סכפ``ש באפי: הרוצח שבי
פרק שלושה-עשר בעונה השביעית: The Killer In me
מאת: אורלי
פורסם: 03-09-2004
116 תגובות
Willow: Can you always tell just by looking at someone?a
Kennedy: No. No, of course not. That wouldnt be any fun. The fun part is the process.a
ג'יילס - האם הוא הצופה הנאמן שכולם מכירים ובוטחים בו או אולי הוא בעצם הרוע הראשון המחופש לג'יילס? למה הוא לא נגע בשום דבר מאז שנראה על סף איבוד ראשו? למה הוא כל הזמן שולח אחרים לבצע מטלות בשבילו? האם זה חשוד או שרק רוצים שזה ייראה חשוד?
איימי - האם היא מכשפה נקמנית או עוד קוסמת שהידרדרה ורוצה לחזור למוטב? והאם כשבאפי מתקשרת לריילי, היא מגיעה באמת לחנות פרחים תמימה או שמא עולה על קונספירציה ממשלתית?
עד סופו של הפרק האמת מתגלה: ג'יילס הוא רק ג'יילס ולא הרוע הראשון, איימי נותרה אותה מכשפה נקמנית, ובאפי עלתה על קונספירציה ממשלתית. אז מה רע בכך? היה לנו כיף, לא? אז זהו, שלא כל כך. יכול להיות שזה סתם מרוב שהפכנו חשדנים, אז ההפתעה אינה מושלמת כמו שבאפי עצמה אמרה בפרק:
I knew it, Government conspiracy.
אבל אפילו מעצבנת יותר מזה היא העובדה, שעושים מניפולציה רק לשם מניפולציה. נראה כאילו התאמצו להכניס בפרקים הקודמים כמה שיותר קטעים שכל מטרתם היא להדגיש את העובדה שג'יילס לא נוגע בשום דבר, בצורה שאינה אופיינית לדמות (ג'יילס בהחלט אינו האדם שישלח תמיד אנשים אחרים לפתוח ספרים עבורו) וכאשר הקטעים מוכנסים בכוח, רק על מנת לעורר חשד, שנפתר בשום כלום בסופו של דבר, התחושה שנותרת היא יותר של "אוף", מאשר של "וואו".
הפרק הזה, כמו הרבה דברים אחרים, מתחלק לשלושה חלקים - שלוש עלילות, שמתחילות בבית של באפי, ומתפצלות לשלושה סיפורים מקבילים ללא נקודות מפגש.
העלילה הראשונה - באפי וספייק. ספייק לא בוטח בעצמו, אפילו שבאפי כן, ולכן הוא כובל את עצמו באזיקים. השבב כבר לא עושה את תפקידו ולא מספק לו הגנה מפני הרוצח שבו, ובפרק הזה השבב הופך לבעיה, ולבעיות צריך למצוא פתרון. באפי וספייק יוצאים למסע משותף למציאת פתרון, כשבסופו של המסע מסתבר שריילי סומך על באפי עד כדי כך שהוא משאיר את ההחלטה הסופית לגבי מה יהיה אופי הפתרון, לשיקולה של באפי, על ההחלטה עצמה נגלה רק בפרק הבא. לא באמת חשבתם שתגלו כל כך מהר, נכון?
העלילה השנייה, המהווה את הקומיק רליף - ג'יילס יוצא עם הפוטנציאליות למסע למדבר, ובינתיים בבית מתחילים לחשוד בו שגם הוא הרוע הראשון. האם גם בג'יילס טמון רוצח? כל הנפשות הגרות בבית שלא שייכות לעלילה הראשונה והשלישית יוצאות לברר. אנדרו (והרוצח שבו), שאוהב להשתייך ולקבל פקודות, מצליח לשכנע את הסקוביס לצרף אותו לפעולה.
העלילה השלישית והעיקרית - ווילו הופכת לוורן (הרוצח שבה) באדיבותה של איימי, ומתגברת בסופו של דבר על הרוצח שבה בעזרת קנדי, הקוטלת הפוטנציאלית.
אפשר להגיד שהפרק הזה מסמל באיזשהו אופן את התגברות הדמויות העיקריות על הרוצח שבהן. עד סוף הפרק יתבררו מספר דברים: יימצא הפתרון לספייק (לא ברור מה הוא יהיה, אבל ברור שיהיה אחד), ג'יילס יפסיק להוות סיכון, אנדרו יבחר את הצד בו הוא רוצה להיות (ואפשר לראות התחלה של קבלה שלו מאותו צד), וכמובן, ייפתר הסיבוך של ווילו.
Buffy: Remember when things used to be nice and
boring?a
Willow: No.a
ווילו מנחשת שהיא עשתה את זה לעצמה באיזשהו אופן כדי להעניש את עצמה על עברה המרושע, ויוצאת לחפש דרך לתקן את המעוות כשקנדי בעקבותיה. בדרך היא פוגשת את איימי, ואז מתברר שווילו אמנם עשתה את זה לעצמה אבל הכישוף של איימי היה הטריגר. הנאום של איימי לגבי ווילו שמקבלת, לטענתה, בדיוק את מה שמגיע לה, משקף בכמה שורות פשוטות בדיוק כיצד פועלת הקנאה באצטלה של צדק.
זה לא הוגן שלווילו תמיד היה יותר כוח אפילו כשהיא לא ידעה מה לעשות בו (כמובן שלי אכפת חוסר הצדק שבעניין ולא העובדה שאני לא קיבלתי את הכוח הזה). זה לא הוגן שווילו הצליחה לעשות בחצי מהזמן דברים ברמה שאחרים לא הגיעו אליה מעולם (זו לא אשמתי שלא הצלחתי אף פעם להגיע להישגים של ווילו, אך איזה דברים הייתי יכולה לעשות לו רק היה צדק בעולם). ווילו היא יצור חלש שנכנע לרוע והתמכר לקסמים שחורים, היא ניסתה להרוס את העולם, וזה לא הוגן שכולם אוהבים את ווילו ולכולם אכפת מווילו אחרי כל מה שהיא עשתה (אם אני הייתי מקבלת את הכוח שלה "כמובן" שהייתי משתמשת בו יותר טוב. אין צדק - אני כבר אטפל בזה בעזרת כישוף)
בקיצור, איימי מרגישה מקופחת ונחותה לעומת ווילו, וגם מקנאת ביחס שהסביבה נותנת לה. ולכן היא חושבת שכעת, כשווילו בסכנת היעלמות (לאחר המפגש של ווילו עם איימי, גם הפנימיות של ווילו מתחילה להתפוגג לטובת וורן) - הצדק נעשה ו-ווילו רק מקבלת את מה שמגיע לה. שמיעת הנאום הזה רק גורמת לנו הצופים להבין שמי שדווקא כן קיבלה את מה שמגיע לה זו איימי עצמה, כמה דקות קודם לכן, כשוורן/ווילו הכניס/ה לה סטירה.
וכאן אנו מתקרבים מאוד לרגע האמת, רגע החזרה למקום הפשע, הרגע שבו אם הצלחת להגיע אליו ולא חזרת על החטא הרי שביצעת אקט של חזרה בתשובה, אבל הפשע שאנחנו חוזרים אליו הוא לא בדיוק הפשע של ווילו, הרי היה זה וורן שירה בטארה, ואילו אנו רואים את ווילו/וורן הולכת אל הבית עם אקדח מאותו סוג בידה, ועומדת לירות במי? מה קורה?
זה בדיוק המקום שבו על מנת להעמיד את מה שקורה לווילו בפרספקטיבה, ואולי להבין יותר טוב, ניגש לערוך השוואה קלה בין ווילו לאנג'ל. לכולנו ברורים ההבדלים בין אנג'ל לווילו גם בנקודות המוצא וגם בדברים שהכי משמעותיים עבורם:
נקודת המוצא של אנג'ל היא ליאם, אותו הכרנו כהולל כלומניק, שחי ללא שאיפות או מטרות. לווילו תמיד היו שאיפות ומטרות. היא חשבה שהיא כלומניקית, אבל כמו שאומרת איימי: "היה לה את כל הכוח עוד לפני שידעה מה לעשות איתו". גם כיום, בהתנהלותם היום-יומית, אנג'ל מתייחס אל עצמו כאל "צ'מפיון" שמשרת את האנושות אבל הוא מקיף את עצמו באנשים שמשרתים אותו ולא הוא אותם. ווילו, לעומתו, למרות כוחה הרב, כמעט תמיד משרתת את אלו שעל ידה. הדבר הכי משמעותי עבור אנג'ל היא איזושהי תוכנית על, שמשתנה מפעם לפעם, אבל כוללת רצון לגאולה ולכפרה ועזרה לעולם, הדבר הכי משמעותי עבור ווילו זה להוכיח את זכות הקיום שלה, מה שמקושר אצלה בגדול לאהבה.
ובכל זאת יש ביניהם הרבה מן המשותף יותר ולא רק כי שניהם חברים טובים של באפי (אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה), הן מבחינת השקפת עולם, והן מבחינת חוויות דומות שהם חוו.
השקפת עולם:
שכר ועונש, נקמה כצדק - זו תכונה שמאפיינת גם את ווילו וגם את אנג'ל. יש הסבורים שכשטארה נרצחה, הצער והקסמים העבירו את ווילו על דעתה וגרמו לה לחפש נקמה, אולם האמת היא שכבר בפרק "Pangs" רואים שווילו סבורה שיש צדק בנקמה. היא חושבת שרוח הנקמות האינדיאנית צודקת, ושלא צריך להילחם בה, ואפשר לראות שגם אנג'ל מבין את הצדק שבנקמה, כאשר בסוף העונה השלישית של "אנג'ל" הוא מתכוון לנקום בהולץ, ובשנייה שבה הולץ אומר לו "אתה הרגת את ילדי, אני שמרתי את שלך בחיים" כל הרוח יוצאת לו מהמפרשים. במקומות אחרים אפשר לראות שאנג'ל לא רוצה שכר שהוא חושב שלא מגיע לו ("באפלה", "אזכור אותך"), ומתאכזב קשות בכל פעם שהוא מבין שהגמול המיוחל לא אמיתי ("דרלה"). בלא מעט פרקים, אפשר לראות איך ווילו מצפה לעונש כל פעם שהיא חושבת שהיא לא בסדר.
חוויות דומות:
נכון לפרק זה גם לווילו וגם לאנג'ל יש עבר כרשעים, התגובות שווילו מקבלת ב"אותה שעה, אותו מקום", כשהיא חוזרת לסאנידייל ולא יודעים אם היא טובה או רעה, מזכירות את התגובות להן זכה אנג'ל מספר פעמים, בין היתר כשחזר לסאנידייל ב"Pangs".
לשניהם היתה האופציה הזמנית להחליט אם הם רוצים להיות אנשים רגילים או סופר הירוז, ושניהם בחרו באפשרות השנייה. אנג'ל, כי כך הוא יכול לעזור יותר לאנושות, אפילו אם זה עולה לו במחיר האהבה, ו-ווילו, כי כך היא מאמינה שהיא ראויה יותר לאהבה.
שניהם פנו לקסמים שחורים כאשר הם איבדו את יקיריהם (קונור וטארה).
שניהם חושבים שזה בסדר למחוק את הזיכרונות של האנשים שהם אוהבים כדי שהמצב יהיה יותר טוב לדעתם, אם כי כל אחד מהם מפרש את ה"יותר טוב" באופן שונה כמובן (אנג'ל הביא למחיקת היום המשותף שלו עם באפי, ווילו מחקה את זיכרונותיה של טארה מהמריבה).
את שניהם הרוע הראשון ניסה להפחיד עם אותו רעיון, שעיקרו - סופם שהם ישרתו את הצד הרע שלהם ויפגעו באנשים היקרים להם מכל. בשניהם טמון הפחד שהצד הרע שלהם ישתלט עליהם והם לא יוכלו לו, אולם, כשהרוע הראשון אומר לאנג'ל שהוא נועד להרוג את האנשים שהוא אוהב, זה שולח אותו לניסיון התאבדות, כי בעיני אנג'ל, הכפרה באותו השלב היא הדבר המשמעותי ביותר, ואם הוא לא יכול לזכות בה הרי שחייו חסרי משמעות. כשהרוע הראשון אומר אותו הדבר לווילו ומנסה לגרום לה להתאבד, זה בדיוק הזמן בו היא קולטת שעובדים עליה, כי הכפרה היא לא הדבר הכי חשוב לווילו, אלא הקיום.
יכול מאוד להיות שההבדל הזה בין קיום לכפרה הוא גם ההבדל בין מה שקורה לווילו בפרק הזה, והאופן שבו היוצרים בחרו לסיים אותו לבין מה שקרה לאנג'ל בעבר, במיוחד אם זוכרים שקיום ואהבה הולכים ביחד אצל ווילו.
גם על אנג'ל וגם על ווילו הוטל כישוף. הכישוף שהוטל על אנג'ל: ברגע שירגיש רגע של אושר מושלם, יאבד את נשמתו ויחזור להיות אנג'לוס, הרוצח שבו. בפועל - הוא שוכב עם באפי וחוזר להיות אנג'לוס. הכישוף שהוטל על ווילו: התת מודע שלה יבחר את העונש שהיא תמצא לנכון, הכישוף יגרום לו להתממש. בפועל - היא מנשקת את קנדי והופכת לוורן. וורן מסמל עבור ווילו את התקופה הרעה שלה. הוא גם מהות החטא שלה - רוצח - וגם הקורבן של החטא שלה. מבחינת התודעה שלהם חוו גם ווילו וגם אנג'ל רגע של אושר, ושניהם חזרו באותו רגע להיות הרוצחים שבהם.
שתי הערות:
1. כשווילו נהפכת לוורן היא מנסה לפתור את הבעיה שלה לבד, שזה עוד דבר האופייני ל... אנג'ל.
2. אין כאן ניסיון להשוות את רגעי האושר של השניים או לטעון שווילו חוותה עם קנדי רגע של אושר מושלם כמו זה של באפי ואנג'ל. מה שכן, בתודעתה של ווילו הרגע נרשם כרגע של אושר שבו אדם מרשה לעצמו לזנוח את העצב מאחוריו ולהמשיך בחייו.
בסוף הפרק מתגלה שווילו בחרה ברגע הנשיקה להעניש את עצמה, לא רק מפני שהיא מרגישה רע על מה שעשתה לוורן כמו שהיא סברה בתחילה, אלא כיון שבתת המודע שלה היא לא השלימה עם העובדה שהרשתה לעצמה להיות מאושרת לרגע, ולהמשיך בחייה עם מישהי אחרת. להיות מאושר זה להרוג באמת את אלו שמתו. הריגת וורן הופכת הרבה יותר גרועה, אם הסיבה שבגללה היא התבצעה (רצח טארה), הופכת להיות פחות חשובה, וכיצד הסיבה תישאר בעלת אותה מידת חשיבות אם לטארה נמצא תחליף? זו לא תיחשב כבגידה בטארה, אלא אם ווילו תהיה מוכנה להודות בכך שטארה מתה באמת, אך בעיניה של ווילו להודות בכך זה כמו להרוג אותה שוב. אם ווילו מנשקת את קנדי, היא מודה שהיא בחיים וטארה כבר לא, ובכך היא כאילו הורגת את טארה בעצמה. היא נהיית רוצחת ממש כמו וורן ולכן היא גם הופכת לוורן. ובכל זאת, הפעם היוצרים נתנו לווילו לחזור לעצמה על ידי מה שגרם לה להיעלם, על ידי נשיקה. זה בסדר להמשיך לחיות, החיים לא סובבים רק סביב עונש וכפרה.
למה הפיתרון של ווילו כל כך קל בעוד הפיתרון של אנג'ל כה קשה? אולי היוצרים חושבים שלווילו מגיע לחזור בנשיקה, ומגיע לה לחיות ולהיות מאושרת כי היא בחיים ואנג'ל לא. אולי היוצרים חושבים שלאנג'ל זה לא צריך ללכת כל כך בקלות, כי ההרס שהוא גרם לו הרבה יותר גדול ממה שווילו גרמה (אין מנוחה לערפדים עם נשמה). אולי היוצרים חושבים שלאנג'ל לא מגיע אף פעם לזכות באהבה כי זה לא הדבר שהכי חשוב לו, ואולי היוצרים סתם לא רצו לחזור על עצמם.
Giles: Now wait a minute - you think Im evil... if I bring a group of girls on a camping trip and dont touch them?a
ערבוב המושגים הזה של טוב ורע שג'יילס מתאר באופן כה מוצלח הוא בדיוק מה שחשתי בסוף הפרק הזה. קיבלנו כאן סוף מהאגדות, סוף מהסוג של הנסיך מנשק את הנסיכה והכול בא על מקומו בשלום, הכל טוב, אז למה אני לא בדיוק מאושרת?כי בסיום הפרק לא הייתי יכולה שלא לחוש תחושה קלה של קנאה עבור באפי על העניינים הבאים: למה לקנדי, קוטלת פוטנציאלית, לקח פרק אחד בלבד לסבול את הרוצח של ווילו, ולבאפי זה לקח כמעט עונה שלמה? למה המילים המעליבות של ווילו / וורן לקנדי - דמות שלא ממש נתנו לנו זמן לפתח כלפיה רגשות - עברו לה מעל לראש, ואילו באפי נפגעה כל כך עמוקות ממילותיו של אנג'לוס? למה באפי עדיין צריכה להרוג את אנג'ל אחרי שהכישוף להחזרת נשמתו עובד, ואילו קנדי מצליחה בעצמה גם לבטל את הכישוף וגם לזכות בנערה?
ברור שהטענות הנ"ל חסרות אובייקטיביות והיגיון, כי באמת איפה ההיגיון בכך שבחורה ספאפית כמוני תעלה את השאלה הבאה: תגידו, לא חבל לבזבז כזה סוף מהאגדות על ווילו וקנדי? למה לא סידרו בזמנו סוף כזה גם לבאפי ואנג'ל?
אל תענו!