ג`יין הוא אופורטוניסט. / שלמקו GRAS / 09/07/2004
מל יודע שהוא אופורטוניסט מהרגע שבו הם נפגשו, שבו ג`יין ירה ברגל של שותף שלו כדי שיוכל לשמוע את ההצעה הכספית של מל. בכל צעד שג`יין עשה, היה ברור לחלוטין שזה צעד אופרטוניסטי ושג`יין עושה רק מה שטוב לג`יין. אפילו באריאל, ג`יין לא מצטער על כך שהוא מכר את סיימון וריבר לסוהר בראס, הוא מצטער על כך שהכסף עיוור את עיניו והוא לא ראה מראש שברגע שהוא מוכר את סיימון וריבר הוא מוכר גם את עצמו. אני בטוח שהאיום הלא-מרומז של מל להרוג את ג`יין אם הוא יבגוד באחד מהצוות הוא בסך הכל עוד סיכון (משמעותי) שג`יין לוקח בחשבון, ועדיין- אם תהיה לו הזדמנות טובה מספיק, הוא יעשה את זה עוד פעם.
ומצד שני, למרות שג`יין הוא אופרטוניסט מוחלט, הוא גם מצפוני. האירועים בקריית-ג`יין הטרידו אותו. הוא לא רוצה שאנשי הסרניטי ידעו שהוא בגד בהם. אבל המצפון שלו הוא לא מצפן חברתי בשבילו, הוא בסך הכל שיקול נוסף במערכת השיקולים האופרטוניסטית שלו. בסופו של דבר, ג`יין הוא דמות שקל מאד לתאר אותה במילה אחת, אבל במקביל הוא דמות מאד מורכבת, משום שאופרטוניזם (בניגוד לאידיאולוגיה, אמונה או טוב-רע) הוא תכונת אופי שמאד קשה לתמצת.
המוות של ג`יין היה יכול לתרום הרבה מאד לסדרה, אבל בטווח הארוך, התרומה של ג`יין חי היא גדולה בהרבה.
חשבתי שג`יין התחרט באמצע, לא? / רמונה / 11/07/2004
או שטעיתי?
הוא היה מאוד מתוח במעבדה, ופתאום הוא החליט שעוזבים יותר מוקדם, ולסיימון הוא תירץ זאת כשהוא אמר שזו פקודה חדשה של מל. אני חשבתי שהוא התחרט ולכן הוא רצה לעזוב לפני שיעצרו אותם. אחרת, למה שיהיה כל כך עצבני ומתוח? לדעתי הוא קיבל את ההחלטה במעבדה. אני חושבת שמה שסיימון עשה (הציל את חיו של החולה) עשה לג`יין משהו, גרם לו לראות אותו בצורה שונה.
ואני נורא אהבתי את הפרק.
עם כל האהבה לג`יין / slayeret bojarsky / 11/07/2004
אני חושבת שפירשת את העובדות לא נכון. הוא מתוח ועצבני כי הוא רוצה שהמסירה תתנהל כמו שצריך והוא שינה את הזמנים כדי להביא את סיימון וריוור בזמן לשוטר בלי להיתקל במל בדרך. הוא יודע שהוא מבצע בגידה והוא יודע שמל לא יאהב את זה והוא רוצה שזה יילך חלק, שהוא יקבל את הכסף שלו ושלא יתפסו אותו ולא ידעו שהוא זה שבגד.
מה שסיימון עשה אולי גרם לו להרגיש רע עם מה שהוא עושה, אבל זה לא עצר אותו. כשתופסים אותם הוא לא מתנגד ורק רוצה את הכסף שלו. הוא מתחיל להיאבק רק כשהוא מבין שבגדו גם בו.
לא מסכים. / m-t-m / 19/07/2004
אני חושב שחלק ממה שנותן לדמות הזו את העומק היא הקונפליקט עליו היא בנויה. מצד אחד עברו ואורח חייו היוצרים גישה מאוד אינטרסנטית ואופורטוניסטית, אך מצד שני המעבר לחיים במסגרת קבוצה, המחייבים נאמנות, פיתוח קשר רגשי ותלות באחר.
אמנם מהרגע הראשון אנחנו רואים שג`יין מוכן להעיף את סיימון וריבר מהספינה בהזדמנות הראשונה, אבל לדעתי המניעים שלו הרבה יותר מורכבים. על פני השטח קיימים השיקולים התועלתניים: המכירה של הפליטים לידי החוק תהיה בחירה רווחית מאוד מצידו, כפי שאנחנו מגלים בפיילוט (אפילו אם הוא טוען שהכסף לא היה מספיק טוב). וכמובן, קיים אלמנט הסיכון שבהחזקת פליטים נמלטים. אבל מעבר לשיקולים אלה, נראה שמה שמאפשר לו לבצע את הבגידה היאא התפישה שלו על פיה סיימון וריבר אינם חלק מ"המשפחה". הם גורם זר שמסכן את הקבוצה, וגורמים זרים ניתן להקריב במקרה הצורך. הרצון שלו להסגיר אותם נובע רבות גם מהצורך להגן על הלהקה שלו, על האנשים כלפיהם יש לו מחוייבות (גם אם לעולם לא יודה בזה).
לא סתם הוא טורח להדגיש בפני מל שהבגידה שלו הייתה רק בדוקטור ובאחותו. מערכת היחסים בין מל וג`יין הרבה יותר מורכבת ממערכת פועל-מעסיק. הכבוד שהוא רוחש לו והצורך שלו בהערכתם של שאר הצוות הם שמונעים ממנו לבגוד בהם, גם במקרים בהם הוא היה מפיק מכך תועלת.
למעשה אותו צורך הוא מה שמציל אותו לבסוף. הבקשה שלו שמל לא יספר לאחרים על הבגידה היא שמנעה ממל להעיף אותו לחלל. עבור מל זו הייתה ההוכחה שהשיקולים של ג`יין הם לא תועלתניים לחלוטין, שהוא עדיין נאמן למי ש*הוא* מחשיב כחברי הצוות שלו. כך שדווקא הקשר הרגשי הזה התגלה כמביא תועלת.
