להראל מויאל הגיע לזכות. להראל מויאל הגיע לעמוד על הבמה בניצנים ולשמוע את קולו של צביקה הדר מכריז מהפך כאילו היה לפחות בנו החורג של חיים יבין וכאילו הוא עצמו מפלגת הליכוד שהצליחה לעלות לשלטון אחרי כל כך הרבה שנות תבוסה. להראל מויאל הגיע להיות הכוכב הנולד. הבעיה היחידה היא שלהראל סקעת הגיע יותר.

הצורך לבחור בין שני ההראלים היה קשה לא רק בגלל העובדה ששניהם מוכשרים, צנועים ויפים עד כאב, כמו שטרחה לציין בפנינו לא פעם ריקי גל. הקושי היה כי הם כל כך שונים. מויאל הוא נינט מודל 2004. זה שהשירה בדמו, זה שתמיד אמרו לו שהוא מוכשר והוא בכלל לא ידע שהוא כזה, זה שהגיע מהפריפריה בלי שום הכשרה ובלי להקה צבאית ברזומה. סקעת, מנגד, הוא תמצית העונה השנייה של כוכב נולד 2. לא עוד אלמונים חובבנים ללא מניירות קוליות אלא מקצוענים אמיתיים עם רפרטואר עשיר של הופעות והקלטות. סקעת, שנה שנייה בבית צבי, נראה כמי שנולד לעמוד על במה, ולזכותו ייאמר כי המעמד אכן הולם אותו.

תוצאות חצאי הגמר משקפות את המצב האמיתי - נתנו לסקעת את המקום הראשון, אבל הענקנו למויאל מקום שני כל כך מכובד עד שעקף אפילו את מספר הנקודות שנדרשו לעדי כהן כדי להגיע למקום הראשון. כאלה אנחנו, אוהבים את שניהם אבל את סקעת קצת יותר. אם רק היו נותנים לנו לבחור שניים הכל היה כל כך פשוט.



אבל החיים כמו שכולנו יודעים רחוקים מלהיות פיקניק. על מי אנחנו עובדים? הם אפילו לא מנת קרב קרה במהלך אימון בשטח, וכשלחצו אותנו לפינה בחרנו סקעת. כן, כן, זו לא טעות. אנחנו בחרנו סקעת. אנחנו - הצופים הקבועים של "כוכב נולד". אלה שעקבו אחר השניים לאורך כל העונה. אנחנו היינו בסדר. אנחנו רגילים לשירי הארכיון המאובקים שסקעת מוציא מן הבוידם ומבצע בדיוק שמותיר את המקור מבויש מאחור. אבל היו 60 אלף צופים זרים בינינו. צופים לרגע. כאלה שלרגל הגמר הגדול החליטו לקחת חלק בפסטיבל "כוכב נולד", להיות לרגע אחד חלק מהעם היושב בציון. הצופים הזרים הללו לא טעו, הם, מבחינתם, בחרו בעלם חמודות שנתן ביצוע מרשים לשיר יפה ומוכר ואפילו סלסל במקומות הנכונים. הם פשוט לא הבינו מי זה הבחור השני על הבמה ולמה לעזאזל הוא שר שיר של יהורם גאון.

מאוחר יותר, כדי להשלים להם את התמונה הם קיבלו סקירה כללית על כל אחד משני הבחורונים החביבים. על האחד הם למדו כי הוא סטודנט למשחק שכל חייו חלם להיות על הבמה ורק חיכה להזדמנות הנכונה. "נחמד", אמרו לעצמם, "אבל למה לעזאזל הוא שר שיר של יהורם גאון?"

רגע לפני שניסו לענות על השאלה הזו הם גילו שהבחור הנחמד ששר כל כך יפה את השיר של ההוא, נו, זה שהיתה לו להקה ושיער ארוך, רוזנבלום, רוזנברג - מה זה חשוב בעצם, בכלל חשב שהמשפחה שלו מתקשה לספר לו שהוא זייפן כרוני ובגלל זה הם מרעיפים על שירתו מחמאות. להקה צבאית - מה פתאום, מה לו ולשירה מקצועית? הוא, תנו לו גיטרה והוא יכתוב שיר אהבה לחברה שלו. אז תגידו לי אתם, למי מגיע יותר? אין לי ספק, אגב, כי סיפורו של מויאל אמיתי לחלוטין וכי הצניעות אכן זורמת בעורקיו. חיכינו שנה שלמה לסינדרלה הבאה, כדי שנוכל להצילה מידיהן חסרות הרחמים של האלמוניות וחוסר הצדק, והנה הוא ניצב מולנו במלוא הדרו, שלא ניקח?

אין ספק שבין ההקלה שבסיומה של תקופה כה מלחיצה לבין השמחה בשמחת חברו הטוב חש סקעת - יותר מהכל - אכזבה. אך אם ישכיל להרים את עיניו ולהביט קדימה, יראה שהדבר הטוב ביותר שהיה יכול לקרות לו הוא הזכייה במקום השני. לו היה עומד בציפיותיה החונקות (מי אמר סשה גרישקוב?) של התקשורת וזוכה למקום הראשון, היו אומרים שזה בא לו בקלות. בקלות מדי אפילו. ומה ציפינו מבחור כל כך מקצועי, שנה שנייה בבית צבי? הוא יודע לעמוד על במה, להיישיר מבט למצלמה, לכבוש את הקהל. שלא לדבר על בחירות השירים התמוהות שלו - סתם לוקח שירים שאף אחד לא מכיר כדי שאי אפשר יהיה לעשות השוואה עם המקור. ברור שידו תהיה על העליונה במאבק מול מויאל חסר הניסיון.

במקום כל זאת הוא עכשיו האנדרדוג האולטימטיבי. מקום שני אבל כל כך קרוב למקום הראשון. בעוד מויאל יוציא תקליט (מצליח אין ספק) סקעת ישחרר גם הוא לרדיו סינגל מרטיט, יקפץ על במות מחזות הזמר, ימצא את דרכו לתוכנית הטלוויזיה המשפחתית של טמירה ירדני וסוגיית זהותו המינית תמשיך להטריד את מנוחת הרכילאים עוד זמן רב. "הנני כאן" הוא שר ולא ידע עד כמה הוא צודק. חצי שנה מהיום יהיה ברור לכולם שלעונה השנייה של כוכב נולד יש רק מנצח אחד, והמנצח הזה הוא הראל סקעת.



ההתעלמות מעדי כהן, אגב, לא נובעת מהעובדה ששמה הפרטי אינו הראל וגם לא בגלל שקיבלה רק עשירית מסך ההצבעות הכולל. גם העובדה שהתעקשה לבחור שיר ללא פזמון שיאפשר אתנחתא מרגשת במהלך השיר, ואפילו העובדה שגמרה אומר לצעוק את רובו במסווה של קול נשמה טהור, אינם הגורמים להתעלמות.

מאז פרק ה"ראש בראש" בו התמודדה וזכתה (במפתיע יש לציין) תלויה לה השאלה מדוע בחורה המתגוררת בישוב עומר, עובדה שמעולם לא הוסתרה על ידיה או על ידי גורמים בהפקה, בוחרת לזמן צוות צילום דווקא לדירתה של סבתה אי שם בלב השיכונים בבאר שבע. שם, במעונה הצנוע, מבשלת לה הסבתא החביבה קובה ושאר מטעמים ובמבטא שובה לב מרעיפה מחמאות על נכדתה, ואנחנו צופים. צופים ומזדהים עם החום האנושי והפשטות שמותזים לכל עבר. אתמול, עם צילומי ביתה האמיתי, נפתרה החידה. הבית של כהן פשוט גדול ויפה מדי מכדי לעורר סימפטיה בקרב קהל הצופים. כבר מן ההתחלה עלה החשד שהיא מסתירה דבר מה, פשוט לא ידענו שזה תלת מפלסי... מצד אחד היא צודקת, הרי בית יפה זה בדיוק מה שעמד בין מיקה שדה לבין חצי הגמר. מצד שני, גם אם החוקים מסריחים לא חייבים לשחק לפיהם. גם הביצוע לא היה ראוי ליותר ממספר הקולות שהוענק לו, אבל הריח שעולה מתרגיל המגורים הזה כל כך לא טוב, שגם אם עדי היתה מצליחה לשחזר את הופעתה המרגשת של נינט מאשתקד לא היה מגיע לה שנזכיר את זה.