לפני משהו כמו שבועיים, קרא לי אחי מהסלון "אתה חייב לבוא לראות משהו", כמנהגו בקודש בחודשים האחרונים. "מה אתה רוצה, עוד פעם יש הופעה של הסאבלימינל הדפוק הזה שלך"? רטנתי מתחת לשפמי העבות. "לא, לא, זה משהו ממש מדהים" ענה והאיץ בי לבוא.

עייף ומרוט, ארזתי את 148 הקילוגרמים שלי והכרחתי את עצמי לקום מהספה (האמת היא שבכלל אין לי שפם ואני לא כזה שמן, אבל אהבתי את הרעיון) ואו אז השתנה עולמי הצר כעולם נמלה; התוודעתי אל אחד הדברים הטובים ביותר שיש בטלוויזיה שלי. ואני אפילו לא ידעתי.

"ביפ שואו עם גדי סבן" היא תכנית לייט-נייט, אבל לא כזו מהזן הדלוח של קיציס ופרידמן (אני כבר מתאר לעצמי שהספקתי לעצבן חצי מהקוראים. ניפגש בטור התגובות השמאלי, הא?) או דנה מודן הממוחזרת וצופית גרנט הפרובוקטיבית. מדובר כאן בתכנית-משחק, שבה למעשה גדי סבן לא מגלם את עצמו, אלא משחק את תפקיד הערס המצ`ואיסט, ורבותי – הוא עושה את זה פשוט טוב.

בכל תכנית הוא מארח בעל מקצוע מעניין (גיניקולוג, מבצע פוליגרף ועוד) כשבפעם האחרונה הוא אירח מזרחן. אותו לפלף ממושקף וגניחט ישב באולפן, נכון לנפק פרשנויות מלומדות על הסכסוך הערבי-ישראלי, ואילו במקום שאלות מזמינות לתשובות מסוג זה, נתן הסבן מונולוג: "תגיד, אם נגיד יש ככה איזה שניים שמשחקים קלפים והראשון מפסיד, אז מה - הוא יבוא לשני ויתחיל להתבכיין `תחזיר לי את המאה שקל שלי, אין לי כסף`? הרי זה מה שעושים הערבים לנו - הפסדתם במלחמה? יאללה, תשבו בשקט ותפסידו בכבוד".

זוהי רק אחת הדוגמאות לזרימה הבלתי פוסקת של המנחה המוכשר והיצירתי. הוא מביא אורחים מעניינים (כמעט) אחד אחד, שואל שאלות מעניינות ועוקצניות-לעתים (סבן לזמרת אלמונית חדשה: "תגידי, את חיה בפוזה, מלאה בכסף, או נוסעת באוטובוס בחזרה מהופעות?")

זו גדולתו של סבן, וזה מה שהופך אותו למוצלח כל כך: הוא לוקח את עצמו בקלילות יתרה, שואל את השאלות שכולם היו רוצים לשאול אבל מתביישים, ויותר מכל - מספק בידור והנאה צרופה נטו. פשוט מלך.





תמיד בביטחון. אפילו אם אין לך מושג מה אתה רוצה להגיד. דבר קצר ותמיד תיתן לאדם שמולך את התחושה שאתה יודע משהו שהוא לא יודע. מי שמנסה לעלות עליך בדיבור, תרגיע אותו, תוריד אותו.
תמיד תספר סיפורים שימחישו את המסר שאתה רוצה להעביר: "כשהייתי בגן ודקרתי את ההוא..." וכו’.
דבר בקודים: "העניין ההוא", "החבר הקטן", "החבר הגדול", כדי שאם תגיע לשופט, אף אחד לא יוכל לתרגם אותך.


אל תהיה פתוח לדעות אחרות, רק לדעה שלך.
רצוי שתסתובב עם "סטיפה" בכיס, ותחלק טיפים בשביל הרושם, למתדלק, למלצרית, לנהג, לשליח.
אל תשכח מדי פעם לעורר פרובוקציה, לתת סטירה לבן אדם בנוכחות הרבה אנשים, לצעוק ליד כולם, שלא ישכחו מי אתה.
תחתום על ערבויות, תהיה לארג’ עם אנשי העולם התחתון, תקפיד לבקר את ה"חברים" בכלא, שאם יום אחד תמצא את עצמך בפנים, יהיה מי שיבוא לבקר אותך, או בקיצור: תטפח דגי רקק.


חליפות מחויטות, לעולם לא ג’ינסים, רק למטרות הסחה. אם אתה מאוד מסוכסך, אל תיקח סיכון ושים שכפ"צ. אם אתה מבוגר - כובע. אם אתה צעיר - ג’ל מתוח אחורה. סיגר - חובה, מצת זיפו או כל מצת אלגנט אחר.


רק ב-BMW, מרצדס, וולבו - מכוניות גדולות, ממוגנות, עם זכוכית משוריינת.


אל תלמד. חכמת רחוב זה יותר ממספיק.


איש משפחה למופת. לעולם אל תיתן להם להבין שאתה עוסק בעבריינות, תן את ההרגשה שהכל בא חוקי.


רצוי בחבורות, אבל אם אתה מספיק חזק אז אפשר לבד, כלומר עם שומר ראש, אבל בלי חברים. ואגב חברים, חבר שלא "ישב" 4 שנים לפחות, הוא לא חבר, אלא אם כן אתה משתמש בו למטרות הסחה.


בנות הזוג שאיתן תסתובב הן בלונדיניות עם עיניים כחולות, חזה גדול וגוף חטוב. אנשים הרי צריכים גם להחזיק ממך, לא רק לפחד ממך. רצוי מאוד שלא יהיו חכמות.