דברים אינם כפי שהם נראים והבאפיוורס מלמד אותנו את הלקח הזה שוב ושוב. גם בפרק שלפנינו הדברים אינם כפי שאנחנו חושבים שהם - צעירה עיוורת שנראית ממבט ראשון חסרת ישע מתגלה כרוצחת אכזרית, עורך דין מצליח עם משיכה לכסף ומשרדים גדולים יכול להפוך את עורו (ולחזור בו שוב) וגם לגיבורים גדולים מהחיים יש רגעי שבירה.

הדמות הרעה של הפרק היא ונסה ברואר, צעירה שאיבדה את ראייתה בגיל 21. לא, זה לא מה שאתם חושבים, אין שום סיפור טרגי מאחוריה (חוץ מסיפורים המומצאים על ידי חברות עורכי דין להבטחת הצלחה משפטית). למעשה, חברי "אנג'ל חקירות" מגלים שהיא עקרה את עיניה מרצונה כדי לשכלל את יכולות הלחימה שלה. כיום, היא מתפרנסת משליחויות רצחניות שהיא מבצעת ללקוחות של "וולפראם והארט" בלילות, כשבימים היא נאלצת לבלות את זמנה בבתי המשפט מאחר שיש לה נטייה להיתפס (ולצאת זכאית). ונסה ברואר לא חריגה בים הרשעים של "אנג'ל", שמציגה לנו רשעים אנושיים לצד רשעים בלתי אנושיים כחלק מטשטוש הגבולות הברורים בין הטוב לרע. בתחילה אמנם מעלה ווסלי את האפשרות שונסה היא שד, אך הרעיון נדחה במהירות וקורדיליה מסכמת ואומרת שלפעמים אפילו בני אנוש יכולים להיות נוראים. חוסר האנושיות של ונסה מתבטא בכמה מובנים: הראשון - ונסה אינה מדברת בפרק, מלבד קטע קטן בו היא מודה ללינדזי. השני - בסוף הפרק, כשאנג'ל הורג אותה ללא חרטה וללא הדיון (לו אנו מצפים) בהשלכות של רצח בן-אנוש. ניתן רק לשער כי עבור אנג'ל ונסה איננה נחשבת בת-אנוש, בגלל הזוועות להם היא אחראית.

הפרק כולו עוסק ברשעים אנושיים כשונסה דווקא לא עומדת במרכזו. עורך דין טוב צריך לעמוד מאחורי הלקוח שלו, אבל עורכי דין רעים תמיד גונבים את ההצגה, משום שיותר משהפרק עוסק בפשע השבועי (שחוץ ממגילה מסוימת בסוף הפרק יש לו בבסיסו נגיעה חלשה מאוד לכל מה שהוא לא טבעי), הוא עוסק בעורך הדין השבועי של הפרק - לינדזי מקדונלד. עד עכשיו הכרנו את לינדזי כעורך דין מצליח, תככן ולא ישר במיוחד, ששונא את אנג'ל. הפרק הזה מכיר לנו את הצדדים הנסתרים של לינדזי ומציג לנו קצת מהעבר שלו - דרך הילדות, הסיבות להצטרפותו ל"וולפראם והארט" - וכן עונה על שאלות הקשורות אליו, כמו "מה הקו האדום שלו?" ו"תמורת מה יהיה מוכן למכור גם אותו?" למעשה, הופך לינדזי לדמות המרכזית של הפרק, בעוד חברי "אנג'ל חקירות" מהווים רקע להתרחשויות שהוא עומד במרכזם.



כיאה לדמות התופסת מקום מרכזי בפרק, מושווה לינדזי שוב ושוב לדמות העומדת במרכז הסדרה, קרי הערפד המיוסר, והוא אף עושה את ההשוואה לאנג'ל בעצמו. עברו של לינדזי כילד עני, בן למשפחה מרובת נפשות מנוגד לעברו של אנג'ל, בן לסוחר עשיר. לאנג'ל יש עבר עקוב מדם, בעוד לינדזי מגן על בעלי ההווה עקוב הדם (מה שהופך אותו במובן מסוים לשותף לפשע). גם על אנג'ל וגם על לינדזי עובר בפרק משבר אמון - בעוד לינדזי מתחיל לפקפק בעתידו בחברה כשהוא מגלה מזימה לרצח ילדים, אנג'ל מתחיל לפקפק ביכולת שלו לנצח את הרשע בעולם. ברגע שאנג'ל רואה את בני האנוש העובדים ב"וולפראם והארט" ללא אשמה, מצפון או מוסר, הוא נזכר, בכמיהה מסוימת (ומצמררת) בתחושות שהיו מנת חלקו כשהיה אנג'לוס. לינדזי, מבחינתו, רוצה לשחק בתפקיד הגיבור, להחליף תפקידים עם אנג'ל ולהציל את אותם הילדים. אנו רואים שלינדזי לא שלם עם לקוחותיו ביחס שלו לונסה, שללא ספק מעבירה צמרמורת גם בגבו ולא רק בגבו של הולנד (עדיין יש משהו שמעביר צמרמורת בהולנד? כמה מוזר).

לינדזי לא זוכה ליחס מבין מאנג'ל (שאפילו "נרדם" באמצע הנאום שלו). בעיני אנג'ל, שום עבר עני לא יכול לתרץ את ההווה של לינדזי, ובעוד אנג'ל הפך לערפד ואיבד את נשמתו, לינדזי הוא עדיין בן-אנוש בעל נשמה ומצפון, שאמור לעבוד. לעומת היחס של אנג'ל לפיית' בפרקים הקודמים - יחס של הבנה, הזדהות ואמונה בשיקום אפשרי - אנג'ל מזלזל בלינדזי, לא ממהר להצילו ונראה שהוא מתייחס אליו כאילו פעולותיו של לינדזי הם מעידה זמנית (מדרך הרוע) ולא חזרה לדרך הישר. סוף הפרק ממחיש לנו כמה אנג'ל צדק ביחסו וצפה את העתיד. כנראה שלמרות שאנג'ל מכחיש את זה, יש בין השניים יותר מהמשותף. בסוף הפרק שני הגיבורים מוצאים כל אחד מקום מחדש, לינדזי במשרד הגדול ובקידום שקיבל בחברה ואנג'ל בעזרת מגילה המזכירה את קיום הערפד עם נשמה ומוכיחה כי הוא לא רק שליח ארעי של הכוחות שהינם, אלא חלק מסדרה של התרחשויות שנקבעה הרבה לפני שהוא נולד (כליאם).

ה"דמות" השנייה העומדת במרכז הפרק היא "וולפראם והארט", שמקבלת בפרק תכונות של דמות אנושית. לאורך העונה הראשונה הוזכרה החברה, אך כאן אנו מתוודעים בצורה יותר עמוקה לדרכים בהם היא פועלת, למניעי עובדיה, ולפילוסופיה של החברה. "וולפראם והארט" היא תאגיד והפרק מתייחס אליה ככזו. זוהי חברה קפיטליסטית המעודדת תחרות בין עובדיה וחוסר אמון בין עובד לעובד ובין העובד למעסיקיו (ולראיה - בדיקת העובדים על ידי קריאת מחשבות) והעדפת ערכים חומריים על פני ערכים אנושיים. היות החברה תאגיד מומחש בקטע ההסחה של גאן, בו הוא משחק בכוונה דמות בעלת מאפיינים של "ילד רחוב שחור" מוקצנים במיוחד, כשהניגוד בינו לבין שאר עובדי החברה המעונבים בולט. גאן מדבר על כך שהחברה מטפלת בעסקיהם של השדים והמרושעים, אך אין להם מקום לאדם השחור, וההשוואה היא ברורה.



בתאגיד קפיטליסטי נשמר מקום מיוחד לתאוות הבצע ולקידום, כאשר לאדם הקטן או לצרכי השכבות האחרות אין כלל מקום. הכניסה של החברה לחיי העובדים היא טוטאלית, עד כדי כך שלעובדים לא יכולות להיות אפילו מחשבות עצמאיות (גם הערתו של לינדזי לגבי הקריאה, שלא נתפסת כתכונה חיובית בחברה, מעניינת בהקשר זה ומזכירה דווקא את הפרק ב"באפי" שבו זיהה השופט אנושיות בערפד שנהג לקרוא). אובדן העבודה אינו מסתכם בפיטורין אלא בהשמדתו הטוטאלית של העובד (באמצעות רצח מזוויע). ללא מקום בתאגיד, אין לך בעצם מקום בעולם. הקבלה של שאר העובדים את היחס של החברה אליהם ואת השמדתו של אחד מ"חבריהם" גם היא מקבילה לקבלה של עובדי התאגידים בעולם ליחס משפיל לעיתים ולאורח החיים הקפיטליסטי. דמו של לי המכתים את לינדזי מעיד על אותה אדישות ועל האשמה של האנשים החיים בתוך המערכת ומקבלים אותה.

לעומת "וולפראם והארט" כתאגיד, בולט "אנג'ל חקירות" כמשרד קטן, עסק עצמאי, בו יש דאגה אמיתית ואמון בין העובדים, אפילו יחס משפחתי. בהקשר זה מעניינות שתי פילוסופיות העולם השונות של התאגיד (המוצגת על ידי הולנד) ושל העסק הקטן והעצמאי (המוצגת בדבריו של אנג'ל). כעובד תאגיד, הולנד אינו רואה את העולם כמחולק לטובים ורעים, חלוקה זו היא פשטנית מדי בעיניו והוא אינו מאמין בה. העולם לפי הולנד מחולק למשעבדים ולמשועבדים, לאלו שיודעים לנצל את העולם לטובתם ולאלו המנוצלים על ידו, וזוהי גם הבחירה שהוא מעמיד בפני לינדזי, להיות בעל הכוח או להיות נרמס תחתיו (כמו לי). לעומתו, אנג'ל, כבעל עסק עצמאי בים של תאגידים, עדיין רואה את המאבק האנושי כמאבק של טוב ורע והוא תוהה עד כמה יש לו כוח ומקום בעולם כאשר אין לו אפילו את המשאבים הדרושים כדי לנצח את "וולפראם והארט" (מבחינת אנג'ל - היכולת להיכנס לבית משפט שטוף שמש; מבחינת בעל עסק קטן - היכולת להשיג כסף באמצעותו יהיה אפשר להתמודד עם התאגידים הגדולים).

מעניין לראות בדבריו של אנג'ל כיצד אפילו בבית המשפט, הנתפס בדרך כלל כזירה שבה הצדק שולט, אין מקום לנוכחותו של הטוב. כמו שהפרק מעביר ביקורת נוקבת על עולם העסקים, הוא גם מעביר ביקורת חריפה לא פחות על העולם המשפטי בו רוצחים מזוכים מדי יום ועורכי דין תופרים ללקוחותיהם זהות אחרת כדי לעורר את אהדת המערכת.

נאומו של אנג'ל הוא ניגוד חריף לאנג'ל של תחילת העונה. בתחילת העונה אנג'ל אדיש למתרחש בעולם האנושי ומציל עוברי אורח שנקלעו בדרכו, בעוד דויל הוא זה שגרם לו לצאת מבדידותו ולעזור באופן יזום לחסרי הישע. בפרק הזה, אנג'ל עולה מדרגה, כשהוא אינו מסתפק בהצלה של חסר ישע מזדמן, אלא מבקש לנצח את כוחות הרשע ותוהה האם יוכל לעשות זאת. המגילה ממחישה לו שתפקידו בעולם אכן גדול יותר, ובכך מחזקת את התפתחות ייעודו של אנג'ל לאורך העונה. "אנג'ל" כסדרה היתה צריכה להגדיר מחדש ייעוד לדמות הראשית שלה, לאחר שלאורך השנים הראשונות של "באפי" התאפיינה דמותו בהיותה העזר שכנגד באפי - ייעוד שכמובן לא יכול להחזיק דמות ראשית (במיוחד כשהדמות לה הוא עוזר מככבת בסדרה אחרת).



שתי נקודות לסיום:
דמותו של גאן מופיעה שוב לאחר שהופיע בפרק הקודם. נראה שגאן יהפוך להיות יותר מדמות חולפת. באורח מוזר, הסיבה להסכמתו של גאן להשתתף בפעולה אינה מותם של הילדים, אלא הסכנה שבדבר. יש כאן אזכור לדברי אחותו של גאן מהפרק הקודם על ההתמכרות שלו לסכנה. ייתכן גם שגאן זקוק לסכנה כי הוא עדיין מתאבל ואינו יודע איך לעכל את מותה של אחותו. בנוסף, ייתכן שגאן עדיין מרגיש מרוחק משליחויות מיסטיות,שנראות לו לא קשורות לחייו.

הפרק ממחיש לנו כיצד ניתן לעשות קרוס-אובר ללא הופעה של אף אחת מהדמויות מסדרת האם בסדרת הבת, על ידי שיחת הטלפון בין קורדיליה לווילו והזיהוי המשותף בין שתי החבורות (שניהם עוזרים להציל את העולם ושניהם מפענחים דיסקים בו-זמנית).