10. הרגע הדרמטי ביותר ששודר השבוע בטלוויזיה לא היה בסדרת דרמה זו או אחרת. הוא קרה במשחק כדורגל ביורו 2004. לא, אני לא מתכוון לרבע הגמר המופרע לחלוטין בין אנגליה לפורטוגל. אני מדבר על איטליה. שני משחקים התנהלו במקביל. באחד התמודדו שבדיה ודנמרק, בשני איטליה ובולגריה. תוצאת 2:2 במשחק בין שבדיה לדנמרק, היתה קובעת שלאיטליה לא היה עוזר שום דבר, גם לא ניצחון בהפרש גבוה, אבל כדי שאיטליה תעלה, היא קודם כל צריכה לנצח. בדקה ה-90 של שני המשחקים, 1:1 באיטליה, 2:1 לדנים. התוצאה: איטליה לא עולה. ואז, קורה הדבר שממנו חששה כל איטליה - השבדים הבקיעו, סמוך מאוד לסיום. 2:2. כעיקרון, איטליה יכולה להבקיע עכשיו כמה שהיא רוצה, זה לא יעזור לה. לא מספיקות לחלוף שתי דקות, ובתוספת הזמן, מצליחים האיטלקים להבקיע. מבקיע השער, אינו מודע לכך שהשבדים השוו, רץ בשמחה לכיוון המאמן שלו, רק כדי להבין מהמבט שלו, שהשיוויון ההוא הושג. פניו השמחות מתחלפות באחת להבעה עמוקה של עצב, שהפכה לבכי של ממש, מספר דקות מאוחר יותר. רגע טלוויזיוני מצמרר ומדהים.

9. פרק הפתיחה של "לאס וגאס" הציג סדרה קצבית וראויה בהחלט, עם אלמנטים קומיים חביבים כהתנהגותו של "ביג אד", ג'יימס קאן, בתגובה לגילוי העובדה שהבת שלו שוכבת עם בן טיפוחיו. מלבדו, הוצגו בפיילוט דמויות נוספות שפוטנציאל המגניבות שלהם גבוה. כעיקרון, לא ברור בדיוק לאיזה כיוון הולכת הסדרה. האם יתמקד כל פרק במספר אירועי מרמה שצריכים צוות הקזינו לפענח? מקרי רצח שיש לפתור אותם? תשובה נקבל, מן הסתם, בפרקים הבאים. מה שכן, הצורה בה נפתח הפרק, עם הגופה בחולות לאס וגאס, עמה גם הסתיים הפרק, נתן לצופים לפחות רמז עמום אחד בנוגע לכך.



8.5. נינט טייב. הדברים הבאים לא קשורים באופן ישיר לטלוויזיה, כנראה, אבל ההופעה האחרונה שלה בטקס מסך הזהב, בלב ליבו של הפריים-טיים של ערוץ 2, הוכיחה שוב, לכל מי שעוד נזקק להוכחה - הבחורה היא כישרון מדהים. היא שרה מהלב, מרגשת תמיד, בעלת קול מופלא, והיא מקרינה אישיות מקסימה. אפילו השירה החצי-ספונטנית שלה אחת לשבוע ב"השיר שלנו" עושה את זה.

כחובב מוזיקה וכאדם שמוקסם על בסיס כמעט יומי מנינט, אני מצד אחד חושש. כיום, נראה שהקריירה שלה מדשדשת. בעוד גבסו הוציא תקליט וכובש את מצעדי הפזמונים, היא עוד מבטיחה מדי ערב שיום יגיע, ושכולם יבואו להריע לכבודה. את התשואות היא כבר קיבלה מזמן, בגמר בניצנים, עכשיו היא צריכה להוציא את התקליט אותו הבטיח לה צביקה. וכאן מגיעה האופטימיות הזהירה: התקליט הרי יגיע. ייקח לו עוד חודש, עוד חצי שנה, אולי שנה, אבל הוא יגיע. השאלה הגדולה היא, מה יהיה בתקליט הזה.

כיום, לפחות מבחינתי, נוצר מצב אבסורדי, בו הייתי שמח לשמוע את נינט בחומרים חדשים, אלא שאם אותם חומרים חדשים יעמידו אותה שוב "לפני התיבה", אז פחות או יותר חבל על הזמן. גם שלה, וגם שלנו. מה שגורם לי לרצות לשמוע אותה באלבום שלם של קאברים. תחשבו על זה, לא מדובר ברעיון כל כך רע. אלבום שיכלול גם את "ים של דמעות" האלמותי, גם את "מקיץ אל חלום" המצמרר, וגם את "מי אמר לך" הכובש, כמו גם ביצועים שלה לקלאסיקות כמו "הבלדה על חדווה ושלומיק" (רק בלי גידי גוב, בבקשה. אפילו עם, רק בלי הדיבורים המטופשים), שהבליט בצורה נפלאה את הכישורים שלה, ולשירים נוספים - יגרום לי, ולאנשים רבים נוספים, לאושר לא קטן. אלבום הקאברים הזה יכול להיות מצורף כדיסק בונוס ל"דבר האמיתי" - אלבום הבכורה, שיכלול חומרים חדשים. נינט, יחד עם האנשים שמנסים לנהל את הקריירה שלה, חייבת לבחור אנשי מקצוע מתאימים - ודוגמאות לא חסרות: עברי לידר, אלון אולארצ'יק, עדי רנרט או אפילו רמי קלינשטיין, שכשהוא רוצה הוא יכול לעשות עיבודים נפלאים. אלבום כפול שכזה, במחיר אטרקטיבי, שיכלול עשר רצועות חדשות, ועשרה חידושים לשירים ותיקים, יכול להיות בונבון של ממש לכל אוהביה ודורשי טובתה של נינט, אפילו לאלה ששלחו SMS דווקא לשירי מיימון.

8. העונה השנייה של "ג'ורדן" מענגת אותי. שבוע אחר שבוע היא מנפקת פרקים ייחודיים ושוברי שגרה עם טוויסטים מעניינים והמון התמקדות בדמויות ובמערכות היחסים ביניהן. הפרק של השבוע היה מקסים עם החזרה לשנות השישים והשימוש בשחקנים הקבועים כדי לשחק דמויות שהן לא עצמן, אבל במובן מסויים הן כן. גם השימוש בסיפור הידוע על החונק מבוסטון, תוך כדי בניית סיפור נפרד, היה מוצלח ונתן אווירה של אמינות. ויאללה כבר ג'ורדן - וודי הוא בחור מתוק וחמודי, והוא לחלוטין מאוהב בך. לכי על זה! (Slayeret)

7. רגע אחד חביב להפליא היה השבוע ב"אוורווד": הרגע בו מגלה ד"ר אבוט שהיתה טעות בבדיקה, ושהוא לא צריך להיות נחמד יותר אל האורחים המעצבנים שלו כדי שהם יבואו לחלוק לו כבוד אחרון במה שאמורה להיות הלוויה שלו. שאגת ה"כולם החוצה!" הכל כך אופיינית שלו היתה מאוד משעשעת.

6. פרק סיום העונה הרביעית של "מלקולם באמצע" היה פרק מצוין, שנתן לנו טעימה קצרה מהשתלבות התינוק (או שמא התינוקת?) בחיק המשפחה הלא-מצוירת הפרועה ביותר בטלוויזיה. למרות הכל, לא היה מדובר בשום דבר שלא ראינו קודם - עד שדיואי פתח את הפה. הצורה הנהדרת בה חוסר האמונה באלוהים נומקה בצורה מציאותית לחלוטין מפיו של הילד, יצרה את 30 השניות הטובות ביותר בעונה הנוכחית של "מלקולם". תמיד ידענו שדיואי מלך (BS).



5. טקס פרסי הטלוויזיה הכיל כמה רגעים חביבים למדי - הפארודיה על "כוכב נולד 2", שכללה את החיקויים המאוד משעשעים לריקי גל ולצדי צרפתי ואת מתי כספי הקרטון, והמחווה ל"מירוץ לדירה" עם רותם אבוהב; היו בו כמה מהזכיות היותר מוצדקות - "מעורב ירושלמי", למשל, "במדינת היהודים" ו"מ.ק 22"; אבל גם כמה אירועים שקצת לא התאימו, כמו קטיעת הנאום האכזרית של אסף הראל. במהלך רוב הערב לא יכולתי שלא לתמוה, איך מקבלים אנשים כמו מודי בראון ואלי אילדיס את העובדה שהם נאלצו לפספס את משחקי ההכרעה של בית ד' ביורו 2004.

4. "ג'ואן מארקדיה" ממשיכה ללכת על החבל הדק שבין דרמה יעילה ומשעשעת, לבין סדרה משפחתית קיטשית ולא מקורית. הפרק ששודר השבוע, "לילה ללא כוכבים", הרגיש כאילו הוא נכתב על ידי שני כותבים שונים - אחד כתב סצנות יעילות ועשויות ברגישות כמו הדייט של קווין ורבקה, וההתחבטויות של ג'ואן מול אדם, ואילו השני הגיש מלודרמה מטופשת ומביכה שמשתמשת בכל הקלישאות הידועות, כמו השיחה החד-צדדית בין המתבגרת לאמה, סצינת השבירה של אייריס וגילוי הסוד הגדול שלה (צ'י, איזה טוויסט בעלילה), והידרדרותו של וויל ג'ררדי עד לשבירה (פרק אחד, זה כל מה שהתהליך הזה לוקח, אה?).

נראה שהחוזק הגדול של הסדרה, מה שמשאיר אותה עדיין ברשימת הסדרות שנהנים מהן למרות החוסרים שבהן, הוא השחקנים שלה. בעיקר הצעירים שביניהם. אמבר טמבלין נפלאה ביכולת שלה לגלם דמות שעוברת תהליכים נפשיים, ועדיין נשארת בת-עשרה שטחית ויללנית (in a good way), וקריס מרקט (אדם) ובקי וולסטרום (גרייס) הם קרן אור שמבליחה בין סצנות הקריירה המשטרתית המשמימה של אבא ג'יררדי. בכלל, לסדרה מגיע פרס ווילו רוזנברג לקאסט תיכוניסטי שאכן נראה ומרגיש בגיל המתאים (WW).

3. זה אמנם לא היה חמור כמו בפרק פתיחה העונה של "בנות גילמור" בו קיבלנו עשרים דקות תמימות של פרומו בתחתית המסך, אבל גם חצי הדקה של הקרול בפרק הפתיחה של "לאס וגאס" היה מיותר להפליא, בפרט כשבקושי היה ניתן לקרוא אותו כי התרגום טיפה עלה עליו. ולא, רוממה, הפתרון לא יהיה להגדיל את הפונט של הקרול. צריך פשוט לבטל אותו.

2. דברים לא טובים עוברים על "הפרקליטים" בזמן האחרון. משהו כבר לא כל כך עובד שם. כל עניין לינדזי כאלי מקביל של הסדרה והמיחזור העייף של חומרים שכבר נידונו בעבר שוב ושוב מצביעים על כך שהסדרה כנראה כבר עברה את השיא שלה. הפרק השבוע היה נורא ואיום. אחרי שיוג'ין מציג בפני בובי את הקושי שלו עם הכנסייה הקתולית ועם קתולים, עובר בובי אחד אחד, ובאופן מלאכותי ומטופש שואל אותם לדעתם בנושא, כשכל אחד מציג פרספקטיבה אחרת כמובן. בסוף שוקל בובי את כל הדעות ובצער רב ובדרמטיות מיותרת עוזב את הכנסייה. חבל - מדובר דווקא בנושא פרובוקטיבי ומעניין שיכול היה להוציא פרק מסעיר והטיפול המגוחך שקיבל הפך אותו לבדיחה. קלי - הסוס נגמר, הכריש שחה הלאה, הגברת השמנה סיימה לשיר ועברה לשלב הגמר. אני מתחילה להבין למה החלפת את הצוות, אני רק מקווה שזה יספיק (Slayeret).

1. כן, בטח. סתם תקלה, ואפילו מקומית, אבל זה לא מוריד ולו במעט את הביזיון (כן, ביזיון, לא פחות) שקרה בעת שידור פרק סיום העונה השישית של "באפי" בביפ. סתם ככה, באמצע הפרק, הוא נקטע לטובת פרומו לערוץ החדש והבאמת מסקרן HOT Space. אז ברור שאם היה מדובר באקט מכוון, זה היה דבר הרבה יותר מקומם, אבל צירוף המילים "תקלה טכנית" לא מנקה מאשמה את אנשי הערוץ, שקטעו רגע דרמטי, שאל הנקודה המדויקת שלו בפרק, אפילו לא טרחו לחזור. ומה עם מי שהחמיץ? שישלים בשידור החוזר. ביזיון. בפרט כשמדובר בערוץ בתשלום לא נמוך בכלל.



בשולי הממיר
ביום חמישי הקרוב, ה-1/7/04, משתנים ימי השידור של הזכייניות. טלעד מקבלת את שני וחמישי, קשת את ראשון ורביעי, ורשת את שלישי, שישי ושבת. ימי שידור של תוכניות שכולנו רגילים אליהם משתנים, ועלולים לגרום לכך שנפספס חלק מהן, כך שכדאי לשים לב. כך למשל, תשודר התוכנית הבאה של "כוכב נולד 2" רק ביום רביעי, 7/7/04. במקרה של "הפרקליטים", העסק הפוך: בשבוע הקרוב ישודרו שני פרקים, האחד ביום רביעי בשעה 23:35, והשני ביום חמישי ב-00:40. השתדלו לא לפספס.

ארמין שימרמן, מי שהיה המנהל סניידר, נצפה השבוע בהופעת אורח ב"המפעיל".

דוויט, השכן החדש והמעצבן של הבנות מגילמור, הוא לא אחר מג'ייסון קרביץ, התובע ריצ'רד ביי, מ"הפרקליטים". וגם שם הוא היה מעצבן.

רק בדיקה ב-TV Tome הזכירה לי שרוני מהפרק השבוע ב"מירוץ לאתמול" הוא לא אחר מאשר ג'ימי ריילי מ"חלום אמריקאי" שמגיעה אלינו בשבוע הבא בפרקים חדשים. הגיע הזמן!

ופינת "על כוסיותך אהבלה" לתרגום קלוקל:
התרגום של השבוע ב"ג'ואן מארקדיה" הראה שוב ששיטת התרגום משמיעה היא לא יעילה ומובילה לטעיות תרגום מטופשות. כשוויל ג'ררדי מתבדח על ילדיו "I wanted to stop at two" (להפסיק להביא ילדים אחרי השניים הראשונים), התרגום היה "גם אני רציתי שזה ייפסק"; כשאדם מציג כרטיסים לקונצרט בליווי הקריאה "צ'ה-צ'ינג", התייחסו בתרגום לביטוי כאל שם המקום שבו יתרחש הקונצרט; ובשיעור אמנות הגיעו למסקנה ש:"It's ok to suck as long as we mean it" (כלומר, זה בסדר להיות גרועים, אם זה מתוך כוונה), התרגום פיספס את כל הפואנטה של חילופי הדברים, עם "זה בסדר להזעיף פנים כל עוד אנחנו מתכוונים לזה". צורה כזו של תרגום מראה על חפיפניקיות מדהימה, בעיקר כשלגוגל לקח 0.11 שניות לספק אתרי טרנסקריפטים של הסדרה, שם אפשר לקרוא בדיוק מה אמרו הדמויות, ואין שום צורך לעסוק בניחושים (WW).