הפרק מתחיל בהבטחה לשינוי המיוחל, כשברגע של ייאוש ואיבוד תקווה אבא ג'יילס שב העירה עם כוחות קסם, והוא בהחלט נראה יותר ממוכן לבדוק את התיאוריה שאין בעולם אף אחד שיעצור את ווילו. באפי מתעוררת נדהמת ואחריה אניה, אבל המכשפה לא מתרגשת מנוכחותו ומכוחותיו השאולים.

כמרשעת יש לווילו משהו שמעולם לא היה לה. יכולת התנסחות מדהימה ומדוייקת. בלי 'גררר' ו'אררר' ומיני העוויות שאומרות 'סליחה שאני מדברת בכלל'. הפעם היא יודעת לכוון את המילים ולפגוע בדיוק איפה שכואב. "אני לא צריכה את עזרתך כדי להרוג כמה חנונים" היא מודיעה לג'יילס שמציע עזרה. "אבל אם אתה רוצה לצפות... הרי זה מה שאתה יודע לעשות, לא? לצפות?"

מהר מאוד מסתבר לה שג'יילס גם יודע לכלוא אותה בתוך מעגל אנרגיה, וכמו אבא אוהב, אחרי שסידר את העניינים, הוא מתפנה להביט בבאפי, ויש לו רק דבר אחד להגיד לה: "הסתפרת". אניה, שנשארת מחוץ לחיבוק מכניסה את עצמה אליו באמירה: "אני בלונדינית. צבעתי את השיער" וג'יילס, כמו אבא טוב באמת, מחייך גם לבת החורגת ואוסף אותה אליו. "כן, הבחנתי" הוא אומר לה.



הרצון של אניה, שדת נקמה, שאמורה להיות בזה הרגע לצד ווילו הנוקמת, ובמקום זה מנסה בכל מאודה לעזור לחבורה, מביע את הרעיון הפילוסופי לפיו אנו נמצאים במקום בו אנו שמים את עצמנו. ההשתייכות שלנו לטובים או לרעים, היא תמיד מבחירה. כשדה ממשיכה אניה להיות חלק מהסקוביס, וניסיונות ההשתייכות שלה אף עזים מבעבר, עת ביקשה להשתייך רק לזאנדר. היחס האוהב שהיא מגלה כלפי ג'יילס מפתיע מעט, בהתחשב בעובדה שבעבר היא ביקשה להיפטר ממנו, כדי להשתלט על חנות הקסמים. היתכן, כי על רקע הריק הרומנטי בחייה, היא נזכרת בנשיקה שהחליפו בטרם עזב (טבולה ראסה), ורואה בו מאהב פוטנציאלי חדש? (אנחנו לא יכולים להאשים אותה אם כן...) או שמא היא פשוט מתקנאת בתחושת השייכות והקירבה?

כשבאפי שואלת את ג'יילס האם הוזעק על ידי המועצה, תשובתו של ג'יילס, על כך שהמועצה בעצם לא יודעת כלום על כלום, היא אמירה חברתית פוליטית על הממשל, שלמרות כוחו לשלוט בחיים רבים כל כך, אין לו שמץ של מושג מהנעשה בקרב אותם חיים בדרך כלל. או שאולי, זו סתם אמירה ממורמרת של מישהו שפיטרו אותו מהעבודה.

באפי מעדכנת את ג'יילס בקורות החבורה מאז שעזב, ומספרת לו את ה-כ-ל. הארשת ההמומה והחמורה של ג'יילס מתחלפת בצחוק פרוע. פתאום הוא קולט, שלמרות הסברה שלו שהוא מיותר ועומד בדרכה של באפי להגשמה ולגדילה, הוא בעצם היה דמות משמעותית שעזיבתה גרמה להתפרקות טוטאלית. והצחוק שלו מדבק. עם זאת, דווקא כשהוא מצר על עזיבתו אומרת לו באפי שהוא צדק, שעזיבתו היתה הכרחית כדי שיוכלו להתבגר ולהפוך לחבורה המגוחכת שהם הפכו להיות...

"למה לא התקשרתם אליי?" הוא שואל ומעביר את המסר הכ"כ נכון, שלהיות בוגר זה לאו דווקא להתמודד לבד, כי לבד באמת אף אחד לא יכול, אלא לדעת לבקש עזרה. ובאפי תוהה: "עכשיו אתה אומר לי?". ג'יילס ובאפי עוברים לדבר על הנושא הכואב ביותר שעומד על הפרק: "אני לא מבינה למה חזרתי" אומרת באפי, "מישהו אחר היה לוקח את המשימה..." וגם אם נתעלם מהתיאוריה שעד שפיית' לא תמות לא תהיה קוטלת נוספת, הרי שג'יילס יודע שבדברי באפי יש אמת, ותשובה אין. ומכיוון שלג'יילס, כמו למועצה, אין מושג, הוא עושה מה שעושים אנשים שאין להם מה לומר. הוא עובר לנושא 'בטוח' יותר - ווילו. "היא הרגה אדם. איך היא תחיה עם עצמה אחר כך?" הוא משתף את באפי בדאגותיו.

במקביל מצליחה ווילו ליצור קשר טלפתי עם אניה. הניסיון של אניה להתנגד לווילו בתירוץ: "אני שדת נקמה, את לא יכולה להשתמש בזה עלי" רק מעצים את המסר. במקום לחבור לווילו אניה משתמשת בהיותה שדת נקמה כדי להתנגד לה. אבל זה לא מספיק. ווילו משתלטת על מוחה של אניה ומשתחררת מכבליה. היא מרגיעה את ג'יילס: "אל תדאג. ווילו לא גרה כאן יותר". ואכן, מי יכול לזהות בדמות השחורה והדמונית את ווילו? כל תחושת הקיום של ווילו, הג'ינג'ית המתוקה מתבססת על כך ש"אני אהוב משמע אני קיים".

טארה אהבה את ווילו. טארה איננה. אם אין מי שאוהב את ווילו - אז ווילו לא קיימת. ווילו הקודמת גם מאמינה בצדק שמניע את העולם. בהיגיון שיש בו. אבל אם טארה מתה ובמותה הרגה גם את ווילו, אז איזה מן צדק ואיזה היגיון יש בעולם כזה? עדיף בלעדיו. היא נלחמת בג'יילס והפעם ביתר הצלחה. ג'יילס הולך ונחלש.



המצלמה עוברת לזאנדר, שמוביל עם דון את ג'ונתן ואנדרו לחפש מקום מקלט מזעמה של המכשפה. כאילו לא די בכך שהוא מרגיש חסר תועלת ופחדן בשל כל כך הרבה סיבות, זורה דון מלח על פצעיו עם המשפט: "אם ספייק היה פה הוא היה נלחם". מבחינתו של זאנדר זהו טריגר מספיק כדי לומר לה: "כן, אם הוא לא היה עסוק בניסיונות לאנוס את אחותך". כשדון מסרבת להאמין, הוא שואל מה לעזאזל סוד הקסם של ספייק על נשות סאמרס. ואנו, כצופים, לא יכולים שלא לזכור את ספייק שותה קפה עם ג'ויס ומשוחח עמה על "תשוקות" או על דרוסילה שזנחה אותו, מצליח לחדור לחייה של באפי שוב ושוב, ומחליף את זאנדר, אהבתה הראשונה של דון במודל גברי מחוספס ומלהיב יותר. לא פלא שהוא טוען בלהט שהדבר הטוב היחידי שספייק עשה מעודו, זה לעזוב את העיר.

ואגב, ספייק - מה איתו באמת?

מסתבר שהוא נלחם ומוכן לקבל את כל העינויים שמזומנים לו כדי שיהיה נכון לקוטלת. ועד כמה שהג'וקים שמתרוצצים עליו נראים כעבודת מחשב גרועה במיוחד, הרי שה'בלאדי הל' הספייקי בכל זאת נותן את ההרגשה שרע לו.

בינתיים, בחנות הקסמים, נראה ג'יילס מרוט. הוא מנסה להגיע לווילו בשאלה "מה טארה היתה אומרת על התנהגותה כעת", ולמזלו מצליחה באפי להציל אותו מכישוף שכמעט איפשר לו לשאול אותה באופן אישי. "את תמיד מצילה את כולם" מלגלגת ווילו ומנצלת את הרצון של באפי להציל, כדי לשלוח אותה אחרי כדור האש שעלול להרוג את ג'ונתן ואנדרו.

ווילו לא צריכה את באפי שם, היא באמת רוצה להתמודד עם האיש שהעריצה, שחשבה שיש לו את כל התשובות. הצבוע בא עם קסמים שאולים ומנסה להגיד לה שקסמים זה רע... ובכן, כשהוא מודבק לתקרה הוא לא באמת נמצא בעמדה שמאפשרת לו להטיף לה מוסר. המאבק המר ביניהם מסתיים בתבוסתו, והיא מטעינה את עצמה בכוחותיו. שואבת ממנו את כל מה שיש לו. בעוד הוא שוכב, נראה גמור לחלוטין, היא נראית באקסטזה של עונג. מתקשה להאמין שאפשר בכלל להגיע לתחושות כאלה. אבל אחרי העונג בא עוד משהו. והיכולת שלה להתחבר להכל מחברת אותה גם לכאבי העולם. הכאב הזה גדול מדי בשבילה. אם העולם כל כך מלא בכאב, כבר אין לו זכות קיום.

באותו זמן מנסים זאנדר, דון, אנדרו וג'ונתן למצוא מקלט בבית הקברות, אבל אף קבר לא נפתח בפניהם. זאנדר, שכועס על עצמו, פורק את הזעם על שני כפויי הטובה "המפגרים חברתית", שמתלוננים על חוסר היכולת שלו להגן עליהם. מסתבר שהזעם מעוור את עיניו והוא לא רואה את כדור האש שדון מנסה להסב את תשומת ליבו אליו. באפי מגיעה מאוחר מדי. היא ודון צונחות לבור, זאנדר נחבט בראשו ורק ג'ונתן ואנדרו - שכלפיהם היה מכוון הכל, נותרים ללא פגע. האם יושיטו יד לעזרה?

לא ממש. עכשיו מסתבר שג'ונתן, החנונבל שהיינו בטוחים שחזר בתשובה, שאפשר להיעזר בו, שמוכן לשלם את מחיר חטאיו, מתבונן באנדרו ושואל: "מכסיקו?"



בחנות הקסמים ג'יילס שוכב על הרצפה, מבטו אינו ממוקד, הוא נראה עיוור. ווילו כבר הפכה אותו לעיוור בעבר ("משהו כחול") אבל הפעם הוא מצהיר שהוא רואה. אניה, שמנסה לסעוד אותו כאחות רחמנייה, מפברקת התלהבות: "זה נס!", אבל הוא מסביר לה שהוא רואה מה ווילו מרגישה, מה קורה איתה וש... היא מתכוונת להרוס את העולם. ג'יילס, מודע לכך שהוא גוסס, מספר לה שזה סיכון שלקח על עצמו כשהחליט לבוא. אין בו כעס, אין בו עצב, רק השלמה. ג'יילס האצילי, שתמיד עושה את הדבר הנכון, ששם את אושרם של אחרים לפני אושרו, דואג לעולם גם על ערש דווי.

בזמן שבאפי מחפשת דרך לצאת מהבור, מוצאת דון זמן להתעמת עימה ומנסה לברר איתה מה קורה עם ספייק. פתאום הנודניקיות של האחות הקטנה נשמעת אחרת לגמרי כשלטיעון "אני מנסה להגן עלייך" מגיעה התשובה: "אינך יכולה. אנו לכודות פה, ווילו הורגת ואנשים שאני אוהבת מתים. אינך יכולה להגן עלי מזה". אכן, גם מי שיש לו כוחות על-טבעיים לא יכול להגן על ילד ולשמור עליו מהעולם סביב. גם אם יש דברים שאסור לילדים לראות, סמוך על העולם שהוא ידאג לחשוף אותם אליהם. קוראים לזה להתבגר.

זאנדר שמתאושש מהמכה בראשו קוטע את הרגע הקסום בין שתי האחיות, ואניה מופיעה לפתע, ובמבזק חדשות קצר מעדכנת כי:

1.ווילו החליטה להחריב את העולם, באמצעות מקדש-קבר שניסה לשמש למטרה זו ונבלע לפני 70 שנה באדמה.
2. ג'יילס גוסס.
3. אין שום קסם או כוח על-טבעי שיכול להפסיק את ווילו.

היא ממהרת לתפקידה כאחות רחמניה ומותירה את באפי עם דון. המידע שהגיע מרפה את ידיה של דון אבל גורם לבאפי לנסות להיחלץ מהבור ביתר שאת. ווילו המחוברת לעולם כולו שומעת את מחשבותיה, והפעם אין לגלוג בקולה כשהיא אומרת: "תמיד לוחמת... תמיד מצילה את העולם, ובסופו של דבר אין שום דבר שאת יכולה לעשות". ווילו מנסה להסביר את הצדק וההיגיון שבמעשיה ומזכירה לבאפי שהיא זו שהחזירה אותה. "ואני גם אחזיר אותך לאדמה", מוסיפה ווילו ומראה את המגלומניות במלואה. אומרים שאם הרגת אדם - אתה רוצח. אם הרגת עם - אתה כובש. אם הרגת את כולם - אתה אלוהים.



לאורך כל העונה, היתה ברורה ההקבלה של התמכרותה של ווילו לקסמים לסמים (כולל תופעות הלוואי של האף המדמם). כאן המקום לציין, שמכור תמיד יישאר מכור. גם כשהוא נקי. ההתמכרות היא צורך נפשי הרבה יותר מפיזי. החשש המתמיד של מכורים הוא שברגע של משבר ומצוקה הם יפלו שוב. אצל ווילו רואים בבירור את הנפילה. מעידה שבאה כתוצאה ממשבר מביעה את כעסו ואת זעמו של המכור, על כך שלמרות השתדלותו, אכזבו אותו, והחזרה לסם מבחינתו היא טוטלית. מבחינתו של המכור, באותו רגע מת העולם. הוא הורג אותו בשאיפה אחת שמחזירה אותו לעולם אחר, בו לא צריך להרגיש, לדבר או לבטוח.

גם פה אפשר לראות את הריגת העולם כאקט של מכור שחזר להתמכרותו הישנה. ולעזאזל עם מי שלא מבין את צורך הזה. ואכן, ווילו מנסה לשלוח את באפי לעזאזל על ידי שדים שיוצאים מדפנות המערה. אבל הלקח הישן שטוען כי "כשיש לך בעיה, הפתרון לידך", מסתבר כנכון גם הפעם. באפי ודון אוחזות בחרבות שנזרקו באקראי לבור ע"י ג'ונתן ואנדרו, ובתוך כל הכאוס הזה יש לבאפי כמה רגעי נחת בהם היא רואה איך אחותה הצעירה הצליחה ללמוד ממנה דבר או שניים בנוגע לקטילת שדים. האוויר מתערבל, המקדש עולה מתוך האדמה במלוא תפארתו וכיעורו. ואז בא זאנדר.

"הי, שחורת עין" הוא אומר ומפגין בטחון שכמותו לא ראינו אותו מפגין מזה זמן רב. ברור לו שאם העולם נגמר, איפה עוד הוא יכול לרצות להיות אם לא לצד חברתו מני קדם? "זו התוכנית שלך? להגיד לי שאתה אוהב אותי?" היא שואלת ומשלחת בו את כשפיה. אבל למרות שהוא נופל פעם אחרי פעם, זאנדר ממשיך להצהיר על אהבתו.

זוכרים שמה שמניע את ווילו הג'ינג'ית זה העובדה שאוהבים אותה? זוכרים שבכל פגישת A.N משתמשים אלף פעם ב "אוהבים אותך"? מסתבר שאכן, כל מה שאנו זקוקים לו כדי שלא נרצה להחריב את העולם זו אהבה. ווילו חוזרת לגור בתוך המכשפה, ואחרי שהטיחה בזאנדר את כעסה, מפנים הזעם והאגרסיה את מקומם לבכי מטהר, והצבע חוזר לשיערה ולחייה של ווילו.

זאנדר, שכל חייו בורח מהתמודדות, שרק לפני שבועות ספורים לא הצליח להתחייב "לטוב ולרע" והשאיר את אניה לבדה, התבגר אף הוא. הפעם הוא מוכן להישאר ולקבל את ווילו השחורה ו-ווילו האהובה כאדם אחד, שהוא אוהב על הטוב והרע שבו. וכמו בנוסחא הכללית של ויתור וקבלה, כשאתה מוכן לוותר על חייך ולמות, אתה מקבל אותם חזרה.



בחנות הקסמים מתעורר לחיים עוד מישהו שכבר ויתר על חייו. הפעם הוא נראה מתבונן באניה, ואפילו מסביר לה כי ידע לאורך כל הדרך שווילו תיקח את כוחותיו. שההתחברות שלה אליהם תאפשר לה להתחבר לרגשותיה. הבעת השמחה של אניה מתחלפת בהבעה תוהה משהו, כשהיא שומעת שהיה זה זאנדר שהציל את העולם. אבל היא איננה היחידה שתוהה מדוע דווקא הוא הצליח, כשכל המוגדרים כמוכשרים ממנו, נכשלו.

מעבר למסר האהבה, שהיה נכון כל כך, היה זאנדר האדם היחיד בכל החבורה שווילו מעולם לא קינאה בו. היחיד שלא היה לו שום כוח ייחודי או מסתורי שהעריצה או שאפה אליו. דווקא הפשטות של איש פשוט, עם מסר פשוט, אפשרה לו לחדור אל לבה. ולעשות מה ששום קסם מתוחכם לא היה יכול.

זאנדר הציל את העולם, והשדים שיצאו מדפנות המערה הפסיקו להופיע. דמעות ההקלה של באפי מתפרשות על ידי דון כדמעות צער על כי לא הצליחה גם הפעם למות ולעזוב אותה. אבל הפעם באפי מבינה מה גרמה לדון להרגיש, ולראשונה באמת, היא מתנצלת על הגיהינום הפרטי שהשאירה את דון בתוכו. הגיהינום בו אתה מרגיש שלאף אחד לא איכפת ממך. היא מבינה שהיא רוצה להראות לדון את העולם, לא להגן עליה מפניו. שתיהן זוחלות החוצה מן הקבר אל אור השמש. והפעם, שלא כמו בפרק הראשון של העונה, באפי מאושרת להיות בחוץ.

אלו הרגעים האחרונים של העונה השישית. ווילו הג'ינג'ית מתייפחת בזרועותיו של זאנדר, אניה תומכת בג'יילס ויחד הם עושים את דרכם החוצה מהריסות חנות הקסמים. ג'ונתן ואנדרו נצמדים בפחד זה לזה, בתוך משאית (למכסיקו?) שנהגה האימתני שולח בהם מבטים בודקים ומגחך. וספייק? ספייק שוכב חבול ומותש על הרצפה, אך עדיין עומד על זכותו לקבל את מה שהיה כדי שבאפי תקבל את מה שמגיע לה. והשד תכול העיניים מספק לו את הסחורה המבוקשת ומחזיר לו את... נשמתו.

מה מקור האגדה המאפשרת לשד תכול עיניים בקצה העולם, לחלק נשמות למי שעובר מבחנים מפרכים? האם זה השד השומר על נשמות כל הערפדים, או שזהו המקום שכל הנשמות באות ממנו? ואם הנשמה ניתנת על ידי שד, איזו מן נשמה זאת? לאלוהי באפי, ואולי לעונה השביעית, הפתרונים.