אז היה לנו פרק קרוסאובר בו דמויות משנה מ"באפי" באות לבקר ב"אנג'ל" בעזרת תירוץ עלילתי. אח"כ היה לנו צמד פרקים בו הגיבורים הראשיים צצו להופעת אורח, כל אחד בסדרה של האחר וקשת עלילה ישנה הובאה לידי סיום, לפחות לעת עתה. כעת מגיע פרק קרוסאובר שהוא בעצם חלק ממיני קשת עלילה שלאורך שישה פרקים עושה זיגזג בין הסדרות. הקשת מתחילה בפרקים 15-16 של "באפי" - "נערת השנה" ו"מי את?", ממשיכה אל תוך "אנג'ל" בפרק הנוכחי ובפרק הבא (פרקים 18-19) ולבסוף מסיימת היכן שהתחילה - בפרק העשרים של באפי, "גורם היוקו". במרכזה של קשת העלילה עומדת הילדה הרעה הטובה מכולן, מלכת הקול, האחת והיחידה - פיית'. והיא מרהיבה מתמיד.

אחד הדברים המרכזיים שעומדים לדיון בקשת הזו הוא מערכות היחסים של באפי עם ריילי ועם אנג'ל. הפרק הנוכחי לוקח הפסקה מהעניין ומתמקד במשולש אחר, אשר את צלעותיו מרכיבים אנג'ל פיית' ו-ווסלי. משולש זה מעלה לדיון נושא, שכבר הועלה ועוד יעלה רבות לאורך הסדרה, והוא לקיחת אחריות על מעשי עבר והתמודדות. כמו כן משופע הפרק בשאלות נוספות כמו טיבה של נשמה, עבודת צוות ומתן אמון באנשים. בקיצור - פרק אנג'לי למהדרין רגע לפני שהפוקוס עובר ליחסים שבין שתי הסדרות.

חבר כנופייה נרדף על ידי שדים, אנג'ל ו-ווסלי מצילים אותו. או יותר נכון אנג'ל מציל אותו ו-ווסלי משמש כנהג וסופג נוזלי שד לא נעימים. חלוקת התפקידים ברורה ולא נראה שווסלי מרוצה ממנה באופן מיוחד. אנג'ל דואג לוודא את מי הוא מציל והוא מציין שהוא שונא להציל את הבחור הלא נכון, האם ככה זה עובד? יש אנשים שזה נכון להציל אותם ויש אנשים שלא? שאלה טובה. באותו זמן, יורדת מהאוטובוס הבחורה שתעורר אותה - פיית'. לא מזמן היא סיימה את מסע הטרור שלה בסאנידייל שבמהלכו היא למדה קצת בעל כורחה על חשיבותה של אחריות, וההבדל בין נכון ולא נכון. עתה היא מגיעה לעיר חדשה בה היא יכולה לשחק, ליהנות ולשכוח את כל מה שעבר עליה בעיר פי השאול. היא לא מבזבזת אף רגע ומתחילה את הכיף שלה עם בחור שחשב אותה בטעות לקורבן והפך להיות אחד בעצמו. מהלך ההטעיה של פיית' הוא לשחק את הילדה האבודה, שצריכה שמישהו יציל אותה. עד לסוף הפרק אותו משחק יהפוך למציאות.

אבל זה בסוף. כרגע אנחנו נמצאים ברומניה והשנה היא 1898. לכל מי שמכיר את ההיסטוריה של אנג'ל נדלקת בראש נורה קטנה - מדובר בפלאשבק לזמן בו אנג'לוס קיבל את נשמתו בחזרה והפך להיות אנג'ל. כרגיל, זו דרך מצויינת לספר את הסיפור למי שעוד לא שמע אותו, ולבדר את מי שכבר מכיר אותו היטב. דרלה הביאה לאנג'לוס נערה צוענייה כמתנת יום הולדת לשם הנאתו אך גם לשם הנאתה שלה. ואכן, לפי מראה הדברים הנערה ה"מטומטמת כמו עמוד" גורמת להם הנאה רבה. מעבר לשיטוט נחמד במורד שביל הזכרונות יש לפלאשבק הזה ולאלו שיבואו בעקבותיו מטרה מאוד ברורה והיא להקביל בין אנג'ל לבין פיית' - כמו אנג'ל, גם פיית' מרדה נגד החוקים והדמויות הסמכותיות בחייה ועברה לחגוג את הרשע בעזרת דמות אב (דמות אם במקרה של אנג'ל).

רק שחגיגות, כפי שלמדנו היטב בוורס הזה, לא יכולות להימשך לנצח. חבר הכנופייה מקבל את השיעור הזה מאנג'ל והוא כבר פחות נהנה. על מנת שחייו יינצלו עליו לעשות את הדבר הנכון ולהתמודד עם השדים שלו, או עם השדים של אנג'ל. האם הוא מסוגל לכך? באופן מעניין חל היפוך תפקידים בין ווסלי וקורדיליה. היא סבורה שאין סיכוי, אדם כמו מרקז לא מסוגל לעשיית הדבר הנכון. ווסלי לשם שינוי דווקא חושב שמרקז מסוגל לכך, יש לו נשמה ועל כן עמוק בפנים טבוע בו הצורך. מאיפה זה מגיע? מאנג'ל. ווסלי מעריץ אותו בשלב הזה, אנג'ל הסכים לקחת אותו תחת כנפו ולתת לו הזדמנות לאחר שהמועצה זרקה אותו לכל הרוחות בשל מעשיו בסאנידייל. הוא רואה באנג'ל דוגמה לאדם שהצליח להשתנות, שמכפר על טעויות עבר ומקנה לאנשים אחרים את ההזדמנות לעשות כן. הוא מאמין ביכולת של אנג'ל לשכנע את מרקז להעיד, ומכאן מגיעה האמונה שלו שמרקז יעיד. האמון שלו באנג'ל גורר אחריו אמון באנשים אחרים. כל הכבוד ווס. האמון מתגלה כמוצדק. מרקז מעיד ו-ווסלי מאוד גאה באנג'ל. כאשר ווסלי טוען שהדבר הכי טוב שיכול היה לקרות למרקז היה לפגוש אותו, נדמה שווסלי מדבר לא רק על מרקז, אלא גם על עצמו.

פיית', לעומת זאת, נמצאת עדיין עמוק בשלב החגיגות שלה. מי שעוד לא יודע מי זו פיית' בדיוק זוכה לקבל סצנת היכרות עוצרת נשימה כאשר היא רוקדת במועדון, שקועה בעצמה, לוקחת מה (ומי) שבא לה ולא עושה חשבון לאף אחד. כל מי שעומד בדרכה מסולק בקלות על ידי שימוש בכוח כשהיא לרגע לא מפסיקה לרקוד. לא משאירה לעצמה זמן לחשוב ולעכל. לא מתמודדת. גם היא צריכה קצת אנג'ל בחייה כדי להכריח אותה לעשות זאת סוף סוף. אבל לוס אנג'לס היא עיר גדולה ופיית' ואנג'ל כלל לא מודעים כרגע לנוכחותם המשותפת בה. מישהו צריך לעזור להם להיפגש.



אותו מישהו כרגע הפסיד במשפט שלו תודות לאנג'ל. לינדזי מקדולנד נאלץ לקחת אחריות להפסד הנ"ל ומפטיר "אני שונא כישלון כשאין אף אחד אחר להאשים אותו בו". מסכן... כדי לרצות את הממונים שלו הוא חייב לטפל בבעיה ששמה אנג'ל. אבל למה לטפל בדברים בכוחות עצמך כשאפשר למצוא מישהו אחר שיעשה זאת עבורך? עם קצת עזרה מ"חבריו" הלמד-ממים, לי מרסר וליילה מורגן, הוא שוכר את פיית' ופותר הן לעצמו והן לכותבים את הבעיה. וזה עיקר תפקידם של השלישייה בפרק הזה, קידום העלילה. מעבר לכך אנחנו לומדים להכיר קצת יותר לעומק את דמויות המשנה הללו. בסצנה שלה עם פיית' מחוץ למועדון, מתגלה ליילה כבעלת תושיה ויכולת אלתור תחת מצבי לחץ. היא גם דואגת תמיד לדעת מה קורה סביבה והיא אוהבת להיות זו ששולטת בדברים. לינדזי הוא בעל לשון חלקלקה וזריזה שלא אוהב ללכלך את ידיו ונוהג להסתמך על אחרים שיעשו עבורו את העבודה השחורה. ולי? הוא בעיקר אידיוט נטול כישורי אנוש. לצורך הפרק הנוכחי אין לדברים אלו חשיבות של ממש ומדובר יותר בהכנה לקראת פרקים עתידיים. רלוונטית יותר היא הדרך בה מודיעה השלישייה לפיית' שאם משהו ישתבש - האחריות תיפול כולה עליה. "וולפראם והארט" - החברה שתדאג לך עד שתיכנס לצרות ותסכן אותה. מאותו רגע ואילך אתה לבד. דרלה היתה משתלבת שם היטב...

הגיע הזמן להתמודד עם התוצאה של הרג הצוענייה, אנג'ל קיבל את העונש שלו והוא כעת מתייסר כשהזיכרון והמשמעות של כל מעשי הרשע שלו מתחילים לחלחל. לראשונה אומרת דרלה מילה שתחזור על עצמה פעמים רבות במשך הפרק - "משחק" - "האם אנחנו משחקים משחק?" כשהיא מבינה סוף סוף שלא מדובר במשחק ושהכיף שלה עם אנג'ל הגיע לקיצו היא מתעצבנת. אנג'ל מזכיר לה שהיא האחראית - היא הרי זו שהביאה את הצוענייה לביתם, אבל דרלה לא מוכנה לקחת את האחריות על עצמה, אנג'ל בעל הנשמה מגעיל אותה והיא מסירה ממנו אחריות וזורקת אותו לרחוב. לטענתה, אנג'ל לא דומה לשום דבר. לא מדוייק - גם פיית' נאלצה לא מזמן להבין עד כמה היא איבדה את דרכה וגם עבורה זה לא קל במיוחד.

לא שרואים את זה עליה. בזמן שקורדיליה מנסה ללמד את אנג'ל אחריות פיננסית מהי, פיית' משחזרת את ימי הזוהר שלה בסאנידייל ויורה חץ לכיוונו של אנג'ל. הפעם אנג'ל תופס את החץ בזמן והיא מתפעלת ומכריזה בעליזות ש"זה הולך להיות כיף!". צוות אנג'ל לא ממש שותף להתלהבותה. למען אלו שלא רואים "באפי" הם מקבלים עדכון טלפוני מג'יילס, ועכשיו כולם יודעים שפיית' התעוררה מהקומה במצב רוח פסיכוטי משהו, ושגם בשביל באפי זה לא היה טיול בפארק. ברגע הראשון ווסלי מגיב כמו ווסלי של סאנידייל, הוא חסר בטחון ועסוק בלהיעלב מכך שג'יילס לא טרח להודיע לו שפיית' התעוררה. אחרי שקורדיליה מזכירה לו שהוא לא בדיוק מרכז העולם ושלג'יילס היו דאגות אחרות, הוא משנה כיוון ומפגין צד חדש שלו. לנוכח הרצון של אנג'ל להרוג את פיית' הוא יוצא להגנתה, וטוען שהיא נערה חולה ולא שדה וכי צריך לנסות לדבר איתה בהגיון. לטעמו, אנג'ל פועל מתוך רגשות אישיים של כעס וזו טעות. מה שהוא לא מבין זה שגם הוא מונע מתוך רגשות אישיים של חרטה ורצון לכפר, גורלו קשור בגורלה של פיית', הוא נכשל בתפקידו כצופה שלה והיא עברה לצד של הרעים. אם היא תמשיך להיחשב ככזו, טעותו ממשיכה להתקיים. אם הוא יצליח להציל אותה, הוא יתקן את הטעות ויגאל את עצמו. אך אל דאגה, טורחים לציין זאת בפניו. אנג'ל מזכיר לו שהוא ניסה פעם לדבר עם פיית' ומי שהרס לו את ניסיון ההצלה היה לא אחר מאשר ווסלי עצמו. קורדיליה מנסה באופן אצילי להגן על ווסלי אבל כשהיא מבינה במה מדובר היא נותנת לאנג'ל את הרשות להמשיך בהטפת המוסר. רק שלווסלי אין צורך בה, הוא למד להכיר בטעות שלו והוא לוקח אחריות על המעשים שלו. ושוב - כל הכבוד ווסלי.

והוא בשוונג. גם הנאמנות שהוא מפגין כלפי אנג'ל מעוררת הערכה. אנג'ל רוצה שהוא וקורדיליה יסתתרו בזמן שהוא ינהל מצוד אחר פיית', אך ווסלי מסרב בתוקף וטוען לחוסר נכונות להפקיר את אנג'ל לבדו. הם צוות. "אנחנו לא צוות. אתם תלכו לאן שאני אומר לכם ואני אומר לכם להסתתר". כן, ראשה המכוער של נטייתו של אנג'ל להגן על יקיריו ולהתמודד לבד נזקף שוב.

הוא טועה, בניגוד לשלישיית הלמד-ממים הם כן צוות. כשאחד מהם נמצא בצרות הם מתאחדים ולא עומדים מהצד ולועגים לו כפי שליילה ולינדזי עשו בעת שפיית' שינתה ללי את הפרצוף. הם לא מתנערים מהאחריות שלהם האחד כלפי השני. פעולה משותפת תמיד מספקת את התוצאה הטובה ביותר. ראינו זאת שוב ושוב לאורך העונה בפרקים כמו "מתנות פרידה", "מצפה", "הזירה". פעולה עצמאית רק תגרור אחריה צרות.



אבל לך תתווכח עם אנג'ל. ווסלי וקורדיליה עושים כדבריו ונעלמים מהשטח, מכשירים את הקרקע למפגש נוסף בין אנג'ל ופיית'. פיית' מצידה, עדיין נהנית מכל רגע. היא בוחנת את אנג'ל, בודקת עד כמה רחוק הוא מוכן ללכת וכשהוא לא יורה במטרה להרוג, היא מציינת שצריך להעלות את ההימור, להכניס אותו למשחק. אנג'ל משחק את המשחק לרגע ומציין שגם בשבילו זה כיף, אבל פיית' מכירה אותו טוב מדי מכדי לקנות את זה. היא מבלבלת עונג באושר וסבורה שההנאה שבלהרוג אותה עוד עלולה לעלות לאנג'ל בנשמתו. זו היתה פילוסופיית החיים שלה - מה שמביא אותך לסיפוק בחיים זה לעשות כיף. החיים כמשחק, בלי השלכות ובלי אחריות. הצורך של אנג'ל להתייסר בגין מעשיו הרעים ולחשוב על הכל עד הסוף הופכת אותו לפאתטי בעיניה.

לאורך כל הסצינה נראית פיית' מאוד מרוצה מעצמה ומשוכנעת בדבריה. האומנם? טיפין טיפין היא מתחילה לפזר לאנג'ל רמזים, שזה לא בדיוק המצב. היא אומרת לו שהיא נותנת לו הזמנה פתוחה ומבהירה היטב שאם הוא לא יהרוג אותה היא תהרוג אותו. אבל למה שמישהו יטרח לעודד את היריב להרוג אותו בכזו התלהבות? רק בשביל המשחק שבדבר? נחכה ונראה. פיית' מסיימת את המפגש במילים "הבה נתחיל במשחקים" וקופצת בפעם הראשונה באותו יום דרך החלון.

למקרה שמסר המשחק לא היה ברור, פיית' דואגת להעביר אותו שוב והפעם דרך ווסלי וקורדיליה. למרות ניסיונות ההגנה האביריים של דניס, היא מצליחה להפתיע אותם בדירתה של קורדיליה. היא מדגישה שוב את העובדה שאנג'ל לא מספיק במשחק ושהיא צריכה לדאוג לכך, ו-ווסלי וקורדיליה הם הפתרון לכך. מה שלא כל כך ברור זה איך לא עלה על דעתם שפיית' תבוא לחפש אותם שם ולמה אנג'ל מבזבז את זמנו וזמננו בחיפוש מיותר אחריה ב"וולפראם והארט". גם לא ידוע לנו מה בדיוק הביא אותו לדירתה של קורדיליה לאחר מכן ומתי בדיוק הוא הספיק להחליף בגדים. נו, העיקר שהוא הגיע כדי לקבל שוב את המסר.

מבין שני הקורבנות הפוטנציאליים שלה, פיית' בוחרת בווסלי, ולא במקרה - גם היא מונעת ע"י רגשות. רגש האחריות של ווסלי למה שקרה לה ממשיך להנחות אותו והוא מנסה לומר לה שזה לא מאוחר מדי, שהוא יכול לעזור לה ושהוא מאמין שהיא לא אדם רע. הוא מודה במפורש בכישלון מצדו (וגם מצדה), אבל הוא נכשל שוב מכיוון שהוא לא מצליח לראות את הדברים מנקודת המבט שלה. כרגע פיית' רואה אל מול עיניה את האיש שבאופן ברוטלי למדי שם אותה באזיקים וניסה לגרור אותה לכלא, וכעת מציע בהתנשאות לעזור לה. בשל הקומה שלה האירועים הרבה יותר טריים עבורה מאשר עבורו, והיא גם לא יודעת מה עבר על ווסלי מאז ועל ניסיונו להשתנות. הוא חושב שכמה מילות אמון מצידו יפתרו את הכל, אבל איך פיית' תקבל את האמונה שלו בה כאדם טוב אם היא עצמה לא מאמינה בכך?

"אני מפלצת! אני מפלצת!" אלו המילים שזועק אנג'ל המבולבל בתגובה לפחד שהוא רואה בעיני האנשים. הוא קיבל נשמה ולא יודע מה לעשות איתה, כל מה שהוא מכיר בעצמו זה רשע והוא דבק בכך, מנסה לשכנע את עצמו שזה מקומו. הגברת מנסה לעזור לו והוא בתמורה תוקף אותה. פיית' הולכת בעקבותיו. גם היא קראה לעצמה מפלצת בזמן שהיא הרביצה לבאפי כשזו עוד היתה בגופה, והיא דואגת להתנהג בהתאם. היא חוטפת את ווסלי שביקש לעזור לה ומענה אותו באכזריות, מבקשת ממנו לא למות מהר מדי כי אחרת היא תשתעמם, המשחק שלה ייגמר. למרבה הצער, ווסלי משתכנע. הכישלון וכישורי המשחק של פיית' מביאים לאובדן האמונה שלו והוא נותן ביטוי לדרך בה פיית' רואה את עצמה כשהוא קורא לה חתיכת זבל. אין ספק שהוא עבר דרך ארוכה מאז הנכונות שלו לספר הכל לשוביו רק לשמע האיום שישברו את לו את פיקת הברך, רק לא ארוכה מספיק. הוא לא מסוגל להתמודד עם העובדה שהוא שוב נכשל עם פיית' ומפיל את האחריות חזרה עליה. ככה זה עם ווסלי, צעד אחד קדימה שניים אחורה.

פיית' עושה בדיוק את אותו הדבר. היא רואה בעצמה כישלון אבל היא לא רוצה להודות באחריות שלה למצב, ופונה להאשים גורמים אחרים. בהתחלה היא תוהה שאולי מדובר בגורל, כזה שלא היה באפשרותה לשנות. כשהיא פוסלת את האפשרות הזו היא נשארת עם ווסלי. "אני מרגישה שזו חובתי לומר לך שאם אתה היית צופה טוב יותר, ייתכן שהייתי מודל חיקוי חיובי יותר".

רגע יפה אחד בסצנה הזו עוזר לנו להבין איפה פיית' באמת נמצאת. כשהיא יושבת על אדן החלון, משחקת בחתיכת הזכוכית המוכתמת בדם היא נראית עצובה, מיואשת אפילו. משחק העינוי לא נותן לה את אותו סיפוק שהיא כמהה לו. זה לא כל כך כיף ככלות הכל, והיא זורקת את הזכוכית לרצפה באדישות. אך היא לא מסוגלת להודות בכך, לא בפני עצמה, לא בפני ווסלי ולא בפני אנג'ל, שמגיע כמובן להציל את היום בדיוק ברגע הנכון (כתוצאה של עבודת צוות עם קורדיליה). "אתה מוכן לשחק עכשיו? אני מוכן".

האם הוא באמת מוכן? ב-1898 הוא לא היה. למרות כל מאמציו הוא לא יכול היה להיות מפלצת והוא מוצא שהוא לא מסוגל להרוג את האישה. וכעת? האם הוא באמת מסוגל לתת לכעס שלו על פיית' להביא אותו לידי הריגתה? ופיית'? האם היא מסוגלת להרוג אותו? והאם אלו בכלל המטרות שלהם? לא בדיוק. אנג'ל אומר לפיית' שהוא יודע מה היא מחפשת, שזה לא נוגע בכלל לווסלי אלא אליו ואליה, אבל היא לא נכנעת וממשיכה עם העמדת הפנים. היא עושה את כל זה בשביל הנקמה, בשביל הכסף, בשביל הכיף. אנג'ל מעיר בצדק, שהיא נראית שחוקה ולא כמו בחורה צעירה שנהנית מעבודתה אבל גם זה לא מספיק. ווסלי מצליח להפיל את הכסא אליו הוא קשור ולהוציא את עצמו מידיה והמהלך מוביל לקרב בינה לבין אנג'ל. במהלכו היא ממשיכה לעודד את אנג'ל להילחם טוב יותר, להיכנס למשחק, להרוג אותה. כשזה לא עובד היא מרימה חתיכת עץ במטרה להוכיח לו עד כמה היא רצינית ובפעם השנייה היא עפה דרך חלון, הפעם יחד עם אנג'ל. הקרב ממשיך בסמטה, רק שהוא כבר פחות מקצועי. פיית' מתחילה להתעייף ואת המכות שלה מתחילות להחליף צעקות. "אתה הולך למות... אתה לא יודע מה זה רוע... אני רעה!... תילחם בחזרה!" גשם מתחיל לרדת וככל שהוא מתחזק היא נחלשת. נראית פחות כמו לוחמת ויותר כמו ילדה. אנג'ל מסרב להמשיך במשחק, והוא אומר לה ישירות שהוא יודע מה היא רוצה ושהוא לא יעשה זאת עבורה. הוא לא יהרוג אותה. הוא לא יספק לה את המוצא הקל. ההבנה שלו שוברת אותה והיא סוף סוף מודה שזו היתה מטרתה לאורך כל הדרך. המשחק נגמר. בנואשות היא מתחננת בפניו - היא רעה והוא צריך להרוג אותה. היא מקבלת את האחריות למעשיה אבל היא לא מסוגלת להתמודד עמם ומחפשת לברוח. אנג'ל מבין זאת, הוא היה שם בעצמו. גם הוא ניסה פעם להתאבד כפתרון לכאב, ולכן הוא יכול לקרוא נכון את הרמזים שפיית' נתנה לו. הוא שומע את הזעקה שלה לעזרה.



ווסלי אולי עשה טעויות שהוא מתחרט עליהן אבל הוא לא היה באותו מקום שחור בו הרשע משתלט עליך, והוא לא חווה את הנסיון להיחלץ מאותו המקום. הוא לא מסוגל לזהות את המצוקה של פיית' והוא כמעט נותן לה את מה שהיא מחפשת. הוא מצליח לשחרר את עצמו ורץ להציל את אנג'ל, אליו הוא כל כך נאמן, עם סכין בידו. אבל המראה שלה מתמוטטת בבכי, מתחננת בפני אנג'ל שיהרוג אותה, עוצר אותו. הסאבטקסט היה אמנם נסתר מעיניו, אבל הטקסט המפורש מביא גם אותו למצב בו הוא לא מסוגל להרוג. בעוד אנג'ל מחבק את פיית' ומבטיח לה שהכל יהיה בסדר, שהוא שם בשבילה, ווסלי מפיל את הסכין והגשם ניתך סביבם.

כך מגיע לסיומו באופן דרמטי פרק, שהוא בעיני הטוב ביותר של העונה ובין החזקים ביותר של הסדרה כולה. אבל זה עוד לא הסוף. קשת העלילה הזו תימשך אל תוך הפרק הבא והשאלות באשר לאופן בו פיית' אנג'ל ו-ווסלי יתמודדו עם כל שאירע ביניהם ייענו רק אז.

לסיום, הערה באשר לשמו של הפרק. מדובר בביטוי קבוע של פיית' עוד מימיה ב"באפי", ביטוי שהיא נהגה להשתמש בו כדי לומר שהכל בסדר איתה. היא לא המציאה אותו, אלא שאלה אותו מעולם תקשורת הרדיו, שם הוא נועד לציין שהמסרים עוברים באופן ברור.

אף אחד במהלך הפרק, כולל פיית', לא אומר את הביטוי. שהרי בניגוד למה שפיית' ניסתה לגרום לכולם להאמין, וכמו שמתברר לנו בסוף - הכל ממש לא בסדר איתה.