העונה הראשונה של אנג'ל מתאפיינת בלא מעט פרקים שעומדים בפני עצמם, פרקים שהולכים לפי הנוסחה הידועה "קורדיליה (בתחילת העונה - דויל) מקבלת חיזיון, ואנג'ל, עם או בלי קורדי ו/או ווסלי או דויל, הולכים לעזור למי שהחיזיון שולח אותם". התרומה של הפרקים הללו לעלילה הכוללת היא רופפת מאוד, וניתן כמעט לשנות את סדר הצפייה בפרקים מבלי לשנות את משמעותם. רוב הפרק הנוכחי מנותק מההתפתחות הכוללת של הדמויות והעלילה של שאר העונה. עם שינויים קטנים, אפשר היה לשים אותו כמעט בכל מקום בעונה. לשפוט את הפרק על סמך כל דבר חוץ מהעלילה המרכזית שלו יהיה עוול לפרק, כי בסופו של דבר - היא תופסת את רוב מרכיבי הפרק.

אבל לא את הכל. גם אם נניח בצד לרגע את העלילה המרכזית של הפרק, ניתן לזהות פה ושם התפתחות אישית של הדמויות. רוב ההתפתחות נמצאת בתחילת הפרק, לפני כותרות הפתיחה, כאשר העלילה הראשית טרם התגלתה. הפרק מתחיל בהצגת תכלית של אנג'ל, ווסלי וקורדי: ווסלי, שתמיד הראה התלהבות מענייני ציד שדים, מביא לאנג'ל סכין מיוחדג'ת, שהיא הנשק היחיד כנגד שדים מסוג א'. אנג'ל, שמאחוריו כבר שנים על גבי שנים של הרג שדים, לא מתלהב מהסכין הנדירה ומודיע לווסלי ששדים מסוג א', מה לעשות, כבר נכחדו, וכל העבודה שלו היתה לחינם. ווסלי מנסה לתרץ שאולי יום אחד השדים יחזרו ורק הסכין הזו תהיה מה שיפריד בין "אנג'ל חקירות" ובין מוות איטי בייסורים, אבל קורדיליה מפסיקה אותו מוקדם, ובהפגנה אופיינית של חוסר כבוד לציד שדים וכל מה שהוא לא קורדי, משתמשת בסכין יקרת הערך לחתוך את החומיות שכרגע אפתה, ואשר את מקורן אפשר למצוא בעוזרת הבית של משפחת צ'ייס, שנאמר - אפשר להוציא את הכלבה העשירה מסאנידייל, אבל אי אפשר להוציא את המתכונים המשפחתיים שלה לאור בלי רשות של העובדים. ווסלי כועס.



וכאן מגיעה תגובה בלתי צפויה של אנג'ל: הוא קורא לווסלי דויל. אפשר להתווכח על האם זאת היתה טעות תמימה, שנובעת מכך שאנג'ל התרגל לכך שבמשרד נמצאים קורדיליה ודויל, או האם אחרי ארבעה פרקים בהם ווסלי החליף את דויל זוהי פליטה פרוידאנית מצדו של הערפד עם הנשמה, ותמיד אפשר לנסות לנתח את ההשפעה שהיתה על מותו של דויל על אנג'ל, שמאחוריו מאות שנים של מוות.

אפשר להתווכח, אבל לא נעשה את זה, מכיוון שהכוחות שהינם (וברמה מעל, הכותבים של הפרק) כבר החליטו עבורנו שלא להתווכח, ושולחים לקורדיליה חיזיון. עכשיו, כשאנג'ל רץ אחרי החיזיון, קל מאוד לשכוח את פליטת הפה הזו. וגם אם היא לא נשכחה, היא הופכת לחסרת רלוונטיות כאשר בסוף הפרק, ווסלי תוקע יתד עמוקה ב"אנג'ל חקירות".

אבל אנחנו מקדימים את המאוחר. ההקדמה הקצרה עברה, מזכירה לנו לרגע את דויל ואת עיקרי האופי של גיבורינו החיים. כעת אפשר להתחיל להתקדם עם החיזיון. לנו, הצופים, ניתן מעט מידע מוקדם על המשפחה שאליה החזיונות שלחו את אנג'ל, משפחה שבה האב שולט ביד ברזל, מסיים במהירות את ריב הילדים השגרתי (יש אנשים בהודו שראו רק עד עונה 5 של באפי!) ונועל את דלתותיהם בלילה על מנעול. משהו מוזר במשפחה הזאת.

החיזיון של קורדי לא אומר שום דבר על המשפחה. הוא בסך הכל גורם לאנג'ל להציל את ריאן, הילד שרץ מתוך שינה אל הכביש. אבל לא כל החזיונות נועדו לפתור בעיה מיידית - במקרה הזה, החיזיון נועד להפגיש בין אנג'ל ובין בני המשפחה, על מנת שהוא יוכל לראות את מה שהצופים כבר ניחשו - משהו לא תקין שם. אנג'ל נפצע במהלך ההצלה, מה שמאפשר לו לקבל הזמנה אוטומטית לתוך הבית מבלי לחשוף את טבעו הערפדי ישר בהתחלה (אם כי, למראה פציעותיו המתאחות בקצב בלתי טבעי עולה השאלה שוב), ולרכוש את אמונם של בני המשפחה.

מה שאנג'ל רואה בתוך הבית זהה בטיבו למה שהצופים כבר יודעים: משהו לא תקין. המשפחה עברה ממקום למקום ללא הפסקה. האמא מפחדת, יותר ממה שאפשר לשייך לכמעט-תאונה של בנה. האבא כועס על ריאן. אפילו ההשתפכות של האמא שאוספת מלאכים וחושבת שאנג'ל הוא מלאך שייגן על משפחתה נראית כאילו משהו לא תקין והיא משוועת שאנג'ל יציל אותם. משהו לא תקין. ווסלי, שמחטט בגמלוניות בזבל, מגלה בדיוק מה לא תקין. אחד מבני המשפחה אחוז דיבוק.

ההתנהגות החשודה של בני המשפחה יכולה היתה להיות טבעית לחלוטין. לא חסרות משפחות בהן האב מטיל טרור על בני המשפחה בלי עזרה של שדים מסוגים שונים, כפי שווסלי אומר. אבל אם הכוחות שלחו חיזיון לקורדיליה, סימן שיש עניין על טבעי. דיבוק הוא על טבעי, לא?

מצד שני, חשוב לשים לב לכך שאת עצם הגילוי שמדובר בשד איתרוס ווסלי גילה בלי בעיות ועם מחקר מינימלי, על ידי חקר ההפרשות שלו. הדיבוק הוא שגרתי וניתן לטפל בו בגירוש שדים רגיל, ובעולם שטוף שדים כמו לוס אנג'לס נראה שחבל לבזבז חיזיון שלם על דיבוק סטנדרטי, אפילו אם הוא היה מלווה במיתות משונות של חיות ובהיעלמותו של ידיד המשפחה. מלבד זאת, אם משווים את כמות הרמזים שאנג'ל קיבל על כך שיש משהו מוזר במשפחה עם המהירות שבה ווסלי גילה את הדיבוק, כנראה שיש לכך סיבה נוספת. זכרו את זה.

גירוש שדים הוא פתרון סביר, ו-ווסלי מתחיל לחפש כמרים שיבצעו אותו, אבל קודם צריך לגלות מי מבני המשפחה אחוז דיבוק. בשביל זה אפשר להשתמש בחומיות של קורדיליה מההתחלה, מעורבות בקצת אבקת אקליפטוס לחשיפת שדים, ובהזמנה של אנג'ל לארוחת ערב. בני המשפחה אוכלים כולם מהחומיות, ואנג'ל מתמקד בחשוד העיקרי שלנו מההתחלה: האב, שהתנהגותו נראתה חשודה. אנג'ל מביט באב שלועס את החומית, ומתחיל להיחנק...



טוויסט.

האב לא נחנק כי השד שהיה בתוכו נחשף. הוא נחנק כי הוא רואה איך השד נגלה בתוך בנו ריאן. ופתאום הכל נהיה ברור יותר: מקור הבעיות במשפחה הוא לא האב, אלא הבן. ריאן הוא האחראי לכל המיתות המשונות ולנדודים של בני המשפחה - "הוא תמיד היה רע", אומרת אחותו. האב נעל את חדרם של הילדים כדי להגן עליהם מפני עצמם, וכל ההתנהגות החשודה שלו היתה ניסיון להגן על משפחתו.

אם בהתחלה, דרך הצגת האירועים בפרק גרמה לנו לחשוד באב, בנקודה זו הפרק מציג זיכוי מלא שלו, פריבילגיה שאין לכל מי שהואשם על לא עוול בכפו רק לשם יצירת טוויסט. קודם לכן, האם היתה המגוננת על המשפחה והאב היה החשדן וזה שהתנגד לאנג'ל. אחרי שהשד מתגלה אצל ריאן, מתחלפים התפקידים: האם מאשימה את אנג'ל על כך שהרעיל את בנה ואומרת שהוא לא מלאך. דווקא האב מתחיל לתמוך באנג'ל, ואומר שאם הוא יכול לתקן את מה שהיה עד עכשיו ולעזור למשפחה - אז אנג'ל הוא באמת מלאך. האמא לא חושבת בהגיון, ומונעת כולה על ידי האהבה והדאגה לילדיה. האב, שמנותק יותר רגשית (מה שגרם לו להתנהגות הנראית מחשידה מלכתחילה), הוא זה שעובר לצידו של אנג'ל, כאשר מעשיו של אנג'ל, חשודים ככל שיהיו בפני מי שלא מכיר אותו, הם אלו שנועדו לעזור למשפחה. ובעולם שבו המטרה של אנג'ל היא הצודקת, העובדה שהאב תומך בו מהווה זיכוי מוחלט.

בחזרה למשרד. קורדיליה, בפעם הראשונה הפרק, פוגשת את ההורים ומבצעת את הקישור המובן מאליו לסרט "מגרש השדים", כולל ההצעה לכסות את הרצפה בפלסטיק (בגלל ההקאות). באופן מפתיע, למרות שהסיפור המרכזי של הפרק הוא מחווה לסרט, הוא כמעט ולא מתכתב איתו, ולכל הפחות לא עם הסצינות המוכרות והקלאסיות שלו. רק דבר מרכזי אחד נשאר: האמונה שרק כומר יכול לבצע גירוש שדים. זאת הסיבה שווסלי ואנג'ל מגיעים לכנסיה כדי להשיג כומר (וזה עדיין נדיר לראות ערפד בכנסיה, אפילו עם נשמה). אבל הכומר מת בדיוק בגלל אותו סוג שד, ועכשיו ווסלי הוא זה שחייב לבצע את גירוש השדים. כלומר, אנג'ל יכול לנסות, אבל חוסר היכולת להחזיק צלב בלי להעלות אדים גורמת לרעיון להיות קצת בעייתי. מצד שני, גם האפשרות שווסלי יבצע את גירוש השדים נראית בעייתית, בהתחשב בעובדה שאותו סוג שד הרג כבר כומר מנוסה אחד. אפילו קורדיליה אומרת שאנג'ל טוב בלהציל אנשים.

הסיבה הרשמית לכך שלא נראה שווסלי יצליח לבצע את גירוש השדים היא שאפילו ווסלי מסכים לכך שכוח הרצון שלו חלש (או שמחטבי ירכיים הם באמת רעיון טוב למתנה), ואילו השד הוא חכם כמו... טוב, שד, והוא מומחה במיוחד בהשאה. אפשר לראות את זה בניסיונותיו הבלתי פוסקים של השד לגרום לאמא לשבור את מעגל הכבילה סביבו, כלומר ביכולתו של השד ללחוץ בדיוק על הכפתורים הנכונים של בני אדם. לא לדאוג, למי מבין הצופים שמאמין שמתחת לשד נמצא ילד תמים שסובל יש תצוגת תכלית כאשר ריאן חונק את האם שבאה לנחם אותו בזמן שהוא משתולל.

ווסלי מתחיל בגירוש השדים, מה שמספק לנו הצצה נוספת לתוך ליבו של ווסלי והתפתחות נוספת של דמותו: השד, שיודע תמיד לשחק על חולשותיהם של האחרים, מתקיף מיד את ווסלי על ידי אמירה שהוא לא יוצלח, שהוא לא היה מספיק טוב בשביל אבא שלו (מה שמסביר את הערתו של ווסלי לגבי טרור של האב), ושאפילו מועצת הצופים פיטרה אותו. בסופו של דבר, השד מראה לאנג'ל שלווסלי יש תוכנית להרוג אותו. מעניין שעד כמה שהשד טוב בקריאת אנשים, הוא פספס לחלוטין עם אנג'ל - שדווקא מחשיב את היכולת להרוג אותו במידת הצורך, כמרכיב החשוב ביותר של חברות וכתנאי המרכזי לקבלה. מצד שני, ווסלי לא יודע את זה, והוא יוצא מריכוז ומאפשר לשד לתקוע לו צלב בצוואר (כמה סימבולי וכמה אקראי).



כאשר ווסלי פצוע, על המסך שלנו מופיע אירוע באמת חד פעמי - ערפד שמבצע גירוש שדים (עם הגנה על היד מפני הצלב), אוקסימורון אחד גדול והפעם היחידה שאנג'ל לובש את פרצוף הציד שלו במהלך כל הפרק. אנג'ל, עם כוח ערפדי, משלים את גירוש השדים והשד בורח (דרך החיקוי שמכרו לקורדיליה, מה שמראה שבלוס אנג'לס יש כל כך הרבה שדים שאפילו יש רמאים מיוחדים לשדים). עכשיו ניתן, כמה נוח, להרוג את השד שלבש צורה גופנית, ואנג'ל הולך עם ווסלי לחסל אותו. השד נגלה בפניהם, ומגלה שבמקור הילד היה רק עוד גוף להשתלט עליו, אבל...

טוויסט שני.

זוכרים את מה שהעלינו קודם, איך תחילת הפרק מתמקדת יותר בחיי המשפחה המעורערים ואילו את הגילוי שמדובר בדיבוק ווסלי מגלה בקלות? יש לכך סיבה. השד אולי השתלט פיזית על ריאן, אבל ריאן הוא לא סתם ילד. אין לו נשמה, מצפון או אנושיות. כל מה שהוא עשה נבע מהפסיכוטיות האישית שלו, ואפילו השד הגדול והמפחיד היה רק קורבן של ריאן - הוא ביקש מאנג'ל שיציל אותו, הוא היה אפילו זה שגרם לריאן ללכת לפני המכונית, מה שהביא את אנג'ל אליו מלכתחילה. והשד מוכן למות מידיו של אנג'ל, רק בשביל שהסיוט והכאב ייפסק.

ריאן הוא אולי בן אנוש, אבל הוא לא אנושי. הוא מבעיר את חדרה של אחותו בגלל ריב על כמות מרשמלו בשוקו, ואנג'ל מגיע בדיוק בזמן בשביל להציל אותה. הסיפור של ריאן, מתברר, הוא בעל שני רבדים, כאשר דווקא העל-טבעי הוא זה שעל פני השטח. אנג'ל יכול היה להציל את (טוראי?) ריאן מהשד ש"השתלט" עליו, אבל הוא לא היה יכול להציל את ריאן מעצמו. הפתרון היחיד לריאן הוא טיפול פסיכולוגי, וקייט מופיעה לרגע על מנת להבהיר שהטיפול בריאן הוא כבר אנושי לחלוטין ולא על-טבעי. כאן אנחנו מגיעים לנקודה מאוד חשובה, שמועברת כאן לראשונה:

רוע לא חייב להיות שדי במקורו. דווקא השד היחיד בפרק, הוא קורבן בסופו של דבר. הרוע הוא אנושי לחלוטין, נובע מפסיכופטיות של ילד קטן. אלו החיים בלוס-אנג'לס.

בסיכום הפרק, אנחנו מגלים שאנג'ל אולי לא הצליח להציל את ריאן, אבל ריאן הוא לא זה שבגללו אנג'ל נשלח. ריאן היה מעבר לכל עזרה עוד לפני שאנג'ל קיבל את החיזיון. מי שהיה זקוק לעזרתם של משפחת אנג'ל היתה משפחתו של ריאן והאב בראשם. ריאן היה זה שכמעט והרס את המשפחה, ועכשיו כשהוא סולק, היא יכולה להמשיך בחייה. אנג'ל הצליח להגן על המשפחה, אפילו כאשר עכשיו חסר בה מישהו.

הפרק נגמר בתמונה של שתי משפחות מאושרות: האב, האם ואחותו של ריאן, ולידם - אנג'ל, קורדיליה ווסלי. ובעולם כל כך עוין, שלום המשפחה הוא כל מה שחשוב, לא?