"...Forever Young, I want to be forever young"

להישאר צעירים ויפים לנצח - זה מה שדורש עולם הזוהר מהכוכבים שלו. הפרק הנוכחי מאחד שני נושאים שכבר נדונו בעבר בבאפיוורס. הרעיון להתערפד כדי לא למות (כביכול) ולהישאר צעיר, יפה (ו"בריא") לנצח, הועלה כבר ע"י פורד ב"שקר לי". הצצה ראשונה לעולם הזוהר האכזרי קיבלנו כבר ב"עיר ה...", איתו "נצח" מתכתב קצת. שני הנושאים משתלבים זה בזה באופן טבעי ומובן. קשה לומר שהרעיונות האלה מקוריים או חדשניים במיוחד. למעשה, הפרק עמוס קלישאות ומסרים שחוקים. על אף כל אלה, ואולי דווקא בזכותם, הוא מהנה ביותר. בסה"כ מדובר בפרק לא רע, משובץ בבדיחות מצוינות ומחוזק בגימיק מנצח, ומצליח להיות בעיני אחד מהפרקים הטובים בעונה הראשונה.

רבקה היא דוגמה מייצגת לתופעה נפוצה: שחקנית צעירה ונאה, אך ממוצעת למדי (לא דוגמנית צמרת ולא שחקנית אופי איכותית), שהצליחה לקבל תפקיד מרכזי בסדרה שהפכה אותה לכוכבת. אבל לכל סדרה (פרט לאופרת סבון) יש סוף, והשחקנית מגלה שבלי הסדרה שלה, היא לא מספיק מעניינת, ואין עליה הרבה קופצים. מה עושה הסוכן המתוחכם? מייצר עניין, גורם תשומת לב וגורר אותה בכוח לתודעה הציבורית דרך מדורי הרכילות.

לא מספיק שחייה של רבקה אומללים מרוב ניסיונות לשמור על תדמית נוצצת ולקבל תפקידים, עכשיו גם מאיימים על חייה. זו בדיוק הנקודה בה מצטלבת דרכה עם הגיבור שלנו, הגבר המסוקס שרץ להציל את העלמה במצוקה (מגלגלי מכונית דורסת תוך שהוא חוטף את המכה במקומה, עוד מוטיב חוזר בבאפיוורס). כמו גיבור אמיתי, הוא מסרב לקבל גמול כספי על העזרה (מה שמקומם מיידית את קורדיליה) ונרשמת כימיה מיידית בינו לבינה. מהצד שלו, לא ממש ברור למה דווקא היא (אפילו לא בלונדינית!) אבל במקרה שלה, ההתלהבות היא מעבר למראה של אנג'ל. אנג'ל, שכנראה לא ראה הרבה טלוויזיה מאז "בוננזה", הוא אולי המלאך היחיד בעיר המלאכים שלא יודע מי היא. כמו שהיא מציינת בעצמה, למצוא גבר שלא מכיר אותה זה "כל-כך מרענן" שהיא מייד נכבשת בקסמיו.

את אוליבר, הסוכן המסור (מדי) אנחנו מכירים עוד מהפרק הראשון, עת נתן לאנג'ל את כרטיס הביקור שלו במסיבה. הפעם, כרטיס הביקור עובר בכיוון ההפוך, ורבקה מתדפקת על דלת המשרד של אנג'ל ושות'.

אנג'ל, שעדיין חושש מתוצאות הרות אסון במקרה שיתקרב לאישה, מסרב רשמית לקחת אותה כקליינטית, אבל בשקט בשקט הוא ממשיך לעשות בהתנדבות את מה שהוא יודע הכי טוב: לארוב. הוא משקיף מבחוץ, צופה ומוודא שיהיה שם כשתזדקק לעזרתו. כשהם נפגשים שנית, היא חושפת את מהותו האמיתית בקלות, וזה לא קשה. כמו שהיא קלישאה מהלכת של הוליווד, אנג'ל של הפרק הזה הוא קלישאה של ערפד. נדמה שמתחילת הפרק לא היה אספקט ערפדי אחד שלא הוזכר במפורש או במרומז - חיי הנצח, הנוקם השחור, מהיר במיוחד, לא פגיע באופן אל-אנושי, נשמר לצללים, מתרחק מהשמש, מריח את הדם, לא משתקף במראה...



בינתיים, בעוד אנג'ל מתפקד באופן רשמי כשומר הראש שלה, אנחנו זוכים למצעד קלישאות מהצד שלה: מדורי הרכילות ממציאים עליה דברים, היא מגיעה לפרמיירות רק עבור הצלמים, המעריצים לא יודעים להפריד בינה לבין הדמות שגילמה, היא מקפידה על כושר ועל תזונה, וסובלת טיפולים קוסמטיים כואבים. היא גרה לבד בבית גדול ומפואר, והיא בודדה, האנשים שמקיפים אותה דואגים לה מתוקף תפקידם ולא מאכפתיות יתרה. רבקה היא אולי קורבן, אבל היא לא תמימה, יודעת היכן היא עומדת, מכירה את המשחק ויודעת לשחק אותו, לכן היא לא מתקשה לעלות על השטיקים בהם אוליבר מנסה להאכיל אותה. אם חשבנו שהעלילה הראשית של הפרק תעסוק באיומים על חייה, הרי שהפתרון מגיע מוקדם מהצפוי, כבר באמצע הפרק, ומעביר את הפוקוס לרבקה עצמה.

קורדיליה היתה עושה הכל כדי להתחלף איתה, כי היא רואה את הכל מבחוץ, את העטיפה הנוצצת. היא לא מודעת למחיר שיש לשלם - הבדידות, הצביעות, אובדן הפרטיות; ההשקעה הגבוהה שנדרשת לצורך תחזוקה מתמדת - הקוסמטיקה, הפלסטיקה, ההשכמה המוקדמת (לפני עלות השחר) להתעמל. יש כאן גם ביקורת על עולם הזוהר הצבוע - הרשת שכל הזמן מחפשת פנים חדשות, דורשת מכולם להראות צעירים ובמיטבם, מחפשת נשים צעירות, מתכחשת להן כשהן מתבגרות, דורשת מהן בעצם "להפסיק להזדקן".

בחברה שמקדשת את הנעורים, זו היתה רק שאלה של זמן עד שרבקה תעלה במוחה את הרעיון ה"גאוני" להתערפד. מקורבן היא הופכת למניפולטורית ונצלנית, הרותמת את אנג'ל לצרכיה. בשונה מפורד, שהעריץ את התרבות, חקר, הכיר ותכנן, היא פועלת מהר, מסתכלת על האספקט השטחי ביותר: כך תוכל להישאר צעירה ויפה לנצח (לפחות כל עוד ימשיכו עם השידורים החוזרים), כמו דמותה שהונצחה בפילם. ההיכרות שלה עם ערפדים היא מהסרטים ומהספרים, היא לא באמת יודעת מה זה אומר, במה זה כרוך, מה המחיר שתידרש לשלם (וזה עוד בלי להיכנס לבעיות בסיסיות כמו צילומי חוץ ביום או איפור מול המראה). למזלה, היא פוגשת רק את אנג'ל, ערפד הבית המתורבת. היא לא מכירה את הלא נחמדים.

כצעד ראשון היא מנצלת את קורדיליה, שההתרגשות מסחררת אותה ובניגוד לאופייה היא "מאבדת את הראש". כפי שראינו בהקדמה (המצחיקה ביותר) של תחילת הפרק, קורדיליה עדיין לא ויתרה על חלומות המשחק והתהילה, למרות שהיא שחקנית איומה. נפעמת מאד מהמעמד וההזדמנות להתחכך בזוהר, היא לא מפספסת אף הזדמנות לתעל את אנג'ל בכיוון הדרוש להגשמת מטרותיה שלה, מעמידה את עצמה במקום הראשון, ולא מתחשבת ברגשות הסובבים אותה. זוהי קורדיליה הישנה ששוב זוקפת את ראשה בגאווה. המטרה מקדשת את האמצעים - היא לא נמנעת משימוש בכל כלי אפשרי: מוכנה "למכור" את שירותיו של אנג'ל כנגד רצונו, וכשהוא לא מסכים היא מוכרת את האמינות שלה ואת המתנה שקיבלה מדויל - בלי בושה היא מנסה לזייף חזיון (אך כשרון המשחק שלה מכשיל אותה). בפועל היא נופלת כפרי בשל לידיה של רבקה, שמצליחה לדלות ממנה מידע ללא קושי. להגנתה יש לציין שכשהיא נרגעת מהיום, המוח החריף שלה חוזר לפעולה, והיא מצליחה להתעשת בזמן ולעלות על התוכנית (יודעת מניפולטורית נפש חברתה).



אקדח שמופיע במערכה הראשונה, יורה במערכה השלישית
כבר בתחילת הפרק, יש התייחסות לסוגיית הקללה של אנג'ל. למגינת לבה של קורדי, הוא מסרב לקחת את התיק, לכאורה ללא סיבה הגיונית נראית לעין. קורדיליה לא מבינה כי היא לא מנסה להבין, היא לא חושבת על אנג'ל אלא על עצמה, אכפת לה רק שאנג'ל יפעל על פי התוכניות שלה. דווקא ווסלי, החוליה השקטה בפרק, קורא אותו מייד ומבין שהוא פשוט מחבב אותה, ולכן שומר מרחק. קורדיליה, זו שתמיד חוששת מהיום בו אנג'לוס יבוא שוב לביקור, ממהרת הפעם לבטל את האופציה של הקללה - זה לא משתלב לה בתוכניות. דווקא אחרי שהתוכניות מומשו, אנג'ל מבלה את הלילה בביתה של רבקה, רק אז קורדיליה מתחילה לחשוב על ההשלכות. היפוך תפקידים: קורדיליה בפאניקה, מתמצתת לווסלי את הזוועה שפקדה אותה בביקורו הקודם של אנג'לוס, בעוד ווסלי נשאר רגוע ומבטל את האפשרות. הסצינה הזו נועדה עבור הצופים החדשים והותיקים כאחד. בתחילת הפרק מוזכרת רק ה"קללה" ללא הסבר עבור מי שלא עקב. בדיון ההמשך, קורדי מסבירה מה יקרה אם הקללה תישבר, ווסלי מסביר כיצד זה יכול לקרות. למעשה, הם מעלים כאן דיון ותיק של המעריצים: האם איבוד הנשמה של אנג'ל קרה במהלך הסקס עצמו, או רק אחרי הסקס, כשחש אושר עז על הקירבה הגדולה בין שניהם? אם מדובר באקט עצמו שמביא לו את האושר המושלם, האם נגזר עליו להתנזר מפעילות מינית מעתה ועד עולם? לפי גירסת ווסלי: אושר אמיתי הוא דבר נדיר ביותר. איבוד הנשמה של אנג'ל לא קרה בגלל אקט מיני, אלא כיוון שהוא היה עם באפי. בין אם יש הסכמה לגבי באפי, יש הסכמה לגבי שבירת הקללה: נדרש כאן אושר מושלם.

מהו בעצם אושר? אושר הוא דבר חמקמק ביותר, "נוצה קלה ברוח שרגע מעופפת באוויר". ואם האושר הוא חמקמק, איך משיגים "אושר מושלם"? איך גורמים לאנג'לוס לבקר, באין באפי בהישג יד? האם ניתן לייצר אותו באופן מלאכותי?

נראה שאפשר, אם "מכופפים" את החוקים. דילמה: האם אנחנו אוהבים את הפרק כי הוא מוצלח (לדעתי לפחות) או מעקמים את האף כי יצרו לנו סתירה עם מוסכמות הוורס? שאלה טובה. שאלה נוספת: אנחנו רוצים לפגוש את אנג'לוס, זה תמיד מרענן, אבל איך גורמים לו לבוא לבקר בלי להשאיר תוצאות הרסניות לטווח ארוך? התשובה לפי הפרק: מסממים אותו. עכשיו קיבלנו אנג'לוס אינסטנט, לזמן קצוב, מבלי לשלם את המחיר. אבל מה עם מחיר האמינות? אם זה לא אושר אמיתי, איך הוא איבד את הנשמה? אה, הוא לא באמת איבד, זה זמני. אבל רגע - מה זאת אומרת "זמני"? או שהנשמה שם, או שהיא לא, לא? אם היא שם, הוא לא אמור להיות אנג'לוס; אם היא שוב אבדה, אז מאין תחזור אליו ללא התערבות נוספת?

כבר ראינו בעבר ניסיון מכוון לגזול מאנג'ל את נשמתו - ב"'אויבות", השתמשו פיית' וראש העיר בקסם, ואלמלא היה המכשף מכר של ג'יילס, ייתכן שהתכסיס היה מצליח. בסוף הפרק התגלה שאנג'ל הוא פשוט שחקן טוב. לפיכך, בצפייה הראשונה שלי בפרק, הייתי בטוחה שהוא שוב מרמה, מעמיד פנים, כדי שרבקה תיבהל ותבין מה הם פניו של ערפד אמיתי. רק כשהמשחק המשיך והקצין, התחלתי לקלוט שהפעם זה כנראה אמיתי. או שלא? נפערו כאן סדקים באמינות, שלא נסגרו עד תום הפרק. זה המחיר לשימוש בטריק תסריטאי בעייתי ולא אלגנטי במיוחד. עם קצת רצון טוב, ניתן לבלוע את התשובה בעזרת כוס סיספונד: הדואליות קיימת באנג'ל תמיד. כמו ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, שניהם שם, והשאלה היא מי מנצח ברגע נתון. אנג'ל מסתובב בעולם כשהשד עדיין בתוכו, אבל הנשמה שיש לו (ואין לערפדים אחרים) מרסנת אותו ומשאירה אותו עמוק בפנים, לא מאפשרת לו לבוא לידי ביטוי, לקחת שליטה. ברגע שהכימיקלים משחררים אותה, הם דוחקים את הנשמה הצידה, מאפשרים לאנג'ל לאבד שליטה, ומפנים את הבמה לאנג'לוס.

אנג'לוס יודע כל מה שאנג'ל יודע, ועכשיו הוא עושה בידע הזה שימוש כדי להתעלל (בעיקר נפשית) בסובבים אותו. נטול נשמה הוא נטול עכבות, נטול טאקט, מוריד את הכפפות ויורד על כל אחד בנקודה הרגישה שלו: תסביך הנחיתות של ווסלי, יכולת המשחק של קורדיליה, הצביעות והזיוף של רבקה. מפגן של אימה משולב בגרוטסקיות כשאנג'לוס מציג לחבורה קריקטורה אכזרית אך מדויקת של כל אחד מהם (ומפגן משחק מרשים למדי של דיויד בוריאנז, אני חייבת לפרגן). לשמחתו של אנג'ל, הוא לא נדרש לשלם את המחיר על ההתפרעות של ליל אמש.



מבחינה תסריטאית, יש יתרון נוסף בשימוש בסמים: אנג'ל(וס) המסומם הוא קורבן של הנסיבות, לפיכך לא ניתן להאשים אותו - "אלה הסמים, לא היה מה לעשות". באותה נשימה ניתן להכניס גם מסר אנטי-סמים - הם מביאים את המשתמש לזיוף רגשות, איבוד האותנטיות. "מה שאתה חש אינו אמיתי" אומר ווסלי, שמשמש כאן על תקן המבוגר האחראי, נציג המוסר והמדע, היחיד שנשאר כל הפרק קצת "בחוץ" - ההתחככות בזוהר עברה על ידו, והוא נשאר לא מעורב, אובייקטיבי. לכן הוא זוכה להיות "גיבור היום" ומציל את המצב, למרות שאנג'לוס מתעמר בו נפשית, ולא חוסך ממנו מילים משפילות.

גם מקומה של קורדיליה לא נפקד. בתחילת הפרק היא מפנה את הגב ל"משפחה" ואף מנצלת את אנג'ל כדי להיכנס לעולם הזוהר, לעבור לצד של רבקה. לאחר שנציגת העולם הזה חשפה בפניה את פניו האמיתיות ובגדה בה ובאנג'ל, היא נוטשת את רבקה ו"חוזרת הביתה", לא חוששת להתעמת איתה ולתקוף אותה על מעשיה. בעזרת אומץ ותושייה היא אף מצליחה לשטות באנג'לוס ולהציל מעט מכבודה הרמוס ומיכולת המשחק המושמצת שלה.

הסכנה חלפה, נותרו ההשלכות של הבוקר שאחרי. מי שציפה שחזרתו של אנג'לוס תפער שוב מרחק בינו לבין עמיתיו ותוביל לעימותים נוקבים, התבדה. ווסלי מגלה בגרות, שם את זה מאחוריו וסולח. הוא מכיר בעובדה שאנג'ל הולך על חבל דק, המרחק בינו לבין אנג'לוס עלול להיות קטן מאד, והוא יכול בקלות ליפול. הוא לא מקנא בו. הוא אף מצליח לסחוף איתו את קורדיליה, והיא סולחת לו, ומבקשת ממנו להיות כן איתה לא פחות מאנג'לוס.

מוסר השכל:
1. עולם הזוהר הוא נוצץ מבחוץ אך אכזרי ודורסני מבפנים.
2. סמים זה רע.
3. חברים רוצים שתהיו כנים איתם.
4. אחרון חביב: חברים טובים יתעלו על עצמם ברגעים המתאימים וידעו לסלוח לכם (תוך הפגנת בגרות ואיפוק אציליים).

נקודות:
אנג'ל פורץ לביתה של רבקה ללא הזמנה מפורשת. האם העובדה שביקשה לשכור אותה לשירותיו מהווה הזמנה מספקת, או שמדובר בטעות תסריטאית?

"It was a seminal show, Canceled by the idiot network" - נבואה שמגשימה את עצמה.