קונור בפרק הנוכחי, לשתף פעולה עם קורדיליה. אל כל ההחלטות הללו הובילו השפעות זרות, כגון שקרים, תחושת בדידות רגשית, או הרגשה שיש רק אופציה אחת שתוביל למטרה, וכל ההחלטות הללו הסתיימו בצורה לא צפויה. אז האם אכן אפשר להתייחס אל החלטות שלקחנו תחת השפעות תמרון ומניפולציות שונות, כאל החלטות שהיה לנו חופש בחירה מושלם לגביהן?
שאלה טובה, שלצערנו התשובה לה היא כן. מניפולציות ושקרים אינם סותרים את חופש הבחירה, כיוון שחופש הבחירה שלנו נובע מכך שיש לנו היכולת לבחור בין אופציות קיימות כמיטב יכולתנו, ולא מתוך העובדה שאנו יודעים את כל העובדות ואת כל התוצאות האפשריות. בדיוק כמו שביום בחירות יש אופציות רבות לבחירה, אבל הבוחר אינו יודע כמה אמת יש בכל מצע של כל מפלגה, ולאן אותה מפלגה שבחר תוביל אותו. גם העובדה שהתוצאות הן לא תמיד מה שציפינו, מאפשרת לנו את חופש הבחירה, לטוב ולרע. או לפחות את התקווה לכך שגם אם האופציה שבחרנו היא לא הכי טובה הרי שהתוצאות לא תהיינה כל כך גרועות.
עוד טרוניה כנגד אופן חופש הבחירה אפשר למצוא בדבריו של סקיפ, על כך שזכות הבחירה נתונה לנו רק בדברים הקטנים וחסרי החשיבות, ולזה יש בפרק תשובה ניצחת: אין דבר כזה החלטות קטנות וחסרות חשיבות. הפרק מראה עד כמה הדברים הקטנים יכולים להיות מכריעים. הבחירה של קורדיליה במילים "My sweet" גרמה לאנג'ל לחשוד בה, הבחירה של קונור במילה "Anointed" חשפה את העובדה שדרלה שם, והחור הקטנטן בשכבת המגן של סקיפ הוא זה שהביא למותו. או כמו שסיכם גאן יפה את כל העסק:
"אי אפשר לסדר את התוצאה הסופית. לא משנה כמה שחקנים תצליח לתמרן, המהלך הסופי הוא תמיד סימן שאלה. העניין הוא שאתה לא יכול לדעת מתי הוא קורה, זה יכול להיות במהלך קרב מכריע, אבל זה גם יכול להיות כשאתה חוצה את הרחוב בדרך לברנץ'. אז אתה פשוט צריך להתנהג תמיד כאילו הכל תלוי בך. העולם מאוזן בגלל שאין לדעת מתי באמת הכל תלוי בך"
האם המטרה מקדשת את האמצעים?
בשעה שווסלי ואנג'ל מתלבטים ביניהם לגבי צעדיהם הבאים, ווסלי מביע תקווה שהכוחות יבואו לעזרתם. לעומתו, אנג'ל הרבה יותר סקפטי. הכוחות סירבו לעזור להם בפעמים האחרונות, והוא לא ממש חושב שמהם תבוא הישועה. ווסלי מנסה למצוא לכך סיבות הנוגעות לזכות ולחובה: "אחד מהסירובים שלהם נגע לדרלה, וזה לא ממש מפתיע שהם יסרבו לעזור להציל את דרלה, לשעבר ערפדה רוצחת המונים שסובלת מסיפיליס". או במילים אחרות: "לא ממש מגיע לה, דרלה היתה מטרה לא ראויה". אנג'ל סובר שזו לא המטרה שלא היתה ראויה בעיניהם, כי אם האמצעי. "הם לא רצו ללכלך את הידיים שלהם". הוא אומר. האם אנג'ל צודק?
הפעם, שלחו הכוחות נציגה לעזרה, ובאופן אירוני, דווקא את דרלה, זו שהם סירבו לעזור לה בעבר. אבל אם נשים לב לאופן התנהגותה כשליחה שלהם, נראה שהאמצעים שלרשותה בהחלט מוגבלים, והדבר בולט במיוחד בהבדל בין היחס שלה ליחס של המאסטר בנושא חופש הבחירה. ברור לנו שלמאסטר אין בעיה לשלול את חופש הבחירה כדי להשיג את רצונו, מפני שאנו רואים אותו עושה את זה בפועל לקורדיליה. מהצד השני, אומרת דרלה לקונור שחופש הבחירה הוא "דבר יקר ערך יותר ממה שביכולתך להבין", וכשקונור אומר לה שהוא חייב להרוג את הנערה, היא עונה לו, נאמנה לדבריה,
Why? Because she told you? There are things happening, Connor, things that I can't - It has to be your choice. You can stop this.a
כלומר הבחירה חייבת להיות שלו. לכוחות שהינם יש גבולות - במקום שבו למאסטר לא איכפת "ללכלך את הידיים" על מנת להשיג את רצונו, הכוחות שהינם מגבילים את עצמם, אפילו אם בכך הם מסתכנים באיבוד המטרה.
אולם אם הכוחות שמעל כפופים לחוקים מסוימים, אם להם ברור מהו טוב ומהו רע, והם מסמנים למשל את חופש הבחירה כטוב, הרי שמצב בני התמותה שבינינו קשה יותר. עבור באפי, תוספת של כוחות שדיים על מנת להילחם ברוע, כפי שהוצע לה בפרק "לסיים עניין" היה אמצעי שלילי, שהיא סרבה לקבל אפילו שמצבה נראה באותו שלב לא טוב, ונאמר לה שיש סיכון שתמות אם לא תסכים. ב"יום הולדת", קורדיליה לא ראתה באמצעי הזה משהו בעייתי, והסכימה להשתמש בו כדי להשיג את מטרתה - להמשיך לעזור לאנג'ל עם החזיונות. מטרה נאצלת - אמצעי מפוקפק.
הבעיה הזו של שימוש באמצעים מפוקפקים כדי להשיג את המטרה, באה לידי ביטוי גם בהתלבטותו של קונור לגבי הקרבת הבתולה, וגם בהתלבטותו של אנג'ל לגבי הריגת קורדיליה, והיא לא היתה מתעוררת בעולם שבו אין משמעות לטוב ולרע, והשאלה היא עד כמה הטוב של המטרה מבטל את הרע של האמצעי. אחד האמצעים בו משתמשת קורדיליה כדי לשכנע את קונור לשתף עמה פעולה, הוא טשטוש הערכים הזה: "טוב ורע הם רק מושגים יחסיים שהחברה המציאה כדי להגביל אותנו, אבל אנחנו לא חייבים לחיות לפי החוקים שלהם, כי אנחנו מיוחדים".
נאמן לשיטה הזאת, עושה המאסטר כל מה שהוא מאמין כדי להבטיח את הלידה. הרשימה כוללת מעשים לא סימפטיים בכלל, כגון להשתלט על קורדיליה, לשכב (כקורדיליה) עם קונור, לשקר ולהרוג את כל הנקרה בדרכו.
הבעיה היא שטוב ורע הם באמת מושגים יחסיים, ואם בשני הצדדים מוכנים להשתמש באמצעים "שליליים" כדי להשיג את המטרות שלהם, איך יודעים מהו הצד הטוב ומהו הצד הרע?
המטרות של אנג'ל ושל קונור בפרק מנוגדות, אולם לשתיהן ניתן ליחס ערך חיובי. קונור רוצה להגן על משפחתו החדשה, ולשם כך הוא חייב להבטיח את קיום הלידה. מבחינתו, זה אומר לעשות כל מה שקורדיליה אומרת לו לעשות. אנג'ל, לעומתו, שרואה את התמונה הכללית, מנסה למנוע את הלידה כדי "להציל" את העולם.
גם אנג'ל וגם קונור לא יודעים בעצם מה הם מנסים למנוע או לקיים. כל אחד מהם חושב שהמטרה שלו מצדיקה את האמצעי, ובשני המקרים האמצעי כולל ביצוע רצח. אז מדוע בכל זאת נראה לנו המעשה של קונור מזעזע הרבה יותר? האם זה בגלל שמטרתו של אנג'ל נראית לנו אצילית יותר? מפני שאנג'ל, בבואו להרוג את קורדיליה, בחן את האופציות האחרות למניעת הלידה? מכיוון שהלידה שהוא רוצה למנוע היא של כוח שכבר עשה במושגים שלנו הרבה רע בעולם? כי הסיכויים של קורדיליה לשרוד קלושים בכל מקרה? הכל נכון, אבל יותר מכל סיבה אחרת, למרות כל היחסיות של טוב ורע, נראה שלא משנה איזו מטרה יש לו, ואילו חיים נוראיים היו לו, קונור אמור להבין שלהרוג בכוונה תחילה נערה חפה מפשע, שלא מהווה איום על שום דבר, זה רוע. כי אם זה לא רוע, אז מה כן? שום מטרה אישית לא אמורה להצדיק אמצעי כזה. בדיוק כמו שדרלה אומרת לו:
You really think that safety can be plucked from the arms of an evil deed?a
מה הופך את האנשים למה שהם?
בהסתכלות מסוימת ניתן לומר שהסדרות "באפי" ו"אנג'ל" מנסות לענות על השאלה הזו בתנאי מעבדה מלאכותיים. בכל שלב מסירים מהאדם מרכיב מסויים באישיותו ובודקים האם הוא נשאר הוא עצמו, ומה בעצם נשאר ממנו? יש מי שרואים את כל הרעיון של הערפדים כניסיון להבין מה יהיו בני האדם ללא עכבות של מצפון ונשמה, אבל זה אינו הניסוי היחידי שנערך בסדרה. מה יקרה למי שאין לו מצפון אולם נמנעת ממנו היכולת הפיזית לעשות רע (השבב של ספייק)? כיצד משפיע הגוף שלנו על מי שאנחנו? האם מישהו יצליח להבחין שפיית' היא באפי ובאפי היא פיית' אם הן תחלפנה את גופן? מי יזהה את ג'יילס תחת כישוף השד שהוטל עליו? האם אנחנו רואים לפנינו את וורן, את ווילו, או אולי את הרוע הראשון? ומי משני הזאנדרים הוא הזאנדר האמיתי (האם יש רק אחד כזה?)
אנג'ל טוען עוד בתחילת הפרק שמי שנראית כקורדיליה היא בעצם משהו אחר. This thing is not Cordelia, קורדיליה לא היתה מתנהגת לחברים שלה ככה; קונור מאשים את זו שמגיעה אליו בדמותה של דרלה, שהיא אינה אמו, אמו האמיתית מתה; דרלה עצמה אומרת לקונור "It isn't you" כשהוא מוכן להקריב את הנערה; ואילו קונור שראה את אנג'ל במה שהוא פירש כניסיון להרוג את קורדיליה, מנסה להיתלות באפשרות שזהו אנג'לוס הפעם, ולא אנג'ל.
אי אפשר באמת להתפלא שבעולם שבו דברים אינם כפי שהם נראים, הספק מנקר בכולם, אולם כיצד באמת יודעים מי הוא מי? היחידה שמנסה לתת תשובה לשאלה הזו היא דרלה, שבתגובה לטענתו של קונור שהיא אינה יכולה להיות אמו, אומרת:
I have her memories, her feelings. Isn't that what makes a person who they are?a
דרלה זוכרת את ימיה כערפדה, והיא גם חשה כעת כלפי בנה את אותה האהבה שחשה כלפיו בדקות האחרונות של חייה, עת חלקה עמו את נשמתו. מכיוון שבתחושותיה יש המשכיות לפעם האחרונה בה נתקלנו בה, ומכיוון שהיא באמת זוכרת, ומכיוון שככה כנראה היינו מתארים לעצמנו את מה שהיה יכול לצאת מדרלה, אלמלא הפכה לערפדה בפעם השנייה, הטענה שלה להיותה דרלה, נראית לנו די אמינה.
עם זאת, הקריטריונים שהיא מספקת להיותך מי שאתה, נראים גם כניסיון של הכותבים בפרק לענות לנו על השאלה, ממתי קורדיליה היא לא מי שאנחנו מכירים? האם קורדיליה חזרה מרושעת, או שהפכה לכזו כתוצאה מפעולה מסוימת (נקודת שינוי אפשרית: סיום הפרק "אמת או חובה")? האם איבוד הזיכרון שלה הוא הטעייה או תופעת לוואי של המסע? אלא שזה לא משנה, כי מאז חזרתה, קורדיליה היא לא מי שהיתה קודם, בהתחלה כי איבדה את זכרונותיה ולאחר מכן כי התחושות שחשה לא היו שלה.
כשדרלה מופיעה, הגיוני שיחשדו בה שהיא לא מי שהיא מתיימרת להיות, כיוון שדרלה אמורה להיות מתה (היא כבר מתה ארבע פעמים. אי אפשר להיות יותר מתה מזה). כשקונור חושד באנג'ל, הוא עושה זאת מכיוון שעל פי הבנתו, מעשיו של אנג'ל סותרים את מי שהוא מתיימר להיות (לא יתכן שתטען שאתה טוב ותנסה להרוג את החברה של הבן שלך). לקונור עצמו אומרת דרלה שזה לא הוא, אף על פי שאנו רואים בבירור שזה דווקא כן הוא, כי היא רואה שבמעשיו הוא לא נאמן לעצמו ולמה שבלבו, והולך כעיוור אחר דבריה של קורדיליה.
אם מפקפקים באדם רק מפני שאיננו נאמן לעצמו - אז מי שכל פעולותיו אינן באות ממנו אלא ממקור חיצוני, הרי שהוא בוודאי ראוי לפקפוק. ומכיוון שזה המצב הנכון המתאר את קורדיליה, אפשר לחלוטין להבין את אנג'ל באומרו שזו אינה קורדיליה. אחרי הכל, הבחירות שלנו הן שהופכות אותנו למי שאנחנו, ובלי היכולת לבחור, אנו לא יותר מאשר בובות, או לחילופין דמויות, שהתסריט שלהן נכתב על ידי מישהו אחר, ממש כמו אלו שאנו צופים בהן.