עזבו כרגע מחירים, עזבו כרגע תשלומים חודשיים דרך הוראת קבע בבנק. הרי מי לא ירצה להיות רב-ערוצי? מי לא מעוניין להיות דיגיטלי או לוויני סטייל הטלוויזיה האמריקאית? מי לא ירצה טלוויזיה שיש בה תמיד איזו תוכנית טובה? לראות אותה באיזה ערוץ טוב? אולי לצפות באיזה ערוץ סרטים (אקשן, קומדיה, דרמה או מתח) או לראות איזה משחק טוב בערוץ ספורט (אקסטרים, כדורסל, כדורגל ודומיהם בכל הליגות האפשריות) או סתם ללמוד משהו מעניין (טבע, מדע או טכנולוגיה)? מי לא ירצה? כולם.

אז זהו, שדווקא לא!

אתחיל בווידוי קורע לב (כזה שאומרים מאחורי פרגוד מרושת) מהאופנה הטלוויזיונית הכי מיושנת שיש - פרט, אולי, לכמה בודדים בעלי ערוצי 1,2 והערוץ הלבנוני המושלג: אני מחובר כמנוי לכבלים אנלוגיים.

מה ששמעתם.

אני עדיין רואה טלוויזיה דרך הממיר המלבני השחור שמונח לו לתומו על הטלוויזיה שלי. קטן, פרימטיבי ומכוער. אני כמעט בטוח שכבר מזמן שכחתם.

והרי כמה סיבות טובות למה לא כדאי להמיר אותו למשהו טיפה יותר מתקדם?


אז נכון. נכון שערוץ 4 הפך לפח הזבל של הסרטים הגרועים ביותר בעולם (על משקל הלוגו הישן של ערוץ 3 השכן) ונכון שכבר מזמן (אבל ממש מזמן) לא משודרות בו בכורות, אז רק שתדעו שמילת המפתח לנושא הכאוב היא סבלנות שבסוף משתלמת. הסרטים שמופיעים לראשונה בערוצי הסרטים בתשלום (סינמה 1,2,3 יס 1,2,3, MGM ודומיהם) "נזרקים" אחרי תקופה מסוימת (לאחר שנחרשו אין סוף פעמים) לערוץ הנידח (ערוץ 4). אפשר גם לציין גם את ערוץ הולמרק (דרמות ואגדות) ואת AXN שמספק את האקשן והאלימות. ובסוף, גם את סרטי הקולנוע שמשודרים בערוצים הממלכתיים.


ילדים ונוער הם מזמן שוק טלוויזיוני עצמאי, ולא רק פינה נידחת (אי שם בסביבות ה- 17.30 אחה"צ). הקימו עבורם במיוחד את YTV (בלווין) את Bip (בכבלים הדיגיטליים) ואת Fox Kids (בשניהם). מבחינת ההורים ה"ברכה" הרב-ערוצית הופכת ל"קללה" לא קטנה. לא רק הוידיאו וערוצי הילדים ה"בסיסיים" למיניהם (ערוץ הילדים, הופ, Cartoon Network) שגוזלים זמני "איכות" מהגוזלים (חברים, חוגים, לימודים ומשפחה) עכשיו הם גם "מורעלים" בערוצי נוער נוספים ישר לתוך הוריד הראשי (ולרגע נתעלם מהתכנים המאוד חינוכיים שבהם...) פשוט מיותר.





הקטע הספורטיבי מתבסס על אותו רעיון רב-ערוצי מיותר. לאנלוגיים הישנים מסופקים ערוץ הספורט הציוני (ערוץ 5), הפוטבול והבייסבול האמריקאי (ESPN, METV), שידורי הספורט הממלכתיים ואפילו ספורט אתגרי (אקסטרים, בערוץ AXN). אז אינף איז אינף! כמה אפשר? מי בכלל צריך את כל ערוצי הספורט הללו? למי יש זמן לראות אותם? האבסורד הוא שלמלוויניים מבינינו יש שבעה (!) ערוצי ספורט שונים ועוד שניים (!) באופק. משהו כמו ערוץ לכל ענף.


תופעה אנלוגית שחייבת התייחסות מיוחדת היא הערוץ האסיאתי הנ"ל. לא ברור למה נתברכנו בערוץ הזה ומדוע, בתור ערוץ אסיאתי, הוא משדר באנגלית (וטוב מאוד שכך), אבל הוא משמש בתור ערוץ 3 החדש. הלוגו הקודם של הערוץ שמתיימר להיות משפחתי ("הסדרות הטובות ביותר בעולם...") חייב להיות מוענק לו. הערוץ מתאפיין בסדרות שמשודרת בערוץ 3 (אומנם עונות ששודרו זה מכבר אצלנו אבל חכו, חכו) ועוד כמה תוכניות וסדרות מעולות, יש לציין, שאף גורם שידור ישראלי לא העלה בדעתו לקנות, ביניהם "פיוצ`רמה", "מלקולם אין דה מידל", (שתיהן בקרוב), "רוזוול", ואפילו "אי-הפיתויים" שעולה אוטוטו בערוץ שאיזה ערוץ דיגיטלי אחר מתגאה בשידורו הבלעדי והנועז אצלם. (אהממממ…..ביפ…)


פרט שולי אך מהותי מתמקד בקטע האינפורמטיבי שניתן לקבל על גבי המסך בעת הצפייה בטלוויזיה הרב ערוצית. על הרעיון הזה אני יכול להעיד ולומר שהוא אומנם נוח למדיי ואפילו דיי "גזעי" אבל עדיין (כמעט?) כולנו קונים וקוראים "רייטינג" או "פנאי-פלוס" ואת המוספים הטלוויזיוניים בעיתונים ויכולים לדפדף ולראות מה משודר (שודר או ישודר) בערוץ מסוים, מהי העלילה, מי הם השחקנים ומיהו הבמאי.


עניין המחיר לדיגיטליזציה וללויינות הוא באמת שולי לשרופי הטלוויזיה שבינינו, אך עם זאת עדיין מהותי לכיס. המעבר ל-יס ולכבלים הדיגיטליים הוא עניין לא ממש זול (ההתקנה, הממיר ומה שמסביב). כך שגם אם החבילות הבסיסיות אצל שתי החברות דומה לחבילה האנלוגית הישנה, הרי שעל כל ערוץ נוסף יש צורך לשלם מחירים כלל לא נמוכים.

אז יאללה. חוזרים לאנלוגי. ובמהרה!