למי מאיתנו אין ימים כאלה, שבהם אנו מרגישים שכלום לא הולך לנו, שלא משנה כמה אנחנו משתדלים זה לא מספיק, וגם כשנדמה לנו שראינו את האור בקצה המנהרה, מתברר לנו כשאנחנו מגיעים לשם, שלא אור, ולא אור שמש, יש רק אפלה גדולה ותחושת כשלון - אה, זה בעצם מה שקורה בפרק לגיבורים שלנו, אצלנו ברוך השם השמש עדיין זורחת.

מה שמתקבל אצלנו כדבר הכי בסיסי בעולמנו, מתגלה כלא מובן מאליו באנג'ל-וורס, ואם אי אפשר לסמוך על השמש שתאיר לנו את היום, האם אפשר בכלל לסמוך על משהו בעולם? זה לא פלא שכמעט כולם בפרק חושדים בכולם, כי האמת היא שגם לפני שהשמש מוחשכת, כולם שם מגששים באפלה, ותחושת התסכול המתמשך של כולם הן בתחום המקצועי והן בתחום האישי בהחלט לא מוסיפה, אבל על כך בהמשך.

הפרק עצמו הוא פרק שמקדם את העלילה, שמפלס את הדרך למשפט האחרון של הפרק: "We need Angelus" וכבר בשם הפרק מרמזים לנו כי למסע יש הפעם תפקיד ראשי.

למרות ששם הפרק הוא "Long day’s journey" הפרק מתאר לנו בעצם כמה ימים. הוא מתחיל בלילה בו נפגשת גוון עם מר אשט, ומסתיים ביום שאחרי הלילה בו נכשלת משימת השמירה על מני. ליוג'ין אוניל יש מחזה בשם "Long day’s journey into the night" המתאר את קורות משפחתו של המחזאי, ויתכן כי שם הפרק נבחר על מנת לרמז לנו כי אנו נעים לקראת לילה (נצחי), דבר שקורה עם היעלמות השמש. וייתכן גם שיש בשם הפרק התייחסות אירונית לדבריו של אנג'ל בזמן שהם בביתה של גוון. אנג'ל אומר כי מצפים להם עוד מספר ימים ארוכים (לשמור על מני, עד שיצליחו למצוא את נקודות החולשה של "החיה", ולמנוע את כיבוי השמש) אולם לא עובר יותר מיום והשמש מחשיכה, במה שנראה כהגשמת נבואת השנשו מסוף העונה הראשונה, שם מדברים על כך שאנג'ל צריך לשרוד כמה אפוקליפסות ואת החשיכה המתקרבת. השאלה המתבקשת היא איך בכלל אפשר לכבות את השמש?



לעולם בעקבות השמש
מסתבר שקיים מסדר מיסטי בשם "רא-טט" (Ra-tet) שמהווה את התגלמות האל הקדום רא (Ra) עלי אדמות. במסדר חברים חמישה טוטמים - מסקטט, מא-אט, אשט, מנג'ט וסמקט. מסתבר שאם רוצחים את חברי המסדר באופן מסוים ומצליחים לחלץ מהם חפצים שהם מופקדים עליהם ושמורים אצלם (כמו גם איברים מסוימים), הדבר גורם לכך שהשמש מפסיקה להאיר. קודם במקום בו בוצע הטקס - במקרה שלנו, לוס אנג'לס - ואח"כ תתפשט החשיכה לקליפורניה, לצפון אמריקה, ולשאר העולם. עוד מתברר, שלילדה הקטנה בחדר הלבן, יש תפקיד נוסף מעבר לעבודתה ב"וולפראם והארט", והוא היותה אחד מהטוטמים הללו. האם התפקיד הזה גורם לכך שהיא כולה רעה?

סוגיית טיבם של חברי המסדר בהחלט עולה כאן על הפרק. חוץ ממסקטט (הילדה) אנו פוגשים בפרק עוד שני חברים במסדר: את מר אשט, שנרצח כבר בהתחלה, ומתגלה כאדם יהיר שלא מהסס לאיים ברצח; ואת מנג'ט שאוהב שקוראים לו מני - וגם הוא לא ממש מושלם במעלות. על מא-אט אנו לא יודעים דבר, חוץ מכך שגם הוא בנרצחים, אולם כשגוון ואנג'ל הולכים למצוא את סמקט, אנג'ל אומר שהם לא יודעים אם היצור הזה הוא רע או טוב. אם הוא טוב, הם יגנו עליו, ואם הוא רע אז הם יצילו אותו מ"החיה" על ידי זה שהם יהיו הראשונים להרוג אותו.

אבל אולי יותר מאשר עוד דוגמה לערבוב בין הטוב לרע, שמתבטא בדמויות המסדר הזה, יש כאן ביקורת על האלים, ועל הכוח שבידם. מפני שאם חושבים על זה, הרי שחמשת הטוטמים האלה הם לא המאפשרים את זריחת השמש, אלא דווקא המאפשרים את כיבויה. גם ללא קיומם השמש ממשיכה לזרוח, הם רק שמרו בקרבם דברים שהיו חיוניים לקיום טקס הכישוף המבטל את אור השמש. לו היו משמידים אותם במקום לשמור עליהם, הרי שאי אפשר היה לכבות את השמש בכלל. אולי היתה מטרה אחרת לקיומם של חברי המסדר שאנו לא יודעים עליה, אולם מהמעט שכן ידוע, טוטמים אלו לא דאגו לשמש, הם דאגו לעצמם.

יתכן כמובן שלא זו היתה מחשבתם של היוצרים, והם רק חיפשו תעלומה שתוביל לכיבוי השמש ותו לא, אך זו אינה הפעם הראשונה, שהם מציגים את הקשור בעולם האלים בצורה שאינה מחמיאה להם (מי אמר גלורי?). גם בכוחות העליונים (ה-PTB), עליהם מקובל לחשוב שהם שייכים לכוחות הטוב, מטילים ספק בפרק הזה.



היי, מישהו שומע אותי?
כשקורדיליה נוזפת באנג'ל ומנסה לדרבן אותו לחזור לשתף פעולה, היא מדברת על החזיונות כסימן לכך שערוצי התקשורת בינם ל- PTBעדיין פתוחים ושאולי הם ישלחו להם רמז, אנג'ל עונה לה: "כאילו יש בכלל מישהו למעלה שמסתכל". "אני הסתכלתי", אומרת קורדיליה ובכך סותמת את טענותיו. למרות העובדה שהיא שכבה עם קונור, וקשה לו לשהות איתה באותו חדר, אנג'ל עדיין מאמין בה באיזשהו אופן.

הפרק עצמו מתחיל בנזיפה אחרת, שונה אבל דומה. אנג'ל שמתקשה להתמודד (קצת כמונו, הצופים) עם הזוגיות של קורדיליה וקונור, יושב בחדרו בחושך לבד, ולורן מגיע אליו ומנסה לדרבן אותו לעזור בהתמודדות עם "החיה", לורן נוזף בו על שני דברים:

1. חוסר שיתוף פעולה - "אפילו ווסלי יושב עם כולם למצוא פתרון ואתה מתבודד לך כאן".
2. סדר עדיפויות משובש - "מה שחשוב הוא מציאת פתרון לאפוקליפסה ולכן אתה לא יכול להרשות לעצמך לקחת יום חופשה פרטי".

התשובה של אנג'ל לשתי הנזיפות היא אחת בעצם: הוא לא לקח יום לעצמו, הוא מנסה למצוא פתרון לאפוקליפסה והוא עובד יותר טוב לבד, כשאנג'ל מגלה שגם לורן יודע על קונור וקורדיליה (הוא הצליח לקלוט את זה גם בלי לשמוע אותם שרים) אנחנו מגלים משהו על אנג'ל. מסתבר שהרבה יותר קל לו להודות בתחושת חוסר האונים שלו בקרב מאשר בזה שהוא חש ביחסיו האישיים. האזכור של לורן את קורדיליה, הוא האות לסיום השיחה מבחינתו של אנג'ל. על זה הוא פשוט לא מוכן לדבר.

כשקורדיליה מגיעה לנזוף בו קצת יותר, קשה לו להימנע מהנושא, אולם גם כאן הוא מנסה להסתיר את רגשות הפגיעות שלו, ומעדיף הפגנה של רגשות קרביים יותר כמו כעס ועוקצנות. כמו לורן, גם קורדיליה חושבת שאנג'ל צריך לשנות את סדרי העדיפויות שלו, להתעלם מהפגיעה שהיא פגעה בו, ולשנס מותניים כי יש מצב חרום ויש אנשים (בנו ביניהם) שזקוקים לו. קורדיליה לא דורשת ממנו לשתף פעולה עם האחרים, היא רק כועסת על כך שהוא לא מאפשר לה לעזור לו. הוא צריך להנהיג, והיא תעזור לכוון אותו בחזיונות שהכוחות העליונים שולחים לה. ואם השיחה עם לורן התחילה בכללי, המשיכה לדברים האישיים והסתיימה בכך שאנג'ל נשאר מסוגר בחדרו, הרי שהשיחה עם קורדיליה שמתחילה בדברים האישיים וממשיכה בכללי (השגחה עליונה, טובת הכלל) מסתיימת בכך שאנג'ל סוף סוף יוצא מחדרו, ומנסה לסגל לעצמו התנהגות של מנהיג.

אנג'ל אומר את כל הדברים הנכונים: "למרות שהובסנו, אנו פותחים כעת במתקפה... יחד נמצא את חולשות "החיה" וננצח אותה... יאדה יאדה יאדה", אבל לא נראה שהוא באמת מאמין במה שהוא אומר, ונראה שיותר משהוא רוצה להנהיג הוא משתוקק לברוח מהשהייה ביחידות עם קורדיליה. מי שעוד מאפשרת לאנג'ל את הבריחה הזו היא גוון שבאה לבקר.



חשמל זורם בכפות ידיה
את גוון ראינו בפרק "Ground State". כזכור, לגוון יש מגע ידיים שהופך חלקיקים מ-ground state ל-excited state, והיא אף מגלה נכונות להשתמש ביכולת הזו שלה, על מנת להילחם ב"חיה", אלא שזה לא כל כך מצליח לה בפרק הנוכחי. מי ש"משתמש" בכוחות שלה בפרק הם דווקא אנג'ל וקורדיליה - כתירוץ. אנג'ל טוען שהוא לוקח את גוון איתו במסע לעמק המוות לחיפוש סמקט כיוון שיש לה יכולות מיוחדות, וקורדיליה מצליחה לסדר לעצמה 4 שעות עם אנג'ל בשמירה על מני בטענה שכדאי שבכל משמרת יהיה לפחות אחד בעל יכולות-על. למרות שהיכולות המיוחדות של גוון אינן במרכז הפרק, וגם הניסיון שלה להשתמש בהן לשיבוש הטקס להחשכת השמש נכשל, לדמות שלה בפרק יש מספר תפקידים:

1. סיפוק הצצה לעולם שמחוץ לחבורה של אנג'ל - כיצד הם רואים את כל ההתרחשויות האחרונות עם "החיה". הפתרון הראשוני של גוון הוא בריחה, היא מתכננת נסיעה לטהיטי, והמשרת שלה כבר מחכה לה שם. נראה שזה הפתרון הטבעי לכל מי שחושב שמקום הימצאו לא בטוח והוא יכול להרשות לעצמו בריחה. דרך גוון אנו יכולים לראות גם עד כמה כל מה שמתרחש (גשם של אש) נראה לא מובן לאנשים. אבל גוון, בניגוד לשאר האנשים שיכולים רק להתפלא, יודעת שיש לה כתובת למחקר תופעות מוזרות, והיא מגיעה לאנג'ל בניסיון לברר פרטים נוספים על כך.

2. על תקן "דג נוסף בים" - כשלורן מדבר עם אנג'ל הוא אומר לו שגם אם הוא לא ימצא את אושרו (כן, כן. בהחלט בחירה מוזרה של מילים כשמדובר באנג'ל) עם קורדיליה, יש אופציות אחרות, וכידוע, יש הרבה דגים בים, וגוון שכבר החליפה נשיקה עם אנג'ל בעבר, היא בהחלט מועמדת מתאימה. אנג'ל היה רוצה שקורדיליה לפחות תראה אותה ככזו, ולכן הוא שמח על בואה ומנסה לעורר את קנאת קורדיליה על ידי ציון העובדה כי החזיר לגוון את האקסיס של פית'יה, אותו חפץ מיסטי עלום שהיה נחוץ לאיתור קורדיליה ושווה מיליונים (33, ליתר דיוק, אבל מי סופר). לעובדה שקורדיליה צפתה בנשיקה שלו עם גוון, הוא מתייחס ברגשות מעורבים - מצד אחד, הנשיקה יכולה לשמש כעדות כביכול לחוסר נאמנותו עוד לפני סיפור קונור וקורדיליה, אולם מצד שני, העובדה שזה הפריע לקורדיליה משמחת אותו. נראה שקורדיליה בהחלט לא מרוצה מנוכחותה של גוון שם, והיא מתנהגת בעוקצניות כלפיה ("Super Tramp") במידה שגורמת לנו לחשוב שיתכן שהתוכנית של אנג'ל עובדת. אולם מצידו של אנג'ל, לא ניכרת שום התעניינות רומנטית אמיתית בפרק הזה, ועושה רושם שיותר משהוא מעוניין בחברתה של גוון, הוא משתמש בה ליצירת חיץ בינו לבין קורדיליה.

3. שיקוף השינוי שחל בדמויות הראשיות - כשגוון מגיעה, היא בטוחה שאנג'ל הוא המאושר באדם, עכשיו כשקורדיליה, האישה שהיה מוכן לעשות למענה כה רבות, נמצאת לצידו. ההבדל בין מערכת היחסים האידילית התיאורטית שהיתה אז לעומת זו העכשווית מתבלטת פתאום. גוון גם מצליחה להבחין בשינוי ביחסיהם של פרד וגאן. היא אפילו שואלת את גאן "לפני כמה חודשים פרד היתה מוכנה ללבוש שק ואפר בשבילך, מתי התמונה השתנתה?". כשדמות מהצד שמגיעה לזמן קצר מצליחה להבחין בבעיות, זה מבהיר לצופים, שעקבו אחר העלילה ויודעים פרטים רבים על הדמויות, שהבעיות הללו עומדות בפני עצמן וניתן להבחין בהן ביתר שאת כשבוחנים את המצב בעבר מול המצב בהווה. מצד שני, כמו שגוון עצמה מעידה - כשהיא מסבירה מדוע היא מודעת להתעניינות של ווסלי (שהיא עצמה קוראת לו "האנגלי", גם הוא לא היה שם קודם והיא לא ממש מכירה אותו) בפרד - גנבים חייבים להצטיין בקריאת שפת גוף. היא כנראה בעלת יכולות התבוננות טובה יותר.

4. דמות נוספת למאגר החשודים - אם כי מי שחושד בה זו בעיקר קורדיליה, ונראה שהיא מפנה את החשדות כלפיה יותר מקנאה מאשר מסיבות מהותיות אחרות. השאר לא חושדים בה, למרות הגישה למני, ולמרות חוסר הכנות שלה כלפיהם (היא הסתירה את המידע לגבי החפץ ש"החיה" הוציאה ממר אשט), בעיקר כי כשמסקטט הפנתה אצבע מאשימה לאחד מהם, היא לא היתה שם.



The answer is among you
מהי התשובה? ואצל מי היא נמצאת? ובכלל - מה השאלה? השאלה העיקרית היא כמובן, למי מהם יש קשר לחיה? שאלות נוספות שעולות: מה הקשר לחיה? מהי מטרתו של "החיה"? מהי נקודת התורפה שלו? מי אחראי לכך שהם נרדמו בשמירה? ולמה הם מפסידים כל הזמן?

בדרכם, כולם מנסים למצוא תשובות, ואנו עוקבים אחרי השיטות של כל אחד מהם.

אנג'ל מתחיל את הפרק כשהוא יושב בחדרו ומצייר את "החיה" שוב ושוב, בתקווה שהדבר ייתן לו השראה, או לפחות ימנע ממנו את הצורך להתמודד עם מה שהוא יודע על קורדיליה וקונור. הוא משתדל להתרכז בצד הביצועי, מה שברור שצריך לעשות; הוא אינו מחפש חשודים, אך למרות זאת, גם הוא מביע חשד בקונור, גם כי הוא יודע שזה מעצבן את קורדיליה, וגם כי הוא לא פוסל שום מידע אפשרי, ונראה שיש קשר בין "החיה" לקונור והוא מוכן לבדוק את זה, כמו שהוא עונה לגאן, בנוגע לאפשרות שלקונור יש יד בכישלון משימת השמירה על מני: "נבדוק את זה אחר כך כמו שאנו עושים עם כל רמז".

ללורן יש מקורות מידע משלו. הוא זה שמספק את המידע על מותו של מא-אט לדוגמא, אולם הוא אינו משתתף במשחק החשודים.

קורדיליה מחכה לרמזים מלמעלה, כשהיא אומרת לאנג'ל שאולי ה-PTB יתנו להם רמז. יתכן שהרצון שלה להאמין בכוחות שיעזרו להם קשור לסיבה שהיא מבלבלת בין זיכרונות לחזיונות (או שהיא בילתה יותר מדי זמן כישות עליונה, והיא כבר באמת לא יודעת מה הוא מה) - קורדיליה לא מערבבת רק בין חזיונות לזיכרונות, אלא גם בין הנחות לעובדות. כשהיא מנסה להגיד שזה לא הגיוני ש'החיה' הצליח להתגנב ולהרוג את מני, היא משתמשת בטיעון, "מה שבלתי אפשרי הוא איך "החיה" מצא את מקום המסתור, מהל את המשקאות שהכנו בעצמנו, התגנב לבית הזה והרג את מני". מעולם לא הוכח שהמשקאות שלהם אכן נמהלו, ובכל זאת היא משתמשת בזה כעובדה הסותרת את האפשרות למשהו אחר.

נראה שלקורדיליה יש מטרה הפוכה משל גאן - היא רוצה להסיר חשד מקונור. אלא שכאשר משתדלים יותר מדי לעשות משהו אפשר להשיג בדיוק את המטרה ההפוכה. בתחילת הפרק מדברים קורדיליה וקונור על העולם המתמוטט בחוץ. בלי שום קשר לנושא השיחה שלהם אומרת קורדיליה לקונור: "זו לא אשמתך, אתה יודע". האמירה הזו היא מסוג האמירות שבאות להרגיע, אך יכולות בקלות לעשות את ההיפך, כמו האמירה לילד בפעם הראשונה שהוא רואה כלב "אל תפחד", שיכולה לשתול בראשו את הרעיון לפחד. גם הניסיונות שלה לשכנע את אנג'ל ואת גאן לא עולים יפה, ורק מאפשרים להם את ההזדמנות להעלות יותר חשדות נגדו. קורדיליה עצמה ממהרת להפנות אצבע מאשימה דווקא לגוון, מסיבות שכבר מנינו.

גם קונור קופץ למסקנות: הוא סבור למשל, שהעובדה שהוא לא במלון עם כולם ושקורדיליה לא רוצה בו, היא רק בגלל שהם חושבים שהוא קשור ל"חיה", אולם הוא די פסיבי בפרק ורק מחכה להוראות, ומרגע השיחה שלו עם קורדיליה עד ש"החיה" מתדפקת על דלתו אין לו תפקיד.

גאן הוא זה שמפנה את האצבע המאשימה כלפי קונור יותר מכולם. לגאן יש הרבה סיבות טובות לחשוד בקונור - את חלק מהן הוא מפרט במלון בשיחה עם ווסלי ופרד:

1. הדברים שהילדה מהחדר הלבן אומרת.
2. העבר של קונור, שכלל את השלכתו של אנג'ל אל קרקעית הים והסתרת מידע משאר החבורה לזמן ארוך.
3. העובדה שקונור יצא מפגישותיו עם "החיה" כמעט ללא פגע.
4. העובדה ש"החיה" צץ לראשונה בדיוק במקום בו קונור נולד.

מדובר בסיבות טובות מאוד לחשוד בקונור, אבל אי אפשר שלא להתרשם שגאן ממהר מדי עם ההאשמות. כשאנג'ל אומר שאם קונור היה מגיע לביתה של גוון הוא היה מרגיש בו הוא משיב "כמו שהרגשת כשמהלו לך את המשקה" - הוא מקבל את ההנחה של קורדיליה כעובדה מבלי שתיבדק, אולם יותר מכך, הוא גם לא ממש מעוניין לבדוק אופציות אחרות. לא נוח לו עם הניסיון למצוא תשובות בספרים ובמחקר, והדבר מתבטא היטב בשיחה במלון כשמתברר המידע על מסדר הרא-טט. כשפרד רוצה לחפש עובדות נוספות על המסדר, גאן קורא לזה בזבוז זמן, הוא מעדיף שלא יבלבלו אותו עם העובדות - "התשובה היא בינינו, זוכרים?", לו כבר יש את החשוד שלו וכל מידע שיכול להביא לכיוון אחר מתקבל בהסתייגות, בעוד שדברים כמו כניסתה הפתאומית של קורדיליה, והאופן בו היא ממהרת לגשת לאנג'ל ולא נעצרת ממש לשוחח איתם מהווה מבחינתו הוכחה לכך שחשדו בקונור מוצדק - "אתם רואים איך הוא גורם לקורדיליה להתנהג באופן מוזר - אין לבטוח בו".



פרד זהירה בהטלת האשמות. היא לא בוטחת במידע שמתקבל ממקור מרושע כמו הילדה מהחדר הלבן ומעדיפה להתמקד במחקר בספרים.

כמו לורן, גם לווסלי יש מקורות מידע עלומים משלו. וכמו פרד, גם ווסלי זהיר בהסקת מסקנות. כשגאן מציין שקונור שרד את מפגשיו עם "החיה", ווסלי טוען שכך גם הם; כשמתקבל המידע ש"החיה" הרג את שני חברי המסדר הוא לא ממהר להסיק מכך על תוכנית ומטרה. שני חברי המסדר לא נהרגו באותו האופן, והריגת שניים מתוך חמישה יכולה להיות צירוף מקרים, ולא הוכחה לכך שחברי המסדר על הכוונת של "החיה".

גם בסצנת הסיום כשאנג'לוס הופך לחשוד העיקרי, ("החיה" מכיר אותו מהעבר על פי דבריו, קורדיליה זוכרת שראתה את המפגש ביניהם כשהיתה ישות עליונה), וההערות של רוב החבורה כלפי אנג'ל נשמעות מאשימות משהו, רק ווסלי, שתמיד הואשם בחוסר אמון, מצליח להציג את העובדות בצורה שמנקה את אנג'ל מכל אשמה:

"אם קורדיליה צודקת, אנו צריכים להודות באפשרות שיתכן שיש ל'חיה' איזשהו כוח עליך שגורם לך לעשות דברים ולשכוח אותם". כלומר, גם אם כל העובדות על הקשר בין אנג'לוס ל"חיה" נכונות - אנג'ל לא אשם בדבר.

עם זאת, המסקנה שלו, שיתכן שאנג'לוס יוכל לעזור להם לגלות מהי התוכנית של "החיה" (שכנראה יש כזאת על פי מסקנתה של קורדיליה), נראית יותר כמו היאחזות בקש, שאופיינית יותר למצבים של כישלון מתמשך, מאשר שיקולים מחושבים. אבל גם אם המסקנות של ווסלי בסופו של הפרק יכולות להיראות נמהרות, הן דומות מאוד למסקנות של באפי לגבי ספייק בפרקים המקבילים ("רדום" ו"לעולם אל תעזביני"), בהם באפי מגלה שלדבר שהכריז עליהם מלחמה כוללת יש שליטה על ספייק, שגורמת לו לעשות דברים ולשכוח אותם, ואומרת שהקשר שלה לרוע הזה הוא דרך ספייק, ולכן היא צריכה להתקרב אליו כדי ללמוד עוד על הרוע.

אז זהו, עשינו דרך ארוכה, ועכשיו חושך ו"אנו זקוקים לאנג'לוס", כי כשאין במה להיאחז, נאחזים במה שאין.