"התחלה חדשה" היה השיר שפתח את גמר "כוכב נולד 2". שיר מסיבות הסיום האולטימטיבי (ביחד עם "אולי עוד קיץ..."), שתוכנו היה כה שונה מתכליתה של "כוכב נולד". גיחכתי כשנשמעו המילים "אין מחיר לחופש, לא יקנו אותי חינם, לא יקחו אותי בכסף, אין שום כוח בעולם". אני בטוח שיחד איתי גיחכה גם טמירה ירדני באותו הרגע, אי שם בקונטרול. היא, יותר מכולם, יודעת שהשקעה כספית נכונה תביא, בבוא היום, לרייטינג שיכניס בחזרה עוד יותר כסף. יחד עם "שידורי קשת", היא הזוכה האמיתית של "כוכב נולד", הן של העונה הנוכחית והן של כל העונות שהיו ושיהיו.

אולי בגלל זה, למרות העדפה ברורה שלי להראל מויאל, כל-כך רציתי שסקעת יזכה. אולי משום שדווקא לו מתאים להשתלב ב"השיר שלנו 2", אולי כי רצוי שדווקא הוא ייסע ל-"London Music School". מה אתם יודעים - הוא עשוי להיות מייק בראנט הבא... קחו את סקעת, אנגלים יקרים, קחו אותו "קוקה-קולה", קחי אותו טמירה, קחי אותו ריקי - ולנו השאירו את מויאל, עם הגיטרה, השרירים ושיק היס"מ-שומרון-יהודה. תמיד אהבנו גברים במדים (ולא מדים של "אגד"), הפעם לפחות יש לזה סיבה טובה...



ההכנסה המשוערת מהודעות SMS בעונה הנוכחית עברה את 2 מיליון הדולרים. עלות ממוצעת של דקת פרסומת בפריים-טיים של ערוץ 2 היא כ-50 אלף דולר, והתוכנית שנמרחה לאורך 5 חודשים - ככל הנראה משכה כמה וכמה מיליונים מכיסי המפרסמים. כל זאת, עוד מבלי שנזכיר את דמי החסות של "קוקה-קולה" ו"סלקום", שדרשו (וקיבלו) אולפנים בעיצוב שמאוד הזכיר את המותגים שלהם.

מה שכן, קיבלנו תמורה. קיבלנו, לאורך כל הדרך, שואו שניכרה בו השקעה מרובה בחווית הצפייה שלנו. זו היתה, ללא שום ספק, הפקה טלוויזיונית מהוקצעת - שמן הסתם גם עלתה כסף רב, והכסף הזה הגיע ברובו, לפחות בעקיפין, מכיסינו. אני לא צריך לספר לכם כיצד מממנים 2 מיליון מנויי סלקום, וכל שותי הקולה והספרייט, את מיתוג התאגידים הללו - כי זה בטח לא ממש יעניין אתכם. מה גם, שעל כל דבר צריך לשלם - ואני חושב שעל טלוויזיה טובה אפשר ואף רצוי לשלם, אפילו במחיר של מימון מותגים.

בסופו של דבר היה זה מופע ענק, שכל-כולו לא עלה לצופיו דבר (מעבר לצפייה בטלוויזיה או שתיית 15 בקבוקי קולה) - ועם התוצאות לא נתווכח. היה זה ערב מופלא, עם רגעי שיא שהובילו לסיום אחר לגמרי ממה שאנחנו צפינו שיקרה. כל התרגשותו של הראל סקעת, כל הבעות פניו הארטיסטיות וכל הריגוש הסימפטי שלו ברגעים שבטרם ההכרזה על הזוכה, נמוגו באחת כשהסתבר שמויאל לקח. ואז, כמו בסרט הוליוודי טוב, נדחקו הצידה כל דמויות המשנה, ו-Prince Charming ממעלה אדומים חזר אל סינדרלה שלו, שכה התלוננה בשבועות האחרונים על חוסר תשומת לב, ושר לה בקול נשנק את השיר שלו. Double-Shot עם מצלמת הרחף, טשטוש הפוקוס על יתר האנשים שעל הבמה - יואב צפיר, הבמאי, עשה כאן עבודה יפה...



להראל מויאל מצפה עכשיו דרך ארוכה. כולי תקווה שלא יפול היכן שנפלה נינט, ושיוציא אלבום בכורה שיהיה שווה את כל ההמולה סביב "כוכב נולד" וסביב אישיותו החיננית. אני בטוח שגם שני הפיינליסטים האחרים, כמו גם רבים ממשתתפי התוכנית שנפלו בשלבים המוקדמים יותר, ימצאו את דרכם המוזיקלית. או לחילופין ימצאו את עצמם מגישים בערוץ הילדים, או באקזיט, או סתם הופכים לידוענים בשקל. כך או כך, הם לא ייעלמו במהרה מן התודעה - לפחות עד לעונה הבאה של התוכנית.

אני מסכם כאן סיקור של עונה שלמה של "כוכב נולד 2", ומוסר ממקום מושבי בכורסת הטלוויזיה שנהניתי. למרות שתמיד יהיו לי הערות ציניות להשמיע על התוכנית, הניצול התאגידי, עודף הפרסומות ופוקוס על מתמודדים מסוימים - אני מבין שבסופו של דבר אלה הם פניה של תעשיית הטלוויזיה של ישראל, ואלה בפירוש פנים טובות. ובשביל טלוויזיה טובה - אני מוכן להתעלם מכמה פרסומות ולוגואים. אלה הם כללי המשחק, ובסופו של דבר הם משחקים גם לטובת הצופים.


חייבים להוסיף
שירי התוכנית, כולל הגמר, נמצאים במערכות הסטריאו ובמחשבים של רבים וטובים מאזרחי ישראל שומרי החוק כבר היום, למרות שהדיסק ייצא רק בעוד שלושה ימים.

בקצב הזה, "הנני כאן" עשוי להפוך ללהיט החתונות הבא. צפו לקאמבק של יהורם גאון.

אם "סטלה מאריס" אכן יופיעו עם הראל מויאל, רצוי להמליץ להם לשנות את שם הלהקה ל"ואדי קלט".

לא ראינו בסוף את ראש מועצת מעלה-אדומים קופץ לבריכה, ולא נותר אלא לחשוש שהוא לא קיים את הבטחתו.


להראל סקעת הגיע יותר?