אי שם בין איי מלזיה מסתתרת סינגפור. עיר שהיא מדינה, שהיא גן-עדן לחובבי הסדר הציבורי. המקום המושלם לערוך בו תוכנית טלוויזיה על "איך צריך לחיות נכון". נכון עד כדי כך, שלבוגר משטר טוטליטרי כמוני בא להקיא לאחר סיום השידור. אמנם, הוריי שזכו לחיות בברית-המועצות ולהתחנך על ברכי הדמוקרטיה העממית הטוטליטרית, דווקא נהנו. גם לטענתם ילדים צריכים ללכת במדים ולהתחרות על כל ציון בספרות כאילו הוא לפחות מדליית זהב אולימפית. וגם לנגן בכינור שעתיים ביום, ואולי בעתיד ייצא מהילד יאשה חפץ קטן.

בשם הפופוליזם, חיים הכט, מלך אימרות הסבתא הפולניות ממגדל, נסע לסינגפור בשביל להראות לכולנו מה חסר לנו בחיים. הסתבר שיש לנו עודף מהכל, כולל דמוקרטיה. אולי אם יסגרו לנו כמה ברגים, אנחנו נהיה מדינה תרבותית, לדברי הכט. נשלח פנסיונרים לנקות שירותים, נקביל את פניהם של הבאים לנתב"ג 2000 בבונבוניירה ונישבע אמונים למדינה ולדגל כל יום, החל מגיל חצי שנה. ותשובתי לחיים הכט, מעבר לרצון לא לבקר בסינגפור לעולם, היא שאנחנו לא נהיה סינגפור אם נבטל פתאום את הדמוקרטיה - אנחנו נהיה רוסיה.

כי מה שכחת, סאנשיין, להזכיר בתוכניתך? זאת אומרת, אמנם שביב המידע הזה עבר איכשהו, אבל הוא אבד בתוך ים האינפורמציה כמה טוב לחיות בסינגפור. ושביב המידע הזה אומר ש-75% מתושבי סינגפור הם סינים. וכאן, רבותיי, מסתתר הניואנס התרבותי שקובע הכל. הדיקטטורה, הסדר המופתי, הרצון של כולם לעבוד כל עוד הם יכולים - אלה רק חלק מהתורה הקונפוציאנית, שהסינים כל-כך אוהבים לאהוב. כי קונפוציוס לימד, בין היתר, שלכל אדם מקום משלו תחת השמש, וניתן אף להישאר במקום הזה כל החיים אם לא יהיה גורל שיקח אותך הלאה בסקאלה החברתית. סינגפור היא התגלמות הגישה הקונפוציאנית - כולם עובדים, אף אחד לא מתלונן, לכולם טוב. השאלה היא האם גם טוב להם בפנים, או שהם רק מפחדים מה"טלסקרינים" של המשטר...



בסינגפור זה מצליח. בישראל, לעומת זאת, היות שאף אחד מאיתנו לא באמת קונפוציאני, השיטה הסינגפורית עשויה להיכשל כישלון חרוץ. משום ששיטת המשטר בישראל נבנתה על-ידי יוצאי רוסיה, והתרבות הישראלית, כמה שאנחנו לא אוהבים להודות בזה, מאוד דומה לתרבות הרוסית. כי זה לא אנחנו שהמצאנו את ה"יהיה בסדר" וה"למה, מה קרה?". הם היו קיימים כבר קודם, בשילוב עם "בלאט", באמא רוסיה. ועל-כן, קצת פחות דמוקרטיה - ואנחנו מתחילים לחפש פתרונות יצירתיים. אף אחד לא ילך כאן עם הזרם - כולם ימצאו את דרכם להתחכם ולעקוף בתחבולות את סדרי המשטר.

חיים הכט אוהב להראות לנו את הישראלים הפשוטים, אלה מהשוק, מתלהבים מרעיונות המשטר הסינגפורי. קל לכולנו לצעוק, ברגעי ההתלהמות, שצריך לתלות את סוחרי הסמים, לקנוס את המילואימניקים השמנים, לבטל את דמי האבטלה והבטחת ההכנסה, ובכלל להוציא להורג את כל מי שלא חושב כמונו. אבל בפועל, אף אחד מהצעקנים הללו לא היה מחזיק מעמד יום בסינגפור, והיה לבטח מנסה על בשרו את אחד העונשים היצירתיים שלהם (כמו למשל מלקות על לעיסת מסטיק או ניקוי העיר בבגדים מצחיקים על זריקת זבל שלא בפח). תנסו לאפר סיגריה מחלון האוטו בסינגפור, ויותר לא תאפרו בחיים משום מקום. וזה במקרה שעוד תהיינה לכם ידיים לאפר איתן...

אני לא רוצה לחיות בסינגפור, ולא במדינה שמנסה להיות סינגפור. חיים הכט מבין את זה, ולכן משאל הצופים שלו כולל שאלות מאוד כלליות, שקל להסכים עימן. כי כולנו מסכימים שאפשר לשפר קצת את החיים בארץ, אבל דוגרי - הייתם רוצים שהילדים שלכם יגדלו להיות רובוטים, ושהמשטר יגיד להם מה ללמוד באוניברסיטה? תעזבו אתכם מסינגפור - בואו אלינו, כאן חם ומגניב, ויש דמוקרטיה. ואני אוהב אותה, עם כל חסרונותיה, כי היא ללא ספק היתרון הגדול שלנו מול סינגפור.





"בין כרכור לסינגפור", ימי ראשון, 20:45, ערוץ 2.