10. הדברים המעניינים ביותר ב"אברווד" קורים במערכת היחסים בין אפרם לקולין. כשהגיע ל"אברווד", נתקל אפרם באיימי, שמצאה חן בעיניו, פחות או יותר מהשנייה הראשונה. אחר כך נודע לו שלאיימי יש חבר, שמאושפז מחוסר הכרה בבית חולים מזה מספר חודשים. אפרם וקולין היו יריבים על ליבה של איימי, מבלי שקולין ידע על זה בכלל. ואז התעורר קולין (בזכות אביו של אפרם) ולא זכר כלום מהעבר שלו. הוא מצא באפרם את החבר היחיד שהוא יכול היה למצוא - האאוטסיידר שהגיע לא מזמן לתיכון של "אברווד" ולא ממש רוצה להבין את ה"מקובלים". במובן מסוים היו שניהם חדשים במאבק ההישרדות הקשה של ההתבגרות. ואז, ברגע שירדה המגבלה החיצונית האחרונה אצל קולין, הפך קולין ל"אחד מהחבר'ה". הוא חזר להיות המגניב, האהוד, הפופולרי. זה שלא דופק חשבון למורים, והם, בתגובה, לא ממש יכולים לעשות לו שום דבר בשל מצבו הייחודי. בבת אחת נפסק הקשר המיוחד הזה בין קולין לאפרם. מערכת היחסים המיוחדת הזאת קיבלה תפנית אחת נוספת, ולפחות כרגע היא מהווה את אחד הדברים הכי מרתקים בסדרה הבאמת מרגשת הזאת, בפרט כשהדברים שעוברים על קולין הם באמת מורכבים, ודורשים את התערבות חבריו. האם אפרם הוא בכלל אחד מהם? האם יאפשר קולין לאפרם להיות אחד מהם? האם ירצה בכך אפרם עצמו? כי עושה רושם שברייט כבר ויתר. בכל אופן, אנחנו ממש לא ויתרנו, ואנחנו לא יכולים לחכות לראות את ההמשך.



9. ביום שני האחרון בזמן זפזופ רגיל בערוצים השונים נתקלתי במשהו ששימח את לבי בחלון המידע של yes: "ספיישל טריומף!" זעקה הכותרת כשהיא מתייחסת לתוכנית של קונאן או'בראיין באותו ערב, ומכוונת לדמות הפופולארית ביותר בתוכנית, "טריומפף הכלב המעליב". שמח וטוב לב חיכיתי בקוצר רוח לצפות בלקט מביצועיו של הכלב הכי וולגרי, בוטה, מעליב ושנון בטלוויזיה. אלא שלהפתעתי התברר לי כי התוכנית ששודרה בפועל לא בדיוק התאימה לתיאור של yes, אלא עסקה בספיישל שנועד לקידום שני אוספי DVD מיוחדים של התוכנית שיצאו לשוק לאחרונה (שאחד מהם הוא לקט של מיטב קטעי טריומפף). בהתחשב בזה, ציפיתי לקידום מכירות שמנוני ומלוקק כמיטב המסורת האמריקאית, אבל כמו תמיד הצליח קונאן להפתיע ולהתעלות על עצמו. מייד עם תחילת התוכנית זכו הצופים לראות את קונאן לבוש כאיש מכירות בערוץ הקניות, מקדם מוצרים מטופשים עם חיוך דבילי על הפרצוף, מסמן לקהל מתי למחוא כפיים כמו רובוטים ומביא סלבריטאים שזמנם עבר לקדם את המוצרים כשהם עוטים פרצוף של "מה-אני-עושה-פה-לא-יודע-ולמה-שכחתי-את-חבל-התלייה-בבית-למה?". התענוג נמשך כ-45 דקות במהלכן התעללו קונאן ואורחיו בכל ערוצי הקניות וה"Infomercials" לדורותיהם. והגדולה של התוכנית היתה בכך שזו לא רק היתה סאטירה מעולה, אלא שגם בה בעת היה בה קידום מכירות מצוין, אגרסיבי ואפקטיבי למוצרים החדשים (איתן גשם).

8. לאחר פרומואים שנטחנו יומם וליל, ביקורות שקטלו מצד אחד והחמיאו קלות מצד שני, התיישבתי לצפות בתוכנית הראשונה של "אפידורל". גילוי נאות: צפיתי בהקלטה של התוכנית מספר ימים לאחר השידור, אי שם באמצע הלילה כאשר מד החום שבפי מאיים לעבור את גבול 39 המעלות. בקיצור: הייתי זקוק לקצת צחוק בריא. וכנראה ששם ורק שם, אני לבדי מול הטלוויזיה, מבלי מחשבות של "אבל זה יס פלוס! זה חייב להיות טוב!" מצד אחד ומבלי מחשבות על הביקורות הרעות שהסדרה כן קיבלה ממבקרים מסויימים, הייתי יכול להתנתק מהכל ופשוט לצפות. וליהנות. לא, לא נפלתי מהמיטה מרוב צחוק, ב"אפידורל" עובדים בעיקר על ניואנסים, אבל נשארתי עם חיוך טיפשי על הפרצוף במשך מרבית התוכנית ומעת לעת אף נרשם צחוק רועם. הרף אליו שואפות נשות "אפידורל" הוא תוכנית המערכונים הבריטית "הצלף בפוני", שלמען האמת לא הצחיקה אותי ברמות של ההייפ אותה קיבלה. נכון, מדובר בקומיקאיות מוצלחות, אבל אם תכריחו אותי כרגע לבחור בין רביעיית הבריטיות לבין רביעיית הישראליות - אבחר בבנות ה"אפידורל". מצד שני, לכו תקשיבו לאדם חולה (assafTV).

7. באופן מפתיע, הצליחה השבוע "השיר שלנו" להוציא מעצמה קצת יותר ממה שהיא עושה בדרך כלל. החיתוך בין השירה של נינט לזו של נועה שחר, שגנבה לה את השיר ועשתה לו גירסה בריטני ספירסית הביאה דרמה אמיתית ומעניינת. זו בדיוק המהות של דרמה מוזיקלית למרות העובדה שלאקט עצמו של גניבת השיר היה את כל הסממנים של טלנובלה גרועה.

6. "הבלוג" של yesY היא לא תוכנית שנמצאת בדרך כלל במסעות הזפזופ שלי. אלא שלמעשה גיליתי שאחרי תוכנית אחת דווקא כן יצא לי לעקוב - הבלוג של צמד הגאים גל רז ואריק מילמן. השבוע התמקדה התוכנית דווקא בסייד-קיק מילמן והיתה משעשעת להפליא. בתוכנית התארחו מלכות דראג שהפליאו בהדגמות של מחקרים, אהמ... "דנטליים" שונים שערכו במדינות שונות. בשביל בהייה טלוויזיונית דלת קלוריות, התוכנית היתה כמו דיאט קולה צונן ביום קיץ לוהט (assafTV).

5. מה כבר אפשר לכתוב על הגמר של "כוכב נולד 2" שעוד לא נאמר? אולי רק עוד דבר אחד קטן: עושה רושם שכל העסק הזה יצא קצת מפרופורציה. זה לא שזכינו במדליה או משהו, נכון?

4. "בנות גילמור" איכזבו השבוע עם ניסיון לא מוצלח לעשות משהו קצת שונה. ההקבלה בין הלידה הנוכחית של שרי לבין לידתה של לורליי את רורי מהעבר היתה רעיון יפה שבוצע בצורה גרועה. אבל הדבר הצורם ביותר בפרק היה השחקנית שניסתה לשכנע אותנו שהיא לורליי הצעירה. הטקסטים היו אותם טקסטים, אבל הלורליי... יכול להיות שמדובר בשחקנית טובה, אבל המקור להשוואה עולה עליה בכל כך הרבה דרגות, מה שהפך את כל הסיפור לעלוב במיוחד.



3. פרק סיום העונה של "ג'ואן מארקדיה" ניסה לירות לכל הכיוונים, אבל קצת פספס. היה שם ניסיון לצרף למעגל פוגשי האלוהים את הוריה של ג'ואן, אלא שהיוצרים פחדו ללכת עם זה עד הסוף; היה משחק לא רע בכלל עם ההזיות של ג'ואן, אלא שהתירוץ להזיות הללו היה מגוחך; היה מפגש מלבב של חלק מהאנשים שהיו אלוהים לאורך העונה, נכון, אלא שהקליף-האנגר של סיום העונה היה קצת מטופש. נו באמת, אנחנו באמת במתח לגבי השאלה מה יקרה בעונה הבאה? האם ג'ואן לא תדבר יותר עם האול-מייטי?

2. זה לא שאנחנו לא בעד הדבר הזה, ההיפך הוא הנכון. אבל למה נזכרתם רק עכשיו?

1. אולימפיאדה. אירוע הספורט הגדול בתבל. שעות על גבי שעות של שידורים חיים. מתח ועניין. הג'ודוקה הישראלי רזבוזוב עומד להתחיל את קרבות "בית התנחומים". מגיעה השעה 13:00 וערוץ 1 עובר ל"סברס" ואח"כ "החדר של חני". רזבוזוב יכול לחכות. תגובתו של ערוץ 1: "אנחנו נאלצים להעביר את השידור לחינוכית". ולשאלה למה לא משדרים בערוץ 33? "כי השידורים מתחילים רק בערב". כנראה שהשקופית CHANNEL 33 יותר חשובה. בושה וחרפה (טיימר).


בשולי הממיר
דברה מוני, הלא היא עדנה מ"אברווד", הגיע לסיום העונה של "ג'ואן מארקדיה", והיתה נפלאה כהרגלה.

מישל דסלר מ"24" קפצה לתפקיד אורח ב"החצי האפל". הפרק עצמו היה... מעניין.

כריזמה קרפנטר, קורדי בשבילכם, קפצה לביקור ב"מיס מאץ'", יחד עם אייל פודל (הישראלי), שחקן אורח שעשה כל מיני תפקידים קטנים בכל מיני מקומות ("מכושפות", "הבית הלבן", "אלי מקביל" ו"אנג'ל").