באופן לא מפתיע ובסמיכות צפויה לשידורי "הכי גאים שיש" בערוץ שלוש, משבצת YES, חברת הלווין היחידה בישראל עד כה, רצועת שידורים לקהל ההומו-לסבי בפריים טיים של יום שישי. רצועה זו "צמחה" מתוך רצף תכניות שפנו לקהילה הגאה בישראל והפכה את YES לחברה היחידה היום בישראל המקדישה משבצת קבועה להומוסקסואלים ולסביות בישראל. חרף העובדה שמדובר ברצועה שתשודר בחודשים אוגוסט-ספטמבר בלבד, עדיין מדובר בצעד נכון לכיוון ערוץ תוכן גאה לגייז.

בחודשים שקדמו להופעתה של Yes, רשת הטלוויזיה בלווין הראשונה בישראל, בזירת התקשורת והטלוויזיה הישראלית, רבות דובר על ה"מהפיכה" שאוטוטו מגיעה. מהפיכה שתציע יותר תוכן, יותר איכות, יותר מיקוד עניין וכל זה - בפחות כסף. אנשי תוכן בשוק הגדירו את כניסתה של ספקית התשתית החדשה כמהפכה חשובה וגדולה אף יותר ממהפיכת השוק הרב ערוצי עם הופעת הטלוויזיה בכבלים. כולנו זוכרים את ההכרזות (בעידוד משרד התקשורת) על "טלוויזיה אישית", על "חבילות לפי בחירה", ועל התחרות שאמורה הייתה לתת לנו, הצרכנים שרות איכותי יותר ולא פחות חשוב - זול יותר.

גם הקהילה הגאה בישראל התעוררה ל"מציאות" חדשה. דומה כי הקהילה כולה שפשפה את עיניה בתימהון לנוכח הפרסומים המאסיביים בירחון "הזמן הוורוד". בייחוד זכורה לכולנו מודעת העמוד שהראתה שתי נשים לסביות, עם הכיתוב הסטנדרטי של "יס": "החופש לבחור בדרך המתאימה לך". כולנו גם זוכרים את ההבטחות לערוץ וורוד, בו יוקרנו סרטי גייז שונים, סרטי תעודה, דרמה, קומדיות וסדרות הקשורות לקהילה הגאה בישראל.

ה"ערוץ הוורוד", שאמור היה להיות חוד החנית של הטלוויזיה הגאה בישראל ולגרוף אחריו עשרות, מאות, אלפי מנויים הומוסקסואלים חדשים שייבחרו (ואולי אף בחרו) ב"יס" כספקית הטלוויזיה שלהם התפוגג לתודעה באיטיות. לאחר תקופת מה של חוסר ודאות בנוגע ל"ערוץ הוורוד", החברה פרסמה "הבהרה" בלתי רשמית לגורמים שונים ובה נטען כי לא הייתה כוונה מקורית לייעד ערוץ שלם לתכנים הומוסקסואלים, אלא לייחד רצועת שידור מסויימת, באחד הערוצים ה"רגילים" במסגרת החבילה המורחבת למנויים, לסרטים שיעסקו בנושאים מסוג זה. החברה התנערה מכל אמירה בנוגע לערוץ ונטען כי מדובר היה בשמועה בלבד שאין לה ביסוס או אישור מחברת "יס", וכאמור, מעולם לא הייתה כוונה לייחד ערוץ לגייז. היום, כחצי שנה מאוחר יותר, עולה לשידור הרצועה המובטחת.



לפני מספר ימים נשלחו קומוניקטים של "יס" שכותרתם: "גייז יוצאים בפריים טיים של יום שישי". שימו לב הומואים יקרים, לסביות נכבדות פתחנה את מחברותיכן - מעתה הופך הפריים טיים של "יס" בימי שישי ל"למשבצת קבועה העוסקת בסרטים הומו-לסביים" (כך, לפי "יס"). ומה זה, בעצם, אומר? לא הרבה.

זה אומר שמדי יום שישי ישודרו בערוץ Yes+ מבחר סרטים הומו-לסביים העוסקים באורח החיים הקווירי מנקודות מבט שונות. בין היתר ישודרו שם הסרטים: "מסעו של פליקס (Drole de Felix, צרפת 1999)", "ניקו ודני (Krampack, ספרד 2000)", " שוק הבשר (Beefcake, ארה"ב 1998)" והסרט "אהבת נעורים (All Over Me, ארה"ב)". זה אומר שבמקום לצפות ב"הכי גאים שיש" נצטרך לבחור בין הסדרה הנפלאה בערוץ שלוש לבין סרט "איכות" בערוצי הלווין. הסרטים, כמובן, מתחילים בשעות 22:30 - 21:30, ומסתיימים אי שם בכתוביות של "QAF". מפתיע? לא כל כך.

ההחלטה של יס לייחד רצועת לילה ביום שישי, בערוץ מרכזי של החברה מעידה על כוונותיה הרציניות כלפי הקהילה ההומו-לסבית. רבות מדובר במחוזותינו על "כלכלה ורודה", על כך שהומוסקסואלים ולסביות מהווים קהל יעד מפולח שניתן וכדאי לפנות אליו ושכל המרבה בקריצות ענייניות לגייז - הרי הוא משובח. מספיק להתבונן בעיתוני הגייז בישראל או במגזין האינטרנט PrideZine כדי להבין עד כמה התוכנית QAF, "הכי גאים שיש", מעוררת הדים. וזו בסך הכל תכנית אחת, למען השם.

אז כולנו מדברים על ג`אסטין החתיך או בראיין ההומו חסר הלב, ובכל יום שישי מתרוקנים ערוצי הצ`אטים השונים, המלאים לרוב עד אפס מקום, מאדם. כולם נוהרים מול המסך, מי לבדו ומי עם חבריו, ובוהים במסך המציג 45 דקות של טלנובלה הומואית, ואם יותר לי להגיד, לא מדהימה במיוחד. השאלה היא למה זה קורה, בעצם?

זה קורה כי מדובר בשינוי חברתי של ממש. קברניטי השיווק של ערוצי הטלוויזיה, הנאבקים על הרייטינג ונלחמים על כל צופה מבינים סופסוף כי תוכן גאה אמיתי יש בו כדי להוות מוקד משיכה ללא מעט אנשים. וזה הזמן שבו חברת YES מרימה את הכפפה ומייחדת רצועת שידור נפרדת להומואים ולסביות. אז נכון, זו רצועה זמנית בלבד, קטנה מאוד ומצומצמת. הסרטים שנבחרו בה הם מאוד "מיין סטרימיים" ואין בהם יותר מדי פלפל (גם הסרט ה"תיעודי" על תרבות המין האמריקאית, "שוק הבשר", הוא לא ממש יצירת מופת אלא פורנוגרפיה זולה כדוגמת הספר "וולף" שכבר תועד במחוזותינו). אבל יש בהם החלטה אמיצה של צעד בכיוון הנכון, של הכרה בכוח הקהילה הגאה, בצרכים שלה ולא פחות מכך - ברצונות שלה.

וזה כל ההבדל.

אז YES לא בדיוק נותנים לי את ה-"החופש לבחור בדרך המתאימה לך" - הם יצטרכו הרבה יותר משלוש שעות בשבוע בשביל להגיד שאני "חופשי לבחור", אבל זה צעד נכון בכיוון. אז נכון, הרבה מים יעברו עד שהסלוגן המקומם של "יס" יגשים את עצמו (האם זה ייקרה אי פעם? לקברניטי החברה ולאלוהי הטלוויזיה פתרונים), אבל מה שבטוח - שהם בהחלט מתחילים לעניין קצת יותר.








סרט רגיש המספר את סיפורו של פליקס, צעיר הומוסקסואל המחליט להגשים את חלומו הגדול - להכיר את אביו, אותו לא פגש מעולם. מעצם היותו רומנטיקן חסר תקנה הוא מחליט לערוך את המסע בטרמפים ולא לנסוע ישירות למקום המפגש. במהלך מסעו הארוך מצליח פליקס לבנות את המשפחה המושלמת המורכבת מאנשים שפגש בדרך. במאים: אוליבר דוקסטל וז`ק מרטינו. צרפת 1999.



סיפורם של שני חברי ילדות בני 17 אשר מבלים יחד את חופשת הקיץ ומוצאים עצמם בעיצומה של התעוררות מינית. הם גרים כמעט לבדם בבית חוף והופכים את הקיץ לבלתי נשכח כאשר הם מגלים שאחד חושק בנשים ואילו חברו מחפש חברת גברים אך בעיקר נמשך לחברו הטוב. ספרד, 2000.



סרט המספר סיפור מצחיק ופרובוקטיבי של צלם גברים אשר נכנס לעולם של עיתוני "פיתוח הגוף" במטרה לצלם גברים שריריים ומשוחים בשמן וגילה שם עולם ומלואו- בו אין שמות לאנשים אלא כינויים, אין מעצורים והכל מותר.. הסרט עוקב אחר הפריחה וההתרסקות של התעשייה המפוקפקת הזו. שחקנים: דניאל מקיוור, קרול גודסמן. במאי: טום פיצ`רלד. 1998.



סרט העוקב אחר תקופה חשובה בחייה של נערה, תקופה בה היא מגלה מי היא,מה היא אוהבת, מהם הדברים שחשובים לה ומדוע עליה לקבל את עצמה מבלי להתנצל. הסרט מציג את ניו יורק של הביבים ולא את ניו יורק הנוצצת ונותן הזדמנות להציץ אל החיים האמיתיים של בני נוער שמחפשים את עצמם בעיר הגדולה. שחקנים: אליסון פולנד, אן דואד. במאי: אלכס סישל.