אומנם בשעה זו ממש מתנגן לו הסקר הפתוח של האתר בדיוק באותו הנושא, אבל אני לא יכול שלא להמנע מלהשמיע את קולי בכל אשר נוגע לסוף העונה הרביעית של באפי. הפרק האחרון של העונה השלישית, למי מכם ששכח ("טקס הסיום 1+2"), נפסל לשידור אי אז בזמנו בגלל ריבוי כלי נשק אצל בני הנוער התמימים של סאנדייל-היי, ואז, באקט של חסד משהו, החליטו בקשת לשדר את שני הפרקים כמה חודשים מאוחר יותר צמודים יחדיו, בשעה עאלק מאוחרת, כדי שהנפשות הרכות לא יחשפו אליהם. זה היה בספטמבר לפני שנתיים. בהתאמה, עשו את החשבון, ותבינו שעד שידור העונה הרביעית בסטאר וורלד (מאי 2001) חיכו המעריצים והצופים (אלה שלא הורידו פרקים מהאינטרנט) יותר משנה וחצי. זו הקרבה אמיתית.

הרני לחלק בזאת תארי שעשוע פשוטים לפרקי באפי החולפים. שלא כמו בסקר הבאפי אוורדס שלנו, לא ארד לרמת הפרטים של בימוי או תסריט, אלא אנקוט בקו הפשטני של `מה היה מהנה`, למה וכמה, ואתמקד יותר בפרקים מאשר בדמויות. אתם מוזמנים לחלוק את דעתכם האישית ולחלק פרסים גם כן באמצעות מנגנון התגובות ובפורום באפי המקומי שלנו.

אז מה היה לנו העונה?



במסורת האיכותיות של פרקי ההלואין, הפרק שהרעיף עלינו הכי הרבה נצנצי מחשב, דלתות מסתובבות באופן חרישי ושאר אפקטים מיוחדים, היה לא אחר מהפרק "הפחד עצמו", בו משתחרר שד הפחד בתוך בית קטן שעורך מסיבת `ליל קדושים`, ועושה שמות במהלכה. כאן גם זכורה סצינת קסם מאוד יפה של ווילו, עם כדורית אור שאמורה להוביל את דרכה החוצה אבל יוצאת מכלל שליטה. אחד מהפרקים היותר מושקעים.





באופן נורמטיבי תמהרו לחשוב שהסצינה המרגשת של השנה שייכת ל “I will remember you", אבל לא כך הוא הדבר. אני בחרתי להעניק את התואר לסצינה בה טארה, חברתה החדשה של ווילו, שואלת אותה למה היא לא מספרת עליה (טארה) לחברים שלה, וילו עונה ברוך "לא יודעת... אני מניחה שאני רוצה משהו שיהיה שלי ורק שלי", וטארה מסתובבת בחצי-הילוך-איטי ועונה (תחזיקו את עצמכם): "אני כן את יודעת... שלך"
(“I am you know… yours”)



בפרק "סופרסטאר" מטיל ג`ונתן, הלוזר השכבתי של תיכון סאנידייל, כישוף שהופך אותו לסופר גיבור אליו כולם אצים לעזרה, כולל באפי החלשלושה. פוסטרים על הבתים, בחורות צורחות ומתעלפות, חתימות בבתי-קפה וגם כמה בעיטות נאות במיוחד. ללא ספק פרק קליל ומשעשע.





הפרק הטוב של העונה הוא שילוב של עלילה, תסריט, רעיון וביצוע. למעשה, אני לא צריך להרבות במילים כי כולכם יודעים שאת התואר דלהלן קוטף הפרק "האש", בו יוצרים שנודעים בכינוי ה"ג`נטלמנז" גונבים לכל תושבי סאנידייל את הקול, ויוצאים מדי ערב לקטיף לבבות אנושיים. הפרק מצטיין בסצינות החלומות עם הילדה המזמרת, באיפור המפלצות המקורי והמיוחד, בביצוע ההשתקה של הקולות לעומת קולות הרקע (למשל הסצינה בה מהלכים כל הסטונדטים בלובי הקמפוס מפוחדים ומחובקים, כשלפתע מתנפצת כוס על הרצפה ומשמיעה רעש נפץ סותר לחלוטין), סצינות הרדיפה של הג`נטלמנז, באיפנון המשחק העדין שתכננו להם ובבימוי הכולל. למעשה, פרק זה מתחרה על תואר אחד הפרקים הטובים של באפי מאז ומעולם.





בפרק "במקום בו נמצאים הדברים הפראיים" בו רוחות של ילדים שהתעללו בהם בשנות ה50 רודפות את אחוזת לואל וגורמות להתפרצות הורמונים של כל הנוכחים, במיוחד של באפי וריילי, מהם הרוחות ניזנות, ג`יילס ווילו מבצעים כישוף שמטרתו להחליש את השפעת הרוחות על הבית, כאשר, וכאן הסצינה המפחידה, לאחר שהכישוף נשבר מוצאים את עצמם ג`יילס ווילו מוקפים ברוחות הילדים, דמויי שלדים חיורים עומדים זרוקים מקיפים אותם. סרט אימה ממש.





את הפרק בו ג`יילס הופך לשד; את הפרק בו ווילו, שפגועה מעזיבתו של אוז, מטילה כישוף רצון שיוצא מכלל שליטה - בו באפי וספייק מתאהבים נואשות, ג`יילס מתעוור וזאנדר הופך למגנט שדים; ואת פרק הסיום העונתי, "חסרי מנוחה" (שמלא ברבדים סמויים).