הפרקים הקודמים של "אנג'ל" נתנו לצופים להבין שמשהו גדול עומד להגיע. משהו שעלול לשנות את סדרי העולם. משהו שאנשים ידברו עליו שנים רבות, אם בכלל יצליחו לשרוד אותו. משהו מפחיד ברמות מטורפות. והנה, בפרק הזה סוף סוף זה הגיע. וזה היה אפילו מסעיר יותר, מפתיע יותר ומפחיד יותר ממה שכולם ציפו. למעשה, לא ברור מה בכלל יכול לקרות אחרי מה שראינו בפרק הזה. האם אנשים יחיו? האם אנג'ל יוכל בכלל להתמודד עם דבר כזה? קורדיליה וקונור! קונור וקורדי! ביחד! במיטה!! ערומים!!!

אה, כן, היתה גם עלילה משנית בפרק הזה - סוף העולם עומד להגיע. נו, שוין, כבר היינו בפרק הזה. עזבו אותנו מאפוקליפסות וממפלצות - יש סקס בין נער מתבגר לבין אישה בשלה ועסיסית. סחתיין, קונור! הבאת אותה בשיחוק!

זהו סיפור על אב ובן ועל נבואה איומה ומפחידה על מוות שהביאה להרחקת הבן מהאב, ובסופו של דבר לתוצאות הרות אסון. זהו סיפור על אהבה אסורה בין עלם צעיר לבין אישה מבוגרת שכל מי ששמע על הרומן ראה בו כגילוי עריות מצמרר משהו. זהו סיפורו של עלם צעיר שעולמו שופע באירועים מעניינים, אך בה בעת הפכו חייו לסיוט מתמשך ולטרגדיה גדולה.

אכן, כל התיאור הנ"ל משקף נאמנה את חייו של קונור, אך ישנה התאמה מעניינת לסיפור חייו של אדם אחר - אדיפוס שמו. חיי שניהם השתנו לחלוטין בעקבות הנבואה הנוראה, אולם בעוד שהנבואה בנוגע לאדיפוס קבעה כי הוא יהרוג את אביו, במקרה של קונור ההיפך היה הנכון, מה גם שהנבואה (המזויפת) לא התגשמה, לפחות בשלב זה. זה לא הפריע לקונור להתאים את עצמו לאדיפוס ולנסות להרוג את אביו, אך בניגוד לאדיפוס - הוא לא הצליח בכך. באשר לחלק השני של הסיפור, החלק הכולל את גילוי העריות, הרי שגם קונור וגם אדיפוס ניהלו רומן בעייתי מאוד עם אהובתו של אביהם, אולם בעוד שאדיפוס התאהב באמו מבלי לדעת את זהותה האמיתית, הרי שקונור התאהב במי שהיתה עבורו דמות אם, מעין אם חורגת לצורך העניין, אך עשה זאת במודע. אלו שתי דמויות טראגיות שיצרו משולש משונה בינן לבין אביהן לבין אמן הפיזית או הרוחנית. כמובן שהמרכיבים האדיפליים בסיפורו של קונור אינם מקריים ודמותו נועדה לטרגדיות גדולות, כבר מיום היוולדה.

ההבדל המשמעותי בין קונור לבין אדיפוס הוא בידיעה שלהם. אדיפוס עשה את הדברים הנוראים שעשה מתוך חוסר מודעות. הוא לא ידע שהאיש שנקלע עמו לקטטה ושאותו נאלץ להרוג מתוך הגנה עצמית היה אביו. הוא לא ידע שהאישה בה התאהב היא אמו. לעומתו, קונור יודע היטב מיהו אביו האמיתי, ובכל זאת ניסה להרוג אותו, והנה עכשיו הוא יודע היטב מי זו קורדי ומה עלולות להיות ההשלכות של מעשיו, ובכל זאת מחליט לקפוץ בין הסדינים. וכי למה? קודם כל, סביר להניח שזה נובע מכך שהוא עלם צעיר עם דחפים שקשה לו לעמוד בפני הפיתוי של אחת כמו קורדי, ואפשר להבין אותו, אבל ברור לחלוטין שיש בכך משהו מעבר לזה, שהוא עושה את זה גם כדי "לעשות דווקא" לאנג'ל, לגנוב לו את קורדי ולהכאיב לו בנקודה מאוד מאוד רגישה.

אבל צריך שניים לטנגו וגם קורדי היא צד בכל העסק המוזר הזה. מה יש לה לומר להגנתה? האם היא בכלל צריכה להגן על עצמה? לא בהכרח, אבל ההתנהגות של קורדי בפרק הזה קצת תמוהה, בלשון המעטה. למעשה, כבר בפרק הקודם היא נתנה לכולם להבין שגם אחרי שזיכרונה חזר אליה, היא מעדיפה לחיות כרגע עם קונור ולא בבית המלון, משום מה. בפרק הנוכחי נחשפת הסיבה לכך שאין היא מעוניינת בקשר רומנטי עם אנג'ל, למרות אהבתה הגדולה אליו: היא פשוט לא יכולה להשתחרר מהמראות הקשים שנחקקו במוחה בעת שהיתה באותו מקום מוזר בו שהתה, כשכל מעשיו הנוראים של אנג'לוס עברו לנגד עיניה כל הזמן. קורדי אומרת לאנג'ל שהיא זקוקה לזמן ולמרחב (נשמע מוכר) וכרגע היא פשוט לא מסוגלת לחשוב על "להיות איתו". הכל טוב ויפה, אבל התירוץ הזה נשמע קצת תמוה, במיוחד בגלל העובדה שקורדי כבר נתקלה בעבר באנג'לוס, חזתה בתוצאות מעלליו ואף שמעה על לא מעט ממעשיו האיומים, וזה לא כל כך הפריע לה לרצות להיות איתו. את ההסבר הזה עוד ניתן להבין, שהרי אין כמו מראה עיניים, והחוויה בוודאי מפחידה הרבה יותר כשחווים אותה כאילו היא אמיתית, אבל מה שבכל זאת קשה להבין, זה מה מוצאת קורדיליה בקונור. לפני שהיא מאלצת את המסכן להיכנס איתה למיטה (הזכרנו כבר אלו חיים אומללים יש לקונור?) היא מסבירה לו את הסיבה לפרץ התשוקה הבלתי-ניתנת-לעצירה שלה - מעולם לא היתה לו ילדות או משפחה או חברים (אז הזכרנו את חייו האומללים של קונור או לא?) ובקיצור, לא היה לו מעולם משהו "אמיתי", אז קורדי מתנדבת להראות לקונור משהו "אמיתי" מאחר שסוף העולם כנראה מגיע. נו, וכידוע, דבר כזה באמת לא קורה כל יום, ומצדיק התנהגות חריגה ויוצאת דופן, כמובן.



מבחינת אנג'ל, סוף העולם כבר הגיע. המחזה של קורדי וקונור מתגלה לנגד עיניו כשהוא עומד על גג קרוב, ולמרות שהוא שומר על פאסון מהורהר (לשם שינוי), קל לראות שהוא חש כאילו כל עולמו חרב עליו ברגע זה. האישה שהוא אהב ואוהב נמצאת במיטה עם בנו יחידו. דווקא איתו מכולם. לא די בכך שהיא מעדיפה לחיות עם קונור בחור העלוב בו הוא "גר" ולא במלון הנוח עם כולם, שזו התנהגות די תמוהה כשלעצמה, עכשיו היא גם חולקת עם הילד הקטין שלו את אותה המיטה? מה הולך פה? מה נסגר עם קורדי? זו כמובן מהלומה קשה לאנג'ל, אבל צריך לזכור שהוא די מנוע מלעשות משהו בנדון. סך הכל, זהו רצונה החופשי של קורדי והוא לא ממש יכול להתערב בו, ונראה שהוא מבין את זה. ובכל זאת, קשה לצפות ממנו להישאר אדיש אל מול המחזה הזה. במחשבה שנייה, אולי זה טוב. שהרי זכור לכולם מה עלול לקרות אם הוא ירגיש בטעות מאושר פעם אחת, אז אולי עדיף שיהיה אומלל, וזהו.

אל אנג'ל עוד נחזור מאוחר יותר, אבל קודם צריך לחזור אחורה בזמן, ולהתמקד דווקא בקורדיליה. אין ספק שהיא נראית כאילו היא מרגישה בטוחה ומוגנת ליד קונור. בתחילת הפרק היא חולמת חלום, שנראה מאוד מציאותי, שבסופו קונור מתגלה בפתאומיות כ"החיה", ומאיים להרוג אותה. יש אנשים שחלום כזה היה גורם להם להירתע מהדמות שהפכה למפלצת מול עיניהן המשתאות, אבל קורדיליה, לא רק שלא נרתעת ממנו, אלא אף מאפשרת לו לנחם אותה ולגונן עליה בזרועותיו הצעירות והחסונות.

החזרה מהמקום שבו היתה, הסיוטים והחזיונות שרודפים אותה בזמן האחרון, היחס הפטרוני משהו של אנג'ל וחבורתו כלפיה והמשקעים הגדולים שנותרו לה עם אנג'ל גורמים לה לרצות לברוח משם. קונור הוא מפלט עבורה. העובדה שהוא נער תמים בצירוף הכוחות העל-טבעיים שלו גורמים לה לחוש בנוח לידו. קורדיליה לא נמשכה אליו לפני כן, מה שהוביל אותה למקום בו היא נמצאת הן הנסיבות, ולכן קונור הוא מפלט נוח עבורה כרגע, בדיוק כמו שספייק היווה מפלט נוח לבאפי המדוכאת וחסרת שמחת החיים לאחר שובה לחיים. כמו ספייק, שהתנהג ככלבלב מאוהב ליד באפי, קונור מתנהג כנער מאוהב ליד קורדי. הוא נמצא שם תמיד כדי "לתמוך בה" ו"לגונן עליה", אבל אין ספק שהיא הדומיננטית במערכת היחסים המיוחדת החדשה שנוצרה בין שתי הדמויות. קורדי מכתיבה את סדר היום, משליכה את עצמה לזרועותיו, מדגישה כל הזמן כמה הוא חשוב לה ויוזמת את האקט הגופני בסיום. ובדיוק כמו במערכת היחסים של ספייק ובאפי, קורדי היא זו שמנצלת את חולשתו של הצד השני כדי להשיג את מה שהיא רוצה - לחוות תשוקה ולהרגיש נאהבת. בשלב מסוים היא גם אומרת לקונור במפורש שכשהיא היתה "ישות עליונה" היא שכחה כבר איך זה להרגיש, והיא מתגעגעת לרגש, לאנושיות. נראה שלא קונור הוא מי שקורדי באמת אוהבת, אלא אנג'ל - בדיוק כמו באפי, ובכל זאת היא מאפשרת לעצמה להיכנס למערכת היחסים המוזרה והלא-בריאה בעליל הזאת, שעומדת בניגוד לכל מחשבה הגיונית ומבוססת בעיקר על מגע פיזי משותף ופחות על רגשות הדדיים (אלא על רגש חד-צדדי של צד אחד).

וכרגיל בעולמו של ג'וס ווידון, התימות המקובלות בנוגע למגדר מתהפכות. התימה המקובלת בנוגע ליחסים בין המינים היא שהגבר הוא הדומיננטי במערכת היחסים, בעיקר בנוגע לצד המיני שבה. הוא זה שזקוק לסיפוק המיני ואוהב להרגיש נאהב, בלי להתחייב מצידו, בעוד שהאישה מחפשת את הרגש, מחפשת לאהוב ולהביע את אהבתה באמצעות סיפוק הגבר. כמובן שזו הגדרה שטחית ולא מדויקת, אולם לצורך העניין, באופן כללי, זו תימה מקובלת. ואילו כאן, כמו במקרה של באפי וספייק, הכל הפוך. האישה מחפשת סיפוק מיני, הגבר מחפש את הרגש ושמח להשתמש באלמנט הפיזי של אהבתו כדי להעניק לאישה את החום ואת האהבה שהיא מחפשת. למעשה, בשני המקרים יש ניצול של רגשותיו של הצד השני במערכת היחסים כדי להביא לסיפוק של צרכים מסוימים. מעניין.

ומה לגבי קונור? כמו ספייק, גם קונור לא כזה פראייר. גם הוא מקבל (תרתי משמע?) משהו ממערכת היחסים הזאת. ספייק היה מודע לכך שבאפי לא באמת אוהב אותו, אבל זה לא הפריע לו לרצות בקרבתה הפיזית, לממש את אהבתו אליה וליהנות כמה שיותר. האם קונור מבין שקורדי לא באמת אוהבת אותו, אלא את אנג'ל? קשה לדעת, אבל אין ספק שהוא לא סובל במיוחד מהאפשרות לממש את התשוקה לקורדי. מה שכן, אין ספק שהוא גם מודע לרגשות העזים של קורדי כלפי אנג'ל. הוא עצמו הרי יוזם פנייה לאנג'ל בתחילת הפרק ומבקש ממנו בצורה הכי יפה שיש ("אבא" הוא קורא לו ברגע נדיר, "בבקשה!") לבוא ולראות אותה, ואפילו משאיר אותם לבד כדי שיספיקו ללבן את העניינים בעצמם. זה מהלך מאוד בוגר ומאוד מתחשב מצדו, אבל אחרי שקורדי מסבירה לאנג'ל את הסיבות המאוד-מאוד-מאוד-משכנעות שבעטיין היא לא יכולה להיות "איתו", קונור מקבל את הצ'אנס שלו עם קורדי ולא מחמיץ את ההזדמנות, בטח לא כשהיא מציעה לו הצעה שלא ניתן לסרב לה בסוף הפרק.

אבל עוד לפני שהוא מאמץ את גופו בפעילות אינטנסיבית בין הסדינים קונור נאלץ לאמץ את גופו בפעילות אינטנסיבית אף יותר - קרב עקוב מדם עם "החיה". רגע לפני שהוא נתקל בו, מגלה קונור שלמקום אליו בחר "החיה" להגיע יש משמעות רבה עבורו - זה בדיוק המקום בו קונור נולד, ברגע בלתי נשכח, בו תקעה לעצמה דרלה יתד בלב. מדוע בחר "החיה" דווקא במקום הזה כמשטח הנחיתה שלו? האם יש קשר בין "החיה" לבין קונור? האם זהו סתם צירוף מקרים? האם להולדתו הפלאית של קונור, שיש בה אלמנטיים נוצריים-משיחיים כמעט, יש משמעות רבה מכפי שחשבנו עד כה? נראה שכרגע אין לשאלות אלה מענה, והתשובות, אם בכלל, תיוודענה רק בהמשך.



בינתיים, נמצאת הזוגיות של גאן ופרד במצב קשה. אירועי הפרק "סופרסימטריה", בסופם רצח גאן את הפרופסור, נותנים את אותותיהם בשניים. פרד חשה מאוד שלא בנוח לידו. כשהם נשלחים למשימה שבה הם נדרשים לבדוק רחשים מוזרים בחדר האמבטיה של משפחה מסוימת, גאן מתרשם מגודל החדר ואומר לפרד, בשיא הכנות, שזה בדיוק סוג המקום שהוא חולם לעבור אליו יחד איתה. האמירה הזאת מוציאה את פרד משיווי-משקל והיא מתחילה להתעמת איתו בנוגע למצבם. למרבה המזל(?), נחיל של עכברושים שיוצא מהצינורות קוטע את השיחה הקשה ומסייע לזוגיות שלהם להרוויח עוד קצת זמן (הרי ידוע שאין כמו כמה נחילי עכברושים טובים כדי לייצב מערכות יחסים).

אבל כמובן שבעיות לא נעלמות כל כך מהר. כשפרד חוזרת למלון ומפנטזת על אמבטיה, גאן מפנטז על אמבטיה משותפת, אבל פרד מבהירה לו שהיא מעדיפה להיות לבד. אחרי שהם מנהלים ויכוח משונה אם בכל זאת להתקלח יחד או לא, הם מגיעים בסוף לעיקר, ומסכימים שהגיעה העת לנהל שיחה רצינית. גאן עדיין לא מבין מה פרד רוצה ממנו, אבל במהלך השיחה הוא מגלה שהיא והוא לא נגעו האחד בשניה ולהיפך מאז... מאז... ופרד משלימה אותו ואומרת "מאז שרצחנו את הפרופסור". וזו בדיוק הנקודה שעליה נסובה המחלוקת שמאיימת לקטוע את מערכת היחסים הזאת. גאן טוען שהוא זה שרצח את הפרופסור ועשה זאת בשבילה. גאן בטוח שאין בפרד את הצד הזה שיכול לאפשר לה לרצוח מישהו. כשפרד שואלת אותו אם הוא חושב שיש בו, בגאן, צד כזה, הוא עונה "עכשיו כן". אבל מה שמפריע לפרד באמת זו העובדה שהוא החליט בשבילה. "זאת לא היתה הבחירה שלך, אלא שלי" היא מטיחה בו, ולבסוף עוזבת במהירות.

שוב ניתן לראות תימה שחוזרת אצל הדמויות בסדרה (בעיקר אצל אנג'ל, למעשה, אבל לא רק). גאן מקבל את ההחלטה בשביל פרד, מתוך תחושה שהוא "יודע מה טוב בשבילה". ובדיוק כמו שבאפי וקורדיליה לא היו מאושרות, בלשון המעטה, מקבלת ההחלטות בשמן ועבורן - החלטות שאולי התקבלו מתוך מחשבה טהורה ונכונה, אך גם מתוך פטרוניות מסוימת - גם פרד אינה מסוגלת להשלים עם המצב, ומראה את מורת רוחה מכך. בדרך היא מגלה אסרטיביות, זעם וישירות שלא כל כך באו לידי ביטוי בעבר.

גאן מפגין התנהגות לא רציונלית כשהוא מתנפל בחמת זעם על ווסלי, שבסך הכל מביע עניין בפרד. קשה להאשים את גאן בהתנהגות הזו. גאן יוצא מדעתו מרוב דאגה, והדבר הכי קל עבורו זה להאשים את ווסלי - הגורם שהפריע למערכת היחסים שלו עם פרד, לפני הריגת הפרופסור. בתום הויכוח, כשהם מתחילים לדבר תכל'ס על האירועים המוזרים שקורים, וכשווסלי מבהיר להם שצריך לעצור את זה ומהר, גאן נוטש בזעם ומבהיר שלא מעניין אותו כלום, הוא צריך למצוא את החברה שלו. המשפט הזה מבהיר, מצד אחד, עד כמה גאן באמת אוהב את פרד ודואג לה, אבל גם רומז על הבעייתיות במערכת היחסים שלהם. שוב הפטרוניות הזאת מצדו. פרד היא החברה שלו, הוא חש שהיא "שייכת" לו. ובכלל, מי אמר שהיא רוצה שימצאו אותה? למה דווקא הוא צריך למצוא אותה? והדגש הזה שהוא שם על זה שהיא החברה שלו הוא עקיצה לווס. עושה רושם שגאן נהנה להבהיר לווס שפרד היא שלו. כאילו שזה מה שחשוב עכשיו, כשהיא נעלמה והעולם עומד בפני סכנה גדולה.

גאן אכן אוהב את פרד מאוד, אבל אין בכלל ספק שגם ווס חש אליה רגשות עזים ביותר. כשגאן מספר לווסלי שפרד איננה הוא מייד קופץ ומבהיר שלא זו הסיבה בגינה הגיע למלון, אך באותה נשימה מבהיר גם שאם כבר הנושא הועלה אז זה דווקא מאוד מעניין אותו. למרות זאת, ווסלי שומר על פאסון, ושם את הצלת העולם בראש סדר העדיפויות שלו כרגע. זה לא אומר שהוא שוכח לרגע מפרד, אבל בלי עולם, גם אין פרד.



ביטוי לתחושותיו של ווסלי כלפי פרד אפשר לראות בסצינה המשעשעת, המבריקה והחשובה שבה ליילה "מתחפשת" לפרד. הסצינה הזאת היא, לכאורה, סצינה קומית במהותה. בפועל, זוהי סצינה סופר-דרמטית שמלמדת את הצופים המון על הדמויות, הרבה יותר מסצינות דרמטיות רבות. כשווסלי רואה את ליילה בתחפושת הוא חש תחילה שלא בנוח. כשהיא מתחילה לשאול אותו בסרקזם אם זה לא מה שהוא אוהב ורוצה, הוא מנסה להשתיק אותה בסגנון של "נו, באמת...". אבל בה בעת אפשר לראות שהעסק די משעשע אותו ואולי קצת... איך נאמר... מדליק אותו. כשליילה שואלת אותו בהתגרות אם הוא נהנה לראות את פרד בכנס ב"סופרסימטריה", הוא חש מבוכה קלה, ומנסה בצורה מגושמת להסביר שהוא מעריך את התיאוריות שלה ויאדה יאדה יאדה. אחרי שליילה מבהירה לו היטב שלא ממש אכפת לה, הוא עושה עצמו כאילו לא אכפת לו ונסחף איתה למיטה. אבל כשליילה רוצה להוריד את המשקפיים ווס מורה לה להשאיר אותם. וזה אומר הכל. ווס אמנם נמשך אל ליילה, אבל המשקפיים, הסמל הכי בולט לפרד ה"חנונית", מדליקות אותו במיוחד. עם כל הכבוד לליילה, ועם כל הכבוד למה שהיא עושה לו בלילה, פרד מעניינת אותו הרבה יותר. הוא נמשך אליה לא רק פיזית, אלא גם אינטלקטואלית. וחוץ מזה, שהיא שייכת לצד של "הטובים", והוא, עם כל השינוי שחל בו, מעולם לא חשב לרגע "לעבור צד". ביסוס לכך אפשר לראות בהמשך הפרק, כשווס מגיע מרצונו אל המלון ומשתף פעולה עם החבורה בשיא הטבעיות. בפרק הזה, עושה רושם, משקעי העבר הושמו באופן סופי בצד, ולמרות שווס כרגע לא גר במלון ולמרות שליילה אצלו במיטה, נראה שכל הצדדים השלימו עם חזרתו לחיק החבורה.

אבל למרות שווס נשאר בצד של "הטובים" אין ספק שמשהו השתנה בו. התגלה אצלו צד אפל יותר. אלים יותר. פרקטי יותר. כשהחבורה נלחמת מול "החיה", כולם מנסים להיאבק בו באופן קונבנציונלי, וכמובן מפסידים בקלות. אבל ווס בא מוכן. באמצע הקרב הוא שולף פתאום צמד אקדחים (אקדחים? מה זה? הוא לא שמע על חרבות?), ומתחיל לירות לכל עבר. כשגם זה לא עוזר הוא שולף פתאום רובה ומרסס את "החיה". ואפילו נראה שהוא די מצליח בכך (אבל בסוף מתברר שהכל הטעייה, וגם גורלו כגורל כולם - לעוף לצד השני של החדר). שליפת האקדח הזאת אינה משהו שהיה מאפיין את ווסלי הקודם, שהיה רכרוכי ומגושם. הווסלי הנוכחי הוא ווסלי חסר פחד, אמיץ, חכם ויודע היטב מה הוא עושה. אין ספק שהשהות הארוכה במחיצת אנג'ל והחבורה, וכל הסיפור עם חטיפתו של קונור, עשו לו משהו והפכו אותו לאדם אחר לגמרי. וטוב שכך.

ומה לגבי ליילה? לא פחות משהסצינה בה היא מתחפשת לפרד מלמדת על ווס, היא מלמדת גם עליה. למרות כל התירוצים, האמירות והנסיונות להציג חזות אחרת, אין ספק שהנוכחות של פרד מדאיגה את ליילה. ומכאן, שאין ספק שווס עושה לה משהו. נסיון ההתחפשות הזה של ליילה משדר משהו נואש. מעין הכרה שהיא עצמה מודעת לכך שלא אותה ווס אוהב באמת. היא רוצה להיות פרד, היא רוצה שווס ירצה אותה ויימשך אליה גם אינטלקטואלית. הלעג והארס שלה כלפי פרד, הם הביטוי לתסכול שלה. היא לא מבינה מה ווס מוצא בה, אבל היא מכירה בזה שהוא אוהב אותה. הניסיון שלה לטעון כאילו לא אכפת לה מה"קראש" שלו על פרד, הוא די שקוף וחסר סיכוי. מאוד אכפת לה, אבל היא גאה מדי מכדי להודות בכך. כל מערכת היחסים שלה עם ווס מושתתת על הסתרת הרגשות האמיתיים. גם היא וגם הוא מסרבים להודות בתחושותיהם האחד כלפי השניה ולהיפך. אבל אין ספק שהיא חשה רגשי נחיתות כלפי פרד, וכל ה"אקט" הזה, שבוצע על ידה בצורה מאוד מגניבה, מלאת בטחון ומזלזלת, משדר חוסר בטחון, חרדת נטישה וקנאה עזה כלפי פרד.

בתחום המקצועי נכונה לליילה הפתעה. עד כה חשבו הצופים ש"וולפהאם והארט" יודעים מה עומד להגיע ושהם כבר יהיו מוכנים אליו. בפועל, מסתבר, לא היה לה מושג על זה. היא לא הצליחה לגלות מה היה במוח של לורן, ועכשיו תפסה אותה הגעתו של "החיה" לא מוכנה בעליל. אבל אנג'ל מפתיע אותה עם הצעה לשיתוף פעולה. ליילה מסכימה, כי היא יודעת שהיא תרוויח מהעסקה הזאת בכל מקרה. אם "החיה" ייעצר ע"י אנג'ל היא תוכל להמשיך בתככיה עוד אלפי שנים. ואם לא? לפחות אנג'ל ימות. שוב, ניתן לראות שליילה היא אדם מאוד פרקטי. כשצריך, היא יודעת לשתף פעולה, ולא בפעם הראשונה, עם האויב הגדול ביותר שלה. היא תעשה הכל כדי לשרוד, ולא פלא שהיא מצליחה. כשאנג'ל משוחח איתה הוא מריח את הפחד שלה. אבל מה שמעניין הוא שזה לא הפחד ממנו. ליילה יודעת שהוא לא רוצה ולא יכול להרוג אותה כרגע, היא מפחדת ממה שעלול לבוא. כמו כל אדם מעשי ושורד, מה שמפחיד אותה באמת הוא לא מה שהיא יודעת ומכירה, אלא הלא נודע.



שכחנו מישהו? (חוץ מלורן, כמובן, שמספק אתנחתא קומית ומתפקד כמשענת לדמויות שעולמן חרב עליהן בפרק) - אה, כן, אנג'ל. כמובן. בתחילת הפרק הוא מקפיד לשדר שהוא דווקא שמח שקורדי בחרה לחיות עם קונור ולא איתו, כי לפחות הוא יוכל להגן עליה. אבל כשקונור מבקש ממנו לבוא ולראות אותה, הוא אמנם מהסס, אבל מסכים, וכשהוא רואה אותה הוא דורש תשובות להתנהגות התמוהה שלה ולרגשות שלה כלפיו. כמובן שהתשובה לא משמחת אותו, אבל הוא משתדל להתמודד עם זה, מה גם שיש לו צרות אחרות על הראש.

בהמשך הפרק אנג'ל מוכיח שוב את יכולתו האסטרטגית והטקטית ואת התושייה שלו. אחרי שהוא מזהה את הבעיה הוא מבין שהוא צריך להתחבר לגורם בעל הידע הרב ביותר, ופונה אל ליילה. הוא גם מספיק חכם כדי לשכנע אותה למה כדאי לה לעזור לו. מעבר לזה, כשווסלי מגיע למלון, אנג'ל מבין שלמרות כל המשקעים ביניהם, הוא זקוק מאוד לעזרתו ונותן לו להבין שהוא אדם רצוי במקום. שוב, גישה פרקטית מאוד כלפי אדם שהוא אמר לו פעם ש"לעולם לא יסלח לו" וש"לא יעז להתקרב אליו". כשצריך להציל את העולם, אין לאנג'ל זמן לחשבונות אישיים.

לעומת זאת, הקרב עם "החיה" קצת פחות מוצלח עבורו. "החיה" מכה בו ללא רחם, וגם כשנראה כבר כשאנג'ל מצליח לצאת כשידו על העליונה מסתבר שהוא אפילו לא היה קרוב לכך. עושה רושם ש"החיה" הוא האויב החזק ביותר שאנג'ל נתקל בו מזה זמן רב, ויהיה קשה מאוד לנצח אותו, במיוחד לנוכח העובדה שהוא לא יודע עליו כלום.

אז מה באמת יודעים הצופים על "החיה"? לא הרבה. קל לראות שמדובר ביצור חזק מאוד, רצחני, מסוכן ואכזרי. העובדה שלהגעתו קדמו סימנים מפחידים (טלפונים מצלצלים בלי הפסקה, נחילי עכברושים, ציפורים שמתנגשות בקירות המלון) מבהירה שלא מדובר בסתם שד, אלא בגורם שעלול לסכן את שלום העולם. העובדה שהוא מגיע בדיוק למקום שבו קונור נולד, מעניינת מאוד, ולא פחות מעניינים הם הדברים ש"החיה" אומר לאנג'ל: "אתה באמת חושב שהיא בטוחה איתו?". אין ספק שהוא מתכוון לקורדי ולקונור. ואין ספק שהוא יודע בדיוק מיהו אנג'ל, מיהו קונור ומיהי קורדי. מניין לו לדעת את זה? ומה שחשוב יותר - כנראה שלהגעתו יש קשר ישיר אל אנג'ל ו/או אל קונור ו/או אל קורדי. האם הוא פועל על דעת עצמו או שמישהו שלח אותו? כל אלו הן שאלות מעניינות, שיש רק דרך אחת לקבל עליהן תשובה - לחכות לפרק הבא.



מספר אנקדוטות על הפרק
שמו המקורי של הפרק היה "Apocalypse Nowish", משחק מלים ברור ומשעשע על חשבון הסרט המפורסם. אלא שברגע האחרון, ממש ביום שידור הפרק, החליטו ברשת WB לשנות את שם הפרק, ובעת שידורו הוא נקרא בשם אחר: "Rain of Fire". כל המהלך הזה נעשה עקב חשש מתביעה של רשת "פאראמונט" בשל גניבת זכויות היוצרים של שם הסרט המפורסם משנת 1979.

דניאל דיי-קים, גאווין, מופיע בפרק ומקבל קרדיט, אבל גאווין למעשה לא מוציא מילה מהפה ובקושי זז. במהלך סצינה שבה אנג'ל מתעמת עם ליילה רואים את גאווין בצד, ואפשר להבין מהדברים של אנג'ל שהוא סחט ממנו את מה שהיה צריך לדעת. החלק המשעשע הוא כשאנו מבינים שאנג'ל לא ממש היה צריך להתאמץ ולפגוע בו כדי להוציא ממנו את המידע.

הסצינה בה קפצו העכברושים בבת אחת מהצינורות, הזכירה מאוד סצינה מ"תיקים באפילה", מהפרק "Teso Dos Bichos" (מהעונה השלישית) שבו יצאו פתאום מאות עכברושים מהאסלה. אגב, להלן רשימה קצרה של כותבים שכתבו גם ל"אנג'ל" וגם ל"תיקים באפילה": טים מייניר, ג'פרי בל, האוורד גורדון ו... דייויד גרינוולט (כן, כן, פרק אחד בעונה החמישית לפני שהוא קיבל הצעה לכתוב בסדרה חדשה בשם "באפי קוטלת הערפדים". והשאר היסטריה).

הסצינה עם הציפורים שמתנגשות בעוצמה בחלון המלון מזכירה, כמובן, את "הציפורים", הסרט המאוד-מאוד מפחיד של היצ'קוק.

לא קשה במיוחד לראות במהלך הפרק שכריזמה קרפנטר בהריון. צריך רק לחפש.

הדרך שבה ווס שולף את הרובים מזכירה קצת את סצינת היריות המפורסמת מ"המטריקס". ג'וס ווידון הצהיר בכל הזדמנות אפשרית שה"מטריקס" הוא הסרט האהוב עליו בכל הזמנים.