"התפתחות מעוכבת" [ש"ע]: מצב לא תקין בו התפתחות נפשית נעצרה בטרם עת.
מושגים קשורים: קיבעון, קיבעון אינפנטילי, נסיגה.

המקום: אורנג' קאונטי, קליפורניה. מעשה במייקל בלות' (ג'ייסון בייטמן, "זאב צעיר 2") ובמשפחתו העשירה והאקסצנטרית, הנמצאים באירוע על היאכטה המשפחתית, בו אמור אביו של מייקל, ג'ורג' בלות' סיניור (ג'פרי טמבור, האנק מ"לארי סנדרס", שאמור היה להופיע רק בפרק הראשון, ולמרבה השמחה נשאר) להודיע על פרישתו מניצוח על חברת הנדל"ן והפיתוח המשפחתית ועל מינויו של מייקל, הכבשה הלבנה של המשפחה, במקומו. כמובן שהדברים לא הולכים כצפוי, ועיצומו של האירוע הוא כשהמשטרה פושטת על המקום ועוצרת את ג'ורג' על כך שהתנהג עם כספי החברה כאילו היו הונו הפרטי, הודות לרעייתו הסנובית, לוסיל, ולשאר ילדיהם ה... חריגים. לפיכך מואס מייקל לחלוטין במשפחתו, ומחליט לפרוש מהם ולהרחיק את בנו בן ה-13, ג'ורג'-מייקל (בדיוק כך), ממשוגותיהם, אבל במהרה מבינים בני המשפחה כי הוא היחיד שיוכל להושיע את העסק המשפחתי, והם פונים אליו בבקשה לעשות כן.



מן הפרק הראשון, המתואר לעיל, הסתמנה הסדרה הזו כמשהו אחר לחלוטין מהניתן למצוא ברשתות הגדולות בארה"ב. מוצר רענן, מחוצף, ביקורתי ושנון עד חתכים בעור. לא בכדי הפכה "משפחה בהפרעה" א (במקור Arrested Development) למושא חלומותיהם הרטובים של המבקרים בארה"ב, ולא לריק זכתה בהתאם לרייטינג זעום. על פניה היא הרבה יותר מדי מתוחכמת בשביל ההמונים, בונוס לצופים שבמהלך השנים אינטליגנצייתם נשחטה, קוצצה, הומלחה, נצלתה והוגשה עם עלי בזיליקום ריחניים.

אי לכך, אחרי צפייה בפרק הפיילוט לפני שנה, הרשיתי לעצמי לקבוע כי זה טוב מכדי להיות אמיתי והבעתי את פקפוקי באשר להישרדותה מעבר לעונה ראשונה, אם בכלל. אך כנראה הביקורת עשתה נעים ל-FOX מאחורי האוזן, קרה הנס, וזו נתנה את האור הירוק לעונה ראשונה מלאה על אף המספרים החלושים, ובסופו של דבר אף אישרה לא מזמן עונה שניה, בינתיים בת 13 פרקים, שתשודר בסתיו בארה"ב. דקת דומיה על "אנדי ריכטר שולט ביקום" ו"עצמאי בשטח".

ומה בעצם כל כך שונה? עיקר העיקרים הוא העובדה כי מדובר בעוד סיטקום שחובט בתבנית המיושנת וזונח את האולפן, הצחוקים ושלוש המצלמות, ונותן לעצמו דרור. הכל מצולם באופן כמו-דוקומנטרי (כולל יציאה מפוקוס!), מחווה לכל סדרות הריאליטי הבלתי נדלות, והעלילה נעה בכיף-כיף בין הווה לעבר ובחזרה. בנוסף, משובץ כל הסיפור בקריינות של מספר יודע-כל, המרשה לעצמו מדי פעם לומר דברים כמו - בתגובה להטחה, "זהו שקר, שקר במצח נחושה!" - "למעשה, ג'וב כן שיקר". או, בתגובה להערה משוללת טקט: "ג'סי הרחיקה לכת ועדיף לה לשמור על הפה".

השחקנים מתיישרים לפי התבנית השונה הזו, ולמרות העובדה שהם נאלצים לגלם את הדמויות הכי קיצוניות בטלוויזיה, קל להפליג הלאה, אל המרחק, בשבחי המשחק שלהם. העומק בחקירת התמהונות של הדמויות שאליו מגיעים התסריט והמשחק, מעבר לכך שהוא מאוד מאוד מצחיק, נוסך בהן אמינות בלתי רגילה. מגניב ובהחלט לא עניין של מה בכך.



מייקל, שנאלץ כאמור להישאר עם משפחתו למרות הכל, מהווה עוגן של שפיות, מוסר ומצפון בתוך הגלריה הביזארית שהיא משפחתו. בעוד אביו מגלה שדווקא די נחמד לו בכלא, מייקל הופך בעל כרחו לנשיא החברה המסואבת והמידרדרת (אלמנט המעניק לשם "התפתחות מעוכבת" משמעות נוספת) ומתמודד בשלוות נפש מעוררת הערצה עם השקרים והאינטרסים באדיבות תאומתו, לינדזי (פורשיה דה-רוסי מ"אלי מקביל". יצא לה טוב הפעם), יצור מפונק ועצל, הנשואה לטוביאס (דיוויד קרוס, שבימים אלה גם תורם את קולו ל"אוליבר בין", כאוליבר המבוגר), פסיכיאטר-שהופך-לשחקן, never-nude ("יש תריסרים כמונו! תריסרים!"), חנאג' וקלולס עד כאב, לו נישאה מטעמי מרדנות בהוריה ואף ילדה עמו את מייבי, כעת בת טיפש-עשרה עם גבולות מוסר מטושטשים, המנסה חזור ונסה למרוד בהוריה, אך מתקשה לסדוק את חומת אדישותם האגבית כלפיה.

עול נוסף הוא ג'וב, אחיו הבכור (וויל ארנט המעולה), קוסם כושל המתנייד לכל מקום בעזרת קורקינט ממונע, בעל דחף בלתי נלאה להתחרות במייקל, בשל מירמור תדיר על כך שאחיו הצעיר יותר הוא המוצלח במשפחה. ובכל זאת, כדברי ג'וב עצמו בהתרסה כלפי אמו, "אנחנו אחים, אמא, ואנחנו די מחבבים אחד את השני!". מלך אמיתי.

באסטר, האח הצעיר, כבר מקריח ועדיין חי עם אמא, תוך תלות נפשית עצומה המלובה על ידה ללא לאות, חסר כל דבר המזכיר צל של ביטחון עצמי, אפילו ליד משפחתו, סובל מהתקפי חרדה ו"מלומד. אני נהנה מרדיפה אחר למדנות". צריך לראות את טוני הייל מגלם אותו כדי להבין עד כמה זה מצחיק. מלך אמיתי (2).

ויש, כמובן, את האם, לוסיל. היא משהו באמת אחר. קחו את אמילי גילמור, הוסיפו את השועלים ממשלי איזופוס, חופן נחשי צפע, וקיבלתם את לוסיל בלות' (ג'סיקה וולטר), אישה שהסטטוס החברתי שלה חשוב לה יותר מכל; אישה המכלה את מרבית זמנה בבזבוז כספים, התעמרות בעוזרת הבית ובניסיונות לתמרן את ילדיה לרווחתה; אישה המגיבה "אני לא מבינה את השאלה, ולא אגיב לה", לשאלת המלצרית, "מגש או צלחת?". וולטר היתה אחת מהמועמדות הסופיות לתפקיד אלקסיס ב"שושלת". כאן היא מפצה בגדול על ההפסד.



בנוסף, יהיה זה חטא לא לציין לשבח את מייקל קרה, המגלם את הבן של מייקל, ג'ורג'-מייקל, ומעביר בשלמות ובדיוק את הבלבול וחוסר הביטחון של בני נוער אמיתיים (בשונה מדמויות בסדרה חדשה אחרת המתרחשת באורנג' קאונטי). נער תמים וטוב לב, שמאוהב בדודניתו, מייבי, ועושה הכל כדי להתקרב אליה.

במצעד הכוכבים האורחים ניתקל בלייזה מינלי (מי ידע שהיא כזאת אלילה?!), הנרי ווינקלר (חברו משכבר של אחד המפיקים), הת'ר גרהם, קארל וות'רס וג'וליה לואי-דרייפוס. ובין המפיקים הבכירים ניתן למנות את רון הווארד מיודענו, שלנצח ייזכר בעיקר כריצ'י קנינגהם מ"היו ימים" (ואף מתפקד ב"משפחה" על תקן המספר), ושותפו מכבר, בריאן גרייזר. ביחד ולחוד אפשר לפגוש ברזומה העשיר מאוד של השניים בין השאר את "Miss Match" המלבבת והמבוטלת (בקרוב בערוץ 3, כמובן), "24", "פליסיטי", "ספורט באוויר", ובקרוב בארה"ב, גם כן ב-FOX, את "The Insider".

במחוזותינו, מסיבה לא ברורה, זכה השם המקורי לתרגום מקומי מטופש, "משפחה בהפרעה" (מה קרה, "המשפחה מתה מצחוק" תפוס?), דבר שלא היינו מצפים לו דווקא מערוץ גבה-מצח כיס פלוס. אך הנה כי כן, השורה התחתונה היא שהן עשו זאת שוב ורכשו את אחת משכיות החמדה של הסדרות החדשות בארה"ב. סדרה שנראית, נשמעת ומתנהגת כמו משהו של HBO (ועוד עם ג'פרי טמבור - האיש יודע באילו קומדיות לבחור), ועל כך סחתיין עסיסי.





"משפחה בהפרעה", החל מהיום, 27/6/04, בימי ראשון ביס פלוס בשעה 21:30.