פרק זה הוא השני בטרילוגיית הפרקים בה מופיעה פיית' קוטלת הערפדים כדמות אורחת ב"אנג'ל", משנקראה שוב לייעודה כדי להילחם בערפד הנורא מכל. כתמיד, עולות בפרק מגוון סוגיות מוכרות פחות או יותר, ושתיים מהן ראויות כי נרחיב עליהן את הדיון - האחת ברמת העונה, והשנייה ברמה על-עונתית.

סוגיה ראשונה תואמת להפליא את כל אווירת הטלנובלה שבה ניחנה העונה הרביעית והמצוינת של "אנג'ל". בליבה של כל עלילה סבונית מוצלחת עומד כלי, שבלעדיו לא היה מתרחש דבר - מניפולציה. הפעלת עורמה לשם השגת המטרות הרצויות. המניפולציה יכולה להיות פשוטה או מסובכת, מופעלת על מי שמודע לה ועל מי שלא. המניפולטור המוצלח יגייס למטרתו מידע, יפעיל כל אמצעי וכל כלי אסטרטגי, יזהה את הכפתור הנכון וילחץ עליו. ארבע (וחצי) דוגמאות של מניפולציה מופיעות בפרק הזה (אם כי, יתכן שהיו יותר), ואלו הן.

קורדי לבית פורסטר
ישנה תיאוריה הטוענת כי אם מישהו יגלה מה תכליתה של קורדי ומדוע היא כאן, היא תיעלם באחת ותוחלף במשהו אפילו יותר מוזר ובלתי ניתן להסברה.

ישנה תיאוריה נוספת הטוענת כי הדבר כבר התרחש.

קצרה היריעה מלתאר את סיפור המטמורפוזה של קורדי, כולל ההקשרים הקפקאיים. קראו לכך בכל שם שבו תחפצו. "פיתוח הדמות" אולי יעלה על דעתם של אחדים, "פלישת חוטפי הגופות" על דעתם של אחרים. מי שהיתה ביץ' מטופחת ושנונה בתיכון, מזכירה לעת מצוא, כוכבנית בשאיפה ואה כן... אלופה, קדושה וקורבן שיער רציני, היא בגלגולה הנוכחי ביג-באד מוסווה היטב.

פריוויאסלי באופרת הסבון המצליחה "אדיפוס נוסע ל-LA”: קורדי החליטה לפצות את קונור על ילדותו נטולת האהבה, אבל היכן שחיבוק ופלייסטיישן היו מספיקים, הם לא ממש היו מקדמים את העלילה. ומפה לשם, בקיצור ולעניין, קונור עשה לקורדי שפן.

הריון מיסטי אינו חוויה בלתי-מוכרת. אי-שם בעונה הראשונה עשו אי-אלו גורמים מפוקפקים שימוש במערכת הרבייה של קורדיליה, ובעונה הנוכחית שוב אנו נתקלים בהריון כדבר זדוני ומטיל מורא, מאפייניו הנצחיים של הלא-נודע. מה יש לה בבטן? מה שזה לא יהיה, זה גדל מהר ואוהב לדבר בקול פומפוזי להחריד.

מה העניין של קונור? עזבו את כל עניין הגנים, לא צריך לצאת ממאפיית אנג'ל בשביל להימשך לנשים חזקות ויפהפיות כקוטלות הערפדים, למשל. אבל הייתם חושבים שאחרי 18 שנים של בייביסיטר בגיהינום, הוא יהיה קצת פחות שפוט. אלא שההיפך הוא הנכון - אם יש דבר שבולט יותר מכל באופיו של קונור, זה נטייתו התמידית להיות מובל. הוא נופל לפח שטומן לו אביו-חוטפו הולץ, וכשהוא לא משמש כלי תמים בידיה של קורדיליה, הוא מתפקד כגרופי של פיית' למן הרגע שבו נכנסה למלון כאילו היה שייך לה.

זה לא מסובך - קונור מקבל את מרותן של דמויות המפגינות כוח. לפיכך, ניתן להבין את מרדנותו הכמעט-תמידית כלפי אנג'ל, שתמיד שאף לא להיכנס איתו למאבקי כוח. קונור מעריך סמכות, אפילו עורג לה, וזה לא לגמרי בלתי-מובן לנוכח האופן שבו גדל ובהתחשב במי שגידל אותו. נוסף על כך, כמו הרבה אנשים צעירים, הוא לא בטוח בזהותו, ולכן מקדם בברכה את השפעתם של אלו המסוגלים להעניק לו הגדרה עצמית.

קורדי, או מי שלא תהיה, משחקת על החסכים של קונור מההתחלה ועד הסוף. הצורך הזועק שלו במשפחתיות ובאהבה ומשבר הזהות שלו, הם בדיוק הכפתורים שעליהם היא לוחצת במיומנות כשהיא אומרת לו "אתה אבא" ומבטיחה לו שיהיה האב הכי טוב שאפשר. שזה קצת תמוה, מכיוון שדמויות האב היחידות שיש לו הם הולץ ואנג'ל.

היא טוענת כי היא מסתירה את הריונה מחשש ששאר החבורה תנסה להרוג את תינוקם, "כמו שניסו להרוג אותך", וכך משתמשת בחוסר הביטחון של קונור לגבי מעמדו בחבורה, ואפילו לגבי צדקת קיומו, כדי להגן על עצמה ולהבטיח את נאמנותו.



מישהו אמר פה בומרנג?
לראות את חרדתו הגדולה ביותר של אנג'לוס מרחפת מעל לראשו - להיות כלוא בראש של אנג'ל, מתחת לכל הטוב הזה - זה תענוג למי שלא סבל את היהירות והשחצנות של אנג'לוס בעונה השנייה של "באפי" או אי-פעם. אין ספק כי ספייק היה נהנה מאוד מלראות את אנג'לוס המתוסכל הופך לביץ' של ישות עלומה עם קול מהדהד, שמכניעה אותו לכנות אותה "מאסטר". מי שקודם לעג ל"חיה" על היותו משרת בזוי, מילא לאחר כבוד את מקומו. משעשע.

יש שיגידו שהאינטראקציה הזו מבזה את דמותו של אנג'לוס האכזרי לכדי ילד סורר הזקוק לאילוף, כפי שהקול מתייחס אליו. אך מעצבן או מפחיד עד כמה שזה לא יהיה עבור אנג'לוס, השיחות שהוא מנהל עם הקול המהדהד הן מהמצחיקות ביותר בסדרה, במיוחד כשהקול רועם בראשו בפומפוזיות מוגזמת. מה שזה לא יהיה שקורדי עושה בשביל לשנות את קולה, זה חייב להיות די שימושי - לצרוח לאנשים בראש זו בטח אחלה דרך להעביר את הזמן.

טבעו של הרשע הטמון בקורדי לא ידוע לנו בנקודה זו, אך במהלך השיחות עם אנג'לוס אנו מגלים כי היא מדברת מחדרה, בקולה שלה, בעודה אוחזת בידיה הגשמיות מאוד את הכלי המכיל את נשמתו של אנג'ל ומתעתעת באנג'לוס בעזרת מופע אור-קולי קטן. היא חופרת בראשו ומאיימת כי ייקבר "כל כך עמוק בתוך אנג'ל עד שלא ימצא את דרכו חזרה החוצה לעולם".

טוב לראות עד כמה כשרון המשחק והעיתוי הקומי של דיוויד בוריאנז השתפרו לאורך השנים. זה הופך את התפלשותו של אנג'לוס ברשעותו להרבה יותר מהנה, כמו גם את כניעתו הכפויה והמביישת. הגיחה של אנג'לוס הרבה יותר מעניינת הפעם בעיקר מכיוון שיש מישהו שמחזיק אותו ברצועה קצרה מאוד. אחרי שאנג'לוס הביא אותה בתרגיל ה"התרחקי-מהזכוכית-קלאריס" שלו והשתעשע בשוכני המלון כמניפולטור-אומן, עכשיו הוא מוצא את עצמו קורבן לאותו תרגיל בדיוק, עם השלכות מאוד לא נעימות, מבחינתו.

כמה שאת מלוכלכת!
ואם מדברים על משחק טוב, זה מביא אותנו ל"סצנת המקלחת".

בהקשר כללי שתי המילים האלה אולי היו מרמזות על משהו שבסטאר היו מצנזרים, ובהקשר באפי-י, על מעשים שצילקו אותנו לעד. אך בהקשר לפרק הזה, יש להזכיר את הסצנה הזאת כאחת מפסגות המשחק של אלייזה דושקו ב"אנג'ל". באופן שהוא לא בדיוק מעודן, אך אומר יותר מכפי שמילים מסוגלות לבטא. פיית' - מוכה, פצועה ומובסת, עושה את מה שכולנו לפעמים רוצים לעשות כשהתסכול, הזעם והכאב דורשים את פורקנם. אולי בשבילנו זה היה ממש כואב, אך בשביל קוטלת, או ליתר דיוק, בשביל פיית', זוהי התפרצות מרוסנת. דבר והיפוכו.



שלוש שנים אחרי שהסגירה את עצמה ונכנעה למאסר מרצון, חוזרת פיית' בוגרת יותר, בטוחה בעצמה, אך עדיין מקנן בה הפחד מפני מי שהיא ומחוסר השליטה על כוחה העצום. היא יודעת למה היא עדיין מסוגלת. דומה כי פיית' למדה להכיל את דחפיה האנושיים התוקפניים ולשלוט ביצריה, אך יחד עם זאת דיכאה גם את הקוטלת שבה. היא רוצה להיות שקולה ומחושבת, אך ניתן לראות גם את ההססנות ואת הריסון, כמו גם את הסכנה הטמונה בהם. אין לדעת אם העובדה שריסנה את עצמה היא שהפכה את פיית' לשק האגרוף של "החיה", את ההתפרצות היא שמרה לאחר-כך. מעשה שניתן לפרשו גם כהדחקה האופיינית לפיית' הישנה, וגם כשמירת הזעם תחת שליטה, שמפגינה פיית' Ver2.0.

מבחינה זו ניתן להבין את התנהגותו של ווסלי. המניפולציה שלו על מי שהיא עדיין בת-חסותו במובן מסוים, נובעת מההבנה שפיית' קברה את היכולות שלה עמוק מדי מכדי שתוכל להיות נשק יעיל נגד אנג'לוס, באופן המסכן אותה ואת כולם. ווסלי אומר לה: "כדי לנצח אותו, צריך להיות אכזריים בדיוק כמוהו". והוא לא התכוון רק לפיית'. בניסיונו לגרום לה לשחרר את המעצורים, הוא לא חוסך שבטו. לא ברור אם דבריו הם רק חלק מאסטרטגיה מתוכננת היטב, או שהם מבטאים את רגשותיו האמיתיים, כשהוא מטיח בפניה את טעויותיה, הססנותה, ומעשים שעליהם לא תוכל לכפר. בשיא השוונג הוא טוען כי איש אינו בוטח בה, וקורא לה "כלב חולה כלבת שיש לגאול אותו מייסוריו".

א-הא. זה בא מווסלי, שחטף תינוק מאביו, החזיק בחורה קשורה בארון, ויורה בכל מה שזז. בכלל, בדומה לקורדי, השינוי העמוק שעבר ווסלי לאורך השנים מתבטא באופן שהוא לעיתים קיצוני מדי מכדי להיות אמין. רוצה לומר, שהאלימות שהוא לא מהסס להשתמש בה היא אמנם אפקטיבית, אך מבהילה בחופשיותה, במיוחד כשהיא מופנית כלפי בני-אדם. חיבתו ההולכת וגוברת לנשק חם עומדת בניגוד גמור למדיניות האנטי-אקדחים שהופגנה בבירור ב"באפי" וב"אנג'ל", ונראה כי העובדה שווסלי עצמו נורה בפרק "הקו המת הדק" כלל לא הרתיעה אותו. אבל כפי שנאמר, מצבים קיצוניים דורשים אמצעים קיצוניים, ובמקרה הזה חושיו לא טעו, לשם שינוי. ווסלי העריך את המצב והגיע למסקנה שהוא צריך נשק קצת יותר מתקדם מהפאנג-גאנג. אך האם פיית' בשבילו היא רק רובה ממש משוכלל? או שמא היא יותר מזה?

האם זוהי אמת אוניברסלית כי צופה בודד זקוק לקוטלת? ווסלי מעולם לא היה הצופה של פיית' באמת, שניהם אחראים לכך שהקשר המיוחד של צופה-קוטלת נגדע באיבו. אבל ווסלי הוא עדיין צופה, באקדמיה לצופים ודאי לימדו אותו דבר או שניים על מניפולציה רגשית. דרך פעולתו של ווסלי היא גסה ואגרסיבית, ויחד עם זאת מדויקת ואפקטיבית. הוא מכיר את פיית' מספיק טוב בשביל לדעת בדיוק על איזה כפתור ללחוץ, בין היתר משום שהיה אחד מקורבנותיה. כך שיש לו את ההכשרה, את הצלקות הנפשיות והפיזיות, ואת הניתוק הרגשי הנחוצים כדי לעשות את הנדרש. אבל זה לא מספיק. את מה שווסלי מתחיל, אנג'לוס מסיים.

לוס אנג'לוס
"אני יודע כיצד זה מרגיש, להיות מישהו שאינך... יש רק דרך אחת להפסיק את הכאב: להכאיב למישהו אחר" אנג'לוס מזכיר לה ומזנק. הוא לא יותר מרוסן בדבריו מווסלי, כאשר בין אגרוף לאגרוף הוא אומר לפיית': "את רוצחת! חיה! ואת נהנית מזה בדיוק כמוני!". אנג'לוס חושב שבכך שהוא מזכיר לפיית' את מה שהיתה ומשרטט לה את קווי הדמיון ביניהם, הוא יכול לגרום לה לאבד שליטה או להחליש אותה, וזאת בניגוד מושלם לאנג'ל, שתמיד הקביל בין פיית' לבין עצמו מתוך תחושת הזדהות עמוקה עמה ועם מאבקה הפנימי, ובניסיון להתקרב אליה ולעזור לה.

כמו בעבר, פונה אנג'לוס למניפולציה, סימן ההיכר הטוב והישן שלו, אך הטקטיקה הזו פועלת לבסוף לרעתו. ברגע האמת עושה פיית' את מה שכל קוטלת טובה צריכה לעשות, אליבא ד'באפי - להפוך את רגשותיה למקור כוח. בסיכומו של יום, היא היחידה שלא נופלת קורבן למניפולציה, לא שלו ולא של ווסלי. היא מצליחה לגייס את הזעם מבלי לאבד שליטה, וזהו ניצחונה האמיתי. רגע לפני שאנג'לוס נושך.



25
סוגיה שנייה שיש לדון בה היא שבפרק זה ישנו רובד שלם, שמנהל דיאלוג עם פרק אחר של הסדרה, מספר 18 בעונה הראשונה - "חמש על חמש". בעצם, מהווה פרק זה פרק-ראי של אותו פרק חשוב. בבסיס שני הפרקים עומד משולש היחסים של אנג'ל(וס)-ווסלי-פיית', כאשר הצלעות הפוכות ו-ווסלי נשאר הקודקוד שביניהן. לא, לא נפלתם בטעות לשיעור גיאומטריה.

בתחילת הפרק מביע ווסלי את דאגתו לפיית' החבולה בניסיון לעזור לה, כפי שניסה בתחילת "חמש על חמש". כמו אז, מפגינה פיית' אדישות ומעדיפה לדאוג לעצמה. המטרה שלה אז היתה לגרור את אנג'ל למשחק שלה והיא חזרה על ביטוי זה מספר פעמים. כעת ווסלי הוא זה שאומר לה, שהוא צריך לדעת שהיא נמצאת במשחק עד הסוף. התשובה שלה - "חמש על חמש, בוס". התייחסות מפורשת מזו אי אפשר היה לקבל.

התייחסות שנייה אנו מקבלים במפגש הראשון של השלישייה, בדיוק כשאנג'לוס עוזב את המלון. אנג'לוס ופיית' נלחמים, ו-ווסלי תקוע באמצע, רק שהפעם אנג'לוס הוא שמשתמש בו ככלי. פיית' השתמשה בו אז כדי למשוך את אנג'ל להילחם בה, הפעם אנג'לוס משתמש בו כמגן. "תעזוב אותו, זה ביני ובינך", אומרת פיית', אבל אנג'לוס לא שכח את העימות האחרון ביניהם והוא מזכיר לה שזה אף פעם לא רק ביניהם ושווסלי תמיד יהיה באמצע. בעימות הנוכחי הוא זה שמעודד אותה לפעול, מתגרה בה ומפתה אותה להילחם בו ופיית' מהססת. אנג'לוס הולך אפילו רחוק עוד יותר ומציין בפניה שהכול קשור בבחירות שאנו מבצעים ובהשלכות שלהן. לא בכדי הוא מציין את המילים השלכות ובחירות, אלו הם גם שמות שני פרקים מהעונה השלישית של "באפי", שעסקו בפיית' ובמערכות היחסים שלה עם שני גברים אלה. ברגע האחרון מתערב גאן בעימות, חוסך מפיית' את הצורך לקבל החלטה, וכך נותר העימות בלתי פתור לעת עתה.

ההתייחסות השלישית מופיעה בביקורת שמפנה פיית' כלפי ווסלי, כשהוא דוקר בחורה מסוממת בניסיון להוציא ממנה מידע. "אז עינוי בני אנוש הוא חלק משינוי התדמית החדש?", היא שואלת אותו. אפשר היה להסתפק ברמז העדין הנ"ל לסצנה ב"חמש על חמש" בה פיית' עינתה את ווסלי בן האנוש, אך הכותבים מתעקשים לעשות את הדברים מפורשים יותר, כשווסלי עצמו מזכיר לפיית' כי היו זמנים בהם היא נהנתה לענות אנשים. הוא גם מתאר את אותה הסצנה בפרטי פרטים, כולל הזכוכית השבורה והחתכים השטחיים. ייתכן שהמרחק מהעונה הראשונה הוא שדחף את הכותבים לכך, שהרי לא כולם צופים בפרקים ישנים צפיות חוזרות ונשנות, או אולי הרצון המניע אותם הוא לא להשאיר צופים שלא ראו כלל את העונה הראשונה ללא הבנה של הדיאלוג. חבל, אך אפשר להבין.



בכל מקרה, מעניין מאוד לראות את היפוך התפקידים הזה בין ווסלי ופיית'. פיית' מתעקשת שהיא השתנתה, שהיא כבר לא אותו האדם והיא צודקת. היו ימים בהם העלבונות שווסלי הטיח בה היו משיגים את מטרתם ומעוררים אותה לפעולה (כפי שהם עשו ב"חמש על חמש"), אבל הפעם היא עוצרת בעד עצמה ומסרבת ללכת עד הסוף. האמון שאנג'ל הפגין בה בזמנו מצדיק את עצמו כעת והיא מפגינה את אותו האמון גם בה וגם בו. היא משוכנעת כי היא תמצא דרך אחרת לעשות את הדברים, שלא כוללת את הסיכון שבהריגת אנג'לוס ואנג'ל יחד עמו ואת חזרתה לצד האפל. מעגל שנסגר.

לבסוף, מתעמתת השלישייה בפעם השנייה והפעם ללא הפרעות. כמו ב"חמש על חמש", ווסלי מוצא מהמשוואה בשלב די מוקדם, והקרב מתרחש באופן ישיר בין אנג'לוס ופיית'. התייחסות מפורשת נוספת נעשית על ידי אנג'לוס כשהוא שואל את פיית' אם היא זוכרת את הפעם ההיא, בה היא רצתה שאנג'ל יהרוג אותה. אז אנג'ל ראה מבעד למניפולציה שפיית' הפעילה וסירב לשתף פעולה. היום אין לאנג'לוס בעיה להרוג אותה, אבל לפיית' יש בעיה רצינית להרוג אותו. אנג'לוס מתרגז על כך שהיא לא נלחמת במלוא כוחה, בדומה לאופן בו היא התרגזה עליו, כשהוא סירב להילחם בה. היא לא עושה זאת מכיוון שהיא רוצה למות, לשאלה הזו היא עונה בסירוב נחרץ, היא עושה זאת מפני שהיא מנסה להציל אותו, בדיוק כפי שהוא ניסה להציל אותה. ועושה רושם שהולך לה. עד הרגע שבו אנג'לוס נושך.



בפרק הבא, "אורפיאוס", מתגלה כי פיית' בעצם שיחקה משחק עם אנג'לוס ופיתתה אותו לנשוך אותה, במטרה לסמם אותו עם הסם שזורם בעורקיה. אנג'ל לא נפל קורבן למניפולציה שלה, אבל אנג'לוס כן, ובכך מצליחה פיית' להוכיח את עצמה ולהציל את אנג'ל. סגירת מעגל כבר אמרנו?


בשולי הסכפ"ש (ללא ספוילרים)
באופן מעט תלוש נדון בפרק זה משולש יחסים אחר - זה של גאן-פרד-ווסלי. הקישור נעשה באמצעות המניפולציה הפשוטה יחסית שמפעיל אנג'לוס על פרד, כשהוא מראה לה תכשיט, שלטענתו מבטל את הכישוף נגד אלימות שדית. פרד מרגישה מאוד מטופשת על כך שהיא נפלה בפח ומאשימה את עצמה על המידע שגונב מהם אנג'לוס. גאן, שמתפקד בפרק כמעט אך ורק על תקן המאיים לשווא הלאומי על אנג'לוס, מנסה כל הזמן לנחם אותה. פרד מתעלת ניחומים אלה לשיחה על מצב מערכת היחסים הרעועה ביניהם. היא מתנצלת על כך שהיא לא העמידה את ווסלי במקומו והסבירה לו שהיא עם גאן, אבל זה כבר לא העניין האמיתי. הבעיה היא הרצח המשותף של פרופסור סיידל בפרק "סופרסימטריה". היא מבקשת לחזור אל מה שהיה להם לפני כן ומנשקת את גאן. אבל כל מה שיש לגאן לומר לה זה שהוא צריך ללכת לבדוק את השטח, ובכך באה על סיומה מערכת היחסים ביניהם.



שני המשולשים משיקים אחד לשני לרגע אחד, ואז נפרדים. לאחר שגאן מתערב בעימות בין ווסלי, אנג'לוס ופיית', דואג ווסלי שזה לא יקרה שנית. כשהוא ופיית' יוצאים למצוא את אנג'לוס, ווסלי מסרב להצעתו של גאן להצטרף אליהם. הוא משאיר אותו אחראי על שמירת העורף ובכך מאפשר לעצמו ולפיית' הזדמנות להתמודד עם אנג'לוס, ולפרד להתמודד עם גאן.

הכינוי בו פונה קורדיליה את אנג'לוס "ילד מתוק" מזכיר את האופן בו דרלה היתה מתייחסת אליו - "ילד יקר". הקבלה נוספת בין שתי מערכות היחסים נעשית כאשר קורדיליה אומרת לו שהמערבולת לא תמיד סובבת סביבו. זו אותה המילה בה דרלה ואנג'לוס משתמשים בפרק "דרלה".

כשקונור תוקף את אנג'לוס במלון, מופעל כנגדו הכישוף נגד פעילות שדית ובכך מעלה שאלה מעניינת באשר למהותו.