מעניין לבדוק האם הספיקו אנשי הרשות השנייה להפיץ ברבים את קלסתרונו של האיש המטיל חיתתו על ילדי ישראל - ע. שכטר, הידוע יותר בשמו המלא עפר שכטר לבית "אקזיט". שהרי אם בוחנים את כמות הידיעות הכמעט ראשיות שעסקו בו בשבועיים האחרונים, ניתן לחשוד בו שהוא הוא אנס המדרגות הבא, או לפחות האופנובנק מודל 2004.

הבעיה היא שאחרי שמוציאים את האוויר ממסע הצלב בו פתחה הרשות השנייה כנגד שכטר וחבריו לתוכנית "אקזיט", תחת הכותרת "תדע כל אם עבריה כי הפקידה גורל ילדיה בידי המנחים הלא ראויים לכך", צריך להתמודד עם השאלה היחידה שהתשובה עליה באמת מעניינת מישהו:

איפה היו חברי מועצת הרשות השנייה (להלן הרשות, כי זה מתחיל לעייף) עד אותו יום אומלל בו החליט השכטר לחלוק עימנו את ישבנו הלבנבן?

קשה להאמין אבל התוכנית "אקזיט" שודרה במתכונת יומיומית הרבה לפני החשיפה הגדולה, ובתוך כך, מן הסתם, אושרה לשידור ע"י הרשות. מפיקי "אקזיט" יכולים להתכסות באצטלות של "מדברים בגובה העיניים", "מחנכים למין בטוח", "לא לימדנו את הנוער שום דבר שהוא לא ידע קודם" ושאר ירקות רקובים, אך למרבה ההפתעה הסנגוריה הטובה ביותר שיכולה התוכנית ללמד על עצמה היא שמעולם לא היו לה שאיפות גבוהות יותר.



מיום השידור הראשון לא הוצג ולו מסר אחד בודד שהיה בכוחו לרמז על איכות כלשהי העומדת בבסיס התוכנית. מדי יום בשעות הצהריים נחשפים הצופים הצעירים לשיעורי החינוך המיני של מיכל טראוריג, שלעיתים נדמה כאילו הועתקו והודבקו מ"סקר הסקס הגדול" זצ"ל, ובמקביל הם זוכים לאפשרות הרב פעמית לבהות דקות ארוכות בנערות בתוליות (קצת אופטימיות לא הזיקה לאיש), חצי ערומות, המתחרות על התואר הנכסף - הרגליים של המדינה. עוד בתוכנית: רכילות חושפנית, המלצה על תוכניות טלוויזיה רדודות לא פחות, שוק בשר במסווה של תוכנית שידוכים והכל עטוף בדברי הבל חסרי טעם ומשעשעים כמעט כמו אסף אשתר, ודגש על המילה כמעט.

נכון, התיאורים קשים. אך יחד עם זאת לא מצאה לנכון הרשות לצעוק חמס עד עתה. מסתבר שחברי הרשות היו זקוקים לאור שהפיץ ישבנו החיוור של שכטר כדי לשים לב עד כמה הם קשים.

קצת פרטים יבשים - חשיפת הישבן המדוברת התבצעה במסגרת הספיישל 'אקזיט סיטי' שהתארח אותו שבוע בחולון. שבוע לאחר מכן הקדיש רענן שקד את טורו היומי בעיתון 'ידיעות אחרונות' לאופן המבזה בו נתבקש אחד המתמודדים בפינת השידוכים למשש ולנשק בנות צעירות אותן הוא לא רואה. על הדרך העניק שקד לתוכנית את התארים "נמוכה", "חסרת טעם", "מבזה" ועוד. טור זה, מלבד היותו נכון עד כאב, שימש כמוצג א' בפנייה לרשות השנייה לבחון את שידור התוכנית. הבעיה היחידה היא שבשבועיים שקדמו לכך שודרו שני ספיישלים של 'אקזיט סיטי' בשתי ערים אחרות ובהן, למרבה ההפתעה, הופיעה אותה פינת שידוכים במתכונת לא פחות משפילה, אבל העולם, הפעם ללא מוטיב ההפתעה, שתק.

האם הפכו מבקרי הטלוויזיה ובראשם רענן שקד למד המוסר של הרשות השנייה? האין זה תפקידם להמתין עם האצבע על הדופק למקרה של השפלת אמת?

כנראה שלא. אחרת קשה להסביר מדוע חיכו ברשות עד עתה כדי להביע את מחאתם על אותה נפיחה אומללה ששחרר לאוויר שכטר בחודש יולי השנה.

מרבית הסיכויים שאפסיד בויכוח שלי עם עצמי בנוגע לשאלה האם צריך להוריד תוכנית שכזו מן המרקע או להשאירה ולהתמודד עם העובדה שהיא "תוכנית הדגל של הנוער בישראל" (ציטוט מדויק מהאתר הלא רשמי של ערוץ 10). אך הדיון המתיש על מי קדם למה - התוכנית לאיכות הנוער הירודה או להפך - איננו העניין. הדבר היחיד שצריך לתת עליו את הדעת הוא שהרשות השנייה הפכה ממטרד לאומי מתחסד ויפה נפש, למטרד לאומי מתחסד ויפה נפש שנרדם בשמירה או לחילופין נכנע בקלות רבה מדי ללחץ חברתי. עכשיו נשאר רק לברר אצל מי מתלוננים על איכות הרשות השנייה.