ימים קשים עוברים על שלוש זכייניות ערוץ 2. לא כהרגלן, ניתן לצפות באגלי זיעה מבצבצים על מצחם של מנהלי הזכייניות ופה ושם קמטים מופיעים להם בצידי העין. זהו זמן של שינוי, זמן מסוכן במיוחד לקשת, טלעד ורשת אשר עומדות כעת במעמד של פינוי משרדים.

בהתאם לדעותיהם של אנשי מועצת הרשות השנייה, עובדות כעת שלוש הזכייניות על שינויים בתוכן שיתאימו יותר לרוחם של חברי המועצה, שנכון לשעה זו, לא ממש מחבבות את לוח השידורים של הערוץ. אי לכך ובהתאם לזאת, החלו השלוש במסע שיפור התוכן. גלגלי הכסף יכינו לכם (יותר נכון, לחברי המועצה) בדיוק מה שהם רוצים - איכות. והרבה ממנה.

הבעיה היא, כאמור, קהל היעד של הזכייניות. במקום שהצופים יהיו אלו שמחליטים, ניתנת הגזרה בידי מועצת המכרז, שדאגה להבהיר את רצונותיה מהפקות הערוץ השני. כרגע ישנה ההתחבטות בנוגע לנכונות קיומה של הוועדה. צד אחד טוען שטוב מאוד שיש וועדה כי כעת ההיפופוטמים מערוץ 2 יצטרכו להזיע כדי לרצות אותנו ועכשיו יהיה להם רף מסוים של תפוקה ואיכות עליו יצטרכו לשמור.

צד שני בא וטוען כי כל החלטה שתבוא מצידה של הוועדה רק תפגום בערוץ, ויותר גרוע, באנשים שמרוויחים את לחמם בזכותו. אין הכוונה כאן למנהלי הערוץ, אלא לאותם במאים, תסריטאים, מפיקים ושחקנים שמופיעים בכל פינה ופינה בערוץ.

שני טיעונים שונים ושניהם צודקים. מצד אחד, הוועדה הזאת יכולה לתרום להרבה אנשים, אבל מצד שני, היא יכולה להרוס לא פחות. זכרו את מקרה השקת ערוץ 10, שבסופה ניצב ערוץ חסר רייטינג וחסר ממון התקוע עד ברכיו בחובות אדירים ותור ארוך של אנשים שעד היום לא קיבלו משכורת. על השקת ערוץ 10 היו אחראים בפועל אנשים שיושבים כיום בוועדה.

ועם מחשבות כאלו בראש, ניגשים מיטב הפועלים מכל זכיינית ובונים להם לוח שידורים חדש. בראש ובראשונה נבדוק את רשת.

ההיסטוריה של רשת בערוץ 2 שונה מאוד מאלו של טלעד וקשת, שותפותיה לפלטפורמה. בעוד האחרות יכולות לזקוף לזכותן שלל דרמות וקומדיות ושאר הפקות מקור עלילתיות, רשת זוקפת לזכותה מעט מאוד הפקות מתוסרטות. במגזר הדרמות ניצבות להן רק שתי דרמות בולטות. הראשונה "טירונות" - דרמה עטורת שבחים מבית היוצר של האחים ברבש שהביאה למסכים את תהליכי ההתבגרות של חיילי גדודי "גבעתי" במהלך הפגישה הראשונה שלהם עם הצבא, בטירונות.



"טירונות" על שלל פרסיה ושבחיה היתה ונשארה מעין בדיחה בעיני המבקרים. לא פעם ולא פעמיים נאמר עליה שהיא למעשה סדרה שלוקחת עונה אחת ומותחת אותה על גבי שלוש עונות (ועכשיו עושים גם סדרת המשך - "מילואים"). נאמר גם שהסדרה מתחמקת מהבעיות שיש בתוך צה"ל ומעדיפה להשאיר את הבעיות לגורמים חיצוניים בלבד. ביקורות רבות צצו גם בנוגע לרמת המשחק של השחקנים בסדרה.

לאחר שהפסיקו לחפור בחייהם של מיטב חיילנו עברו האחים ברבש לעסוק במודל המשפחה ושבריריותו בעידן המודרני, בדרמה "מיי פירסט סוני". בדרמה זו אנו חוזים בתא משפחתי מתפרק דרך עיניו של צעיר המשפחה ומצלמת הווידאו אליה הוא נצמד. בניגוד ל"טירונות", "מיי פירסט סוני" זכתה לביקורות צוננות מאוד מצד התקשורת, ו"מיי פירסט סוני" היתה סנונית הדרמה המקורית האחרונה של רשת.

חוץ מדרמות, היו גם קומדיות אצל רשת אבל רק בשנים האחרונות התפתחו אצלה קומדיות ראויות.

ניקח לדוגמא את "שוטטות", שעקבה אחר צוות צילום של הערוץ המקומי, שהיווה סאטירה על הטלוויזיה הישראלית ועל העוסקים בה. הסדרה גילתה את הגימיקים של שריקי ובנבנישתי (דמויותיהם של ארז בן הרוש ואורי גוטליב) והביאה עימה גוון שונה של הומור. הסדרה, על שתי עונותיה, היתה חלוקה לטוב ולרע בעיני המבקרים. כנראה שהיו כאלה שחשבו שהיא מדמה יותר מדי את המציאות שהיא תעשיית הטלוויזיה.

לסיכומו של עניין, רשת לא מתהדרת ברפרטואר מכובד של הפקות עלילתיות, ואלו שכן ניצבות ברשימה שלה לא מרשימות במיוחד. עולה השאלה, במה רשת כן טובה? ובכן, התשובה לכך נמצאת למרבה ההפתעה ביום שישי.

בעוד הגבה השמאלית שלכם מטפסת למעלה הרשו לי להסביר. בשנים האחרונות, רוב הפקות המקור הטובות של רשת התרכזו להן בימי שישי. רשת הבינה שעדיף לה להציג מינון בידורי יותר לקהל שבחר להישאר בבית. מה שעשה את ההבדל הוא שרשת הרשתה לעצמה להיות נועזת יותר מחברותיה לערוץ ושיבצה תוכניות כגון "שידורי המהפכה", "אחד העם אחד" וכמובן, "משחק מכור".

תוכניות אלו, שהציגו סאטירות בועטות יותר (ובועטות פחות) הן מה שמקנות לרשת זכות קיום, אפילו אם זה דורש מאיתנו לסבול את אדיר מילר לפני.

גם בנוגע לרכש, אפשר לציין לטובה את רשת. מכל שלוש הזכייניות, "רשת" היא זו שהתייחסה הכי יפה לתוכניות הרכש שלה. סדרות כמו "סקס והעיר הגדולה", "אוז" ואפילו "הישרדות" בימים בה שודרה בערוץ המסחרי, זכו ליחס חם ומאוד מפרגן מצידה של הזכיינית. זאת כמובן, ביחס לדפוס ההתנהגות ששתי הזכייניות האחרות הציגו כלפי תוכניות הרכש שלהם (ע"ע "לטלעד" ו"לקשקש").

מבחינת הטלאנטים, רשת יצרה תחתיה שלושה אייקונים המזוהים מאוד עם ערוץ 2 ומורשתו: רפי גינת, יאיר לפיד ודן שילון.

החשוב מכולם הוא כנראה דן שילון, האיש שיצר את המושג "המעגל", תוכנית האירוח הראשונה בערוץ. התוכנית, שהציגה את כל קצוות הבראנז'ה הישראלית בערב אחד, היוותה את הנגיעה המקצועית הראשונה של ערוץ 2 בתעשייה מדויקת וקולעת של טלוויזיה. לימים הפך דן שילון לאחד מהסמלים הבולטים בערוץ ובתרבות בכלל וכל זאת תודות לערוץ 2.



יורשו של שילון היה יאיר לפיד, שהחליף את תרבות הפורום שייסד שילון במפגש יותר אינטימי, אחד על אחד, ועם חמש עובדות שלא ידעתם. דרך החזות שהציג בתוכניתו, הצליח לפיד להפוך אט אט לסמל של ממש, כאשר היום הוא אוחז בספק תואר ספק סטריאוטיפ של "הישראלי האידיאלי".

בנוסף אליהם ישנו רפי גינת, מפעל של איש אחד אשר מחזיק באמתחתו את "בשידור חוקר", "כלבודק", "פוקוס", "על המשקל" ואפילו קריירת שירה אחת. איזה גבר! וברצינות, רפי גינת בשביל רשת הוא בערך כמו ארז טל בשביל קשת, יקר מפז. בעשר השנים האחרונות הפיק גינת בשביל רשת שלל תוכניות מדוברות ועתירות רייטינג, מה גם שתוכניותיו של גינת המאופיינות בגישה רצינית וגבוהה מוצאות חן בעיני חברי מועצת המכרז וזהו יתרון עבור הזכיינית.

אז מה מתכננת רשת לעתידה הלא ברור בערוץ 2? בראש ובראשונה ישנה הציפייה לדרמה המדוברת פרי עטו של יאיר לפיד אשר אמורה להיות התשובה הישראלית (זה דפוס חוזר אצל רשת) ל"הבית הלבן" ולעסוק ביחידת מודיעין עצמאית הכפופה ישירות לראש הממשלה. הדרמה, שתקציבה מוערך כאחד מהגבוהים שהוקצבו לדרמה בארץ, אמורה להתחרות על הרייטינג בגאווה.

בנוסף, ישנה תוכנית ההמשך ל"טירונות" שאמורה להחזיר את הקאסט של הסדרה חזרה ל"מילואים". כמו כן, הודיעה רשת כי היא מתכננת גרסא משלה ל"משפחת קומאר" בכיכובו של ישראל קטורזה וישנן התרחשויות רבות סביב פרויקט תוכנית הסאטירה הערבית שאמורה לעלות לקראת עונת החורף.

תוכניות אלו, שמצטרפות לתוכנית האירוח של אורי גוטליב ותוכנית המעשים הטובים של יעל בר זהר, כמו גם אל אדיר מילר והחמישייה הקאמרית לבית "משחק מכור" אמורים להיות הפייטרים שייצגו את "רשת" במכרז.

האם זה מה שיעזור לה לצלוח את המרוץ?