שם הפרק, Never Leave Me, איננו פנייה נרגשת לצופים הנאמנים, אלא שורה בשיר שספייק שומע - ומשתגע. גם את הפרק עצמו ניתן לראות כטריגר לפרקים הבאים. הפרק אמנם עונה על שאלות מסוימות, שהטרידו אותנו בפרקים האחרונים, אבל התשובות גורמות לנו להבין שהעיקר עוד לפנינו. אבל ראשון, ראשון ואחרון אחרון - ומי יותר ראשון מהרוע הראשון:

כן, הרוע הראשון, בו באפי נתקלה בפרק "Amends", הוא זה שעומד מאחורי כמעט כל הדברים המוזרים שהתרחשו - הוא הרוחות של ספייק, האנשים שהסקוביס ראו, ממתחת, זה הכל אותו דבר, צורותיו השונות של הרוע הראשון. הרוע הראשון הכריז מלחמה כוללת, מלחמה שלא ברור מדוע יצאה לפועל דווקא עכשיו, אף כי נראה כי יודעי דבר ציפו לה.

לאורך כל הפרק נראה שנורא דחוף לרוע הראשון להפעיל את החותם של דנצזר, והוא צריך דם לשם כך. לג'ונתן לא היה מספיק דם (תרתי משמע?), אנדרו נכשל במשימתו להשיג דם חזירים, ולפיכך - יחידה מאורגת של עוטי גלימות חוטפת את ספייק ונותנת לו את הכבוד להשלים את המשימה. כשחושבים על זה קצת, זה נראה מטופש להפליא שצבא כל כך מאורגן שידו מגעת לכל מיני מקומות בעולם סומך על אנדרו לצורך משהו, אבל נעזוב את זה.

באפי מגיעה למסקנה שבקרב האחרון היה ספייק המטרה של הרוע הראשון, והיתר היוו רק הסחת דעת. לספייק נאמר כי ניתן לו הכבוד להיות זה שבדמו יפתח החותם פתח לפי השאול, כיוון שהוא הפר את ההסכם שלו עם כוחות האופל.



כדי להפעיל את החותם צריך דם, ולא משנה דמו של מי זה יהיה. אין חוקיות כאן, אך נראה שהרוע הראשון נהנה הרבה יותר לבחור את קורבנותיו מבין אלה שהוא רואה בהם בוגדים של המחנה שלו. לא ברורה בדיוק נקודת הבגידה שאליה מתייחס הרוע הראשון לגבי ספייק, האם לעובדה שהוא הצליח לקלוט את עצמו בהבזקים גם תחת השפעת הטריגר, ולא השלים את התוכנית שהרוע לחש על אוזנו, או למשהו הרבה יותר בסיסי, לכך שהוא כערפד אמור לשרת אותם, והוא ערק מהמחנה בעצם זה שהוא בחר לקבל נשמה (שזה בעצם הזמן שבו התחיל הרוע הראשון להטריד אותו אישית, על פי עדותו של ספייק). גם ג'ונתן, שבהריגתו התחילו את העסק עם החותם, התנדנד על האיזון הזה, ועבר לפני מותו מהצד של הרעים לצד של הטובים, ואפשר להבין מדוע הרוע הראשון ירגיש מרומה עם דמויות שכאלה. זה גם אולי יכול להסביר מדוע הרוע הראשון לא משתמש בחייליו היותר גשמיים, לא בתור ספקי דם ("אם ידקרו אותם, לא...?"), ולא בתור שליחים להשגת דם מהאטליז - שעל פניו נראית משימה פשוטה יותר עבורם מאשר מלחמה עם הדיירים של בית משפחת סאמרס.

הרצון לנקום מסיט גם את הרוע הראשון מהמטרה, במקרה הנוכחי זה לא ממש משנה, כיוון שהרוע גם השיג את הנקמה וגם הצליח לפתוח את החותם. ומה כל כך נורא במה שיצא משם? אז זהו, אתם לא באמת ציפיתים שיפתרו לכם את כל התעלומות בפרק אחד נכון?

גם לבאפי לוקח זמן רב להבין מה קורה. במהלך החיפוש אחר התשובה, אנו מגלים שלמועצת הצופים דווקא יש מושג, אך היא מסרבת לשתף פעולה ולחלוק במידע - ואנחנו כבר ראינו מספיק פרקים בשביל לדעת שמי שמתעקש לפעול לבד מת לבד, וכך גם המועצה עולה בסערה השמיימה. לא לפני שמסתבר, שגם במועצה מחפשים את ג'יילס. מה קרה לו? ולאן הוא נעלם? זו תעלומה עדיין. ועוד תעלומה: מה הקטע עם המנהל ווד?

בעונות הראשונות של הסדרה, כולנו חייכנו לא פעם, כשבאפי היתה מנסה להפגין חזות נורמלית בבית הספר, וחיכינו לראות מתי יגלו הסובבים אותה על כוחותיה המיוחדים. גם בפרקים הראשונים של העונה הזו, עולה בנו אותה תחושה כשבאפי מנסה להפגין התנהגות נורמלית בבית הספר. בפרק הזה באפי אומנם לא מגיעה לבית הספר, אך כמי שלא יכולה להרשות לעצמה להשתמש בתירוץ - יש ערפד עם נשמה שהתחיל לרצוח בזמן האחרון ואני צריכה להשגיח עליו - דון נשלחת במקומה למנהל כדי לספק לו הסברים קצת יותר סטנדרטיים להיעדרה. עם זאת, עד לסוף הפרק, לנוכח התנהגותו החשודה של המנהל כשהוא מגלה את גופת ג'ונתן, מתחלפת תחושת הציפייה המחויכת בתהייה האם לא כדאי שבאפי, במקום לחשוש מכך שהמנהל יגלה עליה את האמת, תנסה לגלות את האמת עליו?



אך לא רק בקידום העלילה ובפתרון תעלומות עסקינן. ישנו בפרק גם פיתוח של הדמויות, בשילוב של קומדיה ופרודיה על סדרות משטרה, בהן מנסים לגרום לחשוד לדבר על ידי שיטת השוטר הטוב והשוטר הרע. במקרה שלנו, אלו אניה, זאנדר ואנדרו. מלבד העובדה שהסצינות הללו משעשעות, הן גם מלמדות אותנו, שזאנדר ואניה עובדים כצוות בצורה יפה מאוד, אפילו שלא חזרו להיות ביחד. זאנדר גם מספר לאנדרו על אחת הנקמות הגדולות ביותר של אניה כלפי בחור שפגע בה - היא עצרה את ליבו, החליפה אותו באפלה, וגרמה לו למות מוות איטי כי לא היה לו למה לצפות יותר. כמובן שזאנדר ממציא את הסיפור הזה רק על מנת להפחיד את אנדרו ולגרום לו לדבר, אך אי אפשר שלא להרגיש שכשזאנדר מתאר את הבחור הזה (לפני שהוא מגיע לקטע על הוצאת חלקים פנימיים אחרים) הוא מתאר את עצמו, וכך יוצא שהנקמה שהוא מייחס כאן לאניה, הגיעה בעצם בגללו - הוא זה שהביא את זה על עצמו. אניה לא שלטה ברגשותיו אחרי שהם נפרדו.


מה, עוד מיוזיקל?

Maybe it's another musical. A much crappier musical.
(אניה לבאפי, אחרי שבאפי מספרת שהיא שמעה את ספייק שר)

בשני חדרים סמוכים זה לזה
יושבים שני רוצחים, כבולים לכיסא
שני רוצחים, אנדרו וספייק
ספייק - ארכי פושע ואנדרו דג רקק
בשניהם הרוע הראשון למטרותיו השתמש
אך עם כל אחד מהם משהו השתבש
הם באותו הבית כשרק קיר דק מפריד ביניהם לכאורה
אך האמת היא, שבעצם, בין שניהם תהום פעורה.

ההבדל הראשון מתבטא בבחירה:
ספייק לא בחר הפעם לרצוח, וגם לא פותה
זה הטריגר שגורם לו לאבד שליטה
הוא לא יודע מה עשה וגם לא זוכר
והוא מגיע מרצונו לחדר בניסיון לברר

אנדרו לעומתו יכול היה אחרת לבחור
הוא יודע מה עשה רק לא רוצה לזכור
רוצה להאמין שהאשם הוא ב"וורן" שאותו פיתה
וזה הגבול של יכולתו להביע חרטה

לחדר הוא הגיע בלית ברירה
וזה מוביל אותנו להבדל השני - המטרה
לאנדרו יש מטרה אחת
לשרוד, זה לא חשוב באיזה צד.
"אני בצד של הטובים עכשיו" לווילו הוא מודיע
וכשזה לא עובד אז בלי היסוס, איומים מהצד השני הוא משמיע
עבור ספייק זה מאוד חשוב טוב או רע
ולכן הוא גם בחר לבקש עזרה
מטרתו של ספייק היא לא להוות סיכון יותר
ולשם כך הוא מוכן גם על חייו לוותר

וכאן מגיע ההבדל השלישי והאחרון לבינתיים
והוא מתייחס למערכת הערכים של השניים
ממה נבנית מערכת כזו ואיך אצלם היא נבנתה
יוסבר מייד, בלי חרוזים, חכו מעט, תודה


כדי שחינוך יצליח צריך:
1. יכולת הבנה של הקשר בין סיבה לתוצאה.
2. יכולת היקשרות רגשית.
3. יכולת להפנים את סעיפים 1 ו-2 בלי קשר לתוצאות.

אם נביט בדמותו של ספייק הרי שהשבב חינך אותו ע"פ סעיף 1, הוא למד שלמעשים מסוימים יש תוצאות מכאיבות ולכן לא כדאי לו לעשות אותם. יכולת אהבה תמיד היתה לספייק. האהבה שלו - היא זו שגרמה לו לרצות לשנות את עצמו והנשמה איפשרה לו להבין ששימוש באלימות זה רע גם אם התוצאה לא מכאיבה לו, ועשיית הדבר הנכון חשובה גם אם היא הורסת את הסיכוי של הקשר הרגשי.

אנדרו לעומתו - מכיוון שלא הושתל בו שבב, לא מסוגל לראות תוצאות, הריגת ג'ונתן נעשתה מתוך מתן אמון בחישוב כדאיות דמיוני (אם תוכנית העל תעבוד שנינו נהיה אלים), וחוסר יכולת לראות את התוצאה של חיים בלי ג'ונתן. יכולת ההיקשרות הרגשית של אנדרו מבוססת הרבה יותר על הדמיון ועל סרטים מאשר על המציאות וכך הרבה יותר קשה לו לגשת להריגת החזיר מאשר להרוג את חברו הטוב ביותר.

בלי סעיפים 1 ו-2, הנשמה של אנדרו פשוט מתבזבזת עליו. משעשע לראות את רעיונו של אנדרו לגבי צדק כפי שמתבטא בדבריו לווילו "את הרגת את החבר הטוב ביותר שלי, החבר הטוב ביותר שלי הרג את החברה שלך, אז אנחנו שווים" (העובדה שהוא גם הרג את החבר הטוב ביותר שלו לא נכנסת למשוואה משום מה)



ווילו בפרק נראית כמי שמרגישה די נוח עם העבר "הרע" שלה, היא מאיימת על אנדרו, ואפילו מציעה בבדיחות הדעת להרוג את אניה. אם בפרקי סוף העונה השלישית ראינו שהיא עושה הפרדה בין ווילו לבין המכשפה בעלת הכוחות, הרי שכאן נראה שהמשפט
"I am Willow, I am death" יוצא מפיה די בקלות, עם זאת היא גם חברה מאוד נאמנה הפרק, היא תומכת בבאפי לגבי ספייק למרות ההתנגדות שעולה מכמה דמויות אחרות, ומתנדבת לעשות שליחויות עבורה.

מי שמביעה התנגדות לאופן הטיפול בספייק היא אניה, וכשהיא שואלת "האם לא צריך לדקור אותו בחזה? זה לא מה שאנחנו עושים במקרים כאלה?" מתעוררת התהייה, האם היא לא משווה את היחס שהיא קיבלה, ליחס שספייק מקבל. כשהיא היתה שדת נקמה אקטיבית והרגה את הסטודנטים, באפי ניסתה להרוג אותה, ואילו ספייק שהרג אנשים ללא הבחנה בזמן האחרון זוכה לקבל טיפול.

רבים כבר ניסו להגיד לבאפי שהיא פועלת משיקולים רגשיים, זאנדר בפרק "ללא-עצמי" מאשים אותה שהיא עושה הנחות לערפדים איתם היתה מעורבת רגשית. אפילו ספייק מנסה לנתח אותה ולהגיע לתובנות מסוג "קשה לך להרוג אותי כי את צריכה את הכאב על מנת לעשות את עבודתך". אך האמת היא שמה שמשפיע על השיפוט של באפי כעת הם שיקולי צדק בלבד. וחוש הצדק שלה אומר שמי שאינו אחראי למעשיו, אינו ראוי לעונש.

ייתכן שאם היא היתה חושבת שספייק מהווה סיכון בלתי ניתן לעצירה, הרי ששיקולי "מגיע לו, לא מגיע לו" לא היו נכנסים למשוואה, אבל כעת היא מאמינה בכוחה, ולכן שיקולי הצדק הם אלו שמדריכים את צעדיה. כמו שהיא אמרה בפרק "ללא-עצמי" - אניה בחרה להיות שדת נקמה, פעמיים. באפי מאמינה שספייק לא בחר לבצע את הרציחות הנ"ל, משהו משחק בו, ולכן הוא ראוי לעזרה, וכמו שידוע לכולנו היא צודקת לגביו.



לספייק קשה לקבל את זה כיוון שכאשר הוא מגלה את מעשיו הוא מרגיש האחראי העיקרי להם. "אין אף אחד אחר", הוא אומר לבאפי (בניגוד לאנדרו, שלא מרגיש אחראי למעשיו, אפילו שהיה בשליטה). ספייק לוקח אחריות גם על מעשיו כערפד חסר נשמה, ואם לא יהיה בכוחה של באפי לעצור בעדו בפעם הבאה שהטריגר יתחיל לפעול, תחושת האשמה תהיה שלו ולא של אף אחד אחר. זה מעניין שהוא אומר "Soul - It's about self loathing". התחושה החזקה ביותר שהביאה לו הנשמה היא ההבנה איזה יצור נורא הוא היה וכנראה ממשיך להיות - ושנאת עצמו על כך.

השלב שהוא לא מסוגל לראות, אך באפי כן, הוא השלב שעצם ההבנה הזו, הפכה אותו לאדם טוב יותר. העובדה שמעשיו שנואים עליו בגלל נוראותם, ולא בגלל העונש שהוא יקבל עליהם, זה מה שבאפי רואה, וזו הסיבה שהיא יודעת שהוא ראוי לאמון. ספייק יכול להעלות את האפשרות שזו חרטה מן השפה והחוצה, אבל מי שצפה בפרק בדוגמא אחרת של חרטה מן השפה והחוצה, יודע שאצלו זה הדבר האמיתי. ובאפי צודקת.


משהו על מוסר השכל:
אנדרו וזאנדר בילו זמן רב מדי מול המסך הקטן והגדול, והדמויות הבדיוניות הן חלק מעולמם. אצל שניהם התופעה באה לידי ביטוי בפרק - אצל אנדרו בבלבול בעולם הערכים שלו, ואצל זאנדר בתרומה לגילוי הפתרון - ספייק פועל בהשפעת טריגר. ולכן, מסקנה: ידע כללי אפשר להשיג מהסרטים, ערכים עדיף שתלמדו בבית. רק בתנאי שאפשר למצוא מוסר השכל בסדרות טלוויזיה.