עד עתה הציג לנו ג'וס את העולם של "פיירפליי" על קצה המזלג, והתמקד בעיקר בעשרת גיבורי הסדרה: מי הוא מלקולם ריינולדס, איך בנויה "סרניטי", למה אינארה גורמת לבוק לנוע בחוסר נוחות, איך בדיוק הגיעה נערה בקופסה אל חיינו, דברים שכאלו. במקביל להיכרות עם כל הגיבורים, למדנו על היקום של "פיירפליי": איך כוכב לכת אחד יכול להיות מפואר ובאותו זמן מוזנח, כיצד זונה היא חברת הצוות המכובדת ביותר בספינה, מהי הברית ולמה אף אחד על הספינה לא בדיוק אוהב אותה. מכיוון שהפרק "שוד הרכבת", היה גם סוג של פיילוט נוסף לסדרה, קיבלנו בו הרחבה נוספת על האופי ועל המוסר של מל ושל שאר אנשי צוות "סרניטי". ועכשיו, לאחר שני פיילוטים וזמן שידור של שלושה פרקים, יש תחושה של היכרות עם הדמויות, שאנחנו יודעים עליהן את מה שחשוב, ושאת מה שאנחנו לא יודעים נוכל ללמוד במהלך העונה.

יש שני נושאים שעברו בחטף מתחת לרדאר עד כה, ולמרות חשיבותם הגדולה בהבנת העולם שבו טסה "סרניטי", הם נדחו לפרק הזה על מנת לפנות מקום להצגת הדמויות. עכשיו אפשר לעבור לתיאור מדוייק יותר של אותו עולם גדול ומופלא ששרטט ג'וס בפרקים הקודמים. בסצינת השוק בפרק "סרניטי", אנחנו לומדים שג'יין, הבריון הגדול שלא מפחד מכלום, רועד מפחד למשמע מילה אחת קטנה - "ריוורס". מאוחר יותר, כשהספינה נתקלת בטעות בספינה של ריוורס, זואי מסבירה באופן ציורי מה יקרה אם הם ייתפסו, ותוך כדי הבריחה אנחנו לומדים עוד קצת על חוסר הכבוד של הריוורס לחיים ועל אופי הצייד שלהם, בדימוי הפשוט של ספינה בצורת כריש. בסוף "סרניטי", הריוורס מאופיינים על ידי פחד המוות שהם מעוררים בבריון הספינתי ועל ידי תיאורי זוועה מיד שנייה. כשנתקלים ברוחות רפאים מפחידות עד כדי כך, זה כמעט ברור מאליו שצריך לתת להן בשר וצורה.

הנושא השני שעליו צריך להרחיב הוא הברית. לכאורה, אנחנו יודעים עליה הרבה מאוד: הברית היא הארגון הפוליטי ששולט ביקום של "פיירפליי". פעם היתה מלחמה גדולה בין הברית לעולמות העצמאיים, מלחמה בה מל ריינולדס נלחם כחלק מחומי-המעיל והפסיד. יש עולמות בהם השליטה של הברית חזקה והדוקה; יש עולמות בהן הברית שולטת רק בתיאוריה, ובמציאות כל אדם לעצמו; ויש את החלל בו אפשר להתחמק מהספינות-בגודל-עיר של הברית. הברית גם רודפת אחרי סיימון וריבר בפרט ואחרי צוות הסריניטי בכלל, כשאלה עוסקים בפעילות פלילית (כלומר, רוב הזמן). הברית היא ארגון גדול ומסודר שאחראי על שלטון החוק ובחלק מהמקומות מצליח לאכוף אותו. אבל כל אלו הם דברים שאנחנו יודעים על הברית משיחות, ממידע ממקור שני, מדעתם של אנשי הצוות, מקרעי מידע שאנו קולטים בשברי סצנות המתרחשות בספינות הברית. אין לנו ממש מידע קונקרטי על הברית, ועכשיו הגיע הזמן לנצל את העיקרון הידוע "הראה, אל תאמר" ולהראות לנו על מה בדיוק אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על הברית.

מכיוון שהפרק מתמקד בשני הכוחות הגדולים והמאיימים הללו - הריוורס והברית - התוצאה היא, בהתאם, אחד מהפרקים האפלים ביותר של הסדרה, ולדעת חלק מהצופים, גם הפרק הרע ביותר בה. אבל כשמדובר בסדרת מופת כמו "פיירפליי" (ובמיוחד בסדרת מופת קצרת חיים ודלת פרקים), גם הפרק הרע ביותר הוא עדיין טוב מספיק.

"אבודים בחלל" נפתח בסצינת אקספוזיציה. במספר הדקות לפני שיר הפתיחה אנחנו יכולים ללמוד על קצה המזלג, למקרה ששכחנו, מהם האפיונים העיקריים של הסדרה וגיבוריה. הפרק מתחיל בנגינת כינור קצרה, שמעידה על כך שהסדרה היא מערבון בחלל, ומשם עוברת למשחק כדור. המשחק הוא משהו דמוי כדורסל, אך חסר חוקים ברורים ("הם לא משחקים לפי שום חוק מתורבת שאני מכיר" אומר סיימון), כפי שאורח החיים של צוות סריניטי לא מציית לכמעט שום חוק מלבד החוקים שלהם עצמם. שישיית השחקנים הם מל, זואי, ווש, ג'יין וקיילי - אנשי הצוות המקוריים של ה"סרניטי", ובוק - שהצטרף ומהר מאוד התערה בצוות. על המשחק צופים מלמעלה שלושת הדחויים, האאוטסיידרים של הספינה: אינארה, שבתור מלווה נמצאת בדרגה "גבוהה" יותר מכולם, וסיימון וריבר - שעדיין נמצאים על הספינה כפליטים. סיימון יוזמן למשחק על ידי קיילי - מה שמראה שהוא נמצא באמצע הדרך להיות חלק מהצוות, אבל ריבר תמיד תהיה זו שמשקיפה על המתרחש בספינה מהצד (או מלמעלה, במקרה הזה).



במהלך המשחק, ג'יין קורא לווש "איש קטן", מה שמראה על הנחיתות של הטייס החלשלוש (בעיניו של ג'יין הבריון); קיילי תופסת טרמפ על כתפיו של ג'יין, מה שמראה שהוא תמיד נמצא שם כדי לעזור לה, גם כשהוא זורק כלפיה הערות מעליבות ("לקיילי תמיד חסר מישהו"); ווש קולע ל"סל" כשהוא מחוץ לפוקוס ועומד על משהו, "נעזר" בגופה של סרניטי כפי שקיילי נעזרת בג'יין - דבר המצביע על כך שהוא חלק אורגני מהספינה, הטייס שלה; אחרי שווש הולך, קיילי מזמינה את סיימון לתפוס את מקומו, במה שיכול להתבטא כקבלתו אל חיק הצוות, אך באותה מידה כחיבה מיוחדת שרוחשת קיילי לסיימון.

קאט לתא הטייס, שם מגלה ווש גופה מרחפת בחלל - הבזק קטן לנושאים האפלים והמפחידים בהם עומד הפרק לעסוק. מאחורי הגופה נמצאת חללית, ובזמן שכל הצוות צופה בה, רק דמות אחת לא מביטה בה ישירות, אלא עומדת בפינה. זוהי ריבר, הנערה המשוגעת קמעה, שלוחשת בידענות ובמסתוריות מהו הדבר שאליו הם מתקרבים - זאת ספינת רפאים. חיוך קטן ומפחיד של ריבר - שהרי גם ריבר היא רוח רפאים של מה שהיתה לפני שהברית שיחקה לה בראש - והסתיימה האקספוזיציה.

הספינה שבה פגשה סריניטי היא ספינת התיישבות, שנועדה לסחוב כמה משפחות בטיול חד כיווני אל ביתם החדש בכוכבים החיצוניים - היכן שההתיישבות עוד לא נגמרה. אלו ספינות זולות (הסבר ראשון אפשרי להימצאותה של הספינה מרחפת בחלל הוא שנגרמה לה תקלה טכנית). ג'יין, בחור מאוד "אופטימי" כפי שמציין ווש, מעלה תיאוריה בלתי מבוססת לפיה הגופה שבה נתקלו הרגה את כל המתיישבים והלכה לטיול של שבת ללא חליפה בחלל (הסבר אפשרי שני). במקביל, בוק ומל מתווכחים מה צריך לעשות: אין טעם לדווח על הספינה, כי אין מי שיעזור (לברית לא אכפת מספינה אחת, וחוץ מזה - עם שני נמלטים ודעתו של מל על הברית, לא צריך סתם לערב אותם). מכיוון שאי אפשר להודיע, הצוות צריך לטפל בספינה בעצמו: בוק תומך בעזרה לאנשי הצוות, עקב היותו נוצרי טוב והכל. ג'יין מציע שבוק יתפלל בזמן ש"סרניטי" תתרחק מהספינה, עקב היותו בריון אנוכי שלא אכפת לו מאף אחד חוץ מעצמו. מל מפשר ביניהם: הם יעלו על הספינה. אם יש בה ניצולים, הם יעזרו להם. ומכיוון שמל הוא עדיין לא אלטרואיסט לחלוטין, באה האפשרות השנייה - אם אין ניצולים, הרי שכל הציוד שהם משאירים הוא הפקר, וצוות ה"סרניטי" מומחה בבזיזה של גרוטאות. הטיעון הזה הוא הטיעון ששובה את ליבו של ג'יין, ומכיוון שאף אחד אחר לא מסרב לאפשרות להציל כמה אנשים או "להציל" קצת רכוש, "סרניטי" מתחברת לספינה.

וכאן מתגלה הרמז הראשון שלא הכל תקין, כאשר משהו מוזר מתחבר ל"סרניטי". אבל זה בטח שום דבר, לא?

כל עוד לא הוזמה האפשרות שיש מישהו חי על הספינה, סיימון רוצה גם הוא לעלות עליה ולעזור, וכאן מגיע טוויסט קטן: אנחנו, הצופים, מאמינים שאין אוויר על הספינה הנטושה (למרות שחשמל יש). גם סיימון מאמין שאין אוויר על הספינה, ולכן כשג'יין קורא לו - הוא לובש חליפת חלל, ויוצא החוצה בסצנה קלסטרופובית ומחניקה. אבל על הספינה יש אוויר, והכל תקין, וג'יין סתם עבד עליו. זאת היתה יכולה להיות סתם בדיחה לא מצחיקה, אלא שהיא מלמדת אותנו עד כמה סיימון לא רגיל לשהייה בחלל. אחרי שהוא מביע חששות מכך שקצת בד וזכוכית הם הדברים היחידים שמפרידים בינו ובין הכלום, קיילי מגלה לו שאפילו את הבד והזכוכית האלה הוא לבש לא נכון, והוא אפילו לא מצליח להסיר את הקסדה ללא עזרתה. אם לא היה אוויר בספינה, הוא היה נפגע. הגיחוך של ג'יין מחצין עוד יותר את חוסר השייכות של סיימון ל"סרניטי".



הרמז השני שלא הכל תקין: הספינה נראית כמו ספינה נורמלית, עם כוח, עם אוכל על השולחן, כמו ספינה שעדיין חיים עליה. אז איפה כל האנשים? איפה המשפחות שהיו אמורות להיות עליה? האם הם באמת עזבו בסירות ההצלה?

בלי אנשים על הספינה, הגיע הזמן לבזוז. קיילי וסיימון לוקחים ציוד וחלקי חילוף (ותוך כדי כך מגלים שהספינה תקינה לחלוטין), ג'יין לוקח אוכל, מל וזואי מחפשים ומוצאים את המחסן המרכזי ובתוכו את כלל הציוד החקלאי והאישי של המתיישבים, וריבר סתם משוטטת בתוך הספינה, מוזרות אחת נעה בתוך מוזרות שנייה.

הרמז השלישי שלא הכל תקין: אם המתיישבים עזבו בסירות ההצלה, למה כל הציוד המאוד חיוני והיקר להפליא נשאר בספינה? איך לא לקח מי שברח לפחות חלק מהציוד החיוני איתו, שלא לדבר על חפצים אישיים?

הרמז האחרון שלא הכל תקין: הגופות התלויות מהתקרה, אותן מזהה ריבר, כמו בסצינה מתוך "הטורף" או "הנוסע השמיני". למראה הגופות מבין מל מה קרה שם, ומסלק את כולם בחזרה ל"סרניטי". כמו שאר אנשי הצוות, גם אנחנו לא יודעים בדיוק למה, ולכן כשמישהו מתנפל על ג'יין מאחור אנחנו חושבים שג'יין ימצא את עצמו ליד שאר הגופות.

אבל כמובן, ג'יין הוא גבר-גבר, ומי שהתקיף אותו נראה הרבה יותר גדול כשלא היה אפשר לראות אותו. ג'יין מאמין שהשורד היחיד הוא זה שהרג את שאר הנוסעים, אבל שאר הצוות מאמין שהבחור הוא פשוט בר-המזל ששרד את מה שכל שאר האנשים לא הצליחו לשרוד. רק מל, שניחש מה קרה שם, יודע שהוא לא בר מזל ולא כלום, ולכן מורה לסיימון לסמם אותו. כל מלמוליו של הניצול על חוסר ברחמים, על צאן לטבח - הם סימן לריוורס. מל חיבר את כל הנתונים והגיע למסקנה המזוויעה שהספינה הנטושה הותקפה על ידי הריוורס, והניצול הוא לא ממש ניצול, כי חייו יהיו סיוט אחד גדול מעתה והלאה.

התגובה של כל אחת מן הדמויות לגילוי שההתקפה בוצעה על ידי ריוורס היא אישית. ג'יין, שכזכור מפחד מהם פחד מוות, נוקט בהדחקה: לא יכול להיות שאלו ריוורס, לא יכול להיות שריוורס חצו את דרכו של ג'יין. זאת חייבת להיות הגופה בחלל, כן. הרבה יותר הגיוני. בוק מאמין בכך שאפשר להתגבר על הכל, ושהריוורס, למרות הכל, הם בני אדם שרק איבדו את דרכם. בדו-שיח קצר בין בוק למל אנחנו לומדים עד כמה המין האנושי יכול להשתנות בחלל, עד לאובדן מוחלט של כל מה שהופך בני אדם לכאלו. הדימוי של בני אדם שכבר אינם בני אדם חזק מכל תיאור של מה שעושים הריוורס לאלו שהם תופסים, ואפילו חזק יותר מהפחד של ג'יין, שעכשיו רוצה רק לברוח. אז ג'יין רוצה לברוח, בוק רוצה לטפל בגופות ולהעניק להן קבורה הולמת, וסיימון מתייחס להכל בשלוות נפש רפואית. מל, באופן מפתיע, מקבל את הטיעון של בוק שהדרך בה בני אדם מתייחסים למתיהם היא זאת שמבדילה בינם לבין הריוורס, וטוען שאם אכן יש משהו לאחר המוות - זכותן של הגוויות לקבל טיפול של כבוד.

רגע, אפשר לחזור שנייה אחורה? מל אמר את זה? מל, שמהרגע שפגש את בוק הפגין אתאיסטיות קיצונית? אפילו אם נאמין שכל מה שמל רוצה זה לבזוז את מה שהשאירו הריוורס אחריהם, עדיין ההסכמה עם בוק על עניין דתי, יהיה חסר משמעות ככל שיהיה, עומדת בסתירה לכל מה שאנחנו יודעים על מל. מל הוא לא האיש שיארגן לוויה לאנשים שהוא לא מכיר. אפילו אינארה לא מבינה מה קורה.

עד שאנחנו מבינים שכל מה שמל אמר היה פשוט דרך להעיף את סיימון הדאגן וג'יין הפחדן מ"סרניטי", יחד עם בוק חדור המוטיבציה, כך שקיילי תוכל לטפל במלכודת שהשאירו הריוורס (כפי ששיער מל שקרה) בלי לחץ מצד שאר אנשי הצוות (אינארה במעבורת שלה, כותבת בשקט. ריבר נחה, באופן חריג. רק הניצול מגלה תכונות שיגעוניות שמשום מה מעירות את ריבר, ותופס סכין).



סוף טוב, הכל טוב. בוק וסיימון עורכים לוויה למתיישבים המסכנים, ג'יין אוסף את הציוד שהם השאירו מאחור, וקיילי מנטרלת בקלילות וכמעט מבלי להזיע את המלכודת, שנראית כמעט אורגנית ונוטפת דם כשהיא נחתכת. אבל רגע, דברים לא הולכים בקלילות לקפטן מל ריינולדס, נכון? אזעקה נשמעת. ג'יין מניח כמובן את הרע מכל - שהריוורס חזרו. אבל מל מגלה מהר מאוד שבחלל, ריוורס הם לא האיום הכי גדול שיש: יש גם ספינות של הברית.

ספינת הברית היא מפלצת גדולה, מעוצבת לגובה כמו עיר (למרות שהתקרות שלה נמוכות מאוד). על סקאלת התרבות, "סרניטי" נמצאת באמצע הדרך בין הריוורס לברית: אנשיה לא נטולי חוקים וחסרי כל צלם אנוש, אבל גם לא פדנטיים לחוקים טריוויאליים. בחלל, אפשר למצוא את שני הצדדים הנ"ל תוך כמה דקות, וקפטן מלקולם, באמצע.

בתוך ספינת הברית, המפקד מתחיל למנות את כל העבירות שביצעה "סרניטי". החל מהפרט הטריוויאלי ביותר - ל"סרניטי" חסרה מדבקת רישוי מעודכנת, דרך פשעים של ביזת חללית עזובה, וכלה בהענקת מקלט לפושעים נמלטים. מפקד הספינה, בלונדיני וגאה, הוא דוגמא ומופת לכל קצין של צי חלל, במיוחד בתשומת הלב שלו לפרטים ובמרובעיותו הכוללת (המוטו שלו במגע עם אנשים מסוכנים בפוטנציה: קודם תירו, אחר כך תשאלו שאלות, ושהקצונה הבכירה תברר מה קרה). גם הקצינים שמתחתיו הם פדנטיים, כפי שאפשר לראות כשאחד מהם נזכר בהודעה שנשלחה לפני שלושה פרקים על סיימון וריבר ועל "סרניטי", ומוצא אותה מייד.

ספינת הברית תפסה את "סרניטי". למל יש שתי אפשרויות (עכשיו כשבריחה היא לא אפשרות): הוא יכול לנסות לרמות את אנשי הברית, למסור להם שם מזויף ולהסתיר את כל מה שעשה, או שהוא יכול להיות הכי כן שאפשר. האפשרות שאותה מל בוחר הפעם היא כנות רפת מוחין, כאשר הוא מתנהג כמפקד תמים ומספר למפקד ספינת הברית בדיוק את כל מה שקרה, כולל הניצול המשוגע במרפאה והציוד שהם "הצילו" מהספינה - אחרי הכל, זה לא שהם עשו משהו רע או לא חוקי, נכון? רק פריט מידע אחד מושמט על ידי מל: העובדה שהוא מכיר את האח והאחות הנמלטים, ולא רק זה - העובדה שהוא מגן עליהם. האסטרטגיה של מל פשוטה. ככל שאתה מנדב יותר מידע, ככל שהתשובות שלך לשאלות יותר מדויקות ויותר קרובות לאמת האבסולוטית אותה ניתן להוכיח - כך המידע אותו אתה משמיט או מסתיר, פחות ברור לעין ("אנחנו לא רוצים לתת לברית את המידע הלא נכון" אומר מל, ו-ווש משיב לו "או את הנכון"). הדבר החשוב ביותר מבחינתו של מל הוא להגן על סיימון וריבר, ולכן הוא חושף את כל שאר המידע (כשהדיאלוג בינו ובין מפקד ספינת הברית מצולם בצורה נהדרת - באולם מלא באנשים, כולל צוות ה"סרניטי" ועשרות חיילי ברית, רק שניהם חשובים ולכן רק שניהם בפוקוס בעוד השאר מטושטשים ברקע). כמובן, שבהתחלה סיימון חושב שמל מנסה להסגיר אותו, אבל אפילו אחרי שני פרקים בלבד אנחנו יודעים שמל לא יבגוד בסיימון. מל יודע שאנשי הברית הפדאנטיים יחפשו בכל סנטימטר בתוך "סרניטי" ולכן הוא מחביא את סיימון וריבר במקום היחיד בו הם לא יחפשו - מחוץ לה.

טקטיקה נהדרת, באמת. רק בעיה אחת: היא לא לוקחת בחשבון את הניצול הפצוע במרפאה. מה שקרה שם הפחיד את מפקד ספינת הברית, והוא לוקח את כל אנשי צוות ה"סרניטי" לתשאול ואכן מצווה על סריקת הספינה, תוך כדי שהוא מעליב את "סרניטי" וגורר את קיילי לתגובה סקוטית (מי היה מאמין שהיה טרקית?). תחקור אנשי הצוות היא הזדמנות נוספת להכיר אותם, והפעם דרך התגובות של כל אחד מהם לשאלות המפקד:

אינארה מתייחסת באופן מקצועי ועסקי לנוכחותה על "סרניטי" (תזכורת למי ששכח מה היא עושה, והשורות הכי ארוכות שהיו לה הפרק), כפי שמל הסביר לבוק בפיילוט. "את אוהבת אותו?" שואל המפקד, ובעוד אנחנו חושבים שהוא מתחקר את אינארה על מל (ושואל את השאלה שכולנו רוצים לשאול בשלב זה), המצלמה מראה לנו את פניה של זואי - ואנחנו קולטים שהשאלה היתה האם זואי אוהבת את ווש.

זואי, שלא אוהבת לנדב מידע, עונה על שאלות המפקד בתמציתיות, ומזכירה לכל מי ששכח למה היא נמצאת עם קפטן ריינולדס (נלחמו במלחמה), איך היא הכירה את ווש (דרך מל), ומה דעתה על שאלות אישיות ("זה לא העסק שלך").

"הרגליים," עולה קולו של ווש, ואנחנו מגלים שבניגוד לאשתו התמציתית, ווש מאוד אוהב לדבר. הוא מנדב מידע על זואי בשטף, ואפשר לשמוע במילותיו את האהבה לכל חלק שלה.

קיילי, כמובן, לא סלחה על כך שהמפקד העליב את "סרניטי", ומעליבה את הספינה שלו בחזרה.

ו-ווש עדיין מדבר על זואי.



ג'יין שותק, על רקע כלי הנשק שלו שנמצאים בחיפוש. אלמלא הפחד המשתק שאחז בו למשמע שם הריוורס, היה אפשר לחשוב שהוא מפחיד.

"פיראטים עם כומר משלהם" אומר המפקד לבוק, ובוק מצביע על כך שבחלל, מוזרות שכזאת היא באמת הקטנה שבמוזרויות, ואומר זאת באמונה שלמה.

וסיימון וריבר? מרחפים בחליפות החלל שלהם. סיימון, בעל הרגליים הנטועות בקרקע, ממקד את מבטו בקיר ה"סרניטי" החיצוני, בעוד אחותו ריבר, עם המוח שלא יודע גבולות, מביטה ביראה במסך הכוכבים האינסופי.

ומלקולם? התחקור שלו הושאר לסוף. כאן אנחנו מקבלים תזכורת לימי המלחמה ולסיבה ש"סרניטי" נקראת כפי שהיא נקראת, ולומדים לא רק על מל בהשוואה למפקד ספינת הברית (מל מעדיף להשמיד את ספינת המתיישבים ולהשאיר אותה כחלום רע; המפקד שהולך לפי הספר לא נוהג להשמיד ראיות; מל מאמין בריוורס, בעוד המפקד, שזוהי המשימה הראשונה שלו באזורי הספר, לא מאמין בהם וחושב שכל מעשיהם נעשו על ידי אנשי "סרניטי"), אלא בעיקר על מה שקרה על סיפון הספינה הנטושה ההיא, כשמל מחבר את כל העובדות ביחד: הפציעה האכזרית של הניצול לא נגרמה מעינוי בידי אנשי "סרניטי", אלא בידי הניצול בעצמו, והפציעה העצמית חמורה פחות ממה שיעשה האיש הזה למי שיתקל בו. הסיבה: הריוורס הם לא בני אדם. לא רק ששחטו את כל המתיישבים, הם גם הפכו בכך את הניצול לחלק מהם, כאשר רק על ידי הפיכה לאחד מהם הוא יכול לעכל את מה שהכריחו אותו לראות. התיאור המצמרר של מל הוא המסמר הלפני-אחרון בארון ההבנה של הצופים - עכשיו אפשר להבין לאיזה עומק הגיע חלק מהמין האנושי בחלל. המסמר האחרון, שמתאים לעקרון ה"הראה, אל תאמר" - הוא מראה הניצול: כמה שניות חשוכות של פנים מעוותות ומרוטשות. מראה שמעביר גם את הפחד וגם את האימה, כי הרי הוא עשה זאת לעצמו.

ספירת הגופות הגבוהה בחללית הברית ופניו המרוטשות של הניצול הם כל ההוכחות שמפקד ספינת הברית צריך בשביל להאמין לתיאוריית הריוורס של מל. וכאן אנחנו מגיעים לנקודה חשובה בהבנת הברית כולה: אנשי הברית הם חכמים, ולא מתכחשים לעובדות כשהן מוצגות לפניהם, אבל הם עדיין הולכים לפי החוקים. מבחינתם, מל לא יכול להמשיך להחזיק במה שלקח מהספינה - זהו רכוש הברית, ורווח על גבי רכוש הברית הוא פשוט לא מעשה מתורבת. הברית נועדה, בעיניו של מל, רק כדי להגביל את צעדיו בתור אדם חופשי, ומל ידע מראש שהוא לא יקבל את מה שהציל.

ועם זאת, עדיין יש תקווה לאנשי הברית. התמונה האחרונה של הפרק, לפני החיתוך לכתוביות, היא ספינת הברית שמשמידה את ספינת המתיישבים - למרות שזהו הרס ראיות. לאחר הלם מספיק גדול, אפילו בברית מעקמים את החוקים.

לפני שהתחיל הפרק לא ידענו הרבה על העולם של "סרניטי". ידענו המון על הספינה ועל אנשי הצוות שלה, אבל העולם הגדול שמסביב נשאר בדיוק כזה - מסביב. אחרי "אבודים בחלל", אנחנו מכירים את שני הכוחות הגדולים ביקום הזה, הריוורס הרשעים והברית הטובה-מדי. לצערנו, בסיום הפרק אנחנו לא יודעים כמעט שום דבר נוסף על שום דבר אחר שאינו ריוורס או ברית. יחד עם כמה תמונות זוועה, מראה אפל מהרגיל וקצת פחות הומור ממה שהיינו מצפים, מתקבל אחד מהפרקים הפחות טובים של "פיירפליי", פרק שגויס כולו להכרת העולם החיצוני שלה. אבל אפילו בתור פרק מגויס, הוא מצליח להעביר כמות מרשימה של מידע בצורה חלקה, על ידי מראות, רמיזות והתנהגות הדמויות. זהו העולם של "פיירפליי" - נע בין הברית לריוורס, וספינה אחת בת תשעה אנשים נמצאת בדיוק במרכזו.